כמו כל נערה טיפוסית בימנו גם אני נחשפת ושומעת את כל "שירי המסיבות" החדשים שיוצאים ללא הפסקה מה שהופך אותי אולי לפחות טיפוסית הוא שכשאני שומעת אותם עולה במוחי מחשבה אחת - מי נותן להם להוציא את השירים הנוראיים האלו?

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• אחרון לפני הפרישה? וואן דיירקשן בקליפ חדש
• מפתיעה: שירי מימון נותנת פייט לסיה עם Chandelier
• אניה בוקשטיין חושבת על כל יום שעובר בסינגל חדש

לאחרונה יוצאים שירים בסגנון הזה בקצב מסחרר, השירים האלו מחפיצים נשים, מתייחסים אליהן כאובייקט מיני ומורידים את כבודן. מה שאני עוד יותר לא מבינה הוא מדוע הם מיועדים לילדים ובני נוער? אחר כך מתלוננים ואומרים שהדור של היום מקולקל. בטח שהוא יהיה מקולקל, הוא שומע שירים שכל תכליתם הוא לדבר על הישבן של הבחורה. 

"הטוסיק שלה קופץ בדיוק לפי הקיק", "וודקה על הטוטה של סבטלנה" ו"אני הורדתי את יאנה לדרגת טאטינה!" אלו ציטוטים נבחרים מהשיר "פותחת תיק" של צביקה ברנד, עומרי 69 סגל וג'הבי. השיר הזה לא רק מוריד את כבודן של הנשים אלא מתמקד בנשים רוסיות בפרט ומדביק עליהן סטיגמות. 

פנינות הפה של הראפרים לא נגמרות פה. לאחר השנה האחרונה אני מניחה שרובכם הספקתם להכיר את הנערה, נועה קירל. נועה בת ה-14 הוציאה במהלך השנה את השיר "קילר" שנפתח בשאלה "מה המספר האהוב עלייך? שלי 69" ובמהלך הקליפ נועה בלבוש מינימלי וחושפני עם גבר שגדול ממנה משמעותית. 

לא נשכח גם את השיר "הטוסיק שלה קופץ" שכול כולו מוקדש לישבן של בחורה. לא לתכונות האופי המדהימות שלה, לא להתנהגות, אלא לישבנה. השירים האלו הופכים ומציגים את הנשים כזולות, כאילו לא מסתכלים עליהן כמו על בן אדם אלא כעל חפץ שנועד לספק את הגבר. אנחנו במאה 21 לא הגיע הזמן שנתקדם?

כחלק מהתפקיד שלי של לערוך את ערוץ המוזיקה באתר אני מקבלת מיחצנים עדכונים שוטפים על שירים חדשים שיוצאים. יום אחד קיבלתי מייל נלהב על שיר חדש שיצא שמתאים מאוד לבני נוער. האזנתי לשיר ונחרדתי, השיר שכולל את המילים הבאות "היא בסך הכל רוצה להזיז את התחת שלה", "וואי וואי כמה תחתים יש פה 1,000 שקל הייתי שם על התחת הזה" ועוד ביטויים מרהיבים כאלו. איך השיר הזה מתאים לבני נוער או לכל אדם שפוי? לא רק שהוא כולל מילים לא מכבדות כלל הוא מעודד סחר בנשים וזנות. 

© צילום: shutterstock

הסיפור לא מסתיים פה אין אחד שלא מכיר את השיר "דוביגל" שהפך ללהיט ענק וגרף למעלה מ-11 מיליון צפיות ביוטיוב. חשבתם פעם על המילים שלו? ("עושה איתי סלפי התחת שלה בתמונה הוא כל התמונה", "יש לה תחת תחת אש בום בום פאייה עוקצת' בישבן כי אני 'הדבורה מאיה'") על כך שגם ילדים בני 10 (במקרה הטוב) מאזינים לו? כמובן שאותו יוצר, רון נשר, לא נח ובחר להוציא עוד שיר - "#שיקסע" שכולל את הציטוטים הבאים "שאלוהים ישמור שם לה כיפה על החור", "בחורה זולה בפולנית ...#שיקסע!!", "על כונפות ת'לא מסתכל כי אין להם גוף". השיר הזה הפך ללהיט וכשילדות ונערות שומעות אותו הן חושבות שהן חייבות להיות מושלמות כי אם לא יהיה להן "גוף יפה" אף אחד לא יסתכל עליה. לא רק שגם השיר הזה מוזיל נשים ומכניס סטריאוטיפים על מגזרים שונים הוא גורם לנשים צעירות להרגיש מעורערות לגבי גופן שמע הן יהיו "כונפות" וההשלכה של זה תהיה שאף אחד לא יסתכל עליהן.

עוד דבר פסול שה"מוזיקאים" האלו עושים הוא לקרוא לנערות צעירות להעלות סרטונים שלהן רוקדות לצלילי השירים האלו באופן סקסיסתי שמוריד מערכן. הן לא מבינות את המשמעות של השתתפות בדבר כזה משום שהן עוד צעירות ובכך נותנות יד לדבר.

מצד שני השירים האלו מדבקים, הקצב שלהם טוב ואין פלא שבני נוער מתחברים אליהם, אפילו אני חוטאת ושומעת שירים כמו דוביגל. יש כאן את הדילמה בין האם לשמוע משהו שכולם שומעים, שיש לו קצב טוב, שמושמע בכל מקום או לעמוד על העקרונות שלך ולא לתת במה לשירים האלו. 

התופעה הזו לא חדשה לנו וגם בעבר יצאו שירים בסגנון הזה. אי אפשר לשכוח את השיר "רוצה בנות" שהיה עוד יחסית עדין ביחס לשירים של היום ואת השיר "הקיץ בא" שגם הוא כמובן כמו כל השירים מדבר על ישבנן של הנשים, "היום אני מראה את הטוסיק בבריכה", "נו בוא לשירותים ניתן אחד מהיר".

מה השתנה בין השירים של פעם להיום? לא השתנה הרבה מבחינת התוכן, מה שכן השתנה זו התדירות שיוצאים בה השירים. לאחרונה הרשתות החברתיות תופסות עוד ועוד תאוצה והבמה חופשית לכולם, אין הגבלות וכל אחד יכול לשתף את יצירותיו ברחבי הרשת לכן יוצאים כל הזמן עוד ועוד שירים כאלו, ללא בקרה של אף אחד. 

אני חושבת שחייבים לשים סוף לתופעה הזו, לא ייתכן שזה החינוך שילדים יקבלו, לא ייתכן שילדים ילמדו שנשים הן רק אובייקט זה שגוי ופסול. לא חסרה מוזיקה ישראלית טובה ואיכותית שתחליף את השירים האלו.