הכירו את יותם שוורץ בן ה-21 מחיפה, כיום הוא מתגורר בהרצליה אצל דודים וממש בקרוב הוא מסיים את שירותו הצבאי בדובר צה"ל. את שוורץ פגשתי כמה פעמים באירועים ובתצוגות אופנה, שהוא כמובן, חלק מהדוגמנים בתצוגה. אז אם חשבתם שהוא סתם "עוד דוגמן" חסר השכלה, כנראה שטעיתם, אחריו יש עבר ארוך מאוד ולפניו עתיד ארוך עוד יותר.

עוד במדור האופנה והלייף סטייל של פרוגי:

• התחפושת הצעירה של המדינה: ליידי גאגא
• נטילת כדורים נגד חצ'קונים, באמת מסוכנים?

גם כאן, יש מצב שתרימו גבה, כי הוא הפך להיות דוגמן לגמרי במקרה. "לפני הצבא היה לי עודף זמן פנוי כי חיכיתי לוועדה רפואית שתקבע את הפרופיל שלי, בן דוד שלי שכנע אותי להיות ניצב ולקבל קצת כסף, אז הלכנו לזה ביחד בשביל הכיף הצחוקים והחוויה (וכי משעמם לנו) וככה בעצם התחלתי להיות ניצב ולעשות אודישנים לפרסומות", מספר שוורץ.

"בהתחלה היינו ביחד ניצבים לכמה דברים, ואז הגיעה הפרסומת לסלקום, מיד אחר כך הזמינו אותי לאודישן לפרסומת לשוקו, והתקבלתי, בגלל שהפרסומת כיכבה תקופה בטלוויזיה כל מי שהכיר אותי, זיהה אותי והתחיל לדבר איתי על זה ולשאול שאלות, אבל באותה תקופה גם קלטתי שנפתח לי התאבון והבנתי שאולי יש פה משהו, אבל לא עשיתי עם זה כלום".

"אחרי שנה בערך אמא שלי החליטה לשלוח תמונות שלי לבטי רוקוואי, שהתקשרה אליי בעקבות כך, לאחר כמה ימים והזמינה אותי לפגישה שאליה הגעתי עם אחותי. בטי בעצם הסבירה לי הכל על העולם הזה ואמרה מהרגע הראשון שהיא מאוד מאמינה שאני יכול להצליח. זה נתן לי את הביטחון ומשם הכל התגלגל, מאותו הרגע היא הכירה ביני לבין חגי רקוביץ (סוכן טאלנטים למשחק ודוגמנות) והתחלנו לעבוד יחד".

מכאן דרכו של שוורץ אל עולם הדוגמנות הייתה קצרה: "לאט לאט הדברים החלו להתפתח בכיוון טוב, התחברנו מאוד גם ברמה האישית ולאחר שנה די מוצלחת הוחלט שחגי ימשיך לנהל אותי בתחום המשחק והצטרפתי למשפחה חדשה של סוכנות "אלינור שחר", שהיא סוכנת הדוגמנות שלי כיום, אני באמת מרגיש שם בבית בעיקר בזכות הבוקריות (משריינות אודישנים - ל"מ), ליה ועילית, שמשמשות ממש כמו אמהות שלי, שסובלות את כל השאלות שלי ועוזרות בכל דבר שאני צריך. כבר מההתחלה אלינור והבנות נתנו לי הרגשה של בית חם".

מי באמת דחף אותך לתחום? 
"כמו שאמרתי, קצת אני וקצת אמא שלי. אחרי זה גם נזכרתי שאבא שלי היה אומר לי בנסיעות 'למה שלא תלך לדגמן קצת? תעשה כסף, אני לא רואה הבדל בינך לבינו, ומצביע על פוסטר בכביש', תמיד הייתי צוחק מזה כי לא באמת חשבתי ככה". 

יש משפחות שלא מפרגנות כשנכנסים לתחום הזה.
"המשפחה שלי תפרגן לכל דבר שאעשה, זה מה שאני גם מצפה מהם לעשות. הם בעיקר נהנים להשוויץ לחברים כל פעם שאני עושה קמפיין או משהו מיוחד, כל החברות של אמא שלי עוקבות באדיקות. אבל תמיד דואגים להזכיר לי במשפחה שדוגמנות זה לא לכל החיים ושאני חייב שיהיה לי מקצוע ביד, וכך יהיה. והאמת היא? בעיקר תמיד הכי חשובה לי הדעה של אחותי מאתיה, אנחנו בקשר מאד טוב והיא בנאדם אמיתי בלי משחקים, אומרת הכל בפנים".

