בתוך כל המולת הסלבס, הריאליטי, הדרמה והחדשות, בטלויזיה ישנם רגעי דוקו איכותיים שאינם משעממים ואכן, זה לא רק בערוצי הטבע או ערוץ 8 אלא גם בערוצים המסחריים בשעת הפריים טיים.

למזלנו הערוצים המסחריים והזכייניות מחוייבים לשעות שידור של תכנים דוקומונטריים, אז נכון שלעתים יש את התוכניות מהסוג המשעמם, הלא כל כך מעניינות ושחוזרות על עצמן. אבל "אבודים" עם צופית גרנט היא ללא ספק מרעננת ואחרת לחלוטין.

"אבודים" מצליחה לרענן, להפתיע ולרגש בכל פרק מחדש. המסע לחיפוש קרוב משפחה שאבדת/שעזב/שנלקח לך הוא מפליא, מרתק ומעורר רגשות. אולי זה ישמע מעט ציני אך אומר כי הז'אנר תפס וריגש תמיד, כך לדוגמא עם מרקו בחיפוש אחר אמו בסדרת הילדים "הלב".

ב"הלב", למרות שמדובר בסיפור דמיוני ומצוייר זה תפס רבים אז אין ספק שהמציאות היא כפולה ומכופלת בהתרגשות ובסיפורים המופלאים והקשים שהיא מולידה והמסע הארוך, המרתק, הכובש והאמוציונלי הופך למשהו ממשי, חי ובועט.

העונה, השלישית במספרה, נפתחה עם סיפורה הקשה של ילדת קהילת "הכושים העבריים" שאמה גורשה מהארץ בשנת 1971 באכזריות כשהיא מותירה אחריה שתי ילדות קטנות שנאלצות לשרוד את הקור ואת חוקיה הנוקשים של הקהילה באותן שנים, לפני כשנתיים נמסר להם כי האמא מתה ובתכנית גילו לה כי היא חיה ונושמת.

גרנט היא אשת טלויזיה מצויינת, היא לא קרה וקפואה והיא לא מתנהגת כמכונה שמטרתה להשיג רייטינג. צופית משרה אוירה אנושית, אכפתית, חמה ודואגת. ההשקעה שלה בפרויקט הזה ניחנת בכבוד רב, היא מוסיפה למסע החיפוש פלפל, את צופית האמיתית, את צופית האמהית.

צופית לא נשארת אדישה במהלך הפרק ומרשה לעצמה לבכות ולהתקשות לדבר מרוב התרגשות, הצופים רואים כמה הדבר אמיתי ובכך באמת היא מצליחה להעביר חווית צפייה כנה, אנושית, קרבה לקהל וסיפור שרוצים לשמוע ולראותו.

אין מה לומר, מדובר בתכנית מרגשת, חשובה ומרתקת. אין ספק שמדובר במשהו מופלא והכרחי ללוח השידורים. זו תכנית שמצליחה לספק לנו חווית צפייה כנה ואמיתית.