את עדי אולמנסקי כבר מכירים, ומי שעוד לא הכיר - אולי הגיע הזמן שיכיר. היא כותבת, מלחינה, יוצרת ומפיקה את רוב הדברים שלה בעצמה, לפעמים אולי היא מקשיבה למישהו, אבל זה מסתכם בזה. כתבינו אלמוג הירש שוחח קצת עם עדי על הקריירה שמתחילה לתפוס תאוצה ובכלל, קצת עליה.

אני חושב שהשאלה הכי מעניינת היא דווקא  מאיפה שם המשפחה הזה?

"המוצא, ואו, איזו שאלה. זה מחזיר אותי ממש לימים של חטיבת הביניים, כשהעניין של המוצא היה הדבר, בגלל 'אשכנזי' ו-'מזרחי' והיום זה הדבר שהכי לא חלק מהחיים שלי. אבא שלי הוא ארגנטינאי ואמא שלי פולניה, וכמו שאתה בטח יודע האולמנסקי הוא לא באמת ארגנטינאי, אז יש שם איזה רוסיה איפשהו, אבל אנחנו מדחיקים את זה".

מה את יכולה לספר על עצמך למי שלא מכיר את עדי אולמנסקי?

"אני בת 25, וכאן זה מתחיל להיות קצת מדכא. סתם, בצחוק. אני מגדירה את עצמי מפיקה מוזיקלית, זמרת, רפארית לעיתים, ובסופו של דבר מתעסקת במוזיקה כמעט כל חיי. הייתה לי להקה שקראו לה 'לורנה בי', הופענו יחד כמעט ארבע שנים, הוצאנו אלבום ו-EP ואפילו גרנו איזו תקופה ביחד בלונדון".

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:
• צפו: מיילי סיירוס בקליפ חדש
• היו וישארו כאן: עברי ונתן בסינגל חדש
• מטייל בחו"ל: אליקו בסינגל - "ת'קפל"

"זה הדבר המרכזי שאני עושה בשנה האחרונה, הוצאתי סוג של מיקס טייפ והוצאתי גם EP שקוראים לו 'Hurricane Girl' באוגוסט. הקונספט של הפרויקט הוא שאני עושה את הכל לבד. אני כותבת, אני מלחינה ואני מפיקה את החומרים. אני ממש בונה ויוצרת הכל במחשב, לפעמים אפילו משלבת כלים שאני מקליטה לתוך זה, דרך המחשב".

איך הגעת בכלל לתחום של המוזיקה?

"האמת שהתחלתי לשיר בגיל ממש ממש צעיר,זה התחיל במקהלת בית ספר, בקטע של תחביב, אבל הדבר הזה זה משהו שנולדים איתו. עם הזמן זה השתדרג ללהקות של חבר'ה וקאברים, ואז בעצם בצבא, כשהייתי בת 19 אז הקמתי את 'לורנה בי' שהורכבה מחבר'ה ירושלמים, אחד שהיה איתי בתיכון. להקה כזה של חברים ולאט לאט לקחנו את זה יותר ברצינות כאילו ואיך שהשתחררתי מהצבא בגיל 20 הלכתי ללמוד הפקה וסאונד באיזו מכללה בתל אביב, ומאז זה סוג שהפך להיות הדבר המרכזי שאני עושה וברגע שאתה יכול לעשות לבד את כל המוזיקה אז אין סוף למה שאפשר".

לאיזה סגנון של מוזיקה התחברת בילדות?

"זהו שאני עברתי די תהליכים, בתור ילדה בת 14 גדלתי על רוק והייתי סוג של... אני לא אגיד מאטליסטית, אבל הייתי כולי רוקיסטית שאוהבת גיטרות, ניגנתי בגיטרה וחשבתי שהחיים שחורים ואפלים, ואז התבגרתי. גיליתי את המוזיקה האלקטרונית שזה משהו שדי גיליתי דרך זה שהייתי מקשיבה לתחנת רדיו אחת שהשמיעה בעיקר אלקטרוני, משם גיליתי את האהבה לזה.

וגם בבית, אח שלי תמיד היה שומע המון מוזיקה אלקטרונית וזה חשף אותי להרבה דברים שלא הכרתי ואז עם הזמן סוג של מצאתי את עצמי יותר יותר נשאבת למוזיקה אלקטרונית ובאמת היום זה הדבר שהכי מושך אותי, אולי עם טיפה היפ הופ רק בשנים האחרונות".

הסטיילינג שלך הוא אחד הדברים הבולטים בך, ואת מהבודדות במדינה שזה משנה להן מאוד ושמות דגש על זה, את חושבת שזה חשוב כדי להצליח?

