כריס בראון, אמן ההיפ הופ המבוקש בן ה-25, משיק כעת את אלבומו החדש "X". מלבד היותו זמר, הוא גם רקדן ושחקן אמריקאי. מאז אלבומו האחרון, "Fortune", שיצא ב-29 ביוני 2012, לא הוציא אלבומים, אלא שירים וקליפים. כעת, האלבום מכיל את מיטב שיריו הקליפים שיצאו בתקופת הזמן הזו.

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• רגע, מה? מעריץ מנסה להעליב את ביונסה? הסיפור המלא
• צפו: כריס בראון ואריאנה גרנדה רוקדים צמוד
• תשואות וצרחות: ליידי גאגא כובשת את הירקון

האלבום החדש, הלא הוא "X", מתחיל בשיר שנקרא על שמו, "X", זה שיר על אקסית מסתורית. הוא מבקר אותה על כל היחסים ביניהם, בצורה קצבית ומגעילה. בכל תקופת הזמן שהייתה בין האלבום לאלבום, אימץ כריס סגנון מוזיקה חדש – "טראפ". כבר על השיר הראשון מראה את השינוי הז'אנרי שעבר, ומאכזב את מאזיניו על הדרך. עם התחלה כזו הערך של האלבום יורד, ומשם עוברים לשיר השני, "Add Me In", שהוא שיר קצבי ונעים. הוא מדבר על בעיקר על מין, אהבה וכל מה שביניהם. ולבסוף לאחר שהאוזניים נהנו מעט ונרגעו, עוברים ישר לשיר הבא ברשימה, "Loyal", שמצופו לו עתיד ורוד. מבחינת מנגינה הוא בנוי טוב, אך האקפלה מעט מאכזבת. בקיצור, השיר ההיפ-הופיסטי קליט ומרענן.

לאחר שהאוזניים חזרו לעצמן עוברים לשיר הבא, "New Flame", שמורכב בצורה מעניינת ויפה. השירה נעימה באוזן וביחד עם מנגינת הפופ הוא כובש ומהפנט. השיר הזה הוא אחד מתחנות השיא של האלבום, אבל השיר אחריו, "Songs On 12 Play", מאכזב טיפה עם המנגינה הרגועה שמנסה לברוח לסגנון הפופ. השיר עצמו מעולה ובנוי מאפקטים יפים ומגוונים. משם עוברים לאינטרלוד "101 (Interlude)" הרגוע והשלו, שמכניס אותנו להמשך.

מגיעים לשיר הבא ברשימה – "Drown In It" שמזכיר את השיר הקודם בגלל היותם רגועים, שלוים ומדכאים. מדובר בשיר R&B קלאסי וטהור שכיף להאזין לו. משם עוברים לסגנון אחר לגמרי, לשיר "Came To Do", שאמנם משויך לסגנון ההיפ-הופ אך הוא מגניב, מרענן וגורם לרקוד לתוך מחשבות וריגושים. משם, טסים לעולם אחר, לשיר "Stereotype". השיר מזכיר בלוז וג'אז, אמנם ללא הקיקים הוא באמת היה כך. השיר עצמו קצבי, מהיר וזורם. זו הסיבה למה כיף להאזין לו. אחר כך מגיע סגנון מוכר והוא היפ-הופ ביחד עם השיר "Time For Love", שכיף להאזין לו בגלל הרוגע העז שבו ביחד עם הקצב המשגע שלו. מדובר בשיר אמביוולנטי, מגניב ומרענן.

הרצועה ה-11 של האלבום, אינטרלוד נוסף, "Lady In A Glass Dress", אמנם דכאוני בשביל היפ-הופ, אבל זה לא מונע ממנו להיות מרגש ועצמתי. משם, עם לב מלא אמוציות וכובד עליו, עוברים לשיר הבא ברשימה, "Autumn Leaves". השיר מזכיר לגמרי את סגנון הפופ ואף חופף לו מלבד הקיקים של התופים. השיר מרגש והאלבום צובר איתו הרבה אמוציות ונהיה כבד משיר לשיר. משם, עברנו לשיר הבא - "Do Better", בנוי בצורה מיוחדת וחמימה. כריס שוב שר על אהבה ביחד עם זמרת אורחת, אבל נדמה כי מדובר על אכזבה מן אהבה, וכך הוא מצליח לרגש. הם מצליחים לרגש עם קולם הגבוה והמרגש, וביחד עם מנגינה גוברים על כל שיר היפ-הופ מרגש.

