עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

•  זאת ההפתעה של וואן דיירקשן לחגיגות עשור
• הסלבס שהשיקו את קריירת המוזיקה בזמן הקורונה
• חוגגים עשור: איפה כל אחד מחברי 1D כיום?

מתי התחלת להעריץ את הלהקה?

שרת: "התחלתי להעריץ באפריל 2012 כשהייתי כמעט בת 9. הייתי ביוטיוב ושמעתי שירים שלהם. כמה זמן אחר כך יצא השיר "Best song ever". בתקופה הזו ממש התחלתי לחקור עליהם, לפני שבע שנים בדיוק הבנתי איך הם התחילו ולהיכנס לפאנדום הישראלי, אחר כך התחלתי להיכנס לכל מיני קבוצות וההורים שלי התחילו לקנות לי מרצנדייז, אני זוכרת שהיו לי אוזניות לבנות עם הלוגו של וואן דיירקשן והן נקרעו לי בזמן ששמעתי שיר שלהם ואז הייתי ממש עצובה".

ראלי: "התחלתי להעריץ אותם באקס פאקטור ב-2010, האמת שאף פעם לא הערצתי אף אחד והייתי נגד הערצה אבל הם ממש כבשו לי את הלב, אני לא יודעת איך להסביר את זה במילים. באמת התאהבתי בהם ובאופי שלהם ובאומץ שהיה להם לבוא ולעשות משהו שהם כל כך אוהבים ורוצים גם אחרי שאמרו לחלק מהם להם לא באודישנים בשנים לפני, הם הראו לי שחלומות כן יכולים להתגשם. אני מעריצה אותם המון שנים ותמיד חלמתי לפגוש אחד מהם כמו שכל המעריצים רוצים ופגשתי את ליאם פיין חמש פעמים, פעם ראשונה לפני חצי שנה במקריות מוחלטת בשדה תעופה במדריד וכל הפעמים הנוספות היו בלונדון בשבוע שיצא לו האלבום השני ובהשקה שלו להוגו בוס בלונדון, היה שבוע שפגשתי אותו יום אחרי יום".

ראלי עם ליאם פיין © צילום: פרטי

ספרי לנו על הפעם הראשונה ששמעת עליהם!

שרת: "הייתי ביוטיוב וממש אהבתי לשמוע שירים נתקלתי בקליפ "Live while were young". מאז התאהבתי בבלונדיני בחולצה האדומה".

ראלי: "האמת שבזמנו ממש אהבתי את הסדרה גליי והייתה לנו קבוצת מעריצים של הסדרה וכולנו היינו רואים את כל התכניות של חו"ל ופשוט כולנו דיברנו על זה שהאודישנים ממש טובים בעונה הזו של האקס פקטור וכדאי להתחיל לצפות, אז צפינו וכל ואחד גם בחיצוניות וגם בפנימיות ממש התחברתי וככל שעברו השנים וגדלתי איתם הרגשתי שאני לא מכירה אותם אבל והם לא מכירים אותי ובכל זאת הרגשתי שאנחנו כן מכירים. הדברים שהם עושים והדרך שלהם זה משהו שמשך אותי. הבנתי שלא מדובר פה במפורסמים רגילים. הם עושים המון דברים לתרומה שמאוד מושכים את הלב עם השנים".

במה הם עזרו לך בחיים?

שרת: "הם עזרו לי להתמודד עם המון קשיים בפן האישי וגם בפן החברתי, לואי טומלינסון לימד אותי מה זה הרבה אומץ. זה משהו שאני אקח מהם בתור בני אדם. הארי לימד אותי לא להתבייש במי שאני, נייל לימד אותי לצחוק מכל סיטואציה".

