עד שהקורונה השביתה את שבועות האופנה וסגרה את השמיים, אסף ליברפרוינד (35) התגורר בבירות האופנה ובתל אביב לסירוגין בכמות מצטברת של חצי שנה שם וחצי שנה פה. אבל תל אביב עבורו היא הרבה יותר מבית, היא גם המקום שבו לפני כחמש שנים הכל התחיל. הוא למד תואר ראשון בתולדות האמנות, קולנוע וטלוויזיה ויום אחד במהלך התואר השני בתקשורת הוא לקח מצלמה מחבר והחל להסתובב ברחובות העיר ולצלם אנשים. לימים הוא גילה שזה מה שהעניק לו עבודה אמיתית, כי בשפתו "באוניברסיטה אתה לא באמת לומד מקצוע". היו ישראלים שעשו זאת לפניו, אך רק הוא נשאר בתחום ה – visual journalism (צילום סטריט סטייל בשפת רחוב) למשך שנים. את מה שהיה מצלם בהליכותיו הארוכות ברחבי תל אביב הוא העלה לבלוג שפתח שאז נקרא Tel Aviv Street Vibe והיום עונה לשם The Street Vibe.

עוד בערוץ האופנה של פרוגי:

• אחרי ההצלחה בעולם: המעצבת הישראלית שפתחה סטודיו בארץ
• מאפרת ראשית במאק נטע סקלי: "האיפור הוא רק חלק מהסיפור"
• טרנד השבוע: למה בד אחד כשאפשר חמישה?
  

לאחר קצת יותר משנה ליברפרוינד קיבל את המשרה הראשונה שלו בתחום בתור כתב מדור קבוע בטיים אאוט ומייד לאחר מכן גם בגו סטייל, מדורים שנפסקו רק לאחרונה. במקביל חברות אופנה כמו פקטורי 54 וליוויס התחילו להציע לו שיתופי פעולה מסחריים, מותגים הבינו שעם עצות מהידע הרב שצבר הם יכולים לעשות הרבה ויום אחד מישהו שיצא לו להכיר כי "תל אביב זה מקום קטן", אמר לו שיש תצוגות אופנה בעיר והמליץ לו לצלם שם. כך החל הרומן שלו עם שבועות האופנה, רומן שסיפק לכמעט 300 אלף עוקביו באינסטגרם תמונות מרהיבות של הפאשניסטות המובילות בבגדי בתי האופנה המצליחים ביותר. זה קרה כי אחרי כמה תצוגות בארץ הוא הבין שישראל זה מקום קטן והדבר האמיתי קורה מעבר לים. הוא ארז מזוודה, עלה על מטוס ובעזרת הרבה תשוקה ו"גוד וייבס" התגלגל מתצוגה אחת לאחרת, משבוע אופנה אחד לאחר עד שמצא את המקום שלו (למרות הקושי הפיזי שבעבודה), את הלקוחות שלו (למרות שבהתחלה לא הכיר אף אחד) ואת הייעוד שלו "כשאני אומר 'מישהו התלבש יפה' קצת קשה להבין אבל כשאני מראה תמונה ישר מבינים".

תצוגות אופנה בשבועות האופנה הבינלאומיים מתקיימות באזורים שונים של הערים. איך אתה יודע להגיע למקומות הנכונים בזמנים הנכונים?

"בהתחלה לא ידעתי שום דבר. כשאתה בא ולא יודעים עליך כלום אז יש ערך מאוד חשוב לאיזה בן אדם אתה, אם אתה בן אדם לא חברותי יהיה לך מאוד קשה בשבועות אופנה כי העבודה מאוד תלויה באנשים אחרים. התחום הזה בסופו של דבר מאוד מצומצם, יש בערך עשרה אנשים בעולם שעושים בדיוק את מה שאני עושה לאורך זמן. הבחור שפגשתי ביום השלישי שלי בערך הוא גם זה שאיתי בנסיעות עד היום, לכל אחד יש לו את המידע שלשני אין ואנחנו מצליבים. אני עושה עבודה שבחו"ל היא מאוד מוערכת והמותגים כבר פונים אליי ומבקשים ממני לבוא לצלם באירועים שלהם. הם משלמים ולפעמים הם גם נותנים רכב צמוד והטבות על הדרך".

האם היחסים בין צלמי הסטריט סטייל הם יותר חבריים או יותר תחרותיים?

"אנחנו חברים ממש טובים, אני גר עם חלק מהאנשים האלה, אנחנו מסדרים אחד לשני עבודות ואני מדבר איתם כל השנה, לא רק בשבועות האופנה. זו עבודה שאולי נראית מבחוץ זוהרת אבל היא מאוד קשה, שוחקת ותובענית ואי אפשר להיות חלק מהעולם הזה אם אתה לא מתחבר לאנשים ולצורת החיים הזאת. יש תחרות מטורפת אבל התחרות היא לא במובן של לדרוך על כולם אלא של לאתגר אחד את השני בקטע חיובי ומקצועי. אנחנו נהנים ועושים כיף, זו האווירה".