עברנו לשיר "See You Around" שלא מכליל כלל מאפייני היפ-הופ אלא R&B. כריס, ביחד עם פריטת גיטרה ועוד כמה כלי נגינה, שר בצורה גבוהה ומרגשת על אהבה שרוצה לפגוש שוב. מלא אכזבה שר את השיר ומבטא את רגשותיו. משם, הרגשות מתחילים להצטבר בשיר - "Don't Be Gone Too Long", שיצא לו קליפ משותף עם אריאנה גרנדה השבוע. השיר מורכב משתי אקפלות עיקריות ומנגינת היפ-הופ פשוטה ומדהימה. השיר פחות מרגש ופחות עצמתי מהקודמים, אך זו יכולה להיות מעין הפוגת רגשות לקראת סוף האלבום. השיר יפה ומדהים, ומוטב שלא מרגש ומצמרר כמו הקודמים.

השיר הבא ברשימה בעל מקצבים מעצבנים וקצביים – "Body Shots". הוא בנוי בצורה מעצבנת של שכבה על עוד שכבה וכך נוצר בלאגן מוזיקלי. זו פרשנותו של כריס לגבי השיר שמדבר על אלכוהול שמטרה לשכוח מהכול. המשך השיר נופך לסגנון "טראפ", מה שלא מתאים לכריס ורק הורס לו את השיר. כריס, למה? ההמשך של האלבום מגיע לשיר הסאחי, "Drunk Texting", שמלווה בהמון קלילות ושחרור. השיר מעט מלחיץ ובכל זאת כיף להאזין לו ולשמוע אותו.

משם, עוברים ל-"Lost In Ya Love", שבנוי בצורה לרגש את המאזין. אמנם רק המנגינה יכולה לרגש ואילו שירתו של כריס אינה מרגשת מלבד לגרום לך לרקוד. את השיר אחריו, אין אחד שלא מכיר – "Love More" בשיתוף פעולה עם ניקי מינאז'. בינינו, היא עשתה לו את השיר. כריס תקוע על מבנה קפוא של שירה בשיר ואינו יוצא מהקופסה וכך גם המנגינה. השיר מעביר חוסר במשהו ואי שלמות, עד שניקי מגיעה. בנוגע לניקי, את הראפ שלה היא עושה מבלי לחשוב פעמיים. השילוב ביניהים מעולה, אך חבל שלא שרו ביחד איזו שורה אם לא בית שלם.

משם עוברים לשיר לפני האחרון – "Don't Think They Know", שמדבר בעיקר על אהבה סודית שכריס לא רוצה שידעו. השיר בנוי בצורה מרגשת ועל זאת גם קלילה וקצבית. השיר נחמד וכיף לרקוד איתו ולהאזין לו. זהו זה, סוף האלבום הגיע עם השיר הכי מוצלח של כריס – "Fine China". בשיר זה כריס נפתח הכי הרבה, ומציג את שמחת חייו הרבה בשירתו ובמנעדו. השיר מרגש על אף שאינו אמור לרגש, וזאת בשל השירה העצמתית והלהט של כריס מהשיר. כל הכבוד כריס, תמשיך כך!

שוב, כריס מאפיין את שיריו בדיסק בהרבה מין, אהבה ומה שביניהם. הוא גם מתחיל להיפתח ולברוח לסוגים ולז'אנרים שונים של מוזיקה על מנת לגוון את יצירותיו, אך הוא אינו מצליח למצוא את השילוב הנכון. לא נורא, פעם הבאה. אסור לדכא את החלומות! ציון בסולם פרוגי: 7/10.