בשבוע שעבר, הזמרת הצעירה בילי אייליש הופיעה בוועידת המפלגה הדמוקרטית כדי לעודד את אזרחי אמריקה להצביע למועמד ג'ו ביידן בבחירות הקרובות - הצהרה פוליטית שלא נשמעה ממנה לפני כן. בוועידה הצטרפה אייליש לשורה של מוזיקאים מפורסמים, בניהם ג'ון לג'נד, אשר ביצעו מספר שירים עבור המטרה הפוליטית. אייליש בחרה לבצע את השיר החדש שלה "My Future" בפעם הראשונה בלייב, ומיד לאחר מכן נאמה נאום אמוציונאלי נגד טראמפ ובעד ביידן.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• נועה קירל ומרגי: "לא בטוח שנוציא עוד שיר ביחד"
• שילוב מנצח? דורון ביטון ודן ברטוב בשיתוף פעולה
• סיכום טקס VMA: ליידי גאגא לגמרי גנבה את ההצגה

בנאום, שהתפרסם מאוחר יותר גם בעמוד היוטיוב שלה, אייליש הדגישה עד כמה חשוב למנוע מדונאלד טראמפ, נשיא ארה"ב הנוכחי, לזכות בקדנציה שנייה לנשיאות. שכן לטענתה, הוא "הרס" את אמריקה. בנוסף, הדגישה הזמרת מדוע ג'ו ביידן הוא המועמד הטוב ביותר לנשיאות וכי אזרחי ארה"ב צריכים להצביע לו.

"אתם לא צריכים שאגיד לכם שיש פה בלאגן" היא אומרת, "דונלד טראמפ הורס את המדינה שלנו ואת כל מה שאכפת לנו ממנו. אנחנו זקוקים למנהיגים שיפתרו בעיות כמו שינויי האקלים ווירוס הקורונה, ולא יכחישו אותם. מנהיגים שייאבקו נגד גזענות מערכתית ואי-שוויון. ואנחנו צריכים לעשות זאת על ידי הצבעה למישהו שמבין כמה עומד על כף המאזניים. מישהו שחולק את הערכים שלנו - וזה מתחיל בהצבעה נגד טראמפ ובעד ג'ו ביידן".

כאמור, זוהי הפעם הראשונה שאילייש מביעה דעה פוליטית הנוגעת לבחירות בארה"ב בצורה פומבית, ובין אם אני מסכימה עם הדעה שלה ובין אם לא - בעיניי היא עשתה דבר מדהים.

מה שמדהים במקרה של אייליש הוא שכל פעם מחדש היא בוחרת להישאר נאמנה לעצמה ולדעות שלה, ועל אף שהיא מודעת לכך שלקיחת צד פוליטי עשוי לפגוע בקריירה שלה, היא עושה זאת בכל מקרה. בילי אייליש היא ללא ספק מודל לחיקוי עבור בני נוער רבים, והיא בהחלט משתמשת בקלף הזה כדי להעביר את המסרים שלה. זה לא משנה בעד או נגד מה היא, משנה שהיא מכתיבה מציאות חדשה בעולם, היא מעודדת אנשים לצאת מהאדישות שלהם ולפעול. לפעול למען עתיד טוב יותר, למען עולם טוב יותר - וזה מה שאני מעריכה אצלה.

אבל התופעה הזו לא נעצרת אצל בילי. אנחנו נחשפים להרבה מוזיקאים שמביעים את דעתם הפוליטית, ולעיתים גם חוטפים ביקורת רבה על הדבר. רק לפני מספר שבועות הזמרת דואה ליפה עוררה סערה בעקבות פוסט שערורייתי שהתריס כנגד צה"ל ששיתפה בסטורי שלה.

השאלה המתבקשת שעולה פה היא - האם מוזיקאים צריכים לשתף את דעתם הפוליטית? ואם כן, איפה עובר הגבול?

לדעתי, מוזיקאים בארץ וברחבי העולם צריכים להרגיש מספיק בנוח להביע את דעתם הפוליטית, ובכללי את דעתם על כל נושא שהוא, בלי לפחד לאבד את הקהל שלהם. לכל אדם יש זכות לחופש הביטוי, גם אם הוא מפורסם. 

אנחנו נחשפים לתופעה של זמרים שמפחדים לתמוך פוליטית במועמד המועדף עליהם, ואני חושבת שזה שגוי. אם אנחנו אוהבים זמר או זמרת מסוימים אנחנו צריכים להיות מסוגלים להפריד בין הדעות הפוליטיות שלו לבין האומנות שהוא עושה. נכון, יש מקרי קיצון. אני לא מצדיקה דעות קיצוניות או אלימות ולא בוחרת שום צד פוליטי. אבל אני כן חושבת שלדרוש ממוזיקאים ואנשי תרבות להימנע מלדבר פוליטיקה, זה למעשה לדרוש מהם לצמצם את האישיות שלהם לאומנות שלהם בלבד וזה לא בא בחשבון.

לאמנים, כמו כל האנשים, יש היבטים רבים בזהותם. ורבים מהם, מה לעשות, לא תמיד קשורים למקצוע שלהם. היבטים אחרים כמו מגדר, אמונה, דעה פוליטית ודת לעיתים קרובות מסייעים להם לייצור המוזיקה והאומנות שהם עושים, ואפילו חשוב מכך - מאפשרים להם להוות קול חשוב ומגוון בחברה הרב-גונית שלנו. אז במקום לצמצם את המוזיקאים והאמנים הללו לאנשים שכל מטרתם היחידה, או אפילו העיקרית, היא לבדר אותנו, אנו יכולים לעשות משהו מועיל יותר ולהאזין להם גם כשהם לא שרים, כדי להבין טוב יותר אנשים שהם מחוץ לשבטים הפוליטיים שלנו.