שנה לא קלה עברה על להקת הבנים האהובה וואן דיירקשן, כשאחד מחבריה, זאיין מאליק, עזב אותה באמצע סיבוב ההופעות. אם כל זה לא מספיק לדרמה שהדיירקשנים מסביב לעולם חווים, בחודשים האחרונים גם התוודע לנו שהם בחרו לקחת פסק זמן לאחר חמש שנים רצופות בעבודה.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• נחשף הפרויקט המשותף והסודי של קרן פלס ורמי קליינשטיין
• האם זה הסוף לקריירה של ריהאנה?
• "מזכיר קצת מופע אופרה מוצלח": טור שבועי

ביום שישי האחרון הארי, לואי, נייל וליאם הוציאו את אלבומם הראשון ללא זאיין, "Made In The A.M", מה שנראה כמו האלבום האחרון של הלהקה בעתיד הקרוב. בעוד אנחנו מצפים לעוד אחד מאלבומי הפופ המאוסים – האם הבנים יצליחו להפתיע אותנו?

את האלבום פותח השיר "Hey Angel", שכבר נשמע שונה משאר הסינגלים של וואן דיירקשן. השיר מכניס אותנו לאווירה של האלבום. הוא מזכיר את הסינגלים של להקות הרוק פופ הבריטיות של שנות ה-90 עם טוויסט שמחזיר אותנו ל-2015.

הרצועה הבאה היא הלהיט "Drag Me Down", שידוע בתור הסינגל הראשון של הלהקה בלי מאליק. זה שיר מקפיץ עם קצב של רוק, המילים "אף אחד לא יוריד אותי למטה" מקשרות אותנו למצבה של הלהקה בחודשים האחרונים.

לאחר מכן מגיע הסינגל "Perfect", שעורר סערה בעולם הפופ בשל הרמזים והאזכורים לשירים של הזמרת טיילור סוויפט, חברתו לשעבר של הארי סטיילס שהוא שיר פופ מצויין הכתוב היטב. הרצועה הבאה היא "Infinity". הוא נשמע כמו אחד השירים שמסיימים אלבומים בדרך כלל, הקצב שלו איטי יותר ואת הנימה רצינית מלווה נגינת פסנתר שמדגישה את הקולות של חברי הלהקה שקיבלו כולם סולואים במשך השיר.

השיר "End Of The Day" כבר שונה ומסקרן יותר, הקצב שלו מדבק, והמנגינה קלילה. הוא בהחלט העלה לנו חיוך על הפנים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלואי ממש משחק אותה לקראת הסוף. הוא שונה משאר שירי האהבה של הלהקה והוא ללא ספק החביב עלינו.

הבא בתור - "If I could Fly", נשמע כמו אחד משירי הסלואו הרומנטיים המתנגנים ברקע של סרטים כשאחת הדמויות עולה על רכבת הרחק מאהוב ליבה. הוא מלווה בפסנתר וגם בכינור לקראת סופו ואין ספק שזה מוסיף לא מעט לשיר.

בהמשך לשירים הרגועים יותר של האלבום, "It's a Long Way Down" מגיע. זה שיר שמדבר על אהבה שמתפרקת, ועל הכאב החזק יותר ככל שהמקום ממנו נופלים יותר גבוהה. השיר שלאחריו, "Never Enough" מתחיל כמו שיר של להקת אקפלה והמנגינה הכללית שלו נשמעת אחרת לגמרי משאר השירים של האלבום. השיר כולל חצוצרות וטונים מגניבים שלוקחים אותנו למקום אחר.

בשיר "Olivia" אנחנו שומעים שוב את הקצב החדש והמיוחד שוואן דיירקשן אימצו לעצמם בכמה מהשירים האחרונים. הוא קליל ומחזיר אותנו אפילו קצת אחורה למוזיקה הבריטית הקלאסית. "What a Feeling" שמגיע אחריו משנה סגנון ומחזיר אותנו לפופ רגוע ונעים.

"Love You Goodbye", מהשירים העצובים של האלבום, הוא מדבר על אהבה כואבת ומתנגן בקצב איטי יותר, בעקבות שם השיר הוא הפך לסמל ההפסקה של הלהקה וגרם למעריצות להתרגש מהשיר אפילו יותר. לאחריו, "I Want to Write You A Song" מגיע שהוא שיר בלדה מתוקה ופשוטה. "History" הוא שיר נוסף בקצב המגניב הזה של האלבום. כל הרעיון הזה, של קצב איטי יחסית אבל מנגינה אופטימית וכייפית, מראה צד חדש ללהקה שאנחנו מאוד שמחים לשמוע.

עוד בערוץ המוסיקה של פרוגי:

• הסינגל החדש של רוני דלומי
• זאיין מאליק חושף את השיר
• שון מנדס וקמילה משתפים פעולה

"Temporary Fix" הוא שיר נוסף שלוקח אותנו מעט אחורה בזמן בקצב מהיר ובהרבה מצב רוח טוב וקליל. "Walking In The Wind" שמגיע לאחריו, מדבר על זוג שבטוח יחזור להיות ביחד מתישהו, וכך גם מנגינת השיר, מלווה בנגינת גיטרה וקולות רקע של הבנים. "Wolves" הוא שיר חמוד נוסף שממשיך באווירה הקלילה, בליווי כלים כמו גיטרה ופסנתר. את האלבום סוגר השיר "A.M.", שלמרבה ההפתעה מדבר על השיחות שנעשות בשעות הקטנות של הלילה. הוא חותם את האלבום בנימת פרידה לתקופה הקרובה, מהאלבום ומהלהקה בכלל.

לאלבום כולו יש אווירה בוגרת יותר יחסית לאלבומים הקודמים של הלהקה. נראה שהבנים בחרו להשאיר מאוחר את תקופת ה-"Live While We're Young" וה-"Best Song Ever". לפתע הם נשמעים רציניים יותר, ופחות כמו הלהקה שהיינו שומעים עליה בכל פינה לפני שנתיים. נראה שהנקודות האלו עלולות לפגוע בהצלחה של האלבום, כיוון שהוא שונה משאר אלבומי הפופ של התקופה.

מצד שני, נראה שהלהקה זוכה להביע את עצמה לראשונה לאחר ארבעה אלבומים. אמנם השירים המיוחדים יותר מוחבאים באמצע האלבום ולא נמצאים בין הסינגלים המובילים, אבל עדיין גורמים לנו להתפעל מהבחירות המוזיקאליות המרשימות שנעשו לאורך האלבום. בנוסף, הוא מגוון ביותר בניגוד לשאר האלבומים של הלהקה. מרגיש שכל אחד מחברי הלהקה הכניס את הסגנון שלו לתוך האלבום.

אין ספק שזהו אחד האלבומים המרשימים והמפתיעים בתקופה האחרונה, ואנחנו פשוט מצדיעים לבנים. כנראה שהם פשוט מנסים לגרום לנו להתגעגע במשך התקופה בהם הם לוקחים פסק זמן. לנו רק נותר לקוות שנזכה לשמוע אלבום נוסף של הלהקה, ושהתקופה שהם לוקחים תעשיר אותם ואת המוזיקה שלהם.

  ציון בסולם פרוגי: ★★★★★