"התשובה שלי מתחלקת לשתיים, אבל קודם כל - האם זה חשוב? אני חושבת שזה חשוב ברמה בינלאומית, כי כשבנאדם רוצה לעמוד ולהציג משהו שהוא עומד מאחוריו ודבר שהוא מאמין בו, זה לרוב מתבטא באמצעות זה. עכשיו, אני חושבת שלבוש ומראה חיצוני זה פשוט עוד דרך להביע ולהראות מי אתה ומה אתה, וככה אתה יכול להעביר כל כך הרבה תוכן. זו בעצם דרך ויזואליות שמבחינתי זה כאילו יודעים שיש לי עוד כלי שאני יכולה להגיד מי אני ולספר על עצמי, ובשבילי הלבוש זה גם סוג של משחק. אני ממש נהנית מזה, לא רוצה להגיד שזה סטייל ליידי גאגא, אבל אני כן מבינה אותה ומאיפה זה מגיע".

"מעבר לזה, בארץ... אתה יודע, הרבה זמרים לא באמת עומדים בכל מה שקורה בחו"ל, כשבחו"ל ההופעה החיצונית שלך זה דבר שהוא מובן מאליו שצריך להשקיע בו, ובארץ יש כאלו שדיי מזלזלים בזה".

כן, פה את יכולה לראות את קרן פלס עם פיג'מה על הבמה.

"כן, לגמרי, שזה דווקא מגניב. אבל טוב, אני חושבת שישראל היא קצת מפגרת בקטע הזה, הכל פה קצת קורה באיחור ונראה לי שלאט לאט אנחנו מתחילים ללכת לכיון של ליישר קו. בכל מקרה  אני לא מכוונת לארץ, כלומר ברור שאני אוהבת את הארץ וזה יהיה לי אחלה להצליח פה, אבל אני יותר מכוונת לחו"ל".

אפרופו לכוון לחו"ל, מה באמת היית מעדיפה. שתכבשי את המדינה עם הסגנון שלך ותגעי בקהל הישראל, או לעבוד ולהופיע בחו"ל ולנסות להצליח שם?

"לגמרי חו"ל. אבל זה תלוי בדבר נוסף - אם הייתי צריכה להשאר נאמנה לדרך שלי או לא. אם הייתי צריכה להקשיב להוראות של איזה חברת תקליטים או "להצליח בכל מחיר", אז לא. אין לי בעיה לשמוע עצות והכוונות, אבל חשוב לי להשאר נאמנה לאומנות שלי ולמה שמנחה אותי בדרך".

היית בכוכב נולד, ונדמה לי שאת בין המעטים ששמחו שהם הודחו ולא המשיכו הלאה, למה?

"שמחתי, נכון. למה שמחתי? אני אגיד לך למה. קודם כל, כשהגעתי לשם, זה הפך לאחד מהדברים האלה שאתה פתאום מוצא את עצמך בפנים ולא באמת רצית להיות חלק מזה, והדבר הראשון שעבר לי בראש כשאמרו לי שאני אהיה חלק מהנבחרת, היה 'אוי ואבוי, איזה פדיחות, כל החברים שלי יצחקו עלי!'.  כי, אתה יודע, אני באה ממקום כזה שהחבר'ה שהיו איתי בתיכון אלו אנשים מוזיקאים כאלה שמבחינתם 'כוכב נולד' זה כאילו רדוד וזה לא מוזיקה לדעתם. 

עקרונית, אין לי בעיה עם התכנית הזאת. פשוט לא הרגשתי שזה מייצג אותי, בטח שלא כל השירים בעברית, כשאני בעיקר בעניין של מוזיקה לועזית. מצאתי את עצמי בפנים אבל לא בטוחה בכלל שאני חלק מזה. הודחתי די מהר ויש בזה מן הקלה כזאת, 'טוב, זה לא באמת מה שרציתי לעשות עכשיו, רציתי להופיע כמו שאני מאמינה שצריך להופיע'. ברור שהיה סוג של שוק, כי פתאום קצת נפלה ההערכה העצמית והביטחון וזה, אבל אני חושבת שתוך יום-יומיים התגברתי על זה".

מאוד מעניין אותי מה קורה בהופעות שלך, איך הן מתנהלות?

"אני מופיעה לבד על הבמה, שזה מגניב כי לפני זה הייתי מופיעה עם להקה שלמה אז זה היה בהתחלה מלחיץ כזה להיות פתאום לבד וכולם מסתכלים רק עלייך, אבל אני מופיעה בעצם עם מחשב שמחובר לקלידים ולמין קונטרולרים ואני מפעילה כל מיני לופים וסמפלרים אולי זה הכל בעצם סוג של מוזיקה אלקטרונית אבל אני מפעילה את כל הדברים האלה ויחד עם זה אני שרה, והכל בלייב".

