השחקן אופק פסח (23), היה בכלל כדורגלן בליגת הנוער 'שרון'. במשך 10 שנים, פסח חי ונשם כדורגל, עד שחבר אחד מבית הספר גרם לו לשנות את התמונה וללכת ללמוד משחק. מאז, אופק לאט לאט צבר ניסיון כשהשתתף בלא מעט סדרות וביניהן - "עלומים", "סקיי", "המפקדת", "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" שמשודרת בימים אלה ו-"מיוחדת" (כאן חינוכית), שתזניק היום (א') את עונתה השנייה. רגע לפני הפרק הראשון, אופק עוצר אצלנו לראיון מיוחד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ריב או לא: מה קרה בין ליאל אלי לקייסי זפטה?
• נתנו כלים כלכליים: זה מה שקרה בפסטיבל "הדור שישנה את העולם"
• אוראל דרי: "רוצה להמשיך להגיע לכמה שיותר לבבות"

"מגיל קטן הייתי נורא אוהב במה", מספר. "בעבר הייתי כדורגלן בליגת 'שרון', שיחקתי במשך ארבע שנים בקבוצת 'הפועל כבר סבא', אחר כך עברתי לקבוצה בשם 'הפועל עליה כפר סבא' ואחרי כמה זמן, חזרתי לקבוצה הקודמת. השחקנים בקבוצות ששיחקתי חשבו איך מנצחים את המשחק ואני חשבתי איזו חגיגה אעשה לקהל אחרי הגול. יותר עניין אותי לרוץ לחגוג עם הקהל והייתי אוהב את השואו הזה, בלי לדעת בכלל שאני אוהב במה".

עד שהגיע המהפך. 

"הכרתי חבר טוב בבית ספר שעשה אודישנים ומכאן, התחלתי להתעניין בעולם המשחק. אחרי כמה זמן, יצאתי בהחלטה לעזוב את הכדורגל. אמרו לי שזו החלטה פזיזה, אבל היום אני מבין שזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. כמובן שהיה לי מאוד קשה, כי בכל זאת אחרי 10 שנים אתה עוזב את הכדורגל, את החברים שהכרת וזו הרי הייתה הילדות שלי, אבל כשצץ לי החלום של המשחק, היה לי אומץ לעשות את הצעד הזה. הבית שלי הוא בית של כדורגל, אבא שלי הוא איש של כדורגל, היה גם טניסאי בילדותו. הכדורגל, היה משהו שהוא לא רק שלי. אבא שלי דאג לי, הסיע אותי למשחקים ותמיד הייתה השאלה: 'האם הכדורגל זה החלום שלי או החלום של אבא?' והמשחק, זה חלום שהוא רק שלי". 

כמה זמן לקח עד שהתאקלמת בתחום המשחק?

"כשרציתי ללמוד משחק, חיפשתי בגוגל 'קורס למשחק בתל אביב' ונרשמתי ל-'ריאקטינג סטודיו'. הגעתי למנהלים של המקום, שהיום גם הסוכנים שלי, טל ירימי וחגי רובינשטיין, עשיתי איתם פגישה וטל מאוד אהב את זה שיש לי עבר של כדורגל. לאט לאט, נכנסתי לקורס משחק של חצי שנה, מיד הרגשתי שאני מתאקלם ושזה המקום הנכון עבורי". 

כאמור, היום תעלה העונה השנייה של "מיוחדת" בהשתתפותך. מה הולך לקרות בה?

"אני יכול לספר שהעונה השנייה תהיה מאוד מעניינת, כיפית, סוחפת, מצחיקה ומרגשת. בהמשך לעונה הראשונה, גם העונה הזו תעקוב אחרי אלונה ומאיה, תתמקד בדיסוננס ביניהן וגם תתעסק בי ובשיר, אותה מגלמת ליהי טולדנו. כל העונה הראשונה התעסקה סביב המתח, החברות הטובה ביניהם והעונה השנייה תעלה את השאלה: 'האם מיכאל ושיר רק חברים טובים או שהם מעבר לזה?'".

ומה השתנה עם הדמות שלך, מיכאל, מהעונה הקודמת?

