ניק ג'ונאס מוכר לכולנו בעיקר מתחילת דרכו כחבר בלהקה "האחים ג'ונאס" ביחד עם אחיו, אבל את תחילת דרכו המוזיקלית החל ג'ונאס בתור ילד קטן שהשתתף בהצגות בברודווי כמו "עלובי החיים" ו"היפה והחיה" ובשנת 2003 כבר הוחתם על ידי חברת ההקלטות "קולומביה רקורדס" ושנה לאחר מכן הוציא אלבום סולו העונה לשם "Nicholas Jonas" אך האלבום לא זכה להצלחה כלל. בשנת 2005 הוחתמו שלישיית האחים ג'ונאס על חוזה הקלטות והחלו את דרכם.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• פסטיבל ה"סאמר לאב" של קוקה/קולה חוזר ובגדול!
• "רוצה לעשות טוב בעזרת המוזיקה": הכירו את קורל ביסמוט
• להקת קווין יופיעו עם אדם למברט בישראל

חוץ מקריירת השיר ניק טיפח קריירת משחק והשתתף ביחד עם אחיו בשני סרטי דיסני המצליחים "Camp Rock" ביחד עם דמי לובאטו שהפכה לאחת מהחברות הטובות ביותר שלו. לאט לאט הלהקה גדלה והתפתחה ונהפכה לאחת מלהקות הבנים המובילות בעולם, אבל גם הסוף שלהם מיהר להגיע ובשנת 2013 הודיעה הלהקה על פירוקה. בזמן שכולנו חיכנו שג'ו ג'ונאס שהיה סולן הלהקה ובעצם היווה את הפנים של הלהקה יעשה את הפריצה שלו אל קריירת הסולו, מי שדווקא עשה זאת היה האח הקטן והשקט ניק ג'ונאס שהצטרף לעוד כוכבי דיסני שעזבו את עולם הילדים לטובת קריירת מוזיקה.

בשנת 2014 הודיע ג'ונאס על יציאת אלבום הבכורה שלו על שמו "Nick Jonas" האלבום שכלל בתוכו את הלהיטים "Jealous" ו"Levels"  זכה להצלחה מטורפת ובין רגע ניק נהיה כוכב לוהט עם הצלחה מסחררת. ביום שישי האחרון הוציא את אלבומו השני "Last Year Was complicated" וניסה להוכיח לנו אחת ולתמיד, שהוא כאן כדי להישאר.

האלבום נפתח עם השיר "Voodoo" שהוא שיר קצבי וקליל וזאת ללא ספק שיר טוב לפתוח איתו את האלבום, השיר מציג שילוב של הפקה מרשימה ומקפיצה במיוחד עם קולו הרך של ניק, ולמרות הפזמון המאכזב מדובר בפתיחה מרשימה של האלבום. אחריו מגיע השיר "Champagne Problems" שיצא כבר בתור שיר פרומו לאלבום שמכניס אותנו מיד לאווירת מסיבה אך בכל זאת אינו חדשני ואפילו מעט משעמם- סוג של אכזבה בגלל שאם היה מתאמץ מעט יותר בהפקה של הפזמון היה יכול להציל את השיר. לאחר מכן מגיע השיר "Close" בשיתוף הפעולה עם טובה לו שהשתחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום וכבר הפך ללהיט בכל רחבי העולם בעקבות השילוב המצוין בין ניק לטובה , הקולות של שניהם מרגיעים ומשתלבים עם הקצב באופן מושלם והמילים של השיר פשוט מצליחות לגרום לנו להתאהב, ללא ספק מדובר פה באחד מהשירים הטובים ביותר באלבום.

השיר הבא באלבום הוא "Chainsaw" שהשתחרר כסינגל השני מהאלבום במאי האחרון אך כשל במצעדים, וזה באופן מפתיע במיוחד כי מדובר באחד מהשירים הטובים ביותר באלבום, השילוב של הקול שלו וההפקה שוב כובשים אותנו והפעם זה פשוט עובד בשבילנו. מיד אחריו מגיע "Touch" שבשמיעה ראשונה רק רצינו שיגמר אך בשמיעה חוזרת התחלנו לחבב אותו, מדובר בשיר שונה מעט מכל שאר האלבום בעל אווירה אקוסטית מעניינת שמתאימה ביותר לקולו של ניק, אז אם כבר האזנתם פעם אחת לשיר ופסלתם אותו על הסף- היינו מציעים לכם להאזין אליו שוב הפעם, כי זה ללא ספק טעם נרכש.

