החיים ללא ספק מלאים בהפתעות, כמו למשל אצל השחקן ויוצר התוכן המצליח אביתר עוזרי (26) שלא האמין אי שם שכשייכנס לטיקטוק הוא יזכה למיליוני עוקבים. "לא האמנתי שהכל יגיע לאן שיגיע", שיתף אותנו בכנות.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נגמר בטוב: הדמויות שסידרו את היחסים ביניהן
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות
• איציק ראובן: "אי אפשר תמיד להישאר בטופ. זו השאיפה, אבל זה לא אפשרי"

"האמת שזה בא לי בבום", משתף. "יצרתי תוכן עוד כשהייתי חייל, כשעוד הייתה קורונה. זה קרה בשלבים, כמו במדרגות, אז עוד היה לי קל להשתלב בהכרה ואנשים גם באו ואמרו לי שהם מעריכים את מה שאני עושה. הפעם הראשונה שבה זיהו אותי הייתה כשצפתי על המים בים המלח, באותה תקופה הייתי יחסית מלא ומישהי מרחוק אמרה לבת שלה: 'תסתכלי זה הוא, איזה שמן הוא'.. אז עניתי-'כן, זה אני' וכאן הבנתי שאני לא אנונימי, אחרת לאף אחד לא היה אכפת מהכרס שלי... תוך שבוע עלו לי מיליון עוקבים בטיקטוק, אחר כך גם באינסטגרם, הטלפון שלי התחיל גם להיתקע ולא האמנתי שהכל יגיע לאן שיגיע. אמרתי: 'מגניב' והמשכתי בחיי". 

-למרות שאתה כבר המון זמן בתחום, המעמד הזה קצת מלחיץ אותך לפעמים?

"תמיד!", מכריז אביתר ומנמק. "כשאתה במעמד כמו שלי, יש מאנשים המון ציפייה להתנהגות שלך, למעשים שלך ולתובנות שלך". 

-איך זה בא לידי ביטוי? 

"לא מזמן התפרסמה כתבה על מלא אנשים שהיגרו לחו"ל, וכתבתי תגובה קלילה והומוריסטית לכתבה: 'לא נורא, יותר חנייה' ואנשים התחילו לצאת עליי, הם לא האמינו שהאיש הזה עם הכלבה מדבר ככה. כתבתי את התגובה הזו נטו בשביל להקליל, אבל דווקא בגלל ההכרה שלי אנשים יחפשו איפה לשים רגל ויש מעטים, אבל הם כמו קוץ שיכול לשגע אותך". 

-איך אתה מתגבר על זה?

"קודם כל יש חמישה כלבים בבית וזו ההתגברות הראשונה שלי. גם העובדה שאני בעולם המשחק, נותנת לי את המקום להתנתק, לשכוח מהכל ולהיות מרוכז ספציפית באומנות. במשחק יש את הדבר הזה של האני עם עצמי וזו אפילו לא בריחה, אלא שאני פשוט אוהב את זה כי אני מתמקצע בתחום הזה ומעשיר את הידע. זה לא שאני שוכב במיטה בחדר ובוכה, אלא אני קורא את הטקסט ורואה סרטים כדי לראות איך כל אחד משחק. בסופו של דבר אני אוהב את מה שאני עושה ואם לא הייתי בתחום, לא הייתי מקבל את התגובות האלה, אז אני סופג הכל ומתרכז בלעשות טוב ושמח, כי בסופו של דבר הטוב והשמח גוברים על הרע". 

-מזהים אותך כבר בחו"ל?

"האמת שכן", מספר בשמחה. "זיהו אותי בניו יורק, זיהו אותי כמה פעמים גם בשוק במרקש שבמרוקו, בפראג, באיטליה וגם מרוסיה שלחו לי סרטון שמכירים אותי שם! תחשוב שכמות הצפיות שהגעתי אליהן הן ברמה שבשנה אחת יש חמש מיליארד צפיות ביוטיוב. גם בטיקטוק ובאינסטגרם יש המוני צפיות, אז אנשים כבר מכירים, מזהים אותי גם בחו''ל שואלים אותי משהו בסגנון: 'ניקי?!' ומצטלמים איתי!".

