בעונה החדשה של "מקיף מילאנו" (כאן חינוכית), ישנן לא מעט דמויות חדשות במסדרונות התיכון המפורסם במדינה. אחת מהן היא עדי, תלמידת מגמת המכונאות, המביאה עם הגעתה לא מעט באלגן ולכן מקבלת כחונכת את סופי (מיקה צור). את עדי מגלמת השחקנית הצעירה נועה ברק, שעבורה מדובר בתפקיד המשחק הראשון על המסך, לצד תפקיד נוסף שישודר בהמשך השנה ב-"8200" של HOT, ונראה שהיא לא הולכת לעצור בקרוב.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• במיוחד לעכשיו: הסרטים שעוסקים במלחמות
• מאחורי הקלעים של "בת השוטר 3": "צריך להתכונן נפשית שאולי זה נגמר"
• כן המפקד! הדמויות מהסדרות שחייבות לפקד בצה"ל

איך הגעת לשחק ב"מקיף מילאנו"?

"למדתי משחק ב'טכניקה', אצל ניב ואולי. הייתי שם שנתיים מאוד משמעתיות בחיים שלי. הם מביאים אנשים מהתעשייה ושם הכרתי את יהונתן בר אילן, הבמאי של 'מקיף מילאנו'. אני לא יודעת אם יהונתן יודע את זה, אבל הוא האדם הראשון שהאמין בי ואמר לי 'את תצליחי'. הוא כתב עליי משהו מאוד יפה לפני שלוש שנים שעדיין שמור אצלי. מבחינתי יש לימודי משחק לפני יהונתן ואחרי יהונתן. יש משפט שאומר שכל אחד צריך מישהו אחד שיאמין בו, והוא היה האדם הזה בשבילי. 

יהונתן אמר שהוא יזכור אותי. הוא שלח לי אודישן אחד לפני 'מקיף מילאנו', שלא קיבלתי. ואז הוא שלח לי אודישן לשני תפקידים ב'מקיף': לתפקיד של עדי ולתפקיד של נעמי, שמגלמת רומי אבירם. באודישן ראיתי את רומי, שאני מכירה אותה מהטלוויזיה והיא שחקנית מפורסמת וטובה, ונפלו פניי. אמרתי 'זהו, זה שלה. איזו מדהימה היא'. רומי מדברת ואת מרגישה כאילו מלאך מדבר איתך, היא כולה טוהר אחד. חשבתי שזה לא שלי. היה לנו מעין אודישן שפשוט ראינו אחת את השנייה משחקות, ממש ראיתי אותה עושה את התפקיד שלי. הייתי צריכה להחזיק את עצמי לעמוד מול שחקנית מוכרת ולעשות את אותה התפקיד, זה מטורף"

ואז את מגיעה ליום הצילומים הראשון ב"מקיף מילאנו". איך היה להיות על הסט?

"שוק מטורף. שלוש שנים התכוננתי לדבר הזה, ואז את מגיעה ואף אחד לא מכין אותך לזה. נכנסתי למעין פאניקה. האמת שמיקה צור (המגלמת כאמור את דמותה של סופי מבורך) הרגיעה אותי והייתה המלאך השומר שלי. היא תפסה אותי ואמרה לי: 'נועה, הכל טוב'. אף אחד לא מכין אותך לזה, לא משנה כמה תלמד, יש את הלימוד שאתה לומד מהסט, שזה הדבר האמיתי. מיקה הייתה באמת חברה אמיתית בקטע הזה וממש עזרה לי"

יש מי אומרים שהדמות של עדי היא סופי החדשה. את מבינה את ההקבלה הזו?  

