אולי לרובכם השם כפיר אפשטיין מצלצל מוכר, אותו זמר שהוציא את הלהיט הנוסטלגי אז לפני חמש שנים "אמונה", מתחיל לעבוד על אלבום שלישי, ומראה לנו שהוא כאן כדי להישאר.

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• "היפ הופ ומזרחית זה שילוב מגניב": שרית אביטן ואבי מסיקה בריאיון
• OMG: הראפר איזי עוזב את הסופרגרופ
• מאושרים: להקת "סינרגיה" חוזרים אלינו בסינגל חדש!

עכשיו אתה חוזר לעיניים מה גרם לך לקחת פסק זמן?

"מה שקרה שהדיסק הראשון מאוד הצליח, והיו המון הופעות בכל הארץ והייתה אהבה ואחר כך התחלתי לעבוד על האלבום השני, שהוא היה אלבום יותר בוגר ויותר קרוב לגיל 30, הוצאתי אותו והוא פחות הצליח מהראשון ואז מה שקרה זה שהייתי צריך לקחת פסק זמן לראות איפה אני נמצא, פתאום מצאתי את עצמי אומר הדיסק הראשון הצליח השני פחות, אז מה עושים עכשיו לאן ממשיכים מבחינת חשיבה, ופתאום קורים כל מיני דברים בדרך שאתה לא מצפה להם ונכנסו לי העבודות ב"דה וויס" ו"אקס פקטור". הייתי הבוחן המוזיקאלי של השלב הראשון והשני, פגשתי שם המון בני נוער מדהימים, זמרים  וכישרונות וזה שאב ממני המון זמן. בנוסף התחלתי גם ללמד בני נוער וחברה שכותבים בתחילת דרכם וכל ההתעסקות הזאת בטלוויזיה ובגילויי כישרונות צעירים כל ההתעסקות הזאת של ללמד בני נוער שירה, כתיבה והלחנה לקחו אותי למקום אחר וגרמו לי לעשות עם עצמי חשבון נפש של לאן אני הולך ומה אני כותב. ובינתיים המשכתי לכתוב להראל סקעת, למירי מסיקה וגלי עטרי.

כמו שאתה מראה את הדרך לכישרונות הצעירים, גם לך היה מורה דרך בתחילת דרכך?

"הדמות שלמידה אותי לכתוב ולשיר והיא בעצם הייתה המנטורית שלי היא הייתה אבא שלי ז"ל שנפטר לפני חמש שנים והוא היה בעצמו זמר בלהקה צבאית וגם אחותי בת 16 שהיא זמרת מדהימה היא שרה ומופיעה איתי בכל ההופעות שלי, זה מדהים לעלות ילדה בת 16 ואני בן 35 זה הבדל של 19 שנה, זה משהו בין דורי כזה, אבא שלי היה המנטור שלי ולימד אותי וקנה לי את כל מה שאני יודע ואוהב במוזיקה, ואיך שהתחלתי לשיר הוא קנה לי גיטרה ושם עליי את הזרקור הזה. ועכשיו אני משמש איזה מנטור לאחותי בדרך המוזיקאלית, שהיא גדלה בלי אבא ועכשיו שהיא בת 16 ורואה בי, באח שלה, איזה דמות מוזיקאלית שהיא מתייעצת איתה לגבי איזה שיר לבחור באודישן, ואנחנו שירים מלא ביחד והיא מופיעה בכל ההופעות שלי, וזה הרבה יותר כיף לארח אותה מאשר לארח אומנים מפורסמים, זה מרגש אותי ומלא אותי."

אתה עובד המון עם בני נוער, יש לך טיפים לזמרים צעירים שבאים לאודישנים?