-אביתר מספר שלאחרונה נודע לו כי נבחר מטעם טיקטוק העולמית להיות ברשימת 50 היוצרים לשנת 2024.

"מתוך כל היוצרים בחרו 50 כאלה ובסך הכל, יש מיליוני משתמשים בטיקטוק. מתוך ה-50, יש לך עשר קטגוריות, כמו זה בתחום ה-'Foodies' למשל אני נמצא בעשרת היוצרים הכי אייקונים. אני הישראלי הראשון שנבחר אי פעם לרשימה הזו והיחידי שגם נבחר ספציפית השנה וזה מטורף! הכל קרה בשנה של ה-7 באוקטובר ודווקא שאנחנו הישראלים קיבלנו שנאה בשנה הזו, אני הישראלי הראשון שנבחר לרשימת 50 היוצרים בטיקטוק בעולם!". 

-במקביל לפעילותך ברשתות, הפכת עם הזמן גם לשחקן. איך הבנת שזה משהו שמעניין אותך?

"המשחק תמיד עניין אותי ותמיד היה שם", מספר. אם אתה שואל אותי אם הייתי מודע לזה? אענה לך-'לא', כי תמיד היה לי חוסר ביטחון וכשיש חוסר ביטחון, אין שאיפות לשום דבר. הייתי נורא סגור, שיחקתי במחשב, אמרתי לעצמי: 'בטח אהיה שכיר באיזשהו מקום', אבל תמיד הייתה לי את הוורבליות ואת הקומיות. פעם עשיתי למשפחה חיקויים, כששמתי נייר אלומיניום בשיניים ומחקה אנשים קווקזים, אנשים בוכרים ומצחיק אותם. אנשים היו צוחקים ממני ודווקא בזכות הרשת, קיבלתי את הביטחון לבוא ולעשות את זה, כי לי היה קשה להיות מצחיק ברמה פתוחה ליד אנשים שאני לא מכיר. תמיד נכוויתי לפני שבאתי לראות את הצד הזה שבי וכתלמיד במגמת מחשבים, הייתי מעדיף לשתוק".

-איך הכל השתנה? 

"כשהייתי בכיתות יג' ויד', הכרתי שם את החברים הכי טובים שלי לכל החיים והמון בזכותם, אני עושה את מה שאני עושה. הכל התחיל מכך שעשיתי עם חברים משחקי אסוציאיות שזה היה התוכן הראשון שלי בזמן הצבא, ואז חברי, אביב ורסנו שחזר בתשובה ובכלל לא פעיל ברשתות החברתיות, אמר לי: 'תקשיב אתה מצחיק, למה אתה לא מעלה את זה?', עניתי: 'לא רוצה שיצחקו עליי' ואמר: 'אבל זו הפואנטה, אנחנו צוחקים מהדיחה ולא עליך! ואם תעלה משהו תעשה טוב גם לאחרים, גם אם סתם תעלה דברים'. אחר כך באמת סתם העלתי סרטון וגם היום אני מעלה 'סתם', כי הסתם הזה הפך ללא סתם. אני מעלה דברים בשביל לשמח אנשים, לתת ערך מוסף ולנסות לגרום להם לשנות את ההשקפות שלהם לגבי כל מיני דברים.  

הבנתי שכל דבר שאני מעלה עושה טוב לאחרים, אפילו אם אני סתם מדבר למצלמה, אם זה כשאני אוכל ופשוט האותנטיות שאני מוציא עושה טוב לאנשים, כמו שאנשים עושים לי טוב שאני צופה בהם, אם זה בחברים, אם זה ביוצרי תוכן אחרים ואם זה בשחקנים. לפני שנה למשל, שלחתי לעוז זהבי הודעה וכתבתי שיכולות המשחק שלו בסדרה 'העיר הטובה' ריגשו אותי ושאני לומד ממנו. רק לפני שבוע הבן אדם ענה לי! והוא כתב: 'יואו אחי אני לא מאמין, ראיתי רק עכשיו! סליחה, אוהב אותך ותודה רבה'. בשביל שהכל יקרה, הייתי צריך להאמין בעצמי וכן הייתי צריך גם את הפוש של האנשים בסביבה שגם יאמינו בי, אבל בסופו של דבר רק אתה צריך לעשות את המאמצים כדי לגרום לדברים לקרות". 

