לצד סיבוב ההופעות המשותף עם האישה, ביונסה, ולצד כל השמועות המתמשכות על הגירושים המתקרבים ממנה מיד בתום הטור, מצאתי את הזמן המתאים גם לכתוב ביקורת על אלבומו האחרון עד כה של שון קרטר, שידוע יותר בכינויו HOV או ג'יי זי. אלבומו השניים עשר, "Magna Carta Holy Grail", יצא ברביעי ביולי 2013, לפני קצת יותר משנה, בתרגיל פרסומי ודיי ממוסחר של הזמר יחד עם ענקית הטכנולוגיה סמסונג, שהודיעה באמצעות פרסומת על הוצאת האלבום כמה חודשים לפני כן.

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• צריכים להירגע? מצעד השירים שירגיעו בעת מצוקה
• אדל חוזרת: בוגרת יותר ורצינית יותר
• OMG: האם 5SOS בדרך לישראל?

החל מהוצאת האלבום הזה, המעבר לאלבומה המפתיע והמטורף של האישה, קווין בי, ולאחר מכן מסע ההופעות המשותף, כל אלו מסכמים שנה של עשייה מצוינת ומצליחה בתעשייה, ככה שאם נשים בצד את כל הצהוב, זו לגמרי השנה של הזוג קרטר. אז בזמן העבודה על "The Visual Experience" של אשתו, טימברלנד, המפיק הידוע והמוכר, חזר אל זרועותיו של ג'יי זי. שלוש שנים לקחו לשניים כדי לחבור יחד שוב ולעבוד על האלבום הנוכחי, אחרי שעבדו יחדיו על אלבומו ה-11 של קרטר, "The Blueprint 3".

האלבום הזה יצא כמעט שנתיים אחרי אלבומם המשותף של קרטר וה-BFF קנייה ווסט, "Watch The Throne", שזכה גם הוא לביקורות מצוינות ולפרגונים בלתי פוסקים על הכתיבה וההפקה המושתפת של השניים, יחד עם סוללה של לא פחות משבעה סינגלים מצליחים. 

     • אחרי 20 שנה: פינק פלויד חוזרים עם אלבום חדש

הוא מתחיל בסינגל הראשון שלו, "Holy Grail" בשיתוף עם ג'סטין טימברלייק, ובהפקה של דה דרים, ג'יי רוק וטימברלנד ומרגישים את זה בכל חלק בשיר. השיר מדבר בעיקר על התהילה והפרסום, כמה שמצד אחד זה עושה לך כל כך טוב ומעלה אותך למעלה לשמיים לפעמים ולפעמים גם זורק אותך ישירות לאדמה ואתה רק סובל מזה. הווקאלים של טימברלייק מתמזגים בצורה מעולה והופכים את זה לאחלה פתיחה לאלבום כולו, במיוחד עם הרפרנס הנהדר לשיר האלמותי של נירוונה, "Smells Like Teen Spirit". משם ממשיכים לרצועה השנייה, "Picasso Baby" שעליו הסביר שנבנתה כל האווירה של האלבום. 

האווירה של האלבום, חייב לציין, רובה ככולה היא פשוט רפרנסים לשנות התשעים. בין אם זה הביטים, ההפקה כולה, הליריקה או בכלל התוכן. בכל מקרה, נחזור לרצועות, הרצועה הבאה היא "Tom Ford", הסינגל השני מהאלבום, שנכתב כתגובה הומוריסטית לסרטון שעשו על ראש עיריית טורונטו רוב פורד, שנעצר בגלל שימוש בסמים והשתכרויות ועל התנהגות "שנויה במחלוקת" לאדם בתפקידו ובכלל. הרצועה הבאה היא "FuckWithMeYouKnowIGotIt" יחד עם הראפר ריק רוס, וזה סוג של הסבר על תעודת הזהות של הראפרים השחורים בארצות הברית, ועל כמה שהם מתאמצים ומבזבזים את הכסף שלהם על יהלומים וזהב כי זה "בגנים שלהם", ולכאורה מתייחס שוב לעניין התהילה, ההצלחה והכסף.

     • OMG: שירי הראפ הכי מלוכלכים שיש!

הרצועה הבאה היא הרצועה הראשונה שהוקלטה והופקה לאלבום, "Oceans", בשיתוף עם אמן ה-R&B העולה פרנק אושן, וממשיך בדיוק את הקו של השיר הקודם: השיר הזה מספר את הסיפור של כתיבת ההיסטוריה מחדש, כשהם נמצאים על יאכטה וחוגגים את העצמאות, האושר והעושר שלהם, בדיוק על אותם המים שהביאו אותם מאפריקה כעבדים לארצות הברית, כך שהכל קשור ויש סוג של דואליות במשמעות. הרצועה הבאה היא "F.U.T.W", "זין על העולם הזה", בפירוש מילולי, למעשה מדבר על הצמיחה שלו כילד גטאות ושכונת עוני שלאט לאט עלה לגדולות, ולא פוחד להודות בזה.