ראלי: "הם עזרו לי מאוד לעלות את הביטחון, הייתי ילדה נורא ביישנית וסגורה וכשנכנסתי לקבוצת מעריצים עשיתי דברים שאני לא האמנתי בעצמי שאעשה אותם ואגיע אליהם. בתור מישהי שלא טסה מעולם כי כל כך פחדה מטיסות, טסתי בגיל 17 לבד להופעה שלהם. הכרתי חברות לחיים מכל רחבי העולם שעד היום הן מלוות אותי. הן באמת חברות טובות שלי ולא משנה כמה אנחנו רחוקות אנחנו כל היום ביחד. אם זה בטלפונים והודעות, והרגע שאני פוגשת אותן בהופעה כל כמה חודשים אין יותר מרגש וכיף מזה".

מה היה הדבר הכי מטורף שעשית בתקופת הערצה שלך?

שרת: "אני לא יודעת אם זה הכי מטורף כי הרבה דברים כבר שכחתי, אבל כשקנו לי את הספר של וואן דיירקשן הסתובבתי איתו בכל מקום. במשך שנה וחצי הוא לא עזב לי את היד. הייתי מראה לכולם את התמונה של נייל הורן בתחתונים שיש בספר. אני זוכרת שפעם בארוחת שישי בכיתה ו' אחת מהבנות דודות שלי הביאה את החבר שלה מאותה תקופה ואני הייתי עם הספר, אז הוא זיהה את הארי ואמר שהוא היה פעם עם הארי במסיבה ושהוא אחלה גבר, מיותר לציין שלא ראיתי אותו".

ראלי: " אני לא יודעת אם להגדיר את זה מטורף, אבל נורא אהבתי את עצם העובדה שהתאחדנו המעריצות של וואן דיירקשן ביחד עם המעריצות של ג'סטין ביבר ועשינו את מפגשי התרמה הגדולים, ניסינו תמיד לנצל את הכוח שלנו למובנים כמה שיותר טובים. ברוב העולם הערצה נתפסת בתור חבורת משוגעות, חושבים שכל מה שאנחנו עושים זה לצרוח ולקעקע את עצמנו. רצינו להפוך את המפגשים למשהו שהוא יותר מעבר, לסוג של משפחה ולבוא לנצל את הכוח שלנו לדברים טובים, לא רק לבוא ולקחת. בזכות מפגשי ההתרמה הצלחנו לתרום לכמה עמותות וזה היה מדהים. אני חושבת שמשהו מטורף שעשיתי זה שגם טסתי לראות אותם, לא עניין אותי כלום רק לראות את וואן דיירקשן".

מפגשים ותרומה של המעריצים © צילום: פרטי

מה המשפחה והחברים אמרו על הערצה שלך אליהם?

שרת: "הכרתי את החברה הכי טובה שלי דרך וואן דיירקשן, כבר שש שנים שאנחנו חברות הכי טובות. הכרנו בכיתה ז', עכשיו סיימתי י"ב, הכרנו בשיעור אומנות וזה הלך ככה ציירתי את הדגל של אירלנד ואז היא הגיעה לכיוון שלי וראתה את זה, ואז היא שאלה אם זה מה שהיא חושבת שזה (הדגל שמייצג את הארץ שממנה נייל הורן גדל), ואז עניתי לה וואן דיירקשן ואז היא ענתה לי את אותו הדבר. היא שאלה אותי מי הפייבוריט שלי אמרתי נייל, היא אמרה לואי. היא הזמינה אותי לראות את הסרט שלהם בבית שלה ונפגשנו. מאז אנחנו החברות הכי טובות. הייתה תקופה שהיה לי פחות אובססיה והשנה חזרתי להיות בכל הכוח בעקבות הטיקטוק. כשהשמעתי להם שירים ברחבי הבית הם הופתעו ואמרו "לא סיימת כבר? זה לא נגמר?"