-בכובע השחקן, אתה מרגיש שיצאו ממך צדדים שלא יצאו מאביתר של הרשת? 

"ברור!". 

-למשל? 

"כששיחקתי בסרט הדרמה 'אמא פריים טיים' - גילמתי בן של חברת כנסת, הייתי צריך להביא כעס של ילד על אמא שלו, שרב איתה ואז הם שוב מדברים. דמיינתי שאני פשוט בתקשורת עם אמא שלי קלודין, כי היא אישה עוצמתית, מעורבת בהמון דברים קהילתיים והמון ממה שאני עושה למדתי ממנה. לפעמים גם יש לי תאקלים איתה. אנחנו גם החברים הכי טובים, אבל זה מה שגורם להיות בקשר טוב, אז פשוט הבאתי לסרט הזה את אביתר שכועס על אמא שלו, מה שלא הראתי מעבר לסרט. ב-'לעוף על אנה' למשל, שם היה תפקיד המשחק הראשון שלי, הראתי את הצד שכולם רואים, כלומר לא הראתי את אביתר המשפיען, אלא כאביתר האנרגטי, ההיפראקטיבי ושם פשוט הייתי אני. גם ב-'בני מצווה' הייתי אני, אבל הייתי צריך להיכנס לנעלי האח הגדול של יהלי, אז בעצם נזכרתי באביתר האח הגדול לאחות הקטנה, סהר שמשתפת אותו בכל מיני דברים. 

בסופו של דבר, לכל דמות ששיחקתי קישרתי לאני האישי, כלומר אם זה הקשר שלי עם אמא שלי, אם זה הקשר שלי עם אחותי ואפילו אם זה הקשר שלי עם עצמי, כי אני אדם שמאוד פתוח עם עצמו ונורא חשובה לי האותנטיות. אני מרגיש שאנחנו חיים בעולם שהכל מרגיש בו לא אמיתי ואני לא אוהב את זה, לכן חשוב לי להראות שעוד שיש אנשים טובים ואמיתיים, שזה לא דבר שנכחד מהעולם. אני רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל אם לא נזמן את זה מעצמנו, שום דבר לא יקרה". 

-בכל פעם מחדש אנו רואים תגובות על ליהוקי כוכבי רשת לסדרות, ולאו בהכרח בפן חיובי  . מה יש לך להגיד לכל אותם תגובות ושחקנים שלמדו משחק שכועסים על זה?

"שנתראה באודישן!", משיב. "תשמע, אני עושה אודישן כמו כולם, הייתי בקורס למשחק של גל אמיתי במשך חצי שנה, אחר כך גם בקורס אצל גלית אשכול, אצל אלון נוימן וכל פעם הולך למורה אחר כדי להרגיש הכי טוב בעולם. אני אגיד לך שלוקחים גם שחקנים לסדרות כי הם מוכרים מאשר שהם שחקנים ולקהל לא נמאס לראות אותם, אז לכן זה ממשיך לקרות. זה שלוקחים עכשיו לסדרות גם משפיענים - הכל סבבה, אבל אנחנו עושים את אותו התהליך, אף אחד לא מקבל תפקיד בקומבינות כי יש לו X עוקבים. אנחנו עובדים קשה, לומדים טקסטים גם אם זה דורש לילות ללא שינה ופשוט עושים את זה כמו כל שחקן. אנשים אומרים: 'אה אתה טיקטוקר', אבל אני לא רק טיקטוקר, אלא יוצר תוכן, משפיען ומעל לכל שחקן. זו השאיפה ממני לעצמי כבר מ-2022, מההבנה שיש מהות בתוכן שאני עושה, ויש תחושה כיפית וממכרת שבה אתה ניגש לאומנות ונכנס לדמות שהיא לא אתה". 

