לחיי העידן החדש: למה אין צורך בתחרות מלכות היופי?
ההחלטה על סיום טקס מלכות היופי בישראל היא הכרחית לעידן של היום, בו חייבים להפסיק להכתיר מלכות על פי מודל יופי מיושן וחוקים נוקשים • טור דעה
אם פתחתם את החדשות אתמול (ג'), הייתם רואים כותרות רגילות למדי- בחירות האמצע בארצות הברית, פרישתה של העיתונאית רינה מצליח מהמקצוע וקצת שאריות של פוליטיקה לקראת ממשלת הימין הקרבה ובאה. לצד כל אלו, הוכרזה הכרזה משמעותית ומאוד לא שגרתית - תחרות היופי של ישראל (אשר מתקיימת מאז שנת 1950 כסדרה) לא תתרחש השנה בפעם הראשונה מזה שבעים שנה ואף לא תישלח נציגה ישראלית למיס יוניברס, תחרות היופי העולמית שתתקיים בינואר הקרוב בארצות הברית.
מצד אחד, לא נמסרה תגובה רשמית באשר לסיבה לצעד הכל כך משמעותי. אבל מצד שני- אין ספק שזה היה צעד מתבקש. עם כמה קלישאתי שזה יישמע, מצופה מהחברה של שנת 2022 להבין שתחרות מלכות היופי, אשר שופטת בנות שמתלהכות בבגדי ים מינימליים לפי החיצוניות שלהן ותו לא ומנציחות את מודל הרזון המיושן, היא לא תחרות שרלוונטית להיום. לא רק שהתחרות לא מתיישבת עם תפישת העולם הנהוגה בחברה המודרנית בה אנחנו חיים, אלא היא לא בריאה לשני הצדדים- למשתתפות ולצופות.
בעשור האחרון הרבה דוגמניות אשר השתתפו בתחרות שמו על השולחן את הפרעות האכילה שלהן, שהתפתחו בעידוד אותה תחרות. מחקר שנעשה בשנת 2003 מצא כי כיותר מרבע מהנשים שהשתתפו בתחרויות יופי נמצאו עם הפרעות אכילה. אליסיה מצ'אדו נבחרה בשנת 1996 למיס תבל והעידה על כך: "הייתי חולת אנורקסיה ובולימיה במשך חמש שנים". מודל הרזון החולני שמשודר בטלוויזיה חשוף לעשרות אלפי אם לא מיליוני נערות ונשים בעולם, העובדה שתחרות כזאת עדיין משודרת בכלל סותרת את המסר הכל כך חיובי שמנסים להעביר בקמפיינים של אופנה, בקולקציות חדשות ואפילו בסדרות וסרטי הקולנוע- יש עוד מבני גוף מלבד רזה, דקיקה וחולה.
רק בחודש ספטמבר האחרון ערכתי ראיון בפרוגי עם מילי דהן - דוגמנית הפלאס סייז והיזמית שהופיעה בתכנית "הכרישים" עם החברה שלה (בגדי ים למידות גדולות). כנראה שהרעיון גרם להפתעה בקרב העורכים של התכנית- שכן, פרומואים שלמים היו בנויים רק על ההצגה של הרעיון הכל כך חדשני הזה. ככלל, העובדה שהחברה הוצבה בתכנית לצד רעיונות חדשניים ומודרנים בתחומים אחרים מיתגה אותה ואת האג'נדה שלה לתוך הגדרה של "אקזיט". כששאלתי אותה על היחס של החברות הידועות למידות גדולות בישראל, התשובה שלה הראתה את המציאות העגומה- "היא לא עובדת. אני לא רואה ש׳קסטרו׳,׳רנואר׳ או ׳לי קופר׳ מפתחים עוד מידות. מבחינת חברות מסחריות אני לא רואה שינוי פה בארץ". כאן עולה השאלה- למה רעיון כל כך הגיוני, כל כך פשוט וכל כך מתבקש כמו קולקציית בגדי ים למידות גדולות גורם להפתעה כל כך גדולה? מדוע לא היתה חברה בישראל שהרימה את הכפפה והחליטה לעשות את השינוי הכל כך מבורך הזה? אז כן, לישראל יש עוד הרבה צעדים לעשות לקראת השינוי המבורך- אנחנו לא טלית שכולה תכלת.
הטענה להפסיק את התחרות נשמעת גם בקרב כאלו שהשתתפו בעבר בתחרות מלכת היופי. לינור אברג'יל, מלכת היופי ומיס עולם לשנת 1998, תקפה את התחרות העולמית כאשר התקיימה שנה שעברה באילת. כך היא כתבה - "השנה היא 2021. נשים מהלכות בבגדי ים בעוד אנשים מחפצים אותם ובוחרים את זו שתזכה להיות מיס יוניברס! באמת?... זה פשוט ביזיון שהבנות שלנו צריכות לחיות גם היום על ידי אישור חיצוני גופני שמעריך את ערכן, לרוב על ידי גברים מזילי ריר וחסרי השכלה!".
גם לירן כהנר, שהוכתרה למלכת היופי של ישראל לשנת 2007 שיתפה את דעתה בעבר על התחרות בסשן שאלות-תשובות שערכה בחשבון האינסטגרם. "בואו נודה, זה פשוט שייך לתקופה אחרת. זה מרגיש לא רלוונטי יותר ואפילו צורם עם מה שקורה בעולם". כאלו שהשתתפו בעבר באותה התחרות מעידות שמשהו לא בסדר, אבל היא ממשיכה בשלה- מחלקת כתרים ומעמידה דורות של דוגמניות בסכנה בריאותית ונפשית. לפחות אפשר להגיד מזל שישראל, אומת הסטרטאפים והחדשנות, עשתה צעד חדשני והחליטה שלא לגשת השנה לתחרות. את הפוסט שלה בנושא תחרות היופי חתמה אברג'יל כך- "עוד יבואו ימים בהם נסתכל אחורה ולא נאמין שתחרויות כאלה היו אצלנו. בושה!" כולי תקווה שהימים האלו הגיעו, שההחלטה היא לא זמנית והיא תראה לכל העולם שכדאי להפסיק את המופע המכוער של תחרויות היופי.
