כראמל, החתול הכי מיוחד על המסך, חוזר היום (א') בעונה שלישית יחד עם הקאסט המגוון. בין השחקנים, נמצאת דריה רוזן, שמגלמת את ביאטריס כבר מעונתה השנייה של התוכנית. בריאיון, דריה משתפת אותנו מה יקרה עם הדמות שלה בעונה הזו, על הדרך שלה בעולם המשחק וגם על החברה הכי טובה שלה, איילת ארנין ז''ל, אשר נרצחה בנובה. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סוף שבוע זוגי: הזוג שהפציע בהופעה פומבית ראשונה
• רואים פעמיים: הסדרות שיש בהן כפילים
• נטע כרמלי: "זה משהו שלא חשבתי שיקרה לי"

השחקנית דריה רוזן הספיקה כבר בגיל 22 לעבור כמה צמתים מעצבים בקריירה, קורס משחק של חודש בניו יורק, השתתפה בסרט הביכורים של תום נשר שעתיד לצאת בקיץ הקרוב, משדרת בגלגל''צ וכמובן קטפה את תפקידה של ביאטריס ב-"כראמל", שזהו תפקיד המשחק הראשון שלה אי פעם. היום (א'), דריה חוזרת יחד עם הדמות שמגלמת, ביאטריס, בעונה שלישית. לפני הכל, עוצרת אצלנו לריאיון ומספרת על החיבור שלה לעולם המשחק:

"תמיד ממש אהבתי את העולם הזה. בתיכון הייתי במגמת תיאטרון, זה משהו שתמיד היה בי וידעתי, שהמקצוע מורכב ושמאוד לא פשוט להיות בתחום הזה. הייתה לי קצת רתיעה מלהיכנס, אבל ברגע שיש לך את החיידק ואת הג'וק הזה בראש, זה לא עוזב אותך. זה באמת לא עזב אותי והבנתי, שאין דבר שמסב לי אושר כמו משחק. אחרי שהשתחררתי, הלכתי לניב עשת כהן שהוא סוכן מהמם והתחלתי גם לעשות אודישנים"

הרגשת שנולדת לזה או שבאמת בחרת בזה? 

"אני חושבת שכשזה בוער בך בפנים וכשזה בתוכך, אין דרך לברוח מזה. ראיתי פעם ריאיון עם שחקן מפורסם, שאומר שאם אתה רוצה לעשות משהו חוץ ממשחק אל תהיה שחקן, אבל אם זה הדבר היחיד שאתה מסוגל לעשות וזה משהו שאתה חייב אותו לנפש שלך, תהיה שחקן. מבחינתי זה הכרח, זה צורך בסיסי, זה לא תחביב, אלא ממש צורך ואני מאוד אוהבת את זה"

באיזה שלב הרגשת שאת שייכת לחלוטין לעולם המשחק?

"תראה, גם עכשיו אני לא יודעת עד כמה, אבל אני מקווה שאני שייכת. זה תחום לא פשוט ושוב, הרבה זמן אני לא רציתי שזה מה שארצה. יש לי חבר טוב, שהייתי איתו במגמת תיאטרון וזוכרת שהיינו אומרים 'הלוואי שנרצה להיות עורכי דין', 'הלוואי שנרצה להיות משהו שהוא לא שחקן' והבנתי, שאני חייבת את התחום הזה. כשהשתחררתי מהצבא לפני שנה וחצי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים ושזה הדבר שאני הכי אוהבת"

ממש היום עולה העונה השלישית של "כראמל", העונה השנייה בהשתתפותך. איך ההרגשה לשחק ולקחת חלק בסדרה שהיא הצלחה גדולה?