-העונה השנייה של סדרת הילדים המצליחה "בני מצווה" (ראשון עד רביעי ב-15:30, כאן חינוכית) כאמור עולה לאוויר וזו השנייה בהשתתפותך. איך אתה מסביר את הצלחת הסדרה? 

"הסדרה מראה מגוון רבדים של החברה הישראלית בפן האמונתי ומגוון של יהודים. כלומר, יהודי הוא לא רק חילוני, יהודי יכול להיות עם כיפה, עם סנדלי שורש, עם נעלי מוקסין וגם נעלי ספורט. אני מגלם את עמנואל שבא ממשפחה עשירה, ובירושלים יש משפחה אחרת של יהודים-חרדים אבל שהם יותר מושבניקים, אז בסדרה הזו אתה בעצם רואה את כל הסגנונות שיש בתוך העם שלנו ולכן נוצר החיבור בינה לבין הקהל. המון אנשים דתיים ניגשים אלי, אומרים לי 'ראיתי אותך בבני מצווה', ואפילו בנות 40 שלא רואות סדרות נוער. פעם אחת הייתי באיזה מקום, ילד זיהה אותי והצביע עליי, אז הכנתי כבר את הספיץ' של 'ניקי, ניקי, ניקי' והנביחות, אבל הילד לא הבין למה אני עושה את זה, אלא שהוא זיהה אותי כעמנואל, הוא בכלל לא ידע על ניקי. חברים שלי נקרעו מהסיטואציה הזו". 

-מה השתנה אצל הדמות שלך, עמנואל, מאז העונה הקודמת?

"עמנואל היה אדם תחרותי שהיה לו חשוב שההורים שלו יתגאו בו כמו באחיו הקטן, שיכירו אותו לא רק בגלל שהוא בן להורים עשירים ופשוט לא להרגיש תחת זכוכית מגדלת. בעונה השנייה לעמנואל כבר לא אכפת מזכוכית המגדלת, הוא זורם יותר עם הסיטואציה, ומקסימום הוא ישתזף מזכוכית המגדלת הזו".  

-הסדרה, כפי הזכרת, עוסקת בעולם הדת, איך החיבור שלך עם העולם הזה?

"אני אדם מאמין אבל לא שומר כשרות, לעומת כל החברים שלי שהם מסורתיים, צמים, שומרי פסח ושומרי שבת אני עוף מוזר ביניהם. להניח תפילין למשל לא יהיה מבין סדרי העדיפויות שלי, אבל עם זאת כשאני רואה דוכני תפילין אני משתדל להניח ואני אוהב את לעשות את זה, כי התפילין הוא הסממן הכי יהודי שלנו. חברי הטוב אביב, אומר שלדעתו הדבר הכי יפה באמונה זו הנחת התפילין והוא מחובר לזה, אז כשאני מניח תפילין אני נזכר באביב ומניח בשבילו". 

-העונה הראשונה עלתה חודש וחצי לאחר השבת השחורה. היה לך ספק שהיא תעלה בכלל בזמן כל כך כאוטי ורגיש? 

"האמת שלא", מתוודה. "אף אחד לא ציפה לזה בכלל ולדעתי טוב שהסדרה עלתה בזמן הזה, כי היא חיבקה את כל הנוער, כולל את הנוער הדתי, שאין לו כל כך הרבה תכנים לראות. פתאום הם מקבלים תוכן שהם יכולים לראות ועוד ב-'כאן חינוכית' של התאגיד, כי הרי הוא גוף שמוציא תכנים איכותיים ומושקעים. זו סדרה שגם הנוער הדתי יכול לראות בלי לחשוב פעמיים".  