מה הדברים המיוחדים שעשית?
"התחלתי כפרזנטור של מותג אופנה של יוסי קצב, שהוא זה שנתן לי את ההזדמנות הראשונה, אחר כך שימשתי כפרזנטור של המותגים "Bagir", "PUMA" ו-"CRAISER Jeans". אני עובד המון עם דלתא שזה כולל את כל חבילות התחתונים של מאצ'תונים, פוסטרים ובאתר האינטרנט הישראלי והעולמי, צילומים לבושם Silver-Scent של "Bogart". עשיתי תצוגות ל-"Moschino", רנואר, קסטרו, גולף, ויצו חיפה וכל שבועות האופנה בארץ, כשמי שנתנה לי את הצ'אנס על המסלול ואני חייב לה הרבה על האמונה היא סמדר גנזי, שהתצוגה הראשונה שעשיתי בויצו חיפה הייתה בהפקתה ומאז אנחנו עובדים ביחד ללא הפסקה".

כמה אתה מחובר באמת לתחום האופנה?
"בהתחלה לא הבנתי כלום. לאט לאט התחלתי להבין מה קורה גם כששימשתי כדוגמן מדידות בשנקר, התחלתי להבין מה עובר כל בגד עד שהוא מגיע אלינו, ודרך הצלמים והמעצבים התחלתי לראות כל מיני זוויות של האופנה שגרמו לי להתחבר ולהבין יותר ויותר את העניין".

זה ידוע שהרוב הדוגמנים הופכים אוטומטית לשחקנים, גם אתה ככה?
"אין ספק. מלכתחילה יותר נמשכתי לתחום המשחק ואני מאמין שעוד אגיע ואהיה שחקן מן המניין. עשיתי שני קורסים אצל גלית רוזנשטיין במשחק מול מצלמה ואפילו הייתי קרוב לשחק בשתי סדרות נוער אבל זה ירד מהפרק. כרגע אני מתעסק יותר בדוגמנות אבל אני בהחלט מתכוון לעסוק במשחק בעתיד ואפילו שוקל ללמוד בבית ספר למשחק".

מה לגבי ריאליטי? זאת הדרך הכי מהירה להתפרסם.
"היו לי המון הצעות, אני לא כל כך נמשך לזה ומעדיף להצליח בדרך הקשה. אני לא פוסל שום דבר, איך אומרים? 'Never Say Never'".

צילום: רון קדמי

יש לך חלום להיות 'מפורסם'? דוגמנים לא מקבלים הערכה בארץ כמו דוגמניות.
"לא יודע אם אפשר להגדיר את זה כחלום, אבל ברור שזה כיף לקבל הכרה ולהיות נאהב ונערץ, בתור ילד כל אחד רוצה להיות מפורסם. היום אני מסתכל על זה קצת אחרת, אני יותר מחפש הערכה מקצועית ופחות את הפרסום כי אם היה בוער לי להיות מפורסם הייתי פונה לריאליטי. אם זה יגיע זה יגיע, ממש לא רודף אחרי זה. בכל מקרה מענף הדוגמנות בישראל כמעט בלתי אפשרי להיות מפורסם. זה לא כמו פעם, היום את כל הקמפיינים הגדולים מקבלים טאלנטים ושחקנים".  

לאן אתה רוצה להגיע?
"עיקר השאיפות שלי בחיים הן פשוט לעשות דברים שאני אוהב ומספקים אותי, אבל כשאני עושה משהו אני תמיד שואף להגיע לטופ. עכשיו אני עוסק בדוגמנות אז השאיפות שלי הן להגיע לרמות הכי גבוהות בעולם, וכמובן שאעסוק במשחק או בכל דבר אחר אשאף לרמות הגבוהות ביותר".

