ליידי גאגא, אחת מהזמרות המצליחות ביותר בעשור האחרון ידועה בעיקר בגלל להיטים רבים שהוציאה בעשור האחרון בינהם "Bad Romance" ו"Poker Face" ועוד רבים אחרים שהפכו אותה לכוכבת פופ בינלאומית שאין אחד שלא מכיר את שמה. לאחר הפסקה של שלוש שנים מיצירת שירי פופ שבה הוציאה אלבום ג'אז מפתיע במיוחד ביחד עם הזמר טוני בנט, הליידי חוזרת עם אלבום חדש שאין לנו שום מושג לאיזה כיוון הוא יכולה לקחת אותו, אז מה מחכה לנו ב"Joanne"?

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• פסטיבל המוזיקה: סטטיק, בן אל ואליעד על במה אחת
• לא רק המגרש של הגדולים: הזמרות שהתחילו בגיל צעיר
• דו קרב? ליידי גאגא לא נשארת חיייבת

כשהשתחרר הסינגל הראשון מתוך האלבום הנוכחי, "Perfect Illusion", אנחנו חייבים להודות שמעט התאכזבנו, כנראה בגלל התקווה שהליידי תחליט להשאר באלבום הנוכחי עם סגנון הג'אז שרכשה באלבומה המשותף עם טוני בנט ואולי בגלל שמדובר כאן על שיר פופ ממוצע שלא מביא ייחוד שיגרום לנו להתאהב בו. כמה שבועות לאחר מכן שיחררה גאגא את שיר הפרומו הראשון לאלבום,"Million Reasons", שיר רגוע הרבה יותר מסינגל הבכורה מתוך האלבום שבעצם מביא לידי ביטוי את הליידי שלמדנו להכיר באלבומה עם טוני בנט, שיר הפרומו הזה בעצם בילבל אותנו לגמרי וגרם לנו לתהות- האם באלבום הנוכחי הליידי הולכת לשלב בין שני הסגנונות בהם היא מתמחה, פופ-אלקטרוני וג'אז? ועכשיו, כאשר כל האלבום פרוש לפנינו סוף סוף אנחנו מקבלים את כל התשובות.

האלבום נפתח בסולו גיטרה שמעט מזכיר את סולו הגיטרה ב"Perfect Illusion" אך בעצם מדובר ב"Diamond Heart", שיר המחולק לשני חלקים, בתים מצוינים שגורמים לכם להתאהב בקלות בשיר ופזמון שמצליח מעט לאכזב אך גם מספיק קליט בשביל לגרום לכם לזמזם את השיר אחרי שמיעה אחת בלבד, הסגנון ששולט בשיר הוא פופ-רוק שבדרך כלל לא מאופיין בשיריה של גאגא, אך אנחנו אוהבים את השינוי המעניין הזה וחושבים שהסגנון הזה הולם את קולה של גאגא. מיד לאחר מכן מגיע שיר הפרומו השני שיצא מתוך האלבום, ממש לפני מספר ימים, השיר נקרא "A-Yo" והוא ללא ספק אחד מהשירים הטובים ביותר שהוציאה הליידי בזמן האחרון, אם לא בכל מהלך הקריירה שלה, לא מדובר פה בשיר פופ טיפוסי אלא בסגנון שקשה מאוד לתארו שמשלב את קולו המצוין של גאגא עם לחן והפקה קליטים ומדהימים שגורמים לנו להתאהב בשיר בקלות רבה ולשים אותו בריפיט אצלנו בפלייליסט.

השיר השלישי מתוך האלבום הוא לא אחר משיר הנושא של האלבום, "Joanne". אי אפשר לתאר את הרגשות אותם מרגישים כשמאזינים לשיר הזה בפעם הראשונה, משהו במילים שכתבה בעצמה גאגא והשילוב של הלחן המצוין וסגנון הקאנטרי הכובש גורם לך פשוט להתאהב בקלות ולהתרגש מכל מילה ומילה מתוך השיר, השיר הזה ללא ספק גורם לנו לעלות ציפיות להמשך האלבום. את הסגנון של השיר הבא, "John Wayne", קשה לתאר כמו לא מעט מהשירים מהאלבום הזה, מדובר על מין סוג של שילוב בין רוק, קאנטרי ופופ אלקטרוני שמצליח בצורה כלשהי לגרום לנו להנות מהשיר, השיר הזה הוא ללא ספק קרוב יותר לסגנון של אלבומה הקודם "Artpop" מאשר השירים הקודמים באלבום אך בכל זאת שונה ממנו, בתחילת השיר המדובר התלהבנו מאוד מהקצב המקפיץ של השיר אבל בהמשכו הקצב משתלט על השיר ובעצם גורם לנו למעט כאב ראש, השיר הזה הוא בעצם האכזבה הראשונה שלנו באלבום אבל בכל זאת אפשר להנות ממנו בקלות.

ואז מגיע "Dancin' in Circles", שיר פופ-אלקטרוני שנשמע כאילו שנלקח מ"Artpop" ונכנס בטעות אל האלבום הזה, השיר הוא למעשה חביב הקהל אבל לפי דעתנו הוא לא יותר מאכזבה ענקית שגורמת לנו ללא מעט כאב ראש, לאחר האכזבה הקטנה בשיר הקודם אנחנו מרגישים שבשיר הזה הליידי נופלת חזרה אל התהום בו נפלה באלבומה הקודם שהיה כושל לדעתנו כמעט לגמרי, למעט כמה שירים שהצילו אותו. את השיר הזה ממשיך הסינגל הראשון המדובר שהוציאה גאגא מאלבומה, "Perfect Illusion", כמו שכבר אמרנו לדעתנו מדובר פה בלא יותר בשיר פופ- אלקטרוני ממוצע, אך כאשר אנו שומעים אותו במהלך האלבום אנחנו סוף סוף מבינים למה הליידי החליטה להוציא דווקא אותו בתור הסינגל הראשון מהאלבום, השיר הזה בעצם מקשר את הסגנון של אלבומה הקודם אל הסגנון ששולט על רוב האלבום הזה, וכאשר הוא נמצא מיד אחרי השיר המאכזב הקודם השיר הזה הוא נקודת אור באלבום שלאחר מספר האזנות קל יותר להתאהב בו.