-איך ה-7 באוקטובר השפיע עליך, בתור אחד שנטל ונוטל חלק בהסברה הישראלית?

"זה היה יום שחור ממש", משחזר. "כולנו הרי קמנו בבוקר לאזעקות, היו סטוריז על האזעקות ואחרי חצי שעה, הבנתי שזה לא רק אזעקות. פתאום אתה שומע למשל בחדשות 12 שיחות של דני קושמרו עם אנשים שכלואים במקלטים בגלל המחבלים, וגם אחרי שנה אני נזכר בשיחות האלה. הייתה אז אי וודאות של 48 שעות ובשבוע אחד אתה שומע על מלא הרוגים, מלא נרצחים ונחשף לשנאה ממדינות בעולם, אפילו שהייתה מתקפת פתע על הקיבוצים ועל פסטיבל 'נובה'. גם אנשים לא מוכרים קיבלו באינסטגרם תגובות שנאה וקללות מאנשים בעולם". 

עוזרי מספר כי את האנטישמיות חווה גם על בשרו.

"הייתה תקופה שקיבלתי 400,000 צפיות לסטורי מאינדונזיה ולא לטובה, כי אלו אנשים שדיווחו עליי, מקללים אותי, תוקפים גם כל מי שעוקב אחריי, התקשרו לאמא שלי וזו הדרך שלהם להציק. אנשים גם פרסמו אותי ב-'טלגרם' שלהם, אמרו 'כנסו אליו', 'תקללו אותו', 'תדווחו עליו' ועד היום אני סופג קללות". 

-איך התמודדת עם הכל? 

"יש חבר שהכרתי עוד ב-2022 בשם עידו דניאל והוא ממשרד התפוצות, כי יש לו נבחרת משפיענים עם הכרה עולמית (שהוקמה עוד לפני המלחמה - ד.ש), כמו אור זוטי, שחר ליבנה, דניאל בראון, שירז שוקרון, אנג'ל ברנס ואיתם טסתי לכל מיני מקומות לעשות הסברה. דניאל, עם ההכלה שלו, עזר לי להתמודד עם הפגיעה בעמודים שלי, הביא אותי שבוע וחצי אחרי ה-7 באוקטובר יחד עם שאר המשפיענים לקיבוצים כמו נחל עוז, בארי וגם לנובה בכדי לצלם תכני הסברה ועשה דברים מדהימים".

התחושה הייתה ריקנית, כי לא ידעתי מה אני עושה ועד היום אני בשוק מהכל, כי זו הרי כאפה מצלצלת. אני עדיין משתדל לעשות הסברה איפה שאני יכול בלי שזה יפגע, כי בסוף אני רוצה להיות הכי גדול בעולם, מפני שככה אוכל לעשות יותר שינויים. הרבה אנשים בעולם יכלו לפצות פה לטובתנו ולגרום לשינוי, אבל הרבה מהם התגלו כפרו-פלסטינים ובחרו להיות נגדנו. יש אשכרה סרטונים של מחבלים חוטפים, טובחים באזרחים ואנחנו עדיין צריכים להוכיח שקרה מה שקרה?! לי היה הכי קשה לראות את הילד עם הגופייה, עובר עם מחבל בית בית לדפוק על הדלתות כדי שיפתחו אותם ועצוב היה לי לראות את זה, במיוחד כשגם הייתי פיזית באותם המקומות אחרי זה. מה שכן הרגשתי שליחות גם בגלל המשחק, כי הלכתי לשמח ילדים ונוער מפונים בבתי מלון במרכז, הייתי עושה את זה שעות וכיף היה לי לראות את החיוכים ואת פרצופי התקווה שלהם. אם הילדים ובני הנוער המפונים האלה שמחים, איזה חוצפן אצא אם לא אהיה שמח בעצמי?!".   

-מאז האחדות שנוצרה ב-7 באוקטובר נוצר שוב פילוג חברתי כאן בינינו. חושב שעוד אפשר לאחות את הקרע שנוצר?

