אחרי שהגיע לישראל למופע אלקטרוני מקפיץ ומהנה במיוחד במצדה ופצח בדואט מחשמל עם ג'סי ג'יי הדיג'י היהודי/ צרפתי הנודע והמבוקש דיוויד גואטה, פוצח ב-EP אקלטורני חדש (בהתאם לדרישות שלו כמובן).

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• כוכבת דיסני הבאה שהולכת לכבוש אותנו: דבי ראיין
• חמש שניות לקיץ ואד שירן יחד, מה חשבנו?
• קייטי פרי עושה היסטוריה ומביאה כבוד לנשים!

ה-EP מתחיל בשיר "Lovers On The Sun" שמזכיר קצת את סגנון המערב הפרוע משולב עם דיפ האוס. השירה של סאם מארטין ללא ספק מבוצעת כראוי ומרגשת בשל מילותיה אף על פי שיש חלק בשירה שיכול היה להתבצע יותר טוב. דיוויד גואטה, בתור היוצר המוזיקלי, נתן ביצוע מעולה של הבסיס, של העלייה וכמובן השקיע בדרופ. דיוויד יודע לאן הוא חותר מבחינה מוזיקלית וניתן לראות זאת בשיר.

משם עוברים אל הטראק הכובש, שדיוויד הוציא לו טיזר לא מזמן, "Blast Off", והוא מקפיץ יותר מתמיד. דיוויד נתן בסיס מעולה ביחד עם הקטע הווקאלי ותוך כדי הוא שילב עלייה סוחפת ומקפיצה. לבסוף, מגיע הדרופ שגם הוא לא מאכזב והוא אף יורד באופן חלק ונקי. השיר הזה מקפיץ ומעיר בו זמנית, ולכן מומלץ לשמוע אותו כשאתם עייפים.

אחר כך מגיע הטראק הכי מקפיץ של דיוויד השנה, "Bad", שנפתח באופן אלקטרוני מסוגנן. יחד אליו מצטרפת השירה שמלווה בפילטרים מרובים ומנגינה קליטה וממכרת. לקראת העלייה מצטרפת טרום-מנגינה סוחפת ומקפיצה ואז מגיעה העלייה. כשהדרופ מגיעה טרום-המנגינה הופכת למנגינה מעולה ומקפיצה. הבית השני אף הוא לא מאכזב והעלייה השנייה מקפיצה גם היא. מגיע הדרופ השני והפעם הוא מלווה ביותר צלילים מוזיקלים, אולם הטראק נגמר באופן מאוד מלוכלך ומאכזב.

האלבום מסתיים בשיר "Shot Me Down" שמתחיל בסגנון טריפ-הופ (מזכיר את מוזיקת המערב הפרוע), ואז מתחילה הליריקה המרגשת של סקיילר גריי, שנשמעת קצת כמו לנה דל ריי. הליריקה עוסקת בירי של אהובה של סקיילר באהובתו, ואיך היא צנחה מטה. דיוויד מוסיף מעבר קיצוני ומהיר מדי בין טריפ-הופ להאוס. המעבר הוא עלייה די פשוטה, אך הדרופ מזכיר קצת את הצליל של הדרופ של "Animals". מהדרופ עוברים לבית השני של סגנון הטריפ-הופ, ואז שוב לסגנון אלקטרוני אך הפעם המעבר יותר נקי. ואחרי הסגנון האלקטרוני מגיע סוף השיר שמבוצע לפי סגנון הטריפ-הופ.

לסיכום... דיוויד גואטה נתן מעצמו הרבה ב-EP, זאת על פי הניסיון הרחב שלו בתחום המוזיקה האלקטרונית. הפעם נראה כי דיוויד יכול היה להשקיע יותר בשיר האחרון, הרי הקשר בין טריפ-הופ למוזיקה אלקטרונית הוא כמו הקשר בין אייפון וגלקסי. על אף שהחלקים הווקאליים באלבום יכלו להיות יותר טובים, החלקים האלקטרוניים הרימו את פוטנציאל האלבום. ציון בסולם פרוגי: 8.5/10.