"קודם כל, לא הבנתי את גודל הטירוף, עד שלפני חודשיים, הייתה לנו הקרנה מיוחדת ב'סינימטק' והיו כמויות של ילדים. זו התרגשות שאי אפשר לתאר וכל כך ממלא, לראות כל כך הרבה ילדים מתרגשים מזה. זו סדרה מהממת, הקאסט מדהים ורועי שגב שהוא היוצר, הכותב והבמאי שמוביל את הסדרה, בן אדם מדהים שאפשר ללמוד ממנו המון. החברים שלי מהקאסט הם ממש משפחה, יצרתי משם חברויות טובות מאוד, אני בקשר קרוב איתם ואנחנו מדברים על בסיס שבועי. אני חושבת שהעונה השלישית הולכת להיות  מטורפת, אני מאוד מתרגשת לתפקיד, למה שיהיה ואני חושבת, שהקהל של 'כראמל' מדהים. עוד לא עלתה העונה ואני מקבלת, תגובות באינסטגרם מילדים שצופים בסדרה וזה ממש מרגש"

איך את מסבירה את התגובות שלפני עליית העונה?  

"זה רק מראה את גודל התופעה של 'כראמל'. מאירה ברנע-גולדברג הסופרת, יצרה עולם תוכן שסוחף אליו המון ילדים. כשאחיינים ובני דודים שלי שמעו שאני הולכת להיות ב'כראמל' הם התחרפנו. הם שואלים כל יום 'מתי זה יוצא', 'מה קורה' וממש נחמד ומרגש, לראות איך זה משפיע על כל כך הרבה ילדים"

מה הולך לקרות עם הדמות שלך ביאטריס בעונה הזו?

"בעונה הזו אני קצת רעה, עוד מהעונה הקודמת בעצם ויש לי פחד, שילדים יתבלבלו בין הסדרה למציאות"

למה? 

"כשהייתי ילדה, חשבתי שכל מה שאני רואה בטלוויזיה הוא אמיתי וקורה באמת. הייתי נכנסת לזה ובטוחה למשל, שאנשים טובים בסדרות כמו 'גאליס' ו'השמינייה' הם גם כאלה במציאות. ביאטריס דמות מעניינת ויש לה טוויסט מאוד גדול באמצע העונה, אבל תצטרכו לחכות ולראות. עבדתי צמוד עם מולי שולמן שהוא שחקן אדיר, רוב הסצנות שלי היו איתו וביחד אנחנו רוקמים מזימות וזה מאוד כיף"

איך זה לגלם דמות רעה?

"זה ממש מעניין, כיף בטירוף ומרגיש, שאתה צריך לצאת מעצמך לחלוטין. זה מה שכיף במשחק, להיות מישהו שאתה לא, לשים על עצמך איזושהי תחפושת ולעטות מסיכה רגשית של משהו אחר. היה ממש מיוחד, ביאטריס דמות מגניבה, חכמה, לא פראיירית ופלפלית. אני אוהבת אותה למרות שהיא רעה, אבל אתם תראו שגם יש בה משהו טוב"

כמי שמדובר בתפקידה הראשון אי פעם, תארי לנו את הרגע שבו הודיעו לך שהתקבלת לסדרה.

"היה ממש מרגש" דריה משחזרת. "האמת שלסדרה הזו, נבחנתי לתפקיד של הלנה ממש מזמן. כשהודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד של ביאטריס התרגשתי, כי כבר ידעתי מה זה 'כראמל', את סדר הגודל של הסדרה ורועי, כתב דמות מדהימה ומעניינת. התרגשתי ברמות, צרחתי בבית ומיד התקשרתי להורים, לחברות ולחברים שלי. בעיניי זו זכות והתודה הענקית, היא לרועי ולמלהק מורן מרציאנו, שהם אנשים מהממים ואני ממש שמחה, על ההזדמנות הזו להיכנס לבמות וללב של הילדים. בהקרנה שהייתה לפני חודשיים, היו ילדים מהעוטף והחיבוק שלהם היה מדהים. כיף שבתקופה כזו יש נחמה מסדרה, ממשהו שהייתי חלק ממנו וגם אם הוא חלק קטן, זה הכי מרגש בעולם".

איך היה יום הצילום הראשון שלך לסדרה?