"אני חושב שבעונה השנייה מיכאל טיפה יותר מפתח עמוד שדרה. בעונה הקודמת מיכאל הרגיש שלא לוקחים אותו ברצינות, שמתייחסים אליו כאדם מצחיק שיודע לערוך סרטונים באינטרנט. בעונה הזו, הוא לאט לאט מתחיל לכבד את עצמו יותר. בעונה השנייה, מיכאל הוא יותר עצמו, לא מנסה להיות מישהו אחר וזה בעצם תהליך שהוא עובר כבר מהעונה הראשונה. בנוסף לזה, מיכאל בעונה הזו גם משקיע יותר בלבוש שלו, מה שלא היה קודם וכאן זה יותר מתעצב".   

אתה משחק בסדרה שמתמקדת בבנות ובני נוער בעלי צרכים מיוחדים. אתה חושב שנושא האוטיזם מקבל מספיק התייחסות בעולם הסדרות?

"כרגע אנחנו במקום טוב, כי בסדרה הזו יש שחקנים בעלי צרכים מיוחדים וזו כבר התחלה של משהו. עצם העובדה שאותם השחקנים משחקים בסדרה זה כבר גורם לנושא הזה לעלות לסדר היום. אני חושב שאנחנו נהיה במקום טוב יותר, כשאנשים בעלי צרכים מיוחדים ישתלבו לא רק במשחק אלא בכל התחומים".  

בין תפקידיך הבולטים שהכנסת לרזומה שלך, נמצא הנער העבריין מנחם זאדה מהסדרה "עלומים". כשסופר לך לראשונה שזו הדמות שאתה הולך לגלם, מה עבר לך בראש?  

"אני אישית לא הסתכלתי על מנחם כעבריין, אלא שהסתכלתי עליו כבן אדם שמסתיר את עצמו". 

כלומר? 

"הקטע של מנחם זה שהוא למעשה גיי ומסתיר את זה, כי מפחד שהעובדה הזו לא תתקבל בטוב במקום שממנו הוא בא. שמחתי על הדמות הזו, כי בארץ לא קורה הרבה שאתה מקבל דמות מורכבת ובטח בגיל צעיר, ואת מנחם גילמתי כשהייתי בן 20. הייתה לי הזדמנות לעבוד עם במאי טוב, עם תסריט מעולה וב-'כאן 11' שעושים תכנים מעולים. מצד שני היה לי נורא מתסכל, כי סביב מנחם יש עליהום מסוים, מציירים אותו כמפלצת, כדמות שאין לה פתרון. זה כמו שיגידו לילד בבית הספר שלא ייצא ממנו כלום. כשקראתי את זה בתסריט, הבנתי למה מנחם מתנהג כמו שמתנהג והוא בעצם בא לומר: 'אם ממני לא יצא כלום, מאף אחד לא יצא כלום'. בסך הכל, היה לי מאוד מעניין להיכנס לדמות הזו".  

ומה לגבי עונה נוספת? 

"האמת שהיה דיבור על עונה נוספת, אבל לא דיברו איתנו הרבה זמן", משיב בכנות. "תראה, אי אפשר לדעת מה יהיה, כי בארץ יכולים פתאום לעשות עונה חדשה לסדרה אחרי שמונה שנים וכרגע לא דיברו איתנו, אז נצטרך לחכות בסבלנות". 

על תפקידך בסדרה, היית מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסדרות הבינלאומי "קאן". תאר לנו את הרגע ששמעת את הבשורה.  

"שמחתי מאוד! אמרתי לעצמי 'איזה כיף, טסים לצרפת' והיה מדהים. אחר כך גיליתי שהאנסמבל של השחקנים מועמד, שאני כשחקן מועמד ואלו יותר מדי דברים בשביל להתרגש. אני זוכר שבאותה התקופה התמודדתי עם זה בטוב, אבל מצד שני אמרתי 'בוא נרגע, נטוס, נהנה' ובן סולטן ואני טסנו ונהנינו". 

באותה התקופה, פסח גם היה מועמד לפרס שחקן משנה בדרמה, בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.