"כן. כי שתיהן מאוד קשוחות ומאוד עצבניות על העולם. אבל אני גם לא חושבת שהן מאוד דומות, הסיפורים שלהן שונים ולאט לאט יראו את זה. לדעתי בסוף העונה אף אחד לא יגיד שהן דומות. סופי כאן היא ללא ספק משהו שמשפיע מאוד על התהליך, בלעדיה לא היה לה תהליך, העובדה שהצמידו לה את סופי זה מדהים ומתבקש, חד משמעית"

עדי וסופי הן נשים בעולם היחסית גברי של מגמת המכונאות. את חושבת שהיום יש עדיין מקום לחלוקה של מה גברים ונשים עושים, במיוחד אצל בני הנוער שהם הדור הבא?

"האמת שלא. לדעתי, אין כאן ביג דיל. בחורה יכולה להיות במכונאות ובחור יכול להיות באופנה. זה גם היופי בסדרה. בגלל זה אפילו לא חשבתי על זה. אנחנו דור חדש. זה כל כך מובן מאליו. מבחינתי, כולם יכולים לעשות הכל. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו"

עדי מקוטלגת מההתחלה כ"ילדה בעייתית". בגלל שכבר הוצמדה לה התווית הזו, זו הסיבה להתנהגות שלה?

"עדי לא בעייתית. היא בעייתית בגלל הסיפור החיים שלה. היא באה מהצפון, המצב בבית עם היחסים בין ההורים שלה זה לא משהו רגיל. ברור שזה משפיע עליה ומעצב אותה בתור בן אדם.כל הזעם שלה, היא מרגישה נורא לבד. לא טוב לה וזה יוצא על העולם התסכול הזה"

איך היה לגלם דמות כזו מורכבת, במיוחד שמדובר בתפקיד הראשון שלך?

"מדהים. דבר ראשון להיכנס ל'מקיף מילאנו' זו זכות מטורפת. יש שחקנים כל כך מדהימים והסדרה כל כך הצליחה. זה באמת חלום שמתגשם. הייתי מדברת עם יהונתן הבמאי, כשיש לי דמעות בעיניים מהתרגשות"

אילו תגובות מקבלת את מהצופים בעקבות הסדרה?

"אני מקבלת תגובות בטיק-טוק ובאינסטגרם. רובן טובות, חלק לא, אבל זה בסדר. אבל אני חושבת שאני בן אדם חזק וזו רק דמות. לא כולם חייבים לאהוב אותי, אני משתדלת לעשות את ההכי טוב שלי. מי שאוהב אני נורא שמחה ומי שלא, זה גם בסדר. בתור שחקנית כיף לי לראות זה ואני לא לוקחת ללב. כיף שמאמינים ושהתפקיד עובר טוב, פחות כיף שכועסים עליך וכותבים 'מה את עושה לסופי'. בעיקר יש תגובות שאני לא אפריד ביניהם, כי יש צופים שחושבות שעדי תהיה עם גיא. בעיקר מגיבים לי 'סייקו', כי פעם גיא קרא לעדי ככה. לא חשבתי שזה יתפוס, אבל הזמן מגיבים לי את זה"

היה ברור ש"מקיף מילאנו" תעלה במלחמה?

"אני שמחה שזה עלה, אני חושבת שזה עושה קצת טוב בימים הקשים האלה. לפחות לי ואני מקווה שגם לעוד אנשים".

עבור נועה, התפקיד ב"מקיף מילאנו" הוא בגדר הגשמה עצמית, אחרי שנים של עבודה קשה וניסיונות. כעת, ברק מתחילה לקצור הפירות המסע לפריצה, אותו החלה כבר בחטיבת הביניים. אבל עבורה, המסע הזה היה מאתגר פי כמה, מאחר וגדלה כנערה דתייה ולמדה באולפנה.

"תמיד רציתי להיות שחקנית ודוגמנית. זה היה נורא שונה מהבית שלי ומהמקום שגדלתי בו, אף אחד אצלי לא קשור לעולם הזה. ההורים שלי בהתחלה היו מאוד נגד. זה גם לא הלך. בכיתה ז', הייתי קובעת עם סוכנויות דוגמנות והיינו מגיעיםההורים שלי ואני, כשאני לובשת חצאית, כי בתקופה הזו ההורים שלי לא הסכימו לי ללבוש מכנסיים. דיברתי איתם וקבעתי את הפגישות. הם לא הבינו מה אני רוצה, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה, ואז גם התחלתי ללמוד משחק".