"אני מאמין שאפשר לאחות הכל, כמו שאני מאמין שאפשר למצוא את הטוב ולעשות טוב. אפשר לתפור את הקרע הזה ולהכין ממנו אחלה 'טרנינג' או אפילו 'ז'קט', כי בסוף הקרע הוא לא שימושי ולא תורם לכלום. כמו שאני רוצה ללכת עם טרנינג לא קרוע, אני רוצה ללכת עם עם מאוחד ולא עם שעסוק בלריב כל הזמן. תמיד יהיו דברים שלא נסכים עליהם, אבל מה יעזור לנו לריב עליהם. גם ככה יש כל כך הרבה רע בעולם, מה יעזור לי להוסיף עוד רע? העם עצמו הוא כמו שמיכה שאתה מתעטף בה, אז זה בעצם דימוי לעם מאוחד, אתה לא תזרוק אם יש קרע, אלא תמצא דרך לאחות אותו". 

-מה היית עושה כדי לאחות אותו? 

"אני לא במעמד של לתת פתרונות, אחרת גם אתה היית יכול לתת פתרונות, אבל הזמן יעשה את שלו. אני אומר שהלוואי שהחטופים כבר יחזרו, כי אולי זה מה שיתן את האור ויחזיר לנו אמון בענק. גם כשהחטופים יחזרו כל מה שקרה ילווה אותנו וגם אותם, כי יש להם צלקת גדולה שנוצרת אחרי תקופה ארוכה, אבל כשיחזרו אנחנו כעם שלם נטפל בהם ונחבק אותם, בדיוק כמו שעשינו עם חטופים שחזרו". 

-פגשת בעצמך חטופים שחזרו? 

"כן, אבל לא יותר מדי, כי קשה לי". 

-למה?

"כי כשאני פוגש חטוף, אני בולע את הלשון ואומר לעצמי: 'בטח שאלו אותו על זה ושאלו אותו על זה', ואני לא יודע איך לגשת כשביקרתי למשל חטופה בבית חולים, אמרתי לה: 'אני מצטער אם אני לא שואל אותך 'איך היה בשבי?', כי אני לא יודע אם כבר שאלו אותך את השאלה הזו ואם זה יעשה לך טריגר', וענתה לי 'הכל טוב'. ביקרתי גם חיילים פצועים שלמרות הכל צוחקים ומספרים בדיחות שחורות על עצמם, כמו למשל חייל שהרגל שלו נגוסה ואמר בהומור 'תיגע, תיגע'. הומור וצחוקים זה התרופה להכל".   

-היית רוצה לרוץ בעתיד לכנסת?

"לא", משיב בצחקוק. "אבל תאר לך שאולי עוד 20 שנה ארוץ לכנסת ואז תעלה אצלכם כותרת 'העיקר לא רצית'... אם יש משהו שלימדו אותי זה לא לפסול כלום, אבל כרגע יש לי אפס ידע בפוליטיקה, אני לא מבין בזה ומאז ומתמיד העולם הזה גם לא עניין אותי".

-הזכרת קודם גם על "לעוף על אנה", שעונתה הראשונה הסתיימה לפני שנה וחצי. מאמין שיהיה קאמבק? 

"הלוואי ויהיה", משיב בכנות. "לדעתי זו סדרה טובה, מצחיקה, כתובה מעולה והבמאית והכותבת, מיתר פרהט שעשתה המון סדרות, היא סופר מוכשרת. אני חושב שהיה פחות ביקוש לסדרה כי הנוער רוצה לראות דברים שלא נמצאים רק בפלטרפומה מסוימת, אלא כאלו שנמצאים גם ב-'יוטיוב' כמו הפרקים לסדרות של 'כאן חינוכית'. זה גם למה התכנים שלהם גם כל כך מצליחים, כי כל פרק ב-'יוטיוב' יכול לקבל גם 600,000 צפיות וככה הנוער יכול לעשות לתכנים האלה בינג'ים". 

שותפתך באותו הקאסט, אנה זק, מככבת בימים אלו על במת הפסטיגל, אתה גם מכוון להפקת חנוכה הגדולה? 

