בשעות הערב של שישי האחרון, בית הדין הארצי לעבודה הכריע כי שנת הלימודים לא תוארך ובהתאמה התבשרנו בדיעבד כי חטיבות הביניים והתיכונים סיימו את לימודיהם באטתו הבוקר, ואילו בתי הספר היסודיים עתידים לעשות זאת בסוף החודש. אלא, שההחלטה שנתקבלה הוכרזה אחרי כניסת השבת, מה שהותיר תלמידי שומרי מסורת בהפתעה מוחלטת לכשיצאה השבת. איש יחסי הציבור הצעיר בישראל, אורי צרור בן ה-15, הוא גם תלמיד בעצמו אשר זה עתה סיים את כיתה ט' ועתיד להתחיל תיכון בעוד מספר חודשים. צרור נמנה בין שותפי אפליקציית "תיכוניסטיים מצייצים" ובין אותם התלמידים הדתיים שלא ידעו על המהלך המפתיע שהתקבל. בטור אישי מיוחד הוא חושף את הצד שלו בנושא. 

עוד בערוץ הלימודים של פרוגי:

• שחקו וגלו: מה מתאים לכם לימודים מקוונים או פרונטליים?
• התלמידים בבידוד: דורשים את הזכות לבחינת בגרות הוגנת
• המשלחות לפולין לא יתקיימו גם בסתיו הקרוב

היה לי סוף שבוע מעולה. העברתי אותו עם החברים והמשפחה, הייתי בים, בפיקניק ובסך הכל היה ממש כיף. השבת יוצאת, פותח טלוויזיה וצופה בחדשות. בהפתעה מוחלטת אני מגלה שללא שום התראה מוקדמת הסתיימה לה שנת הלימודים. בלי להחזיר ספרים, בלי לקבל תעודות והכי כואב - בלי להיפרד. עבורי ועבור השכבה שלי זו השנה האחרונה בחטיבה. שנה הבאה כבר נהיה בתיכון, כולם מתפצלים, המורים חדשים ומגיעים לסביבה שונה. במשך שלוש שנים אנחנו מתכוננים לרגע הזה הקשה לעיכול שכולנו יודעים שהולך להגיע אבל אולי קצת מדחיקים. הרגע שבו אנחנו עוזבים את החטיבה אחרי שלוש שנים ועולים לתיכון. שלוש שנים אנחנו מתכוננים - "מה נגיד? איך ניפרד? איזה מרגש זה הולך להיות!" ואז, בהפתעה מוחלטת שהותירה אותי (ועוד הרבה תלמידים), מופתע ועם אכזבה גדולה על כך הסתיימה שנת הלימודים.

תוך זמן קצר מגיעות עשרות שאלות בקבוצה של הכיתה ועל אף אחת מהן אין תשובה. בראש שלי עולות הרבה מחשבות לצד התחושות הלא נעימות האלה - כיצד מסכמים בווטסאפ תקופה כל כך משמעותית בחיים שלי? תקופה של שלוש שנים ארוכות, מלאות בחוויות ואנשים חדשים שהפכו חלק בלתי נפרד ממני. גם על זה אין לי תשובה לעצמי אפילו, נשארתי בסימן שאלה.

אורי צרור, עולה לכיתה י' © ערן אלסטר

אחרי הרבה שאלות ודיונים בקבוצה הכיתתית, בפרטי עם המורה שליוותה אותנו במשך שלוש שנים והרבה מהאישיות שנבנתה לנו בדיעבד בזכותה, בקבוצה של ההורים מגיעה איזושהיא פיסת תקווה - "בינתיים החליטו שביום שלישי נגיע לבית הספר, תחזירו ספרים ונעשה מפגש סיום, תעודות ופרידה. לא ידועים עדיין הפרטים", כתבה מירב המחנכת שלי.

אחרי שהוחדרה בי קצת תקווה, התקשרתי לחברה לכיתה ושמעתי ממנה תחושות דומות לשלי. החלטתי לעבור קצת על מדורי החינוך באתרים השונים וחשבתי: "אנסה להבין מה קורה פה. איך הגענו למצב הזה?", הדבר הראשון שאני מבין הוא פשוט. משחקי כוחות ואגו בין מי שאחראיים על המערך שאמור לדאוג לנו ולקבוע חלק גדול משגרת חיינו שמה שמעניין אותם בפועל זה הכיסא שלהם.

הייתי מצפה מכבוד שר החינוך החדש (שכמובן אני לא שוכח שהוא בסך הכל חודש בתפקיד) ואנשיו יחד עם ראשי ארגוני המורים לגלות רגישות, להגיע להבנות ולאפשר לכלל תלמידי בתי הספר, המורים ואנשי ההוראה שליוו אותם תקופה ארוכה להיפרד בכבוד.

אילוסטרציה © צילום: fotolia