קל מאוד להעריץ היום מישהו. איך תהיה ההרגשה אם יפתחו לך עמוד מעריצים?
"האמת שפעם פתחו לי דף מעריצים באינסטגרם, כל החברים שלי נקרעו מצחוק, זה היה כזה מפתיע, בכל זאת אני לא סלב, אבל זה היה נחמד. אם אני גורם לאנשים הרגשה טובה בתמונות שאני מעלה או במה שאני עושה זה כבר משמח אותי ומבורך. אני לא יודע מה לגבי הדף ההוא אבל אם יפתחו חדש אני אשמח להיות איתם בקשר ולעשות להם טוב על הלב".

צילום: רון קדמי

יש כבר גיל פרישה או שדוגמנות זה לכל החיים?
"זה מאד תלוי, אין לי תכנית חיים מפורטת, כמו שאמרתי כרגע זה מה שאני עושה ואני נהנה מזה, אם אפסיק להנות וארצה לעשות משהו אחר אז אעשה אני זורם עם החיים".

ספר על מקרה לא נעים שחווית בהפקה כלשהי.
"זה כל כך קלישאה אבל כשמבקשים ממך להיות בלי בגדים במים באמצע ינואר זה לא כיף. קרה כמה פעמים, אבל עברנו את זה וזו חוויה".

תהיה מוכן להצטלם בעירום?
"עירום מלא לא, אני לא חושב שאף אחד צריך לראות את האיברים המוצנעים שלי. היו מקרים שהצטלמתי בעירום מרומז, תמונות שלא רואים בהן את האיברים הפרטיים, אבל לדעתי אנשים מתעסקים בנושא הזה יותר מדי ושוכחים שזו גם אמנות".

לא עירום מלא.

צילום: רוני ינקוביץ

רבים חווים קשיים בדרך להצלחה. היו לך כאלו?
"לא חושב שהיה משהו קשה במיוחד שזכור לי, אני משתדל לקחת דברים בפרופורציה ובערבון מוגבל".

אתה בטח קורא טוקבקים, ובטח יש כאלו שלא מפרגנים. מה עובר בראש באותו רגע?
"בהתחלה הייתי רותח מעצבים, נעלב. אחרי שזה קורה כמה פעמים אתה מבין שהרי הם לא מכירים אותך אתה לא אותם אין לך דרך להגן על עצמך, ופשוט החלטתי להתעלם". 

עוד כשאתם הייתם בבטן או רק בני חמש, שוורץ חלם להיות שחקן כדורגל גדול, "אם כבר מדברים על חלומות, כדורגל היה החלום הכי גדול. מילדות הייתי שוער במכבי חיפה, אבל פרשתי כבר בגילאי הנערים, אז כנראה שזה לא היה חלום כזה גדול. ניסיתי לחזור לשחק בגיל 17 עד הנוער אבל זה כבר לא היה זה, בשביל הכיף נטו. אבל גם בנושא הזה יש נקודת אור, החבר אחד הטובים שלי, שחר הירש מגשים בשבילי את החלום ואני כל כך שמח בשבילו, הוא כבר כבש השנה 11 שערים בליגה לאומית ו-5 בגביע! ומדברים עליו כדבר הגדול הבא בכדורגל הישראלי, אז אני נורא שמח בשבילו והוא באמת חי את החלום שהיה פעם שלי וזה כיף לראות ולהיות חלק מזה".

מה החלום הכי גדול שלך?
"פשוט להיות מאושר".

מה צריכים לעשות בני הנוער שרוצים להיכנס לעולם הדוגמנות?
"בעיקר לא להתרגש מכל מה שאומרים, תאמינו בעצמכם ותלכו אחרי האינטואיציות שלכם. חשוב מאוד שיהיה לכם חיבור טוב עם הסוכן והשמיים הם הגבול".

אז איך אתה מסתדר עם הצבא והדוגמנות?
"אני משרת בחטיבת דובר צה"ל, בתל אביב. האמת שהצבא לא מנע ממני את האפשרות להצליח ולעסוק בדוגמנות והמפקדים שהיו לי במהלך השנים ועדיין תומכים מאד ועוזרים לי עד כמה שאפשר, ועל זה אני חייב להם. היו מקרים שהפסדתי עבודות, אבל ברוב זמן היה מעל המצופה. שאתה רוצה משהו מספיק אתה תמצא את הדרך להשיג אותו".