לראות את אחת מבנות "מעושרות" בוכה ומתוודה על רגע מותה של אמה ממחלת הסרטן, זה בהחלט קטע מרגש. בעיקר כשהיא מתחננת תחת דמעות, שתמצא סוף כל סוף אהבה כמו זו שהייתה בין שני הוריה.

הסדרה הזו לדעתי היא אחת הסדרות הגאוניות שנעשו בטלוויזיה הישראלית. היא חודרת לנבכי הנשים הכי מעניינות שיכולות להיות. טוב ככה זה, כשכל אחד ואחת מגיל שלוש בערך בישראל, חולם להיות עשיר ולגור בבית עם בריכה ולנהוג על יגואר ומרצ'דס.

יש משהו בלגעת בחלום של העשירון העליון בצפייה ב"מעושרות". מצד אחד צפה לה הקנאות בחייהן של הנשים שלא צריכות לעבוד ויכולות לקנות את כל מה שבא להן, אבל מצד שני, הן חיות חיים אומלליים.

קשה להן, אחת מהן חייה בכלל עם מאהב שגר בחו"ל, אחת מהן נואשת לזכות בגבר שיאהב אותה ועוד אחת נוספת, מאבדת את בעלה באופן פתאומי בפרק הראשון של העונה השנייה. 

לדעתי, כשהכל מגיע אלייך עד לפה, ואני מתכוון לשכר החודשי שיכול לכלכל מאות משפחות בישראל, פתאום צצות להן בעיות חדשות, כי הרי אם הבעיות לא קורות מעצמן, הן יגרמו להן כתוצאה מחוסר מעש. בכל אופן, אני מתכוון לצפות ב"מעושרות 2".