ראלי: "קודם כל תמיד מגדירים אותי כ'משוגעת', 'את לא נורמלית' אבל המון אנשים גם היו גאים בי על הדברים שעשיתי. התראיינתי להמון תכניות ואנשים אמרו לי שהם גאים בי שאני כל כך צעירה ועושה את כל זה. אני גם גאה בעצמי כי זה לא משהו שהוא נורמטיבי לבוא ולעשות את הדברים האלה. הייתה לי התנהלות עם אנשים בחברה של הגדולים שהכינו אותי לחיים האמיתיים, הגעתי לפרוגי בעקבות וואן דיירקשן וכתבתי באתר לפני שנים".

איך אתן מגיבות לחגיגות העשור?

שרת: "אני בהלם, כי זה מרגיש שאני עדיין ב-2014. כאילו לא עברו שש שנים מאז כיתה ז'. אני קצת מפחדת שהם יגידו לנו להתראות ובעצם שהלהקה לא תחזור לפעילות. הם אמרו לי 18 חודשים ואני פה אחרי חמש שנים והם לא חזרו".

ראלי: "וואי אני מרגישה כמו אמא גאה ואני בוכה, אני הייתי בהופעה האחרונה שלהם וזה היה שברון לב. למרות שהם אמרו שזו הפסקה בתוך תוכי ידעתי שזה יהיה מעבר, זה שבר לי את הלב. בחזרה שלי ללונדון מההופעה אחרונה ישבתי עד חמש לפנות בוקר בפיצריה וחפרתי למוכר על וואן דיירקשן. זה היה קשה בהתחלה כי זו תקופה שמסיימת לך בחיים, אבל זו הייתה התחלה חדשה לכולנו. התגייסתי לצבא ודברים השתנו וקריירות הסולו שלהם מדהימות. אני גאה בהם. קצת הזוי שאנחנו די באותם גילאים. אני חושבת שזה עשה להם רק טוב הפרידה הזו, יצא לנו לחוות כל אחד והטעם האישי שלו".

שרת: "לצערי הרב לא הייתי בהופעה שלהם. הייתי ילדה מאוד קטנה וההורים שלי לא חשבו שזה מקום הגיוני לילדה בת 10 וכשהייתי בת 12 וחצי זה היה בעצם כמה חודשים שזאין עזב, הם אמרו לי שהשנה אי אפשר אבל יהיו עוד הזדמנויות, אבל הם יצאו להפסקה כמה חודשים לאחר מכן. אבל יכול להיות שבפברואר שנה הבאה אני אטוס לפני הגיוס להופעה של לואי, יש לו סיבוב הופעות באירופה. הכי קרוב אליהם הייתי במדאם טוסו ופחדתי לנשק את נייל בלחי אז ישבתי ליד הארי בצד השני".

שרת עם בובות השעווה של הלהקה © צילום: פרטי

ראלי: "ההופעה הראשונה שלי הייתה בברצלונה ב-Were We Are Tour עם כל חמשת חברי הלהקה. הפעם הראשונה שראיתי אותם אחרי ארבע שנים של הערצה. קנו לי את הכרטיס להופעה למתנה לסיום י״ב. בקהל היו חבורת ישראליות שהיום הן חברות ממש טובות שלי - נועה, אופיר ויובל. במהלך ההופעה הן הביאו פטיש של יום העצמאות. הארי לקח להן את הפטיש וזה היה רגע מדהים. זה היה בשיא של צוק איתן שכל הקהל לא אהב אותנו מבחינת אנטישמיות וברגע שהדבר היחידי שהורם בהופעה זה דגל ישראל זה היה פשוט מדהים, עד היום נועה ויובל בהיי וגם אופיר".

