עברי לידר כבר הספיק המון בתקופה האחרונה, בין אם זה מופע חדש, אלבום חדש (שמיני), החזרה לאקס פקטור והעבודה עם TYP, שבקרוב יחזרו גם אלינו. אחרי שבשנה שעברה הוא הכיר לנו צמדים ולהקות כמו פיוג'ן, האחים אגמי והאחיות כרקוקלי (שהצליחו להפתיע את כולנו לאחרונה ולפרוץ בגדול), תפסנו אותו לריאיון על המוזיקה, אקס פקטור ושנות הנעורים שלו.

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• לכבוד יום האהבה: קבלו את חמשת הדואטים הישראלים
• פסטיגי, פסטיגה: מצעד שירי הפסטיגל הטובים ביותר
• "העבודה על האלבום הייתה פשוט תענוג": אליעד נחום

למי שלא יודע, עברי חגג בשבוע שעבר את יום הולדתו ה-41, וכשאני שואל אותו איך הוא חגג הוא מספר "השנה חגגתי באינטימיות, חגגתי שנה שעברה במסיבה גדולה. יש לי מלא דברים אחרים מסביב, כמו התקליט החדש וההופעה שעבדנו עליה, אז החלטתי להתמקד בזה".

אני מניח שאני לא הראשון ששאל את זה, אלבום סולו שמיני. עדיין אותם פרפרים?

"זה תמיד מרגש אותי. זה תמיד תהליך ארוך, הרבה מאוד עבודה, הרבה כתיבה והרבה זמן. זה לא משהו קטן, זה משהו גדול נורא. אז כשזה עומד לצאת, להגיע לאנשים ושאנשים ישמעו, תמיד יש בזה משהו שמרגש אותך ואתה מחכה לראות מה ייצא מזה ואיך אנשים יאהבו את זה".

נלך טיפה אחורה, כשהיית קטן יותר, איזו מוזיקה אתה הכי זוכר למשל מיום שישי?

"האמת שמשבת בבוקר אני זוכר את האופרות שאבא שלי היה שומע ונורא שנאתי אותן בגלל זה. אבא שלי היה שומע המון המון מוזיקה קלאסית, אז זה היה מאוד חזק בבית. קצת מוזיקת רוק אמריקאית ודברים שאני אהבתי. אתה יודע, רוק, פופ מהאייטיז. כשגדלתי מאוד אהבתי דברים כמו פיטר גבריאל, מדונה, U2, וזמרים ישראלים כמו יהודה פוליקר, יהודית רביץ, שלמה ארצי".

"אתה לוקח בחשבון שחלק מהאלבומים פחות יתקבלו בקהל הרחב"

רוב הטקסטים של עברי ידועים כדבר מאוד אישי וקרוב ללב שלו, דבר שבעיקר משפיע עלינו, המאזינים, בהתקרבות אליו. למשל "מישהו פעם", "מקום ליותר", "האהבה הזאת שלנו" והבולט מאלבומו הקודם - "יאן", שדיבר על בן זוגו לשעבר, ממנו נפרד מספר שנות זוגיות. כשאני שואל אותו מה מאפיין את הכתיבה, הוא עונה לי  כי "טקסטים זה דבר קצת אינטואיטיבי כזה, אני לא מתכנן. פתאום יש לי איזה רעיון או איזה משפט ואני כותב אותו, ולפעמים אני מיד ממשיך ואז יש שני קטעי טקסט; לפעמים נשאר משפט או שניים באיזשהי צורה ואז אני מוצא אותו אחרי כמה זמן ומפתח אותו; לפעמים יש לי רעיון למשהו שאני כאילו כותב ויש לי אותו שנה בראש ובסוף אני אגיע אליו. אין לזה איזה דרך אחת, זה תמיד קורה פתאום".

המשפחה ומערכות היחסים שלך גם משפיעים על הטקסטים?

"כמובן, הכתיבה שלי היא על פי רוב מאוד אישית. דברים שקורים לי, אנשים שאני פוגש. כמעט כל השירים שלי הם שירים מתוך חוויות שלי. לא כולם, לא ב-100%, אבל הרוב כן".

באלבום הבכורה של לידר יש את אחד השירים הכי מסקרנים, באופן אישי, "מרי לנצח". אני שואל אותו אם גם הוא נכתב ממקור השראה אישי, והוא מספר לי כי "השיר 'מרי לנצח' הוא אחד השירים היחידים שהם סיפור שכתבתי שלא קשור לחיים שלי בדיוק או משהו שקרה לי. זה סיפור מנקודת מבט של בחורה שהולכת לפאב ופוגשת מישהו ולוקחת אותו הביתה ונורא נורא רוצה אהבה, והיא מפחדת מזה שכשהוא יתעורר בבוקר הוא יבהל מזה שהיא בחור ולא בחורה כמו שהוא חשב כשהיה שיכור בלילה, וזה נורא קשה לה ומצער אותה, כי היא נורא צריכה את האהבה, ובא לה גם לחוות את זה, והיא רוצה חיים טובים ובית וילדים וכלב. זו השראה שקיבלתי מסרט איטלקי, שיש בו דמות שנקראת מרי לנצח, ראיתי אותו לפני הרבה שנים".