"אני בחיים לא פוסל את זה ואם יפנו וירצו שאשתתף, ברור שאעשה פסטיגל! אני זורם. אספר לך שכילד בחיים לא הייתי במופע הזה! בגלל זה אני לא מכיר שירי פסטיגל אבל לשאלתך, הפסטיגל הוא בהחלט סוג של חלום. יש לי המון חלומות ורצונות שאני רודף אחריהם - ככה שנוצר סלט של חלומות, אבל העיקר שאני יודע שיש לי מטרות".  

-ברוב הסרטונים שאתה מעלה אתה מכניס את כלבתך המפורסמת- ניקי, שאף היא הפכה לכוכבת טיקטוק עם המוני עוקבים. מתי הבנת שהיא כל כך אהובה?

"כשהעלתי את הסרטון הראשון עם ניקי הוא קיבל 25 מיליון צפיות, זה תפס ואמרתי: 'אוקי, יש פה משהו'. מאז עשיתי את אותם הסרטונים, וככה היא בעצם משחקת איתי אפילו עוד לפני הסרטונים. ניקי האור שלי בחיים".  

-איפה אתה מרגיש שניקי שינתה לך את החיים?

"בהכל!", מצהיר. "בזכותה שמו לב אליי כי הסתכלו עליה. כשזה קרה, הסתכלו עליי ואמרו 'אה, רגע וואו!'. בחיים לא הסתכלו עליי כי הייתי ילד מופנם, שקט והייתי מודע לזה. פתאום קיבלתי הכרה, פתאום כולם רוצים להיות בחברתי ומסתכלים עליי בצורה שלא הסתכלו בחיים". 

 

-תסביר.

"אנשים מסתכלים עליי כמו איזה גיבור, ואני אומר לעצמי: 'מה עשיתי? לא הצלתי חתול מעץ' וזה לא שצילמו והעלו, אלא שהכל נטו מקולות העצבים של ניקי וזה הפך לעולמי. יש סרטונים שלי איתה, שהגיעו אוטומטית לשני מיליון צפיות תוך יום! כשיותר סרטונים נחשפו, אנשים יותר אהבו את החיבור של ניקי ושלי. זה דומה לסדרות מצוירות שיש בהן בן אדם מצויר ואת בעל החיים שלו, כמו בובספוג וגארי החילזון".  

- אתה חושב שללא ניקי היית מצליח ברשת באתה המידה?

"אני חושב שכן, כי עוד לפני ניקי התחלתי לצלם סרטונים שקיבלו הכרה. היו לי משפטים מוכרים שהפכו לסאונד ויראלי כמו 'אני לא הומו ולא שמומו', וגם עם משחקי המילים שהעלתי הייתי מוכר בקרב חיילים. מה שכן, יכול להיות שבלי ניקי הייתי עדיין מפורסם, אבל פחות בעיניי אחרים ובזכות הקהל שלי הגעתי לאן שאני. זה לא שאני מעלה ויש לי אפס צפיות, אלא שזה רק בזכות הקהל שימשיך ליהנות ולהביא את החברים שלו לצפות בי, הרי את הסרטונים שלי עם ניקי יותר אנשים צפו, שלחו לחברים ולמשפחות. יכול להיות שהייתי מצליח בלי ניקי, אבל לא בחוזקה כמו שאיתה. בסופו של דבר התכנים איתה העצימו את הכל, כי תחשוב שהסרטונים איתה הגיעו לחו''ל והתפוצצו שם, ככה שהניסוי והטעייה שלי הצליחו".  

-חלק מלהיות יוצר תוכן מפורסם זה גם התעניינות סביבו בעוד פרמטרים, למשל בגזרה הרומנטית... יש חדש בנושא אצלך?