"יום הצילום הראשון שלי היה בעונה הקודמת, שבה עשינו מן טיזר לעונה שתצא. זו הייתה חוויה מדהימה, עם קאסט כל כך אוהב ומחבק. לרגע לא פחדתי או הרגשתי לא שייכת, כולם נתנו לי תחושה מדהימה, גרמו לי להרגיש חלק מהם, שאני הכי שייכת ופשוט נכנסתי וישר נזרקתי למים. מיד התחברנו, עשינו צחוקים והפכנו להיות חברים טובים. יש כמה אנשים משם שאני בקשר קבוע איתם, עם הקאסט, עם הכותבים, עם האנשים של ההפקה, עם הצוות של איפור שיער וכולם צוות של חלומות. ברור שיש לחץ מסוים ורצון להוכיח את עצמי, אבל אני חושבת שהייתה בעיקר התרגשות יותר מלחץ. כולם נתנו לי תחושה שאין מה להילחץ, אלא רק לבוא ולשחרר ובגלל שביאטריס כל כך שונה ממני ודמות פלפלית ורעה, היה לי תענוג וכיף להשתחרר"

בתור בתו של הבמאי והפנטומימאי חנוך רוזן, עד כמה זה עוזר לך בדרך למעלה?

"קודם כל, אני שמחה שאבא שלי הוא אבא שלי, הוא האבא הכי מדהים בעולם ולא יכולתי לבקש טוב יותר מזה. כל החיים, מאוד חשוב לי להוכיח שאני בזכות עצמי ולא בחסד. כשהייתי בכיתה ה', אני זוכרת שקיבלתי את הציון הכי גבוה בתנ''ך בכיתה ואחד הילדים שכעס שלא קיבל ציון גבוה, אמר שכל מה שאקבל בחיים זה בזכות אבא שלי. המשפט הזה הלך איתי שנים וזה נורא מצחיק, כי אני בת 22 עכשיו ועדיין חושבת, על אותה הילדה בת ה-11 שהזדעזעה מהדבר הזה. פחדתי להיכנס לעולם הזה, כי לא רציתי שאנשים יחשבו שהכל בזכות אבא שהוא אדם מדהים, צנוע ובחיים לא משתמש בקשרים שלו לשום דבר. אני רוצה להוכיח שאני עושה דברים לבד, בדרך שלי ותנו לי הזדמנות להוכיח לכם. תראו אותי ותגידו לי, אם הכל בזכות עצמי או לא. אבא בכלל לא רצה שאכנס לעולם הזה, כי הוא קשה, המקצוע קשה ואני ילדה קצת רגישה, אז הוא לא רוצה שאפגע. אבא העדיף שאעשה כל דבר אחר, אבל עכשיו הוא מבין שהג'וק שם, אי אפשר להוציא אותו וזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. עכשיו הוא תומך בי אבל ממרחק, הוא לא מתערב לי בחיים בפאן המקצועי"

יצא לך להתמודד עם אמירות שמשייכות את ההצלחה שלך לקשר המשפחתי?

""זה משהו שאני שומעת תמיד, אני מבינה את הביקורת הזו ואני גם מקבלת אותה. אני מאמינה שאנחנו רואים יותר הצגות ממשפחה רגילה, אז ברור שיש כאן קשר, לרצון שלי להיות שחקנית ואני מקבלת אמירות. לא מזמן, היה פודקאסט אחד שהמגישים דיברו בו על זה שקיבלתי תפקיד ראשי בסרט של תום נשר ואמרו, שהכל בגלל שאני 'הבת של'. בהתחלה זה מאוד פגע בי, אבל אז אמרתי 'אוקי, ככה אנשים יחשבו, עד שאוכיח להם שאני שחקנית טובה בזכות עצמי׳ וזה בסדר גמור. גם אם מישהו קורא את זה, וחושב שהגעתי לאן שהגעתי בזכות אבא שלי הכל בסדר, אבל תראו אותי, תנו לי צ'אנס ואז תחליטו. אני ממש לא מערבת את אבא שלי בדברים האלה, אני עושה דברים לבד. אני מאמינה שבסופו של דבר, לא משנה מי אבא או אמא שלך, אלא שצריך שחקן שיתאים לתפקיד, יעשה אותו טוב וזה מה שרלוונטי".

אילו עצות את מקבלת מאבא לאורך הקריירה?

