לפני חודש חזרתי ממילאנו אחרי שהשתתפתי בשבוע האופנה שם. הסיבה האמיתית לחזרה לארץ לא הייתה באמת סיום שבוע האופנה, אלא חזרתי ללימודים לתואר הראשון.

החברים והמשפחה כל הזמן דחקו בי להשלים את התואר, ואני שיושב על התפר שבין דוגמן לסטודנט, נאלצתי להתפשר לא פעם אחת ולא פעמיים.

היו לי לא מעט הזדמנויות להמשיך היישר ממילאנו ליעד הבא בעולם, אך נאלצתי לחשוב צעד קדימה וללכת על מה שבטוח לעתיד שלי: לימודי עריכת דין.

אז חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד לקראת המבחנים של סמסטר ב' בשנה ד' ואז הגיעה עוד החלטה לא פשוטה. הציעו לי לעבור לטורקיה להשתתפות בקמפיינים במהלך שלושת החודשים הקרובים, כולל נהג צמוד ודמי כיס בנוסף לתשלום על העבודות. הכל היה נראה לי כל כך וורוד ונוצץ, אבל הדבר הראשון שעלה מנגד היה הלימודים.

בנוסף, המשפחה והחברים לא היו מקבלים את זה בעין יפה. מה שון שוב הפעם בא לארץ ובורח? מה שהכריע את קבלת ההחלטה לוותר על הנסיעה לטורקיה, הייתה כשהציעו לי להזהר מהנסיעה למדינה הזרה, שלא כל כך מסמפטת את ישראל בשנתיים האחרונות, מאז האירוע עם המשט הטורקי בשנת 2010.

אמרו לי שלא כאדי לי לדבר עברית ברחובות ולא להראות לאף אחד שאני ישראלי. אז נאלצתי לעצור הכל, שניה אחרי שכבר קנו לי כרטיס טיסה. עד ההצעה הבאה, אני אמשיך ליהנות מתל אביב, מהשמש והחברים מישראל ומחו"ל, הכלבים המדהימים שלי ופרוייקטים נוספים שעתידים לקרות בקרוב.