"האמת שכלום", משיב עוזרי בכנות. "מאז ומתמיד אני לא אוהב לצאת לדייטים, אז כרגע אני משחק 'קונטר סטרייק 2' בבית ומה שיהיה יהיה. אני מחפש מישהי שתבין אותי ותכיל אותי כמו שאני אותה, אבל לא מישהי שאעשה עליה בייביסיטר ואהיה חייב להוציא כל זמן פנוי שלי עליה, כי אני בן אדם שעובד. עם כל ההכרה שלי, אני צריך את האוויר לנשימה ולעכל לפעמים את הסיטואציה העכשווית, אז אני צריך מישהי שתכיל גם את זה. תשמע, גם לא קל להיות במקום שלי שאני לא יודע אם מישהי יוצאת איתי בגלל מי שאני, או שהעובדה שאני מפורסם עושה לה את זה ומוסיפה לתדמית שלי, אבל אני רוצה להרגיש מישהי שתתאהב בי בגלל האופי שלי. 

לרוב הנשים שאני יוצא איתן יש ציפייה שאתאהב בהן לפני שיתאהבו בי, שאני זה שארדוף ואין לי בעיה אבל אני לא יכול לעשות את זה עם כל אחת שאני יוצא איתה לדייט, כי אם זה לא מרגיש אמיתי, אז איך היא מצפה שאתנהג ככה?! קשה לי לקחת ברצינות שבחורה רוצה שארדוף אחריה כמו איזה אביר אפילו בדייט ראשון וזה בסדר, אבל בתכל'ס זה אמור להיות כמו מפגש עם חבר ולמה? כי יש סיכוי שהשבוע יצאתי עם עוד ארבע בנות, אז לכל דייט אתייחס כאביר על סוס לבן? מי אמר גם שאמשיך לצאת עם מישהי אחרי הדייט הראשון, אבל אם אמשיך - מבחינתי אקח סוס ותיהיי בת מלך. אני רוצה מישהי שתסתכל עליי ותגיד 'בא לי להתכרבל ולראות איתו סרט', לא רק לצאת למסיבות ולכל מיני מקומות, כביכול שאני איזה בייביסיטר. די!". 

ניהלת בעבר זוגיות עם יוצרת תוכן אחרת (שירז שוקרון - ד.ש), זה קל או קשה יותר כשזה באותו התחום?

"זה קשה, כי יש הרבה דברים שמתנגשים והמון רצונות שלא מתממשים, בין אם אלו רצונות שלי או בין אם אלו רצונות שלה. הרבה פעמים אני גם אומר שאני לא אוהב להביא את העבודה לבית ולפעמים זה גם לא מקובל על שני הצדדים".  

אחרי שהכרנו אותך כאביתר כוכב הרשת וכאביתר השחקן, אנחנו צפויים להכיר אביתר נוסף?

"אתם תמיד תכירו אביתר נוסף, אני לא שם עליי מחסומים. יש לי כמה צדדים שבסופו של דבר רוצה להראות לכולם ובשנה-שנתיים האחרונות, הפסקתי קצת עם התוכן של ניקי. במיוחד מאז ה-7 באוקטובר, כי אני רוצה שכשיראו את אביתר יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'. ניקי שם וכמובן שהכל בזכותה... היא משאירה אותי שפוי ועושה לי שמח כמו שעושה לכולם. אתם תמיד תכירו עוד אביתר, כי אביתר הוא בן אדם כמו כולם. כמו שאתם משתנים, גם הוא משתנה. גם אביתר מגלה צדדים חדשים בו וכשהוא מגלה, הוא מראה אותם לכל העולם. בסופו של דבר, חשוב לי להגיד: בואו נפזר אהבה וכמה שפחות שנאה, כמה שפחות לריב, כמה שפחות להיכנס סתם לוויכוחים, והקרע בעם לא צריך להיות יותר קרוע ממה שהוא. די עם השנאה! תאהבו את מי שהוא יהודי וגם את מי שלא, כי גם ככה בסופו של דבר אנחנו בשנה שהמלחמה תיגמר בסוף ונתמקד בלשים פלסטר על כל מה שקרה, אז תעזרו לזה לקרות".