עכשיו זה בדיוק השלב הזה בשנה, קצת אחרי פורים, שכבר כל אחת מכ-40 המדינות שמשתתפות באירוויזיון כבר בחרו את השיר שייצג אותן בתחרות. בישראל בשנים האחרונות היה את "הכוכב הבא לאירוויזיון", בשוודיה יש את "מלודיפסטיבלן", באסטוניה "אסטילול" ועוד ועוד. כן כן, לכל קדם כזה יש שם ואף יש חובבים שצופים בקדמים של מדינות אחרות בשפות שהם מבינים.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• ליאור נרקיס, עומר אדם ומשה פרץ מרימים את המורל
• כובשת את ישראל: יסמין מועלם היא כוכבת המוזיקה החדשה
• לידור ויצמן: "הריאליטי גרם לי לרצות להגיע לבמות הגדולות בזכות עצמי"

עם האביב והצמיחה זה היה בדיוק הזמן של כל חובב אירוויזיון לצפות בהימורים לסיכויי הזכייה. אותה טבלה שהציבה את נטע ברזילי כמנצחת הצפוייה לאורך כל הדרך מפרסום השיר "Toy", אבל השנה טבלאות אחרות תפסו פופוליאריות, הטבלאות של חולי ומתי הקורונה.

גם אני חשבתי בהתחלה שזה יגמר מהר ואולי זו רק שפעת, אך ככה לא חושבים 475 משפחות האיטלקים שנהרגו מהקורונה ביממה האחרונה. הולנד, המארחת של התחרות, עם יותר מ-2000 חולים וכ-60 מתים על אוכלוסייה כפולה מישראל. גם בהולנד יש איסור על התקהלות של יותר מ-100 אנשים ואיסורים דומים אצל הרבה מהמדינות שמשתתפות בתחרות. בנוסף, יש מגבלות רבות על טיסות וסגירת גבולות. וכל אלו הופכים את קיום התחרות לבלתי אפשרית.

ברור כבר זמן רב שלא ניתן להפיק את התחרות במתכונתה מימים ימימה, זאת שאנחנו מכירים לאורך השנים. 
הסנונית הראשונה הייתה בכינוס ראשי המשלחות שהתקיים בשיחת ועידה במקום להגיע להולנד ואתמול (ד') הודיעו רשמית כי השנה התחרות לא תתקיים כלל והלב של כולנו יצא לקראתה של עדן אלנה, שפרצה בבכי בעקבות ההודעה הדרמטית.

אז למה שלא יעשו אירוויזיון במתכונת מיוחדת, שכל מדינה תצלם את השיר שלה חי? כי זו לא תהיה אותה במה לכל המשתתפים, לא אותה איכות צילום והפקה זהה, מקור לקשיי שידור וגם חשש לרמאות כמו שליחת צילום שהוכן מראש אחרי מספר טייקים. בנוסף, יש קושי לדעת אם במדינות אחרות המשתתפות בתחרות יהיו החמרות כמו בישראל -כמו  איסור על התקהלות של יותר מעשרה אנשים, מה שמקשה מאוד על צילום הפקה מקומית שכזאת.

תגידו שאלו תירוצים, אבל איך יגיב הציבור במדינות אירופה כשהמדינות יוציאו סכומי כסף גבוהים לצילום השיר, כשכל העולם נמצא במשבר כלכלי כה קשה? גם במחיר של בידור וקצת בריחה מהמציאות הביקורת הציבורית תהייה קשה.

ואם זה לא מספיק אסור לשכוח את הקהל, והכוונה היא לא לאלו שנרדמים בהצבעה השלישית ומתעוררים עם ההכרזה על המנצח או לזה שזיפזפ בשיר של בוסניה. הכוונה היא להקהל שמגיע לתחרות שנה אחרי שנה ומהווה את הלב של התחרות - שנותן אנרגיות לאמנים מרחבי העולם. היה ניסוי כזה בקדם השני שנערך בלי קהל בגלל איסורי התקהלות ואין דבר עצוב מכפיים מלאכותיות ועל כך נאמר - במקומות שלא מוחאים כפיים גם לא יחלקו דוז פואה.

האירוויזיון הוקם על רצון של אחווה ושיתוף וזה לא המצב שבה כל מדינה עוסקת בהישרדות בריאותית וכלכלית. ובינינו מי רוצה הצבעות רחמים לאיטליה השנה?

עם כל העצב כחובב אירוויזיון מושבע שטס לכל אירוויזיון מ-2013 עד 2019 (טוב, לתל אביב נסעתי באוטובוס) אני מאמין שאירוויזיון זה כמו חומוס, עושים אותו באהבה או שלא עושים בכלל.