"בפרסי האקדמיה לטלוויזיה היה אפילו מרגש יותר, כי כאן אתה מועמד בין אזור ה-30 שחקנים שההורים שלך גדלו עליהם, וכשעליתי לחמישיית המועמדים האחרונים היה מדהים! כשראיתי את עצמי מועמד לצד שחקן כמו ששון גבאי, אמרתי לעצמי 'טוב זה מרגש, לא משנה מה יהיה', כי העובדה שאתה נמצא בין שחקנים כאלה באותה הקטגוריה, נותנת לך איזושהי מתנה". 

בתקופת "סקיי" שיתפת שאתה ועידו טאקו נשארתם לישון על הסט כדי להתחבר לדמויות. יש עדיין דברים כאלו שאתה עושה כדי להתכונן לתפקידים?  

"אגיד לך את האמת. כבר ב-'עלומים' התחלתי את השגעון של לישון בסטים ובגגות", משתף. "בעונה השנייה של 'סקיי' טאקו ואני באמת נשארנו לישון על הסט, אבל פחות ממקום של להתחבר לדמויות, אלא שזה היה יותר בקטע של 'בוא נישן בחדר של הדמויות, יהיה מגניב' ובאמת היה כיף. היום השגעון שלי לא כמו שהיה פעם, אבל בסדרות כמו 'שלומי 6' שעתידה לצאת למשל, גם עשיתי דברים כדי להיכנס ולהרגיש את הדמות". 

למשל? 

"עידו אליאלי ואני נכנסנו למשטר אימונים ורצנו המון. הפכנו את זה לשגרה יומיומית, כי אנחנו משחקים דמויות של כדורגלנים צעירים ודרך אגב, שנינו היינו כדורגלנים צעירים גם במציאות! היום אני שקול יותר בדרכים שלי להתחבר לדמות, כלומר, היום לא אהיה האדם חסר האחריות שישן בגג של בית ספר כמו מנחם ב-'עלומים', כי אני מאמין שאין צורך להיות קיצוני בשביל להתחבר לדמויות. מה שכן, נשאר בי הצורך להיות נאמן לדמות עד הסוף ואעשה הכל כדי שזה ייצא הכי טוב מבחינה מקצועית, אבל לא במחיר שיפגע לי בבריאות".  

יש מחשבה לפתח קריירה בינלאומית?

"תשמע, ברור שיש את המחשבה הזו, אבל מצד שני זה לא דחוף לי. נושא הקריירה הבינלאומית עכשיו שונה מפעם, כי היום יכול לראות אותך מפיק מחו"ל, לשלוח לך אודישן וזה מה שקרה לי עם 'עלומים' שנמכרה לרשת הצרפתית-'Canal+'. קיבלתי אודישן לסרט בלגי, כי הוא היה באותו הערוץ, עשיתי אודישן מצולם ושלחו אותו לצפיות, אבל לא הגעתי לשלב הבא והסופי. אם יהיו עוד הזדמנויות כאלה או צילומים של חודשיים בחו"ל, אקח הכל בשתי ידיים, אבל אין מחשבה לעבור לגור במקום שלא בישראל. נכון לעכשיו, יש לי המון יעדים שאני שם לעצמי פה, אם זה לעשות תפקידים מגוונים, להיכנס לתיאטרון ולהמשיך לפתח את עצמי. חו"ל תמיד אופציה, אבל זה יהיה בנוסף למה שאני עושה כאן".   

בעולם הקולנוע הספקת להתנסות כשהשתתפת במספר סרטים, אבל מה עם עולם הבמות? 

"אני מאוד רוצה להופיע על במה, אבל לא יצא לי להתנסות בתיאטרון. עשיתי כבר אודישן לתיאטרון 'גשר' ומאוד אהבתי את זה שאני מופיע על במה קטנה, אבל  חייב להודות שהטלוויזיה והקולנוע הם תחומים שונים לגמרי מהתיאטרון. לכן, עם כמה שאני עושה סדרות וסרטים, העלייה שלי לבמה יכולה להרגיש כמו הפעם הראשונה שאני על סט צילומים. כרגע אמשיך להתפתח בטלוויזיה ובקולנוע, אמשיך ללמוד, לחקור ולעשות מה שצריך, כדי שארגיש מספיק מוכן להופיע על במה". 

