מגוון אפשרויות במסך אחד ובמדינה בה אין שלל ערוצים, תכנים? לא חסר.. שפע של תכניות נולדות מידי שנה על המסך וזוכים לאהבה רבה או אכזבה גדולה. הבולטות בהצלחה שלהן הן סדרות הדרמה ותוכניות ההומור שכובשות מחדש את הצופה הישראלי.

אז במה מעדיפים יותר לצפות? תכניות הדרמה הן לא דבר שיש פה בכמויות גדולות, וליתר דיוק, הבולטות והטובות ביותר מעטות מאוד. מידי שנה אנו זוכים לכשניים עד שלושה דרמות שבועיות עם עלילה מרתקת ומרגשת.

עוד במדור התרבות של פרוגי:
• שנת 2014: מי יזכה בגלובוס הזהב?
• נבחרי השנה של פרוגי: במי אתם בוחרים?
• רותם כהן: "לא הייתי בטוח שהקהל יגיע למופע"

הצופה הישראלי אוהב את הריגוש והפרפרים שמולידה לו הסדרה, את הציפייה בכל שבוע לעוד תכנית רק בכדי לדעת מה הולך לקרות? השנה זכינו להכיר כמה מהמשובחות ביותר, כמו "בני ערובה", "חטופים 2" ולאחרונה גם "להיות איתה" שכתב אסי עזר. אבל האם זה עושה את כל העבודה? חלקית.

אמנם אותן סדרות עושות עבודה נפלאה, מורכבות משחקנים מוכשרים שמוכיחים שהליהוק מדוייק ואמין לעלילה המשובחת, אלו נותנות לצופה את הריגוש הנינוח שלו בתוך ים של ריאליטי שמציף אותו מכל עבר. אולם אילו רק היו דרמות, היינו די משתעממים בשלב מסויים. 

על כן מרבים היוצרים והתסריטאים לשלב בסדרות הדרמה אלמנט קומי, כך למשל "להיות איתה" שהולכת ומכוונת להיות דרמה איכותית טובה, אבל לא שוכחת לשלב בדיחות והומור בטקסטים. לעומתה "בני ערובה" ו"חטופים" שמהם אנחנו זוכים למעין גיחוח קל שזה לגיטימי, כי הרי באנו לראות דרמה ולא קומדיה.

התכניות הדרמטיות עושות את העבודה כמו שצריך, אבל כדי שזה יקרה, צריך דרמה ממש טובה כדי להתחבר אליה ולהיות בכוננות לפרק הבא. בניגוד לכך, מה שמקל על תכניות ההומור, שבהם לא צריך להיות במתנה לפרק הבא. הן פשוט מספקות את הסחורה הנדרשת במהלך ה-30-45 דקות, כמו "ישראל" ו"אמבוש" בערוץ 10, "שנות ה-80" ו"סברי מרנן" בערוץ 2. אולי קיימת ציפייה לפרק הבא, אבל אין את כסיסת הציפורניים.

מה שכן, בעידן שלנו מה שרץ היום הכי טוב, אלו הן סדרות הקומדיה בשל הוויראליות שלהן. דמויות כמו "ממוקה" מ"שנות ה-80" עם משפטים כמו "ספתא מיזולדה" ו"תבוא מחר בעוד יומיים" גורמים לתכנית שדרוג כמו חיקויים ברשת, סטטוסים על התכנית, ממים, שיתופי קטעים מהתכנית ועוד.

הבאזז מצליח להביא איתו צופים נוספים שזוכים לצחוק כל פעם מחדש ובכך יוצרת מעין מעגל רצוף ומתמשך, ואיתו קהל אוהדים שרק הולך וגדל.

בתכנית המתיחות של ערוץ 10, יש את אלמנט המתח בתוך הפרק: "מה יהיה כשהמפורסם יגלה שכל המתרחש היה בעצם מתיחה?", הצופה נמשך אליה כמו מגנט וכן ראוי לציין את עפר שכטר שלא מזניח את ההומור הפרוע שלו ב"אמבוש".

תכניות ההומור כבודדות, לא דורשות הרבה, המבקרים יידרשו הומור גבוה מידי, הקהל מעדיף כל סוג של הומור וההוכחה לכך היא "סברי מרנן שנקטלה בכל פעם על ידי המבקרים והפכה מזמן לבדיחה בתעשייה וברשת, אולם זוכה לרייטינג מעולה. הקהל אוהב אותה ולאחרונה הודיעו ב"קשת" כי הולכת להיות עונה נוספת ושלישית במספרה.

הקהל מצביע בשלט, מה שטוב לו הוא רואה ומה שלא? פשוט מזפזפ הלאה. בהומור כאמור לא דרושה התחכמות לעומת הדרמה בה הקהל ירצה משהו יותר איכותי, קאסט טוב (ורצוי מוכר) ועלילה שמושכת.

אם לשפוט לפי כך, תכני ההומור הן אלו שמועדפות על הקהל הישראלי, אך לא לוקחות את הגביע בענק, הקהל הישראלי יודע לעשות כבוד לדרמה טובה, כשהוא נתקל באחת כזו, ולכן יש מקום גדול לקבל על המסך עוד דרמות לצד תכניות ההומור הקלילות.