יכולנו לספר לכם רבות וטובות על אמן המוזיקה האלקטרונית השוודי - אביצ'י (או בשמו המקורי – טים ברגלינג), אך אנחנו מניחים שזה לא באמת דרוש במקרה הזה, כי מדובר באמן שאתם מכירים לפחות אחד מלהיטיו הקליטים שחרכו את טבלאות המצעדים- "Hey Brother" - ההמנוני והמרגש, "Addicted to You" – הממכר, ואיך אפשר בלי ה-להיט של אביצ'י שכמעט וכל משפט מתוכו ישדרג לכם בהחלט את הפרופיל ברשתות החברתיות השונות – "Wake Me Up". המגה להיט הזה כבש כמעט כל מצעד אפשרי בעולם, וגם בישראל הוא הגיע למקום השני במצעד השנתי של גלגל"צ לשנת 2013.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

•  "שיר מרגש וביצוע האמנים מוסיף לערכו יותר": טור שבועי
• ANTI: כל הפרטים על האלבום החדש של ריהאנה!
• רועי סנדלר בקליפ חדש ומקפיץ!

אביצ'י הוא אמן מוזיקת אלקטרו – האוס, הז'אנר הזה הוא חדש ופורץ דרך יחסית שמשגשג מאוד בשנים האחרונות ואהוב במיוחד על קהל צעיר שאוהב להנות, לרקוד ולעיתים אפילו להתרגש מטקסטים קצת יותר מתוחכמים מהמון הפופ שמסתובב כיום בשוק. לכן הז'אנר הזה מצליח ונחשב לטרנד החם של השנים האחרונות במוזיקה העולמית. כי הוא מצליח לענות על כמה צרכים וסגנונות שונים במוזיקה מבלי לגרוע ולפשל באחד מהן.

"Stories" הוא אלבומו החדש של אביצ'י, רק השני במספר. באלבום זה אביצ'י מוכיח שהוא שומר על הרף וממשיך לתחזק את מעמדו כאחד מהמובילים בז'אנר אליו הוא משתייך. אם באלבום הקודם הוא הפיק מוזיקה אלקטרונית עם נגיעות פופ, באלבום זה אביצ'י נכנס היטב למשבצת הפופ עם הנגיעות האלקטרונית, וזה לא בהכרח רע. אביצ'י בהחלט עלה רמה הן מבחינת הטקסטים שכתב, והן מבחינת המוזיקה האינטליגנטית שהתאים לכל טקסט וטקסט. הטקסטים הם ממש מרגשים כסיפורים שאביצ'י מספר לנו דרך המוזיקה, והוא עושה זאת טוב.

הסינגל שכבר יצא יחד עם קליפ – "Waiting For Love", הוא לדעתנו אחד השירים המובילים באלבום. שיר שמשלב בין טקסט מרגש למוזיקה שנבנית עם השיר- השילוב יצא פשוט מושלם. שלא לדבר על הקליפ שבכלל גרם לנו לבכות למולו.

האלבום כולל 14 שירים, הפתיחה של האלבום היא חזקה ויורה עלינו שירים טובים בזה אחר זה עם "Talk To Myself"- בסגנון הפאנקי שמזכיר קצת את הצלילים שאנו מקבלים מלהקת דאפט פאנק, "Ten More Days" שנבנה יפה ככל שהשיר מתקדם, "For A Better Day" הקצבי והכיפי, ו- "True Believer" בסגנון הדאנס, שבו גם מצפה לנו הפתעה בדמות כריס מרטין ששר את הפזמון.

באלבום ישנן גם יציאות מפתיעות: "Gonna Love Ya" ו- "Can’t Catch Me", שבהחלט הפתיעו בשילוב של סגנון הרגאיי - לייט ומוזיקה אלקטרונית, שירים אלו דווקא משתלבים יפה במרקם האלבום.

לצערנו, נצטרך לצנן את ההתלהבות מהשירים הטובים, ולבשר לכם שישנן כמה חוליות חלשות באלבום שלדעתנו היה אפשר ואף כדאי להסירם כמו למשל "Touch Me" המפוזר, "City Lights" שעושה קצת מיגרנה, ו-"Pure Grinding" המעצבן לאוזן. יש להגיד שאלבום הוא לא מושלם ויש עוד לאן לשאוף מבחינת טרקים שנשמעים ממוחזרים, וטקסטים שיכולים לעלות עוד ברמתם – אנו בטוחים שאביצ'י מסוגל לכך, והוא רק בתחילת דרכו.

אך למרות זאת, לאחר שמיעת האלבום הגענו למסקנה כי הוא בהחלט מהנה ומשדורג מקודמו. אביצ'י נוטה יותר ויותר לכיוון הפופ וזה עושה לו די טוב, אך עליו להימנע מטרקים משעממים שמחזירים אותו להיות עוד דיג'יי ממוצע, וזה בהחלט לא מה שהוא רוצה. בשילוב הקדוש של טקסט ומוזיקה, אביצ'י באמת מוכשר ואין להתעלם מכך, ולאחר שמיעת האלבום אפשר להכתירו כאחד מהמובילים בתחום, אמן שיוצר מוזיקת פופ אלקטרונית שבאמת שווה לשמוע ולבחון. אין לנו ספק שאת חלק מהשירים מהאלבום נשמע לא מעט בשנה הקרובה.

ציון בסולם פרוגי: ★★★★