זמרים רבים בימינו מנסים לנתק את עצמם לחלוטין מה"אני" הישן שלהם, וכמעט אף אחד מהם לא הצליח. ביונסה ניסתה לעשות את זה עם אלבומה המפתיע שהציג אותה לראשונה כאמא וכאישה שמדברת בפתיחות על מה שקורה בחדר המיטות, אבל זה לא גרם לה להמציא את עצמה מחדש לחלוטין, רק לחשוף צד חדש.

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• מתאקלמים במדבר: וואן דיירקשן בקליפ חדש
• 15 עובדות שלא ידעתם על אריאנה גרנדה
• האזינו: פחות משבוע לאלבום וטיילור בסינגל נוסף

מיילי סיירוס ניסתה לעשות את זה גם כן, להשתחרר מתדמית ילדת הדיסני שלה וילדת הקאנטרי ולהפוך לילדה הרעה של הוליוויד, היא אולי הצליחה להשתחרר (כמעט) מהתדמית, אבל היא לא השתנתה יותר מדי מבחינה מוזיקלית. ועכשיו: שנתיים אחרי האלבום הקודם שלה, טיילור סוויפט חוזרת ובענק עם אלבום חמישי, גישה חדשה, ואותו החיוך המקסים ושובה הלב שלמדנו לאהוב במהלך השנים.

בימינו מוזיקת הפופ הפכה לסוג של מאשפ מוזר בין אלמנטיים קצביים ומקפצים למוזיקה שחורה והיפ הופ, מן תערובת מגניבה (לרוב) של מוזיקה שסוחפת וממכרת אותך בקלות, כשפעם הפופ עצמו היה יותר סגנון נפרד וייחודי, אחד שקשה להגדיר, אבל שפשוט יודעים שהוא "פופ". בין אם זה מתקופת מדונה ואולי אפילו תקופת בריטני ספירס המוקדמת וכריסטינה אגילרה, הפופ שהיה יותר נפוץ פעם היה שונה. לא  היית שומע שיתוף פעולה עם איזה ראפר אפרו-אמריקאי או מפיק לטיני וסקסיסט בכל טראק, היית שומע מוזיקה בעיקר של אותו האמן, לבד.

ב-"1989" טיילור מצליחה לשחזר את זה בצורה מדויקת ונכונה. כשהיא אחראית על הכתיבה, ההלחנה, העיבודים וההפקה (יחד עם עוד אנשים), אפשר לסמוך עליה שתצא יצירת אומנות. האלבום מתחיל בשיר המעודד ומעורר התקווה "Welcome To New York" שבעיקר מספר את הסיפור שלה, אותה ילדה מעיר קטנה בפנסילבניה שהגיעה לניו יורק ולמדה מה הם החיים הגדולים. 

האלבום ממשיך לרצועה "Blank Space", שיר שגם הוא ממשיך את הקו הקודם, קו צעיר, ערני ואופטימי בעיקר על למידה וניסיונות. הרצועה הבאה היא "Style", שיר שבמהות שלו מצליח לשחזר את האלקטרוניקה של 1989 ואותה התקופה, שיר אהבה וכמיהה מגניב וכיפי.

הרצועה הבאה היא "Out Of The Woods", וזו הרצועה (כנראה) על כוכב להקת וואן דיירקשן, הארי סטיילס, שבעבר יצא עם סוויפט ועליו גם נכתב השיר "I Knew You Were Trouble". בשיר הזה היא מספרת על החששות והפחדים שליוו את מערכת היחסים, את הזהירות המתמדת והמחשבה על לחיות "מיום ליום", והאם הכל הסתדר כבר ואפשר להפסיק להסתתר. 

הרצועה הבאה היא "All You Had To Do Was Stay", שיר אהבה פגוע על גבר שכל מה שהיה צריך לעשות הוא להשאר. גם הוא מרגיש כמו להתעורר לרגע בשנת 1989, לספוג את התקופה המוזיקלית ולחזור לכאן מסופקים. עם קצת אלמנטים אלקטרוניים, השירים באלבום עד כאן פשוט מצוינים. הרצועה הבאה היא הסינגל הראשון, "Shake It Off", שעליו כבר נאמר הכל. סינגל קצבי, כיפי, מרענן ונעים לאוזן. המילים לא כל כך מעמיקות ולא מוסיפות נפח משמעותי, ולצד הקליפ המצוין השיר הזה לגמרי מכניס לעוד יותר מצב רוח להמשך האלבום.