המשחק בא עם הדוגמנות?

הדוגמנות זה משהו שאני אוהבת, כי אני מאוד אוהבת את המצלמה, זה גם סוג של משחק בעיניי. הדוגמנות עזרה לי בעיקר לממן את המשחק, כי המשחק זה לא זול. אבל זה בא קצת אחרי. הייתי צריכה קצת יותר בשלות ואומץ בשביל לגעת בזה. זה לא קל להתחיל לגעת בחלום. אבל אם את לא נוגעת בו אז את לא יודעת מה יקרה, את יכולה להגיד 'חלמתי פעם להיות שחקנית'. אבל כשאת נוגעת בחלום שלך, אז זה כבר המפחיד".

עד כמה היציאה שלך בשאלה השפיעה על תהליך הכניסה לעולם המשחק?

"יצאתי מהדת כי רציתי להיות שחקנית ועניין אותי מאוד העולם הזה. אני באה מבית דתי-לאומי, זה סוג של בועה. הייתי ילדה שמאוד קשורה להורים שלה, וזה גם היה חלק מהיציאה בשאלה, כי לא הלכתי עם מכנסיים עד שהם לא הסכימו לי. לא הלכתי לחברה והחלפתי לסקיני, הכל אצלנו בבית פתוח מאוד. הרגשתי שאני רוצה ללכת עם מכנסיים והבגדים מאוד הפריעו לי. הייתי הולכת בקניון, רואה איך חילוניות מתלבשות ומקנאה בהן. אני אוהבת מאוד את ההורים שלי וקשורה אליהם ולעשות משהו כזה, כשהדת זו הדרך שהם מאמינים בה ולאכזב אותם זה היה מאוד קשה. ההורים שלי מדהימים והם בחיים לא אמרו לי 'נועה אכזבת אותנו', אבל הם היו רוצים שאני אלך בדרך שלהם. זו הדרך אצלנו: את הולכת לאולפנה, עושה שירות לאומי, יוצאת לדייטים, מתחתנת, עושה תואר ומקימה משפחה. אני שונה, היה בא לי משהו אחר ובא לי לחקור, נראה לי מוזר לא לנסות דברים אחרים ולא לראות מה קורה בחוץ.

בגלל זה אני גם מרגישה אולי קצת כמו הדמות של עדי, כי במפגש הראשוני שלי עם העולם החילוני היה לי קשה חברתית בהתחלה. יצאתי לעולם בגיל 18-19 ועכשיו אני בת 12 בערך מבחינת הידע. אני חוקרת ואני יוצאת לעולם פתאום והיו לי הרבה סיטואציות שהרגשתי כמו עדי, שאני מתבוננת ומרגישה לא קשורה. לוקח זמן להתאקלם, את חוצה אוכלוסייה וזה באמת שונה, הטיפוסים והדברים שאנחנו מתחנכים עליהם. יש לי תאומה, בתור תאומה הייתי מאוד קשורה לתאומה שלי. תמיד הייתי איתה, היינו ביחד בגן ובאולפנה, תמיד היינו צמד. פתאום גם לצאת לבד בשאלה ולהגיע למקומות לבד, כשאתה תאום אתה רגיל שיש את הצל שלך תמיד ולאט לאט הדרכים שלנו נפרדו. זה היה מאוד שונה. זו הייתה חוויה שהגדירה אותי כמי שאני היום ואני בטוחה שזה גם נתן לי כלים לשחק את עדי".

הרבה פעמים משווים אותך מבחינה חיצונית לכוכבות אחרות, כמו אודיה ויעל שלביה. איך את, בתור שחקנית שרוצה להיות מוכרת בזכות עצמה, עם ההשוואות האלו?