"העצה הראשונה שלו, הייתה 'אל תיכנסי לעולם הזה' " דריה מספרת בצחקוק, "אבל בגלל שהחלטתי לא לשמוע לעצה הזו, אז הוא בעיקר נותן עצות מנטליות יותר ממקצועיות ואלו עצות של, 'צריך עור של פיל למקצוע הזה' ו'על כל כן שאתה שומע, תשמע אלף לא'. אלו בעיקר עצות של, גם אם יש תפקיד שממש רציתי, עברתי אודישנים והגעתי לשלב האחרון ולא קיבלתי אותו לשחרר, לעבור הלאה והכל בסדר. תמיד צריך להיות בתנועה, להסתכל קדימה ולאבא שלי, גם חשוב שאהיה מאחורי הקלעים. אבא חושב, ששחקן טוב צריך לכתוב ולביים".  

יש לך חלום לביים כמו אבא?

"ברור! אני אוהבת באופן כללי תיאטרון, הצגות והייתי שמחה לביים מתישהו. אני צעירונת ולא מספיק מנוסה, אבל עם מספיק לימודים, ביום מן הימים אני מאמינה שכן, זה לגמרי משהו שאני רוצה. אני גם כותבת למגירה מאז שאני קטנה,בעיקר סיפורים קצרים, לא מחזות ותסריטים ואני מאוד אוהבת, לכתוב סיפורים ושירים". 

ובתור בת לאבא שלמעלה מ-20 שנה ביים פסטיגלים, זה משהו שתרצי לעשות בהמשך?

"תשמע, בגלל שאני לא רוצה שיחשבו שאני מקבלת דברים בזכות אבא שלי, זה מבחינתי בכלל לא על הפרק. אני בחיים לא אגיד, 'Never Say Never', אבל כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל לא חושבת שאעשה אחד, כי זה מרגיש לי לא אתי כל כך. זה לגמרי מובן, שאם אעשה פסטיגל ואבא שלי שם זה ירגיש קצת לא הוגן, אז אם יום אחד אבא לא יביים את הפסטיגל, אולי יום אחד אעשה את זה"

ב-7.10, דריה איבדה את החברה הכי טובה שלה איילת ארנין ז''ל, שנרצחה בטבח במסיבה ברעים.

"היינו ממש אחיות נפש" דריה מספרת על החברות עם איילת. "כשהיינו בקורס בגלי צה''ל שהיה בתל אביב, איילת גרה אצלי תקופה כי היא גרה בצפון, אז היה  יותר נוח והייתה ממש כמו בת בית אצלנו. איילת הייתה אחות תאומה בשבילי והתקופה הזו, הייתה ועדיין נוראית. קשה לי מאוד, אני מתגעגעת אליה בכל נשימה ואני חייבת לזקוף לזכותה, את זה שאני בכלל שחקנית. איילת תמיד האמינה בי, תמיד אמרה לי ללכת על הדברים האלה ותמיד הייתה מאחוריי"

מה את יכולה לספר לנו על האדם שהייתה?

 "איילת הייתה בחורה סופר חכמה, מקסימה, מבריקה ויכלה להיות מה שרוצה. איילת הייתה עורכת חדשות ב'כאן 11', אנשים ייעדו אותה להיות עורכת המהדורה הראשית ואז הגיעו החמאס, האנשים שהם לא אנשים, אלו שאין להם נשמה ולקחו את הדבר הטהור הזה. איילת ההיפך הגמור מהאנשים שרצחו אותה, היא הדבר הכי טהור ומקסים, אין טובות כאלה והיא האמינה באנשים"

-איך את מתמודדת עם האובדן? 