בת הזוג שלך, ליה אללוף, גם היא בעולם המשחק. זה קשה או קל יותר כשיש בת זוג באותו התחום? 

"זה גם קשה וגם כיף", משיב ומפרט. "אני יכול לספר לך, שבימים אלה אנחנו מצלמים ביחד את 'ים המוות' וליה קיבלה את התפקיד שלה, שלושה חודשים לפניי. כשהצטלמנו לסרט  'קרוב אליי' של תום נשר לדוגמה היה קושי, כי זו הייתה אחת מהפעמים הראשונות שהצטלמנו יחד ולאט לאט, למדנו להכיר אחד את השנייה על הסט, למדנו מה טוב יותר לכל אחד, מה פחות, מתי כל אחד צריך את הספייס וגם למדנו לנסות לא לפגוע ביכולות המקצועיות ובחיים האישיים שלנו. בסופו של דבר, הצלחנו להתגבר על הכל וב-'ים המוות' אני חושב שזה עוד יותר עובד, כי לשנינו עכשיו יש 20 ימי צילום ביחד. לפני כן הכנו את עצמנו נפשית וחשבנו ביחד, מה בתקשורת בינינו יכול לעזור לנו להתמודד על הסט, כדי שלא נפגע בעצמנו מבחינה אישית ומבחינה מקצועית. אחרי שעשינו תיאום ציפיות, הרגשנו שזה עובד יפה וככה אנחנו חזקים ביחד, כי אנחנו מבינים אחד את השנייה וזה כיף".   

יש חשש לפעמים שיקטלגו אחד מכם כ-"בן/בת הזוג של"?

"אני לא חושש מזה, כי אני מרגיש שאנחנו בונים את עצמנו בצורה מאוזנת. זה לא שאחד מאיתנו עובד בטירוף והשני לא, כלומר אם אני עושה פרויקט של שנתיים וליה עושה חמישה פרויקטים, אסתכל על זה באותה מידה. אין כאן עניין של מי עושה יותר, אלא עניין של האם אנחנו מסופקים ממה שאנחנו עושים. הפחד של להיות 'בת או בן זוג של' לא קיים, אלא שאני מסתכל על הכל בדרך של זוג שחקנים שעובדים ושכיף להם. המטרה היא שנמשיך להיות טובים אחד לשנייה, שהזוגיות תהיה חזקה, שכל אחד יגשים את עצמו בתחומו וברגע שכל אחד מרגיש שהוא מגשים את עצמו, זה עושה טוב לזוגיות. הלוואי שזה ימשיך ככה".  

יצא לכם כבר לשחק יחד, וכאמור אפילו בימים אלו אתם מצלמים סדרה ביחד. זה עושה טוב לזוגיות?

"כמו שאמרתי קודם, יש לנו המון כוח כזוג שעובד ביחד לטוב ולרע. אם לדוגמה ליה מבואסת או אני מבואס, זה יכול להרוס לאחד מאיתנו את היום וכשיש לנו את הג'סטות הקטנות כמו לתת נשיקה או חיבוק, זה מרים לנו את היום בצורה לא נורמלית. אני מאוד אוהב לעבוד עם ליה, כי אנחנו נמצאים היום במקום שטוב לנו לעבוד ביחד וזה הניצחון כאן".  

תן לנו טיזר לפרק הבא שלך.

"אני מאמין שאמשיך לעבוד, מאמין שאמשיך לפתח את עצמי, ללמוד, לשחק דמויות מגוונות ולאהוב את מה שאני עושה. אם אמשיך להגשים את עצמי במשחק, להחזיק את עצמי במשחק ולהתפרנס ממשחק זה יהיה נס בשבילי, כי התחום שלנו קשה. לא מובן מאליו כשמקבלים תפקיד חדש, כי בכל פעם מחדש אתה צריך להוכיח את עצמך ומה שיבוא מהצד יהיה מדהים, אבל אם הכל ימשיך כמו עד עכשיו, לא צריך יותר מזה".