"כשהייתי עם גוונים, אמרו שהייתי דומה לרותם סלע. פעם משפחה הלכה אחריי בקניון כשהילד שלהם צעק 'הנה רותם סלע!' ואז הם ראו שאני לא רותם סלע, הם סיפרו לי את זה וזה היה כל כך מצחיק. כשחזרתי לחום ושמעתי כל הזמן שאני דומה ליעל שלביה. זה גם קטע, כי שתינו מגיעות מאותו רקע דתי, אז כששומעים את הסיפור שלי אומרים לי 'אה, אז את ממש יעל!'. עכשיו כל התגובות שלי בטיק-טוק הן 'חשבתי שאת אודיה'. זו מחמאה ענקית, אי אפשר להתעלם מזה שכולן בנות מהממות ומוכשרות ויפות. אני לא אבכה עכשיו כשאומרים שאני דומה ליעל שלביה, אבל זה כן קצת יכול לבאס בקטע שאני רוצה לבנות את עצמי ולהיות בן אדם מוכר בפני עצמי. אני נועה ברק ואני שחקנית, אני לא רוצה שישוו אותי לאחרים, אבל גם את זה אני צריכה לקחת בפרופורציות והכל טוב"

חשבת על ההשלכות של הפרסום לפני שנכנסת לעולם הזה?

"חשבתי על זה קצת. זה יכול להיות מגניב ומפחיד. המטרה היא לא להיות מפורסמת, אם הייתי רוצה להיות מפורסמת, הייתי הולכת לריאליטי. המטרה היא לעשות אומנות, לא שאני חלילה מזלזלת במי שהולך למקומות כאלה, פשוט המטרה שלי היא לשחק ולהצליח בתחום המשחק. זה בא ביחד, פרסום בא עם הצלחה. ברור שאני רוצה להיות מפורסמת בזכות המשחק, כי זה אומר שאני אקבל תפקידים משמעותיים, טובים וגדולים. אבל החלום הוא לא להיות מפורסמת או שיכירו אותי. החלום הוא לעסוק באומנות ובסיפורים, לרגש וללמוד את עצמי. זה מקצוע מטורף לחלוטין ואני כל כך אסירת תודה שיש לי את ההזדמנות לעשות את זה".

את עכשיו בנקודת הפריצה. איך עושים את זה ובונים קריירה?

"מבחינתי להיות שחקנית זה הייעוד שלי. אני מרגישה שזה המקום שלי בעולם. תמיד ידעתי את זה ותמיד כיוונתי לשם. אני מאמינה שגם בעזרת הקדוש ברוך הוא וגם כי אני מאוד מאמינה במחשבה יוצרת מציאות. אני באמת מאמינה שהבאתי את זה לחיים שלי וכל המציאות שלי עכשיו זו אני. חשוב לי לעשות תפקידים מעניינים ואני יודעת שאני אעשה את הכל ואתן את המאה אחוז בשביל זה. אני אעבוד קשה, אלמד ואהיה הכי טובה שאני יכולה. אני מאמינה שעבודה קשה מביאה תוצאות"

בשיחה הזו את ממשיכה להזכיר את "החלום". אם אנחנו מפרקים אותו רגע לחלקים, מהם החלומות הקטנים בתוך החלום הזה?

"תפקיד ב'מקיף מילאנו' יש, זה כבר חצי חלום" (צוחקת), "לעשות הרבה תפקידים מעניינים ושונים. אני מתה על הסדרה 'ברידג'רטון' של נטפליקס. ראיתי את העונה השלישית ואמרתי לעצמי 'וואו נועה, איזה כבוד יש לך לראות את ההפקה המטורפת הזו'. הייתי רוצה להיות חלק ממשהו כזה, עם סיפורים מטורפים והפקה גדולה. זה מרגש אותי בתור צופה לשבת ולראות עונה שלמה של דבר כזה והייתי רוצה שיהיה לי את הכבוד להעביר סיפורים ולרגש אנשים, לגרום להם להזדהות איתי ולגרום להם להבין משהו על החיים. יש יותר טוב מזה?"