מה אפשר לראות בטלוויזיה? לוח השידורים שלנו די מגוון, ויש בו תכנים לכל הגילאים ולכל סוגי האנשים. אך בכל זאת, כשבני נוער פוגשים תכנית המיועדת לקהל הבוגר יותר (18+) הוא בכל זאת צופה בה. מסתבר שיש כמה דברים שהופכים את הצפייה באותן הסדרות המיועדות לגילאים הבוגרים למעניין הרבה יותר.

 

"עספור", "אופוריה", "הבורר", "אלנבי" והרשימה עוד מלאה. כולן מוגבלות לצפייה מגיל 18, אך הקהל המתבגר מעדיף לצפות בו בעצמו. הסיבות לכך? כנראה הן שהן עשויות מהחומרים שמושכים את הנוער - סוגיות שהם חווים ביום-יום, ריגוש ומתח רב, שהם לא מוצאים בתכניות התואמות לגילאים שלהם.

 

הסדרה "אופוריה", בכיכובה של רוני דלומי, מהווה דוגמה מצוינת. הסדרה אמנם עוסקת בבני נוער, אך מיועדות להורים ולטווח הגילאים המבוגר יותר, בעיקר בגלל התכנים הפרובוקטיביים שבה, אך בכל זאת, הקהל העיקרי שלה היה הנוער. ניתן להסביר בקלות שכנראה הסדרה כיוונה גם להגיע לנוער. לדעתי זה היה ברור ליוצרים שבני נוער רבים ישבו ויצפו ויחוו. 

 

 

 

אך בדור של היום, אין מותר ואין אסור. כשמגבילים מישהו לעשות משהו זה מסקרן יותר. בגיל ההתבגרות שוברים מוסכמות, מורדים, רוצים לנסות, להתעניין ולדעת ונמשכים לזה בקלות. נראה כי היוצרים מכוונים מראש לנוער, הם יודעים שגם הוא יתחבר ויאהב וידבר על זה עם חבריו ובכך ישיגו עוד יחסי ציבור טובים ובמחיר אפסי. היוצרים יודעים שהנוער הוא קהל קשה, ואם מצליחים לפצח אותו יודעים גם לקבל תמורה.

 

כדי להכניס את הנוער לחווית הצפייה צריך קצת לאתגר אותו. הוא רוצה לראות משהו מוכר מהעולם שלו, או שונה לחלוטין, אך כזה המחובר אליו באופן כלשהו. ב"אופוריה" ו"עספור", הצופים התחלקו לחצי - היו את בני הנוער שהתחברו לסיפור והזדהו עמו, והחצי השני שלא מחובר מספיק, אבל רוצה לדעת מה קורה שם.  

 

 

בסופו של דבר, זה קורה כי פשוט אין סדרות נוער איכותיות. היוצרים לא מצליחים לספק את הסחורה בסדרות נוער טובות מספיק, שיגרמו לנוער להתעניין ולראות תוכן שמצד אחד בעל סיווג מתאים לגילם, אך מתקשר לעולמם ומצליח לרתק אותם אל המסך, ולהפוך לנושא השיחה בבית הספר. עד שזה יקרה, כנראה שבני הנוער יאלצו להסתפק בסדרות למבוגרים בלבד, גם אם התוכן לא באמת הולם ומתאים.