ראלי ממשיכה לספר לנו על ההופעה האחרונה של וואן דיירקשן שהיא הייתה שם פגשה את המשפחות של חברי הלהקה:

"אחרי כשנה נסענו להופעה האחרונה שלהם בשפילנד ויובל באה איתי ועם עוד שלוש בנות ופגשנו את המשפחות של הבנים. כשפגשנו את המשפחות של הבנים היה לנו את הפטיש מההופעה בברצלונה, אבא של לואי שאל אותנו אם זה הפטיש מברצלונה ואז הכנו שלט עם משפטים על הארי, אבא של לואי אמר לנו שהבנים מעריכים את זה שבאנו מכל כך רחוק וכל השנים תמיד אמרו לנו שהבנים רואים הכל אבל לשמוע את זה מההורים שלהם זה מאשר לך את זה, פיתחנו איתו שיחה על כל הדברים שעשינו הפאנדום הישראלי והוא אמר שהם יודעים הכל. פגשתי את ג'ואנה אמא של לואי חודש לפני שהיא נפטרה, אף אחד לא ידע שהיא חולת סרטן באותה תקופה. היא חיבקה אותנו והיא אמרה שזה מדהים שבאנו מישראל ושלואי שמח ושהיא שמחה על ההזדמנות שיש לה לפגוש אותנו. לא ידעתי שהיא חולה וכנראה שזה היה לה ממש חשוב לפגוש אותנו בגלל זה. אבא של לואי עקב אחריי בטוויטר ושאל לשלומי בהודעה פרטית, זה מאוד מרגש".

ראלי עם ההורים של לואי טומלינסון בהופעה האחרונה של וואן דיירקשן © צילום: פרטי

כמה כסף השקעתן בהערצה אליהם?

שרת: "המון, הייתי יכולה לקנות עכשיו אוטו יפה מאוד".

ראלי: "כמובן טסתי להרבה הופעות וזו השקעה גדולה, כשעשינו אלבום לבנים ושלחנו אותו עם הזוכה של ראש אחד לניו יורק השקענו בו איזה 600 שקל. וכמובן כל המפגשים והמרצנדייז. באמת אלפי שקלים".

יש לכן מרצנדייז שלהם?

שרת: "כשהייתי בת 12 אמא שלי חזרה מארצות הברית והיא הביאה איתה את האלבום הרביעי של וואן דיירקשן בגירסה של הספר. היא הביאה איתה גם את הקולקציית איפור שלהם. והיא הביאה לי גם את הגרסה הגדולה ביותר של הבושם השלישי שלהם שלצערי נשבר לי. היו לי צמידים, עגילים וגם פוסטרים בחדר".

ראלי: "פוסטר שלהם שקיבלתי בדואר ביום הולדת שלי וזה היה מבחינתי הכי מרגש. לא ציפיתי לקבל את זה וזה לא הגיע עדיין לחנויות בארץ וזה היה מאוד מרגש, קיבלתי את זה מסייקו בתור המנהלת של העמוד שלהם".

מימין: המרצ'נדייז של אוראל. משמאל: מיקה עם הבשמים והאלבום © צילום: פרטי

עדיין רוצות איחוד?

שרת: "כמובן, אני אהיה שורה ראשונה באיחוד. אם אני טסה אז זה הכל כולל מאחורי הקלעים. לא משנה כמה כסף זה יעלה אני אקנה את זה. אני אוהבת אותם בכל ליבי ותמיד אהיה שם בשבילם לא משנה מה יקרה כי אני יודעת שהם היו שם בשבילי בזמנים שהיה לי מאוד קשה".

ראלי: "אני לגמרי עדיין מעריצה גם בנפרד וגם כלהקה, אני מאוד רוצה איחוד. זה היה ימים כל כך כיפים. זה הדבר שאני הכי רוצה, הופעת סולו זה מדהים כי כל אחד בפני עצמו הם מוכשרים ואין אפשרות להתווכח על זה אבל חייב הופעת איחוד. חייב להחזיר את הימים הישנים. זו הייתה חוויה מדהימה ואי אפשר לתאר במילים איך היה להיות בהופעות שלהם עם הצחוקים והשירים, אנחנו סופרות את הימים בשביל זה אבל עכשיו עם המצב לא ניראלי שזה יקרה".