גולשי פרוגי היקרים, קודם כל אני רוצה להודות לכם על עשרות התגובות ששלחתם למערכת בעקבות הטור שלי, זה באמת מחמם את הלב. הפעם בטור, בחרתי לדבר על נושא מעט מביך שהתלבטתי במשך שלוש שעות אם לכתוב עליו או לא.

לא פעם ולא פעמיים דוגמן נתקל במהלך הקריירה שלו ברגעים לא נעימים ואף מביכים על הסט, או מחוץ לסט הצילומים.

על סט הצילומים, הדבר הכי מביך זה שהלקוח שהזמין את הצילומים בשביל החברה שלו, בא ומנסה לשדל אותי שכדאי לי לבוא איתו לקפה בארבע עינים, או סתם למדידות אצלו בבית בשעות מאוחרות נורא בלילה. אני ממש לא בעד הדברים האלו, אני מאמין שדוגמן או כל בנאדם שמתעסק במשהו, צריך להשיג את הדברים בדרך הישרה ולא בדרך עקיפה.

זה קרה לי כשהייתי במילאנו. היתי באודישן למותג ארמני ואחד המעצבים הגדולים שם, הציע לי לבוא איתו לקפה. כמו מה שכל דוגמן היה עושה נענתי בחיוב ונפגשנו לקפה מכיון שחשבתי שזה מקצועי לחלוטין. מהר מאוד הבנתי שהענין המקצועי רחוק ממה שהייתה כוונתו של המעצב, ופשוט בשיא חוצפתי באמצע הפגישה אמרתי שאני צריך ללכת והתוצאות היו בהתאם (לא אפרט לכם מה הוא באמת רצה ממני).

האופציה שעמדה בפניי לתצוגה של ארמני פשוט נסגרה. לא בכיתי על החלב שנשפך, מכיוון שלי אישית חשובים מאד קווים אדומים בקריירה ובחיים בכלל. גם השבוע, נאלצתי לוותר על עבודה באחד הערוצים בטלוויזיה הישראלית, בגלל שמדובר היה בפרוייקט פרובקטיבי מדי בשבילי ונאלצתי והעביר את התפקיד לדוגמן אחר. איך אומרים אצלנו בעולם הדוגמנות: חלון נסגר ודלת נפתחת. ותזכרו, אל תעשו דברים בחיים שאתם לא שלמים איתם. שלכם, שון בלאיש.