מיד לאחר מכן מגיע שיר הפרומו הראשון שיצא מתוך האלבום, "Million Reasons", עליו דיברנו גם בתחילת הביקורת, השיר שגרם לנו לתקווה לפני האזנה לאלבום המלא גורם לחזרת התקווה שלנו לאחר השירים המאכזבים שעברנו לפני דקות אחדות, מדובר פה באחד מהשירים הטובים ביותר שיצאו לליידי והשילוב של הקול המיוחד שלה והמילים המצוינות שנכתבו על ידיה פשוט עובד באופן החזק ביותר. אחר כך מגיע "Sinner's Prayer" שממשיך את קו הקאנטרי המצוין של גאגא וגורם לנו להתאהב מחדש, מדובר על שיר שמציג את גאגא כחוטאת לאלוהים ומצליח להעביר את המסר של השיר באופן הכי עוצמתי שהיה יכול להיות.

הבא בתור הוא "Come To Mama", שיר המדבר על ריבים בין חברי משפחה, השיר מתאפיין בעיקר בשילוב הג'אז והקאנטרי שבו וגורם לנו להתאהב בו במהירות הרבה, לא מדובר פה בשיר שצריך להאזין לו מספר פעמים בשביל להבין את המשמעות שלו אלא כבר בפעם הראשונה שתאזינו לו חץ הרגשות שגאגא זורקת לכיוונם תפגע ישירות בלב. מיד לאחר השיר המצוין הזה מגיע שיתוף הפעולה היחידי מתוך האלבום, "Hey Girl", ביחד עם לא אחרת מהזמרת פלורנס וולש, סולנית של ההרכב המצוין Florence and the Machine, שהוא אחד מההרכבים המצליחים ביותר בעולם העשור האחרון שמצליח לגרום לנו להתאהב בהם בכל פעם מחדש, בשיר המשותף מצליחות גאגא ופלורנס להדגיש את הייחוד שבקולות שלהן באופן מושלם ויוצרות ביחד שיר עוצמתי שקורא לחברות ועזרה הדדית בין נשים, מדובר כאן על אחד מהשירים היותר טובים באופן ווקאלי באלבום.

השיר שסוגר את האלבום הסטנדרטי הוא "Angel Down" , בלדה רגועה ומצוינת שאמנם במהלכה מעט משעממת אך בכל זאת מצליחה לגרום לנו לאהוב אותה ולהתרגש ממנה, הקול שלה גאגא מצוין כמו בשאר שירי האלבום והשיר סוגר את האלבום הסטנדרטי בצורה טובה ורגועה. את התחלת גרסת הדלוקס של האלבום פותח "Grigio Girls" , שיר שמשלב את סגנונות הפופ והקאנטרי באופן מושלם וגורם לנו להבין בדיוק מה הסיבה שהתעקשה להכניס את השיר לאלבום, גם אם לא באלבום הסטנדרטי. השיר הבא הוא "Just Another Day"  והוא בעצם זה שסוגר את האלבום כיוון שהשיר הבא הוא רק גרסא שונה ורגועה אף יותר של "Angel Down" , מדובר בשיר ג'אז מצוין שנותן לנו אווירה של הופעה בבית קפה מקומי, הקסם בשיר הזה חותם את האלבום באופן הכי טוב שיכול להיות.

אז עכשיו לאחר שהאזנו לכל השירים באלבום אנחנו יכולים סוף סוף לענות על השאלות הפתוחות שעלו לנו לפני ההאזנה לאלבום. האלבום אכן משלב את שני הסגנונות בהם מתמחה הליידי, אלקטרו-פופ וג'אז, אך עם שילוב מפתיע גם של סגנונות כמו רוק, קאנטרי ופולק. האלבום התחיל בהפתעות טובות, איכזב בעזרת שיר שלדעתנו היה צריך להיגנז ולא להיכנס לתוך האלבום, והמשיך בשירים מצוינים שגרמו לנו להתאהב בכל פעם מחדש.

לאחר שאכזבה אותנו באלבומה הקודם, "Artpop", אנחנו שמחים להגיד שהליידי הוכיחה לנו באלבום הנוכחי שהיא הרבה יותר מעוד זמרת פופ טיפוסית, היא מוזיקאית שמצליחה להביא משהו שונה לתעשיית המוזיקה העולמית, משהו חדש ומרענן שחיכנו לו כל כך הרבה זמן. האם אנחנו בטוחים שהאלבום הזה ישגשג מבחינה מסחרית? לא בדיוק. אך אנחנו יודעים שלא משנה מה יהיו התוצאות של האלבום במצעדים, שאגב כרגע נמצא במקום הראשון בטבלת האייטיונס האמריקאית, בכל מקרה מדובר כאן באחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות וללא ספק אחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו לגאגא, אם לא הטוב ביותר. לא מדובר כאן בעוד אלבום של להיטים, אלא ביצירת אומנות.

ציון בסולם פרוגי: ★★★★★