ההתמודדות מאוד קשה" משתפת דריה. "אני אוהבת את איילת ברמות ואני לא יודעת, אם יש 'Soul Mate' (נפש תאומה) של בני זוג, אבל יודעת שיש Soul Mate של חברים ואיילת, הייתה ה-Soul Mate'' שלי. אני מתגעגעת אליה ביום-יום בטירוף, היא מאוד חסרה לי וזה קשה. איילת הייתה איתי ברגעים הכי קשים בחיים שלי, החזיקה לי את היד בכל השידורים הראשונים שלי, גם מטפורית, גם פיזית ולפעמים, גם הייתה באה איתי לאודישנים. איילת הייתה משענת, בחורה שהייתה גם אחותי, גם החברה הכי טובה שלי, גם הפסיכולוגית שלי, הייתה בעצם הכל בשבילי ולאבד אותה, זה הדבר הכי קשה נורא שהיה לי בחיים. היא מהממת, וכל דרך שיש להזכיר אותה מרגשת אותי ואני שמחה לדבר עליה. איילת הייתה אדם מאוד חי, בחורה מצחיקה, כיפית, הולכת למסיבות וקשה לי להאמין, שהיא לא חיה. בתקופת הקורס ב'גל''צ' כשאיילת גרה אצלי בבית, מבחינת ההורים שלי היא הייתה כמו בת וממש אהבו אותה. גם לאיילת, יש משפחה מדהימה, חזקה, אני מאוד אוהב אותה ואמא שלה דבי המהממת, היא כמו האמא השנייה שלי. אני עושה כל מה שיכולה כדי להנציח אותה"

אם הייתה לך הזדמנות לבילוי אחרון עם איילת, מה הוא היה?

"היה לנו קטע, שהיינו עושות ימי כיף בכל חודש. בפעם האחרונה שנפגשנו, עשינו יום כיף בתל אביב, ראינו את הסרט 'גולדה', אחר כך הלכנו לאכול וישבנו במסעדה כל כך הרבה זמן, שכבר רצו לפנות אותנו משם, כי לא הפסקנו לדבר. היינו יכולות לדבר שעות, בחיים לא היה לי דבר כזה שאני מדברת ככה עם מישהו ואז היא ישנה אצלי. תמיד היינו הולכות לסרט או להצגה, למסעדה ואז הייתה באה לישון אצלי. זה היה היום כיף קבוע שלנו והייתי נותנת הכל בעולם, בשביל עוד יום כיף כזה. הנחמה הכי גדולה שלי, זה שאיילת ידעה כמה אני אוהבת אותה, אני ידעתי כמה היא אוהבת אותי וכל הזמן, אמרנו את זה אחת לשנייה. נתקלנו פשוט במשהו מיוחד, הנשמות שלנו היו, עדיין מחוברות וכשיש משהו כזה יפה, אתה רק רוצה להגיד 'איזה כיף', ו'כמה אהבה'. אהבה ברמה הזו לא נגמרת, היא ממשיכה גם אחרי המוות ואני בטוחה שתהיה איתי לתמיד".

איך את רוצה שנזכור את איילת ז''ל?

"הייתי רוצה שיזכרו את איילת לא בגלל המוות האכזרי הזה, אלא בזכות החיים שלה, שהייתה גם אשת מקצוע רצינית, מבריקה, עורכת חדשות ספצית שכולם מעריצים, כזו מצחיקה, הולכת למסיבות, הכי כיפית שיש ואדם פשוט מקסים , ואהוב על כולם. הייתי רוצה שיזכרו את איילת הרוח החיה והנשמה הגדולה הזו, שהיא המתנה הכי גדולה שקיבלתי. גם אם זה לזמן קצר, לפחות קיבלתי אותה". 

איך את מנהלת את השגרה שלך מאז ה-7.10? 

בהתחלה היה לי מאוד קשה, ברמה הכי בסיסית של לצאת מהמיטה אחרי מה שקרה. אבל זה דבר קשה מאוד, אבל הבנתי שאני חייבת לחיות, לשמור על איזושהי שגרה ואתה לומד לחיות לצד האבל. אני משתדלת לפגוש חברים, לעבוד, משדרת ב'גלגל''צ' והגברתי את כמות השידורים, כי זה נותן המון משמעות בתקופה הזו. אני מקבלת הרבה פידבקים, מחיילים ששומעים אותי בעזה או בצפון וזה מדהים ומרגש ברמות, אז זה מה שאני עושה וזה עושה לי טוב ונעים"

יש רצון להצליח גם בעולם, לנוכח מה שקורה עכשיו עם האנטישמיות והשנאה כלפינו?