ואם חשבתם שבאלבום קיים רק שיתוף פעולה אחד אז אתם טועים, השיר הבא הוא "Bacon" בשיתוף הפעולה עם הראפר ty dolla sign, השיר הוא שיר קליל וקצבי שעושה עבודה מעולה וזאת למרות שהשימוש בבייקון כתיאור מעט מגוחך והקליפ המלווה לשיר הופך אותו למגוחך אף יותר. ולמקרה שהתגעגעתם לשיתופי פעולה מגיע מיד לאחר מכן אחד נוסף בשם "Good Girls" בשיתוף פעולה עם הרפאר ביג שון, רק שכאן הקסם לא עבר אלינו והשיר הוא לא יותר מבסדר וזאת בגלל שהוא פשוט לא מתקדם ולפי דעתנו מיותר.

אחרי שירים מלאים בקצב מגיע השקט והרוגע עם "The Difference", ההפקה של השיר עצמו טובה אך מה שבאמת עושה את השיר הזה לטוב יותר הוא האופן שבו הקצב של השיר מתחבר לקולו של ניק, פשוט שילוב שעושה בשבילו את העבודה. הרוגע לא עוזב אותנו כי השיר הבא "Don’t Make Me Choose" פשוט נותן תחושה של רוגע שגורמת להנות מהשמיעה של השיר. מיד אחרי הרוגע, מגיע "Under You" המלווה עם קליפ מושקע במיוחד עם לא אחרת משיי מיטשל המוכרת לכולנו כאמילי מהסדרה המצליחה "שקרניות קטנות ויפות", השיר שמתווסף לשירים הטובים ביותר באלבום הוא קצבי ונותן תחושה שהוא זורק אותך לאיזושהי מסיבה ורק גורם לך לרצות לרקוד. 

אחריו מגיע "Unhinged" שמאוד מזכיר את סגנון שיריו של הזמר הבריטי המצליח סם סמית'- דבר מרענן ביותר לאחר שירי הדאנס והפופ שמילאו את האלבום. לאחר הרענון ניק מחזיר אותנו בחזרה לאזור הנוחות שלו עם השיר "Comfortable",השיר כשלעצמו הוא לא גרוע בכלל, אבל לאחר אלבום רווי בשירים כאלה אנחנו מרגישים שזה כבר יותר מדי ומתחילים להשתעמם. ובדיוק כשחשבתי שאולי יש אור בקצה המנהרה השיר "When We Get Home" בשיתוף הפעולה עם הזמרת דניאלה מסון מוכיח לי אחרת, השיר מתיימר להיות שיר סוחף אבל במקום זה הוא פשוט משעמם, וחבל כי שני הזמרים יכלו להרים את השיר ולהפוך אותו ללהיט ענק. את האלבום סוגר לנו השיר "That’s What They All Say" שהוא שיר טוב, קצבי, וזאת בחירה מצוינת לסיים איתה את האלבום, בצורה הכי קלילה.

לסיום, אפשר להבחין שניק התבגר, גם בחייו וגם במוזיקה שלו, אך למרות שהוא בוגר יותר הוא בכל זאת לא מחדש שום דבר, והיינו שמחים לשמוע את ניק משתחרר מאזור הנוחות שלו ומנסה להפתיע אותנו כי לאחר האזנה לאלבום הזה בסופו של דבר הרגשנו שאנחנו מאזינים לאותו השיר בריפיט במקום שירים מקצוות שונים של המוזיקה בה מתמחה ניק- אנחנו חיכנו שהוא יפתיע אותנו אך במהלך כל האלבום זה כמעט ולא קרה. 

ציון בסולם פרוגי: ★★★★

את האפליקציה של פרוגי כבר יש לכם? הורידו עכשיו: למשתמשי אייפון או למשתמשי אנדרואיד