התופעה בה אנשים מתפרסמים בזכות סרטונים ברשת תופסת תאוצה בשנים האחרונות. אחד המקרים הוא זה של עמית עמוס ויהונתן אבידני, שבחצי השנה האחרונה כובשים את הרשת עם קאברים מיוחדים לשירים מוכרים ומאשאפים מדהימים אותם הם מעבדים ומבצעים לגמרי בעצמם. עכשיו זה הזמן שתכירו אותם מקרוב.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• "השיר גרם לנו להיזכר כמה התגעגענו אליהם": טור שבועי
• We are Happy: פארל וויליאמס יגיע לישראל
• שינויים ב/The Voice: שירי מימון ואברהם טל בצוות המנטורים

"לשיר ולעמוד בקדמת הבמה תמיד היה בעדיפות הראשונה שלי"

מתי התחלתם להתעסק במוזיקה?

יהונתן: "אני אישית מתעסק בזה מגיל מאוד מאוד קטן. כל המשפחה שלי מוזיקלית, אחי הקטן (עילי) היה ב"בית ספר למוסיקה", כל הדודים שלי מנגנים לטובי הזמרים בארץ ומשם בערך זה התפתח ובזכותם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים שלי. הבנתי שזה המקום הכי קרוב אליי ועכשיו אני משתדל ללכת עם זה עד הסוף".

עמית: "גם אני התחלתי בגיל קטן. כל הפסטיגלים שגדלתי עליהם תמיד משכו אותי וגרמו לי להבין שאני רוצה להיות על הבמה. כל תחרות אפשרית שהיתה – הלכתי לאודישנים שלה כדי לנסות להתקבל כי ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

מה מושך אתכם לעולם המוזיקה?

יהונתן: "אני חושב שעכשיו אני מתחיל להבין את התשובה לשאלה הזאת עוד יותר, כי אחרי הניסיון שאני צובר בזמן האחרון אני מתחיל ללמוד על עצמי שזה הדבר שבכל מצב שאני נמצא בו בחיים, בין אם אני עצוב או שמח או עצבני – מוזיקה היא הדבר שהכי קרוב אליי ושעושה לי הכי טוב, אז אני רוצה להמשיך איתו הלאה".

עמית: "במקרה שלי זה די טבעי כי זה הדבר שהכי אהבתי לעשות מאז שאני זוכרת את עצמי. אני אמנם לא מנגנת על שום כלי אבל לשיר ולעמוד בקדמת הבמה תמיד היה בעדיפות הראשונה שלי, זה מושך אותי מאיזו סיבה לא מוסברת, אבל העיקר שטוב לי בזה, זה הסימן שאומר שכנראה בחרתי נכון".

בחודשים האחרונים, השניים מעלים לערוץ היוטיוב שלהם ולעמוד הפייסבוק המשותף מאשאפים וקאברים שונים. הם העלו מאשאפ לשירי אייל גולן שחצה את רף מיליון הצפיות וכלל 33 שירים משיריו של הזמר בקליפ אחד של 4 דקות בלבד, קאברים בעיבודים מיוחדים לשירים רבים כדוגמת "אחרי כל השנים" של הזמר עומר אדם, "Hello" של אדל ועוד, וכמובן את המאשאפ האחרון שעלה לפני כשבועיים - מאשאפ להיטי נוסטלגיה מכל השנים האחרונות.

"עבדתי עם המון זמרים ומוזיקאים אבל מעולם לא העזתי לשיר"

מאיפה הגיע הרעיון לעלות מאשאפים לרשת?

עמית: "ישבנו פעם אחת בחדר עם האחים הקטנים של יהונתן והם התחילו לשיר כל מיני שירים ובאופן הכי טבעי הצעתי להם לעשות מאשאפ – והם לא היו מוכנים. התחלתי לצלם אותם בסתר ולשבת להם על הוריד, ובסוף הוצאנו את המאשאפ הראשון שלנו ששילב בין להיטי קיץ 2015".

