תום יער מגלה: כך מכינים את חטיף השוקולד האהוב בישראל. אפי שריר

תום יער מגלה: כך מכינים את חטיף השוקולד האהוב בישראל

איך נולד אחד החטיפים האהובים בישראל? במסגרת פרויקט "מאפס ל..." המשותף לקבוצת ידיעות אחרונות ויוניליוור הצפינה תום יער עד לצפת כדי לבדוק מהיכן הגיע ה"קליק", בחנה היטב את פס הייצור ושאלה את השאלות החשובות באמת

בשיתוף עם יוניליוור
צילום: ירון שרון וחגי דקל
 

קרדיט צילום: ירון שרון וחגי דקל | בימוי: מירב הראל | מפיקה: ניצן כהן | הפקה: מור גורן


יצא לכם פעם לחשוב איך בא לעולם קליק, חטיף שכבר הפך לסמל ישראלי? השאלה הזאת הטרידה את מנוחתה של תום יער, שלא משנה כמה פעמים היא תנקה את הבית, תמיד תמצא כדור קליק סורר מתחת לספה. לכן, החליטה לצאת למשימת חקירה נועזת במסגרתה - הצפינה עד למפעל יוניליוור בצפת, כדי להבין מאיפה מתחילים ואיך מגיעים לתוצר הסופי. זאת במסגרת פרויקט משותף לקבוצת ידיעות אחרונות וליוניליוור ישראל, שנקרא "מאפס ל…" - הפינה שפותרת את התעלומות הגדולות בחיינו, או בקיצור: איך דברים נהיים לדברים.

במפעל בצפת פגשה יער את צבי מגזיניק, האיש עם העבודה הכי מגניבה בעולם - חוץ מהיותו שף הוא גם טכנולוג המזון שאחראי לחטיפי הקליק שאנחנו מכירים. הטייטל הרשמי שלו הוא טכנולוג פיתוח של השוקולד והשף של יחידת ה-R&D (המחקר והפיתוח) של יוניליוור ישראל. אבל אנחנו מעדיפים להתייחס אליו כמו שחבריו מכנים אותו: איש הקליק. למגזיניק יש מיני מעבדה במפעל, ובה הוא מבצע מדי יום ניסויים שונים כדי להגיע לשילוב הטעמים הבא שיכבוש את המדפים. קצת כמו "צ'ארלי בממלכת השוקולד", אבל בחיים האמיתיים.

כשמגזיניק מתאר את יום העבודה שלו, הוא גורם לנו לפקפק בכל החלטות הקריירה שעשינו בחיינו: "יש לי חדר עם תנורים, משטח מיוחד שאפשר לשחק עליו עם השוקולד ומכונה קטנה שמדמה את מה שקורה בפועל בזמן הייצור. אני עושה במשרד המון ניסיונות, כל דבר שאני חולם עליו. רוב היום אני עושה דוגמאות ומעביר לאנשי השיווק, אם הם מאשרים אני מתחיל לגלגל את הרעיון הלאה".

המפעל המקומי בצפת מעסיק כ-300 עובדים ומגזיניק מספר על אווירה משפחתית ומלוכדת. "כולם מכירים את כולם. לכל אחד יש את התפקיד שלו אבל אנחנו עוזרים אחד לשני".
בכל יום המפעל אורז כ-200 אלף שקיות קליק ומכל אחד ממכלי השוקולד במפעל ניתן לייצר כ-180 אלף טבלאות שוקולד. אבל המוצר שממנו מייצרים הכי הרבה במפעל הוא בכלל קרם הנוגט, המשמש גם כמילוי לקורנפלקס כריות.

בין נשנוש אחד לשני, מגזיניק מפרט את תהליך הייצור – הנושא שלשמו התכנסנו כאן. אז ראשית, מתחילים במרכיב האלוהי, שהוא כמובן השוקולד. עובדי המפעל מערבבים את חומרי הגלם שמרכיבים את השוקולד וטוחנים אותם עד שמתקבלת תערובת שנראית קצת כמו עיסת בוץ, אבל מריחה כמו החומר ממנו עשויים חלומות. לאחר מכן, התערובת הופכת לאבקה, מתערבבת בשמן ובעצם הופכת לנוזל הציפוי הטעים והמוכר. התהליך הזה לבדו, אגב, עשוי לקחת 20 שעות. קיצרנו לכם.

© אפי שריר

לאחר מכן, מגיע שלב המפגש המרגש בין השוקולד לבסיס החטיף - בין אם מדובר בכדורי הדגנים הקלאסיים, בכריות, ביסקוויטים או קורנפלקס. שני המרכיבים האלה נפגשים לראשונה בתוך מכונה מיוחדת שבה אקדח מתיז יורה את נוזל השוקולד על בסיס החטיף ועוטף אותו בצורה מושלמת. כשהשניים הופכים לאחד, המכונה מקררת את המוצר הסופי והציפוי הנוזלי הופך למוצק.

חושבים שסיימנו? כמעט, אבל עוד לא. עכשיו מגיע החלק האחרון, שזה כמו לשים פילטר על תמונה שצילמנו. הכדורים עוברים תהליך אחרון של ייבוש והברקה ומקבלים את הברק שלהם. וכן, זו כנראה הסיבה לכך שהם מתגלגלים כל כך יפה מתחת לספה של תום.

אז אחרי שגילינו איך נוצר קליק, היינו חייבים לשאול את מגזיניק מה הסוג האהוב עליו. לצערנו, מדובר באיש משפחה עם עקרונות והוא אינו מוכן להסגיר את ההעדפה הפרטית שלו. "זה כמו לשאול מי הילד האהוב עליך", הוא עונה, ומסרב להגיד לנו אפילו אוף דה רקורד. נו טוב, העיקר שהצלחנו לענות על שאלת המחקר שלשמה התכנסנו כאן.

זהו, ככה מכינים קליק. הצטרפו אלינו ואל תום גם בפרק הבא של "מאפס ל…", הפינה שחוקרת את הסודות הכמוסים מאחורי המוצרים שאנחנו אוהבים. או במילים פשוטות - איך דברים נהיים דברים.

תגובות