"99 אחוז מהבלוגריות, מהסטייליסטיות, מהדוגמניות ומהעורכות סופר נחמדות. אני מכיר את השמות של כולן, רובן מכירות את השם או את הפנים שלי, אנחנו תמיד שואלים אחד לשלומו של השני ועם חלקן הגדול זה גם חיבוקים ונשיקות" מספר אסף על הקשר בינו כצלם לאושיות האופנה אותן הוא מצלם. אך למרות שאלו אנשים שהוא פוגש חודש כן חודש לא, "אנחנו לא מדברים 24/7, זה לא שם, לכל אחד יש את החיים שלו" ובסופו של דבר גם אם "לא מספיק רק לדעת להתלבש טוב", להיות בן אדם לאנשים שמסביבך זה בעיקר חלק מהמקצועיות ולא בהכרח מתכון לחברות חוצה יבשות ועבודות.

יש איזשהו בית אופנה שיש לך חיבור מיוחד לסגנון שלו?

"בגלל האינסטגרם הרבה מאוד אנשים מתלבשים אותו הדבר, אם יש תיק טרנדי, כולם הולכים איתו. בהתחלה זה נורא איכזב אותי אבל זה גרם לכך שהפרשנות האישית של כל אחד נמצאת גם בניואנסים הקטנים ואני מאוד אוהב את זה. אני יכול לבוא לתצוגה של פראדה וכולם שם בתכלס לובשים פראדה, אבל בעיניי הסטיילינג האישי של כל אחד זה מה שעושה את ההבדל. זה פחות העניין של מה לובשים, אלא יותר העניין של איך לובשים. לפעמים אלו דברים ממש קטנים, כמו לשים את השעון על השרוול וכמו ללבוש מכנסי כדורסל עם בלייזר או לבוא לתצוגות של מותגי הוט קוטור כמו לואי ויטון עם אופנת רחוב, היום אלו דברים שנשמעים מאוד הגיוניים אבל לפני חמש שנים הם לא היו נשמעים הגיוניים. בסופו של דבר יש לכל מותג את השפה העיצובית שלו אבל מה שאותי מעניין זה איפה אנשים מכניסים את החידוש שלהם".

איך ההרגשה לראות את התצוגות שעד כה היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלך בלי להיות חלק מהן?

"מצד אחד זה כיף. שבועות אופנה זה מאוד לחוץ, יש המון אחריות, צריך להספיק מלא דברים, להיות בכל המקומות, לצלם את כל האנשים, להגיד שלום לכולם ועכשיו אני צופה כמו כולם, אני לא יכול לעשות כלום ולא באשמתי וזה מאוד מרגיע. עכשיו יש לי מספיק זמן לראות את הקולקציות ולהבין מה אני רואה. מצד שני זה באסה. אני מכיר את מי שנמצא מאחורי הקלעים ולפעמים אני שולח להם הודעות מפרגנות בווטצאפ אבל לא תמיד יש לי את המספרים, לא תמיד אני רוצה לחפור ובא לי לצלם ולהיות חלק מהאירוע המגניב הזה. אלו רגשות מאוד מעורבים. אני חושב ששבועות האופנה יחזרו, אני לא יודע אם הם יהיו עם כמה מאות מוזמנים כמו פעם, עוד לפני הקורונה האירועים התחילו להיות יותר קטנים כי הייתה תחושה שרוצים יותר אקסקלוסיביות, אבל אני כן חושב שזה יחזור כי אני מרגיש שיש הרבה פחות הייפ סביב שבועות האופנה עכשיו".

לאיזה חלק מהחוויה של שבוע אופנה אתה הכי מתגעגע?

"להכל, אין משהו אחד בשבוע אופנה שאני לא מתגעגע אליו. אפילו לסגנון המוזר שיש בלונדון, אפילו לזיהום האוויר שיש באיטליה, אפילו לרכבות המטרו הצפופות בפריז ואפילו לשעות להגיע ממקום למקום בניו יורק. אפילו בא לי להיות תקוע עכשיו במונית בניו יורק בין תצוגות ולהגיד 'וואו אני מאחר לתצוגה', ברמה כזאת. אני מתגעגע לאנשים, לחוויות, לצחוקים, לאווירה, זה חסר ממש. אין שעתיים שעוברות ואני לא מתגעגע למשהו שקשור לזה".

אילו טיפים או טריקים אתה יכול לתת לנו לצילום טוב ומעניין לרשתות החברתיות גם בימי סגר או בידוד כשנמצאים בבית?

"מה שיפה בסגר זה שיחסית יש זמן אז דבר ראשון למצוא מקום עם אור טוב ורקע נורמאלי. לנסות כמה שיותר לגוון את הפיד, אם הצטלמתם על קיר והוא יפה אז אחלה אבל אל תעלו עוד תמונה על אותו קיר, זה ייראה קצת מוזר. אם יש לכם פילטר אחד שאתם אוהבים אז תרוצו איתו על כל הפיד. תהיו אתם במאה אחוז. למצוא זוויות שאוהבים ולנסות לגוון בהן, להעלות גם פול באדי, גם מקרוב, גם מרחוק, גם מהגב וכו'".

האם מאז תחילת מגפת הקורונה החלומות שלך השתנו?

"החלומות שלי לא השתנו אבל אני עושה התאמות למציאות. אני לומד להאט את הקצב ולהנות מזה שאני לא צריך לנסוע כל היום. אני עדיין מצלם אופנה, אני מתפרנס ממה שאני אוהב, אני חי את החלום ואני ממש מרגיש בר מזל. אין לי מילים אחרות".