לפני שכבש את הפלייליסט של כל אדם בעולם, התחיל "אבל מקונן טספיה" המוכר לנו יותר בשם: "דה וויקנד" את דרכו כבן יחיד בקנדה להורים אתיופים. את ההשפעה המוזיקלית שלו הוא מעיד שהוא שואף ממוזיקה אמהרית שעליה הוא גדל ועד למלך הפופ הנצחי מייקל ג'קסון.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• מייצג אותנו: נתן גושן רושם שיא בינלאומי חדש
• מסתמן: בריטני ספירס תגיע להופעה בישראל
• אדיר גץ משחרר שיר שכתב עם תובל שפיר ודניאל ליטמן

הפריצה למיינסטרים העולמי החלה כאשר הסינגל המשותף שלו ושל אריאנה גרנדה, "Love Me Harder" שיצא בשנת 2015, זכה להצלחה מרובה והפך לאחד מהשירים המצליחים ביותר בשנה הזו. מאוחר יותר מינף את ההצלחה שלו והצליח להרשים את העולם עם שחרור של שירים רבים שהפכו ללהיטים כמו "Earned It" ו"Can't Feel My Face". כעת הוא מוציא את אלבומו החדש לאחר שכבר ביסס את מעמדו כאחד מהאמנים המצליחים ביותר בעולם, "Starboy".

את האלבום פותח "Starboy" הנושא את שם האלבום. השיר, בשיתוף פעולה עם daft punk הוא שיר מצוין לפתיחת האלבום. הוא קצבי ועדכני, אך אם זאת לא כבד ונותן תחושה קלילה למאזינים. השיתוף פעולה בניהם מעולה ולמרות המילים הפרובוקטיביות בשיר, הוא בכל מקרה שיר טוב, וזו הסיבה למה הוא הפך במהרה ללהיט בינלאומי.

השיר השני באלבום הוא "Party Monster", שיר מעולה עם ביט שמכניס אותך לאווירה של מסיבה. שיר קליט, ועם זאת עדכני ומתאים לסגנונות שהתרגלנו לשמוע ב2016. דה וויקנד מצליח להביא את עצמו בשיר הזה ולייצר לעצמו סגנון שעובד בצורה טובה.  

הבא באלבום הוא השיר "False Alarm" שמזכיר לנו שילוב בין מוזיקת רוק לסגנונות ששמענו עד כה מדה וויקנד. השילוב הזה, שאולי שנוי במחלוקת מייצר את הייחוד שלו. שיר שכולם יכולים להתחבר אליו. וגם הוא כמו שני שירי הפתיחה קליל ולא מתיימר להיות משהו שהוא לא. השירים שאחריו הם "Reminder" ו "Rockin". שניהם שונים אחד מהשני אבל אינם דומים לשירים שהתרגלנו לשמוע מדה וויקנד. "Reminder" הוא שיר קליט שמזכיר את סגנונו של האומן desiinger שהביא לנו את להיט ההיפ-הופ "Panda". שיר חמוד שאנחנו בספק עד כמה הוא יצליח בשוק המוזיקה, בדיוק בגלל שהוא אינו מחדש לנו כלום. ואילו "Rockin" הוא אפ-ביטי וטכנו. מה שבולט בשיר זה הסגנון של דה וויקנד, אך לצערנו השיר הזה לא גרם לנו להלל את הכישרון המוזיקלי שלו, לאור העובדה שהיום שירים כאלה מסתובבים בכל מקום, ואין כל ייחוד.

אחרי האכזבה שתקפה אותנו מגיע "Secrets" שמציל את המצב. הוא שיר עם מוטיבים של טכנו ועם זאת גם מחזיר אותנו לסגנונות שאנחנו רגילים לשמוע אצל דה וויקנד. השיר קליל, וכיף בהחלט להאזין לו. אחרי אווירת המסיבות שנכנסנו אליה, אנחנו נכנסים למוד רגוע עם השיר "True Colors" השיר הוא שיר רגוע עם בו קולו של דה וויקנד פשוט מלטף את הלחן, ומראה לנו את קולו האמיתי והכנה אחרי שירי הטכנו שבהם קולו נאבד מעט.

ואנחנו נשארים עם האווירה הרגועה, והפעם עם שיתוף פעולה מיוחד עם לנה דל ריי, הזמרת בעלת הקול המהפנט. "Stargirl Interlude", מסתמן להיות אחד הטובים באלבום דווקא בגלל שילוב הקולות של דה וויקנד ולנה. שיר סוחף ומעולה, רק חבל לנו שהוא באורך של פחות מ2 דקות בלבד. מיד אחריו מגיע השיר "sidewalks" בשיתוף הפעולה של אחד הראפרים המצליחים ביותר כיום, קנדריק לאמר. השילוב בין השניים יוצר שיר שמאחד את העולמות שלהם, השיר מעולה ונכנס מיד לרשימת השירים שעשו לנו את זה באלבום!

השירים הבאים הם "Six Feet Under" ו"Love To Lay". שניהם שירים מצוינים, קצביים, ומוכיחים לנו שלא צריך מוזיקה רועשת מידי, כדי לעשות שירים מעולים. וגם הם מסתמנים כשירים הטובים באלבום. השיר הבא הוא "a lonely night", שיר קצבי שממש קל להידבק אליו, קליל, ולא מביא איתו יותר מידי, ולכן הוא נשאר על גדר ה-נחמד.  מיד אחריו מגיע "attention", שיר רגוע אך קצבי שבהחלט מעביר את הזמן בכיף, ללא ספק מצליח לשמור על הקו המעולה של האלבום עד כה. שני השירים הבאים הם "Ordinary Life" ו"Nothing Without You", שניהם שירים רגועים, אחרי אלבום מלא בשירים קצביים. אך אל תתנו לשירים האלו להטעות אתכם, כי דווקא בגלל ששני השירים האלה רגועים ואיטיים ההנאה בשמיעה היא גדולה יותר.

הבא בתור הוא "all I know" בשיתוף הפעולה עם הראפר פיוצ'ר, ואנחנו ללא ספק התאכזבנו. השיר משעמם, לא מגיע לשום מקום, וגם קטע הראפ שאולי מציל את השיר, לא גורם לו להיות מה שחשבנו. וזה חבל, כי השיתוף פעולה הזה יכל להביא הרבה יותר. Die for you"" הוא ללא ספק הישועה וכבר מההתחלה מבינים שהוא מיד מצטרף לרשימת השירים הטובים ביותר שיש באלבום. אפשר להבחין ביכולות של דה וויקנד להפגין כוח ועוצמה באמצעות השירה שלו, ואין ספק שזה בונוס בשבילו. את האלבום סוגר השיר "I feel it coming" בשיתוף פעולה נוסף עם daft punk שאיתם נפתח גם האלבום. השיר הוא מצוין, העבודה של daft punk מעולה ובשילוב עם דה וויקנד, זה בהחלט הסיום הטוב לאלבום זה.

אז לסיכום? דה וויקנד התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כבר באלבום הקודם והצליח להפתיע את כולם עם המוזיקה שלו. הוא אמנם לא מצליח להפתיע את כולם כמו שהצליח להפתיע באלבום הראשון שלו אך הוא ללא ספק הוכיח לנו שהוא אומן מהשורה הראשונה. למרות האכזבות שהיו לנו במהלך ההאזנה לאלבום, שאר השירים לגמרי חיפו על כך. ונותרנו עם תחושה של עוד, אז אולי הוא קצת הגזים עם הכתיבה שלו בלהיט "Starboy", אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה הנכונה שהוא באמת, כוכב.

ציון בסולם פרוגי: ★★★★