"אני חושב שהטיפ הכי טוב שאני יכול לתת הוא לא להתפזר לכל מיני צדדים, להתמקד במה שאתה הכי טוב בו ומה שאתה הכי אוהב. אם אתה תשיר את מה שאתה הכי אוהב אתה תהיה הכי אמיתי. דבר שני לשחרר ולא להיות ייצוגי מידי, לא לחשוב שאתה בא לריאיון עבודה לבוא לפאן, למוזיקה ,לכיף, לחוויה, לא לקחת את זה קשה מידי. רוב הזמן באודישנים אני עובד איתם על איך להוציא את ההתרגשות לפני האודישן. בתור מוזיקאי מכיר את זה שהזה הכי נורא לבוא למקום שבוחנים אותך במוזיקה, אתה מתחיל לחשוב אולי הקול שלי רועד, אם יצא לי זיווף, אבל  בתלכס זה לא מה שמעניין את השופטים מה שמעניין אותם זה שתהיה אמיתי ותהיה אתה, וגם אם אתה בוכה או יוצא לך צליל מהטון זה לא מה שיהרוס את האודישן. מה שיכול להרוס אותו זה זה שאתה לא תהיה אתה, ישר הבוחנים מזהים את זה."

 

הסינגל החדש שלך "קורה" כתוב מנקודת מבט של אישה, איך הגעת לכתוב מנקודת מבט כזאת?

"קודם כל יש לי המון חברות ואני נורא אוהב לדבר עם נשים, לשוחח איתן, יש להם המון דעות על החיים, לא משנה באיזה גיל, הם תמיד יותר בוגרות ורואות צעד אחד קדימה. השיר הזה הוא בעצם שיר אופטימי שנועד לחזק בתקופה של אחרי פרידה שלא בא להגיד כמה חרא לי וכמה רע לי אלא בא להגיד שטויות ולקחת הכל בפרופורציה. ופעם חשבתי לבוא ולכתוב מנקודת מבט של אישה ולהכיר את זה. יש בזה משהו שאתה מרגיש שלרגע אחד אתה פתאום מרגיש שמשם, מהמין הנשי אפשר לקחת כוח. אחרי פרידות, קשיים, ובלאגנים המין הזה הוא מאוד חזק, אולי הגברים סתם עושים את הפוזה הזו אבל בתכלס גם אם אישה היא בוכה יותר ומקצינה יותר אבל היא לפחות נותנת לדברים להתנקות אז היא ממשיכה הלאה. וזה בדיוק על מה שהשיר הזה מדבר. שוואלה חפיף החיים ממשיכים, ושאין על מה להיתקע.

אחרי שכתבת שיר מנקודת מבט של אישה, יש לך מסרים מסויימים שאתה רוצה להעביר בשירים שלך?

"המסר שלי אומר שלנסות כל הזמן לגלות מי אתה האמיתי ולחפש כל הזמן מה הגרעין שלנו ומי אנחנו באמת ומי אנחנו רוצים להיות והמסר המרכזי הוא זה שעוברים את הכל. רואים את זה בשיר "אמונה" ו"ויש בך כוח" רואים שיש בהם איזה עידוד עצמי. ואחרי כל כתיבת שיר על המצב קשה במקום להעציב אותי זה עודד אותי ואני מאמין בתור בן אדם אופטימי שכל תקופה קשה מביאה איתה גם דברים טובים, שוואלה לומדים מהכל וזה המסר שאני רוצה להעביר שכל הזמן אנחנו נמצאים בשיעור אחד גדול של החיים, ושלא צריך לבכות ולהיתקע על מר גורלנו, ופשוט להמשיך הלאה ולהילחם. חשוב לי להגיד שכולנו אותו דבר, כולנו בני אדם, כולנו רוצים שיהיה לנו טוב וכולנו בסופו של דבר רוצים לחיות בשקט ובשלווה. ושתעשו מה שבא לכם אל תתנו לאף אחד להכתיב לכם את החלומות שלכם, ראיתי הרבה אנשים שהלכו למקצועות אחרים ורצו אומנות וכאלה ורצו להיות רקדנים גיטריסטים ובגלל איזה משהו מסויימם שהחברה או הסביבה אמרה לו הוא הלך ללמוד ולעשות דברים שהוא לא רוצה. זה לחיות חיים בתסכול. צריך לעשות מה שהלב שלך אומר לך ולא מה שהסביבה אומרת."