בשנת 2008 יצא האלבום "בקצב אחיד בתנועות של הגוף", שפחות הצליח. זה משפיע על הביטחון להמשיך ליצור מוזיקה?

"לא, זה לא משפיע. אתה יודע, אתה אמן המון שנים, אתה מוציא הרבה תקליטים, אתה לוקח בחשבון שחלק מהם יתקבלו בקהל הרחב יותר באהבה מיידית או חלק מהם פחות, או ייקח להם יותר זמן. זה בסך הכל תקליט שאני מאוד אוהב ומעריצים שלי מאוד אוהבים. אני עדיין חושב שיש שם כמה שירים שהם מהשירים הכי טובים שעשיתי ואני ממשיך לבצע כמה מהם עד היום בהופעות. זה משהו שאתה אמור לקחת בחשבון שיכול לקרות, זה חלק מהעניין".

בשנים האחרונות שיתופי הפעולה שלך היו עם נתן גושן ומוקי, עם מי עוד תרצה לשתף פעולה?

"יש מלא אמנים ישראלים שאני נורא אוהב ואני חושב שהם אמנים נהדרים. עם הרבה מהם עשיתי כל מיני דברים. אנשים כמו דודו טסה ודניאלה ספקטור מעניינים אותי, לא יודע, אני כל פעם שומע אנשים חדשים ומעניינים שאשמח לשתף אתם פעולה".

"נינט לטעמי עשתה את המעבר, אבל הוא מורכב"

היום בתעשיית המוזיקה למכור אלבומים זה לא מה שהיה פעם, קשה להתפרנס מזה?

"אלבומים הם לא כל כך מקור לפרנסה אם אתה רוצה להכנס לזה, אבל הם עדיין דבר מאוד חשוב. הם היצירה בסופו של דבר. הם המקום הזה שבו אנשים יכולים לפגוש את השירים, לא המקום היחיד, אבל עדיין. אני עדיין נורא אוהב אלבומים, אני חושב שאנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים אלבומים אז כדאי שהם יקנו את התקליטים של האמנים שהם אוהבים. אני חושב שבכל זאת לשמוע דיסק שלם של 11 או 12 שירים של אמן, שיש להם איזשהי כוונה או אמרה או עיצוב עם עטיפה יש בזה איזה ערך מוסף מאשר רק לשמוע שירים של אמנים שאנחנו אוהבים ביוטיוב, שזה גם סבבה, אבל אני חושב שאלו שתי חוויות שונות. ואם אפשר לעשות את שתיהן, אז יותר טוב".

יכול להיות שזה אחד השיקולים שבגללו בחרת לשפוט בריאלטי?

"אם מה שאתה שואל אם אני עושה את אקס פקטור בשביל הכסף – התשובה היא לא. לא רק, בכל אופן. זאת אומרת, ברור שמרוויחים בזה כסף וברור שזה אחלה, אבל הציעו לי המון תכניות בעבר מכל מיני סוגים של מוזיקה ולא של מוזיקה, ולא עשיתי אותן. בחרתי  לעשות את זה כי אני חושב שהתכניות האלה רלוונטיות בשוק המוזיקאים ואני חושב שהן מעניינות ושאתה יכול לפגוש שם אנשים מוכשרים ואתה יכול לעזור להם וזה חלק מאיך שתעשיית המוזיקה עובדת היום ורציתי להיות חלק מזה".

בריאיון לשבע ימים לפני שבועיים דיברת גם על נינט, שהיא עשתה את המעבר מזמרת קאברים ליוצרת. אתה מחפש את זה במתמודדים?

"תשמע, אני חושב שזה נורא חשוב לדעת אחר כך לקחת את זה למה שהתכנית הזאת נותנת לך ולתרגם את זה לדבר האמתי. אתה יודע, הדבר האמתי הוא להיות אנשים ששרים את השירים שלהם, בין אם הם כותבים אותם או מקבלים מאנשים אחרים, אבל הם שירים שלהם, לא קאברים. אני חושב שזה בסופו של דבר של כל העניין, ולא כולם מצליחים לעשות את זה. נינט לטעמי עשתה את המעבר הזה, אבל זה מעבר מורכב".