הרצועה הבאה היא הרצועה השביעית, "I Wish You Would", על בחורה שנפרדה מבחור, שנוסע ברחוב שלה כשהיא עדיין אוהבת אותו ורק רוצה שהוא יחזור חזרה אליה, מתחרטת על הכל. השיר מהיר, מגניב ואפילו קצת מזכיר את "Red", בתוכן שלו. הרצועה הבאה היא "Bad Blood" על זוגיות שהפכה במהרה לאסון, ועל שניים שיש ביניהם יותר מדי "רוח רעה", שמונעת מהם להסתדר. שיר שכמעט כל אחד יכול להזדהות אתו, על פגיעות רגשיות בזוגיות שקשה לסלוח עליהן. 

נחזור שנייה לעניין אותה הילדה בת ה-20 וקצת ששרה בעיקר על לב שבור במוזיקת קאנטרי קצבית ומרגשת - טיילור, עד כאן, מצליחה לחלוטין לטשטש את הגבול הזה. להוריד מעצמה את הטייטל של הילדה הזאת ולבנות טייטל אחר, בחורה ששרה פופ טהור שלקוח בדיוק מהתקופה שהאלבום הזה מגלם, אותה השנה בה היא נולדה, 1989.

האלבום ממשיך לרצועה הבאה היא "Wildest Dreams", רצועה דיי מרגשת שלאחר מכן ממשיכה לרצועה "How You Get The Girl", עוד שיר אהבה קצת דביק אבל חמוד לגמרי, בו היא מסבירה לבחור איך להצליח להשיג את הבחורה בעדינות. הרצועה הבאה היא "This Love", וזו יותר בכיוון של בלדה שקטה ועמוקה על אהבה מסובכת. אהבה רעה וטובה, וכאן נזכרים קצת באותה טיילור של "The Last Time", אבל רק לשנייה. כי היא בוגרת יותר, בטוחה יותר.

הרצועה הבאה היא "I Know Places", על בריחה כזוג מאותם ציידים, שבעיניי הם ללא ספק התקשורת והפפרצי, שהיא לא הכי מעריצה ואוהבת (בלשון המעטה, כן?) כאחת שחרדה לפרטיות ולחייה האישיים בשנים האחרונות. הרצועה הבאה היא "Clean", שגם היא מתחילה בדיוק כמו זריקה חזרה אחורה ל-1989 לעוד רגע קל של זכרון מתוק, שוב. שיר של התחלות חדשות, הבנה, התגברות, ובעיקר התבגרות. שיר עם המון הבנה ומסר מאוד משמעותי, בעיקר של להתנקות מרגשות העבר ולהתקדם לעבר העתיד.

עד כאן האלבום הרגיל, עכשיו מתחיל הדלוקס. הרצועה ה-14 היא "Wonderland", על זוג שלא הקשיבו למה שאמרו להם ונשאבו אחד לשני ובעיקר לתוך "ארץ הפלאות" (וונדרלנד), והלכו לאיבוד בתוכה, חושבים שהשהות בה תימשך לנצח. גם השיר הזה מרגיש קצת כמו ביקורת על התמימות של טיילור בזוגיות, אותה תמימות ונאיביות שכבר מזמן לא נמצאים בקרבתה. הרצועה הבאה, "You R In Love", על תחילתה של אהבה חדשה. על הדברים הקטנים שגורמים לך להתאהב וההבנה שאתה גם מאוהב.

הרצועה הבאה היא "New Romance", שממשיכה באופן לא מפתיע במיוחד את הסיפור בשיר הקודם. אבל בצורה אחרת. כאן טיילור חותמת את האלבום בניגודיות בין כל מה שאנחנו רוצים לבין מה שאנחנו באמת מחפשים. היא מציבה סכנה מול אהבה, עזרה הדדית ולחימה מתמדת אחד בשני.  כאן נחתם האלבום, וטיילור מוסיפה עוד שלושה דמואיים, כבונוס, של הקלטות שלה מהאולפנים, עם הקדמות והסברים על כל אחת מהן, בשיר עצמו. ככה בעצם היא נותנת עוד קפיצה קטנה לתוך החיים שלה ומתחברת אפילו יותר למעריצים ולקהל האוהב שלה. 

בגדול... מבחינת התוכן המילולי, אין הרבה שינוי מהאלבומים הקודמים שלה. חוץ מהבדל משמעותי אחד: היא בוגרת יותר. הרבה יותר. היא פחות נאיבית. היא אמנם שרה על אהבה, אבל היא שרה על אהבה מנקודת מבט קצת מנוסה, קצת ריאלית, ואולי אפילו מעט מדוכאת מאיך שהדברים עובדים בימינו. מבחינת סגנון מוזיקלי - הקאנטרי נעלם. לגמרי.

ומה עם העניין של להמציא את עצמה מחדש? אני מאמין שזה מאוד ברור במהלך האלבום שמדובר בטיילור חדשה, בטיילור שלא הייתה כאן אף פעם לפני כן ושהתעוררה לתוך שנת 2014 היישר מתוך שנת 1989, ועושה את זה בשיא הטבעיות. ציון בסולם פרוגי: 10/10.