הקליפים שלך הם עוד משהו מיוחד בפני עצמו, הרעיונות לקליפים והסגנונות שלהם הם שלך?

"האמת שלרוב כן, היה קליפ אחד שעשה לי וניה היימן שהוא בן אדם פשוט גאון. בקליפ איתו, בגלל שאני מאוד מאוד מעריכה את איך שהוא ניגש לדברים, מה שהוא חושב ומה שהוא עושה, נתתי לו חופש מוחלט לעשות מה שהוא מרגיש שנכון, אבל בכל שאר הקליפים שלי אני דיי מעורבת בכל הקונספט, הסטיילינג, הבימוי והעריכה שלהם".

לדעתך, יש לסיגנון שלך מקום במוזיקה הישראלית?

"נראה לי שאני קצת הארדקור למוזיקה הישראלית ואני לא חושבת שזה יכול להיות, למרות שזה מצחיק, כי מצד שני כן שומעים פה בגלג"צ במוזיקת המיינסטרים דברים שמבחינת הפקה יכולים להיות בקנה אחד עם מה שאני עושה".

"אבל בגלל שעדיין זה ישראל, לא יודעים כל כך איך לאכול את זה וברגע שסתם דוגמה מיילי סיירוס או מישהו כזה עושה משהו אז זה נשמע סבבה אבל ברגע שזה מישהי ישראלית אז פחות. ובלי קשר, עדיין אין פה הרבה פתיחות להיפ הופ ולאלקטרוניקה, יש פה הרבה יותר גיטרות ודברים קצת יותר 'סטנדרטיים'. אני אומרת שלאט לאט, אם הצלחתי להכניס את 'Falling' לפלייליסט של גלגלצ והוא היה חודש בהשמעות, אז זה כן נותן תקווה, לאט לאט יש יותר דברים מגניבים שנכנסים וגם מוזיקאים ישראלים שעושים מוזיקה באנגלית, ולאט לאט יש התקדמות ואני בתקווה שזה יצליח יותר בארץ שלנו".

מה התגובות של המשפחה והחברים?

"כולם סופר סופר מפרגנים, רק לאמא שלי תמיד היה קצת קשה עם זה שאני מוזיקאית. בגלל שאני באה ממשפחה של כולם רופאים ועורכי דין ואמא של היא דוקטור, אז אני כאילו 'המורדת' שהפכה להיות אמנית ושברה את כל המסורת. אבל, הם הכי מפרגנים הם הכי מאמינים ואבא שלי בא להופעות שנים והכי תומך בזה. והחברים שלי מדהימים, תמיד תומכים והכי לוקחים חלק בתהליכים של היצירה".

מה עם עוד אלבומים? הוצאת בינתיים רק את ה-EP, נכון?

"כן, הוצאתי אותו באוגוסט ואני עדין מוציאה ממנו עוד סינגלים, ממש לפני כמה ימים יצא קליפ לאחד השירים שזה שיר ראפ קצבי כזה, ועומד לצאת עוד חודשיים בערך קליפ נוסף וזה לדעתי הסינגל הכי טוב מה-EP והוא אמור לצאת בארה"ב. סינגלים משותפים ביחד עם אמנים מוכרים... מתוכננים הרבה דברים. אני גם עובדת על חומרים חדשים לאלבום נוסף אבל יש עוד הרבה עבודה וזה עוד בתהליכים ראשוניים".

טוב. אוטוטו הסילבסטר, מה עם בן זוג?

"האמת שיש לי חבר ואנחנו כבר די הרבה זמן ביחד, אין לי מושג מה נעשה אבל אני מניחה שנצא לבלות יחד או משהו".

לסיום, תמיד כיף לדבר על חלומות כל עוד לא מדובר בסיוטים, אז מה החלום הכי גדול שלך? מה הכי היית רוצה שיקרה?

"טוב... זה ישמע בנאלי, אבל קודם כל שהמשפחה שלי תהיה בריאה. זה משהו שהכי חשוב לי בעולם. בקטע של חלומות אישיים, להגיע הכי רחוק שיש בקריירה. אני רוצה להופיע באיצטדיונים, לעוף עם זה הכי שאפשר, לעשות שיתופי פעולה עם אמנים שאני מעריצה ולהופיע בכל העולם. זה יכול להישמע קצת נאיבי, אבל אם לא נחלום אז לא נגיע לשום מקום".

NOTE - נותר רק לאחל שתצליח במדינה שלנו ובחו"ל כאחד. אהבתם את הראיון? נהנתם לקרוא? מה דעתכם על המוזיקה שלה?