"תמיד רציתי לעשות פרויקטים אמריקאיים ובריטיים. תמיד חשבתי שאעבור מתישהו לתקופה של שנה שנתיים לח''ול ואלמד שם משחק, אבל עכשיו אני לא רואה את עצמי עוזבת לתקופה ארוכה כזו.  אני כן חושבת, שדווקא בתקופה כזו חשוב שניתן נציגות בעולם ומעבר לים. תראה איזו עבודת הסברה חשובה עושות גל גדות, שירה הס, נועה תשבי וכל הנשים המדהימות. אני חושבת, שהפתרון הוא לא להחרים את העולם בחזרה, אלא לבוא ולהגיד 'אנחנו פה כדי להישאר', 'אנחנו מהממים', 'אין על עם ישראל ואתם תראו אותנו'. כרגע מאוד קשה לי לחשוב על לימודים בח''ול, כל עוד יש חטופים וכל עוד יש מלחמה, אז לא נראה לי הגיוני, שבזמן שאנשים בגילי מקריבים את החיים שלהם אטוס ללמוד ומעדיפה להישאר בארץ. אני יודעת שאני רוצה לגור בישראל, לגדל כאן את הילדים שלי, אבל אשמח גם לעבוד בח''ול אם יתאפשר ולייצג את העם שלי בעולם. יש לי אנגלית ממש טובה, אבא שלי גם בריטי, דיברנו אנגלית בבית ולפני המלחמה, גם עשיתי קורס משחק בניו יורק למשך חודש וחשבתי לטוס לתקופה ממושכת יותר ללמוד, אבל כרגע זה מרגיש לי לא רלוונטי, אני רוצה להיות קרובה לבית ולאנשים שאני אוהבת"

יש פרויקטים נוספים שנראה אותך בהם?

"יש סרט ביכורים חדש של תום נשר שנקרא 'קרוב אליי'. כבר צילמנו אותו ביוני, הוא הולך לצאת כנראה בקיץ הקרוב וזו הייתה חוויה מדהימה. תום הכי מוכשרת שיש, אין דברים כאלה ולראות רואה אותה עובדת על סט, זה לראות אומן, יוצר וזה מדהים. בתחילת הסרט נתי בן ה-17 נהרג ואז אחותו עדן, מגלה שהייתה לו בת זוג בשם מאיה שאותה אני משחקת והוא הסתיר אותה מעדן. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים הטעונה שלהן, לנוכח המצב ומציג איך האבל משתלב בחיים של שתיהן. היה מרגש ועצוב, כמה שזה נהיה רלוונטי בטירוף גם לי. צילמתי סרט, שבו פעם ראשונה אני נפגשת מקרוב עם אבל, כי הבן זוג נהרג, קרה מה שקרה וטקסטים שאמרתי בסרט, הופכים פתאום לרלוונטים לחיים שלי"

יש יעד נוסף שאת חולמת לכבוש? 

"יש לי הרבה חלומות, אני רוצה לעשות עוד תפקידים שיהיו לי מעניינים ויאתגרו אותי.יש לי חלום  שהוא ממש חלום, כי אני לא יודעת עד כמה מציאותי לעשות את זה, אבל החלום שלי הוא לשחק בסדרה או סרט פנטזיה. בתור חנונית גדולה של 'הארי פוטר', החלום שלי כשהייתי קטנה, היה לשחק את הרמיוני. אני מרגישה שאני והיא אותה דמות, שאנחנו ממש מחוברות לנפש, אז החלום שלי היה להיות בדבר כזה, אני ממש אוהבת סדרות וסרטי פנטזיה"

לסיום, מה הן השאיפות להמשך הקריירה? 

"אני מקווה שיהיה טוב ומקווה שיאהבו אותי. למה אנשים נהיים שחקנים?, כי בסוף אנחנו רוצים שיאהבו ויחבקו אותנו. אני באה מאוד רעבה, באה לטרוף את העולם, אני מחייכת לעולם ומקווה שיחייך אליי בחזרה, בצורה לא קרינג'ית!. מה שאני רוצה, זה לעבוד ולעשות כמה שיותר פרויקטים. בעיניי, עבודה והגשמה עצמית זה תמיד מבורך".