בעונה הקודמת עברי היה זכור לנו בעיקר בתור השופט הקשוח יותר, "הביצ'י", זה שקצת קטל מתמודדים וקיבל פה ושם "בוז" מהקהל. אחרי עונה כזו, אני שואל אותו אם הוא חושב שצריך להגיע פחות נוקשה ואולי יותר מחושב לעונה החדשה, והוא עונה לי על זה כי "אני מרגיש שגם בשנה שעברה חשבתי על מה שאמרתי. הדברים שאני אומר בתכנית הם לא נאמרים מתוך מטרה לפגוע במישהו, הם נאמרים מתוך מטרה להיות אתו אמתי ולהיות רציני ולתת לו את הכבוד המגיע לו בזה שהוא מגיע ומחפש לשמוע דברים רציניים ושלא סתם יתחנפו אליו או יגידו לו 'יופי יופי', כי זה לא המקצוע הזה".

"כי אחר כך בעולם האמתי זה לא מה שהוא יקבל, וזה לא מה שהוא יקבל מהקהל גם. ולכן אנשים שרוצים להתעסק במקצוע הזה ורוצים להיות זמרים מקצוענים צריכים להיות מוכנים לקבל ביקורת אמתית, כנה, מלאה ולא מתחנפת. וזה מה שאני מנסה לעשות עם האנשים האלה ואני חושב שזה יותר מתוך כבוד אליהם ולא מהפך".

כשאתה מסתכל קדימה, מה החלום הכי גדול שלך?

"למען האמת, אני מרגיש שאני די מביא את החלומות שלי לפועל. אם זה פה בישראל שעשינו מופע חדש לתקליט הזה והוא מאוד מושקע ומעניין ואני שמח שיש בו הרבה דברים שרציתי לעשות המון זמן ואנחנו עושים אותם, בחו"ל אני עובד עם TYP ותכף סינגל חדש עוד מעט ותקליטים חדשים. לא יודע, תמיד יש עוד דברים, אני רוצה לעשות עוד תקליטים ולכבוש עוד מקומות ולהופיע בהם. בסך הכל אני יכול להגיד שאני די חי את הדברים שאני חולם לעשות".

אפרופו TYP וחו"ל, חשבת על קריירת סולו בחו"ל?

"האמת שלא ממש, כרגע. אני מאוד עם TYP, מתוך בחירה. זה מה שבחרתי לעשות. ניסיתי לעשות כמה דברים לבד, אבל ברגע שהתחלתי עם TYP והתלהבתי מהרעיון והפרויקט אז שמתי את זה קצת בצד. זה מאוד מספק אותי האמת, זה הולך יפה וטוב".

בין הזמן שלו בחדרי החזרות, האולפן של אקס פקטור והבמות, הוא מצליח למצוא זמן גם להתעסק באהבה ישנה שלו ומשהו שאוהב עוד מאז שהיה ילד, עיצובי בגדים ושיתוף הפעולה עם חברת האופנה קסטרו. על זה הוא מספר לי כי זה בעיקר זכור לו מגיל צעיר, "אולי מאמא שלי שהייתה מעצבת תלבושות ללהקת בת שבע והייתה תופרת, תמיד הייתה קצת גישה לזה אצלנו בבית ואני זוכר את עצמי גם בתור ילד קטן מתעניין בזה וגם קצת מצייר בגדים או מתעניין באופנה. עם השנים זה התפתח אצלי וכל פעם זה עניין אותי יותר וכל פעם זה נראה לי יותר קשור למה שאני עושה, למוזיקה, לאופנה ולכתיבה. ולכן בשלב מסוים כבר ממש בחרתי להתעסק ברצינות וגם לעשות את זה בעצמי".

מאיפה ההשראה לעיצובים?

"מדברים שאני אוהב. אני מסתובב הרבה בעולם, מסתובב הרבה בחדרי תצוגה עם מעצבים, אני קורא המון מגזינים ואני רואה תצוגות ואני פשוט קצת מעורב בעולם הזה ומתעניין בו, וכשאתה מתחיל להיות חלק מזה אתה מתחיל להבין בזה כל פעם יותר ולהבין איך זה עובד והמנגנון הזה של האופנה בעולם וככה נהייתי חלק מזה פשוט. אני מרגיש שאני כל פעם יותר ויותר קשור לזה".

יכול להיות שבעתיד נראה קולקציית נשים גם?

"יכול להיות. זה ברור לי שכרגע אני יותר מבין בבגדי גברים כי הם יותר רלוונטים בשבילי וטיפה יותר מעניינים אותי ביום יום. מצד שני אני כן מסתכל על בגדי נשים ועל מה נשים לובשות אז אי אפשר לדעת אם בעתיד גם זה יקרה".

ולסיכום, נסתכל ככה על גיל 50, בסוף העשור הנוכחי, מה אתה רוצה לומר עליו "הספקתי"?

"לא יודע, אני חושב שעשיתי כבר די הרבה ואני מבסוט מזה מאוד ואני אמשיך לעשות, כי אני נהנה ואלו החיים שלי ואני אגיע לשם ואני אראה, אני מקווה שיהיו לי חיים טובים".