הרצועה הבאה היא "SomewhereInAmerica" שלמעשה מדגיש את הגזענות הקיימת וההפרדה הגזעית, אבל למעשה גם קיימת זיקה וקרבה לתרבות השחורה, אנשים כמו מיילי סיירוס שעושים טוורקים, שיזוף וכו'... ולמעשה הדגשה שאי אפשר מצד אחד ללמד על גזענות ומצד שני להמשיך לגדל ילדים לתרבות עם הפרדה כזאת. הרצועה הבאה היא "Crown", שזה סוג של שיר הלל לאגו המתהדר של ג'יי זי, אבל גם קצת מעבר. הוא קורא תיגר על כולם בתעשייה ואומר שהוא האלוהים שלהם ושבמקום שהפחדים שלהם ישחקו בשבילם את תפקיד אלוהים, שיתחילו לפחד ממנו. יש בשורה הזאת גם רפרנס לשיר נוסף מהניינטיז, "Vietnow", ביקורת נוספת על המעמד של האדם הלבן לעומת השחור.

הרצועה הבאה, "Heaven", ביקורת על השמועות נגד ההצלחה שלו וכמה שכולם דוחפים את נושא האילומניטי המגוחך כתירוץ להצלחה המסחרית. פה יש גם רפרנס נוסף לשנות התשעים, עם שתי שורות מהשיר "Losing My Religion" של REM. משם ממשיכים ל-"Versus", אינטרלוד קצר של 50 שניות שמכניס אותנו לאווירה חדשה באלבום, ומשם מגיעים לדואט עם האישה, "Part II - On The Run" - עליו מבוסס מסע ההופעות. השיר הזה הוא המשך ישיר של השירים האחרים של הזוג ושיתופי הפעולה שלהם בעבר, שמתייחסים למערכת היחסים שלהם כמשהו מלוכלך וכעל זוג פושעים מסוכן (בוני וקלייד, 2003). ביונסה הרבה יותר דומיננטית בשיר ונדמה בעצם שזה שיר שלה שבעלה מתארח בו, אבל כפי שמתואר בליריקס בצורה יפה ופשוטה מאוד, היא תלויה בו ובלעדיו קשה לה. 

הרצועה הבאה היא אינטרלוד נוסף, "Beach is Better", שמחזירה את ג'יי זי לתפקיד הגבר הבודד שלא צריך בחורה לצדו. משם עוברים ל-"BBC", ופה פוגשים שוב את ראפר האלטר אגו של ביונסה, Third Ward Trill, שהיה כבר ב-"Tom Ford", זה גם שיתוף הפעולה הראשון של ג'יי והראפר נס אחרי יותר מחמש שנים בהן לא דיברו לאחר סכסוך מתוקשר. השיר הופק על ידי טימברלנד ופארל וויליאמס ולגמרי מרגישים את זה. קולות נוספים שהיו בו הם של טימברלייק וסוויז' ביטז.

     • הדסטניז צ'יילדס באיחוד נוסף: תודה לישו!

לאחר מכן עוברים למחווה לבתו, "Jay-Z Blue", בדומה לאשתו, עם שיר שהקדיש רק לה, שהמשפחה קודמת להכל והכי חשובה. ומשם זה עובר ישירות ל-"La Familia" שממשיך את הקו הקודם ומדגיש את האהבה והחשיבות של המשפחה, שהוא ראש המשפחה וה"הסנדק", ושאין לו מישהו ברמה שלו שמסוגל להתחרות בו ושהוא מוכן לכל מלחמה. הרצועה האחרונה באלבום היא "Nickles & Dimes", מסכם את הכאב שהוא חווה ומסתיר במהלך היום יום. עם קישורים לג'וני קאש ולכאב במוזיקה שלו, ול"אשמת הניצולים" - אלו שניצולים מאסון בעוד שחברים שלהם לא.

הוא למעשה מסכם אלבום נהדר עם סוג של הכרת תודה בעיניי לכל אלו שסבלו והלכו והוא לא שכח אותם, בין אם הם נכנסו לכלא, מתו או לא שרדו כלכלית... בעיניי מדובר באלבום מצוין שמצליח לסכם בצורה נהדרת מספיק נושאי טאבו בחברה האמריקאית ובכלל במשהו גלובאלי יותר, ואני מאוד אהבתי אותו. ציון בסולם פרוגי: 10\10.