יהונתן: "המאשאפ הראשון לא היה מושקע בכלל, הוא היה הכי ספונטני בעולם. סתם התיישבנו בחדר עם המצלמה והאורגנית, אני בכלל התחמקתי מלשיר והסתתרתי מאחורי המיקרופון מבוייש, אבל יחסית להתחלה קיבלנו עליו פידבקים מצויינים".

כשהוא נשאל למה לקח לו כל כך הרבה זמן לקבל את האומץ ולשיר, הוא מסביר. "בכל שלוש השנים האחרונות לא הייתי מוכן לשיר, סתמתי את הפה. עבדתי עם המון זמרים ומוזיקאים אבל מעולם לא העזתי לשיר. ואז הכנתי הפקה מוזיקלית לעמית לקאבר שעשינו ל"Hello", וממש באוטו בדרך לאולפן עמית רצתה שאשיר איתה. הסברתי לה שאין סיכוי שאני שר איתה, בטח שלא באנגלית כי המבטא שלי די גרוע אז אין שום מצב בעולם. עמית התעקשה וסיכמנו שנחליט באולפן. התכנון שלי היה להגיע לאולפן ולגרום איכשהו למצב שהיא תשכח מהאפשרות שאני אשיר - זה לא הלך".

הקליפים שלהם מושקעים מאוד, אך מתברר כי מבחינת אנשי צוות, הם נעזרים בעיקר בחברים. "עד "כשהלב בוכה" עוד היינו מקליטים באולפן אחר, וזה לא היה קל. תמיד היה את הרצון להספיק כמה שיותר מהר כי כל שעה עולה כסף. בהתחלה היינו באולפן בתשלום ואחרי זה הקלטנו באולפן של חבר יקר שעשה לנו טובה". בנוגע להווה הם מספרים ש"כיום סוף סוף יש ליהונתן אולפן מקצועי בבית ובו אנחנו מקליטים. מאחורי כל הקליפים כיום עומדים רק חברים שלנו ועילי אחיו של יהונתן, שחשוב להדגיש אותו. באופן כללי הכל בעזרת החברים היקרים שלנו שחשוב להודות להם על כל העזרה והגב שהם נותנים לנו. זה אחד הדברים שהכי כיפיים בעשייה הזאת, הייחוד הזה שכל העומדים מאחוריך הם חברים ומשפחה, זה לא מובן מאליו אבל הכי כיף בעולם".

איך מחליטים אילו שירים ייכנסו למאשאפ?

עמית: "בדיוק רבנו עכשיו", היא צוחקת, "אני כל פעם אוספת ים של שירים. במאשאפ נוסטלגיה הכנתי דף מפוצץ עם משהו כמו 150 שירים. אחרי זה אני משאירה ליהונתן את העבודה הקשה של העיבודים וההתאמות, ואת הסינון הסופי עושים יחד".

יהונתן: "כשהיא הביאה לי את 150 השירים חטפתי שוק. לא היה לי מושג איך נעמוד במשימה הזאת ונצליח להכניס הכל למאשאפ אחד. אז אמרנו בהתחלה, 'לכל זמר ניתן שיר אחד', לדוגמה. בעיקרון אוספים רשימה ארוכה מאוד של שירים ומסננים אותה לאט לאט על ידי זה שבודקים מה מתאים מבחינה טסקטואלית וגם מבחינה מוזיקלית, כי המאשאפים שלנו קשורים גם מבחינת ההרמוניות והאקורדים, שזו חובה, אבל גם מבחינה טקסטואלית כדי שיהיה קשר אמיתי בין השירים".

"אנחנו מעדיפים את הדרך הארוכה"

יש תכנון להוציא סינגל מקורי משותף?

עמית: "ברור. זה הדבר הבא שלנו. לפחות זו השאיפה".

יהונתן: "הביישנות שהיתה לי אמנם ירדה אבל עדיין לא נעלמה, זו גם הסיבה העיקרית שבינתיים עמית הוציאה את "אושר מזוייף" (סינגל הבכורה שלה) לבד ולא עשינו משהו משותף. הביישנות עדיין שם וזה בעצם מה שכרגע עוצר אותנו. אני כן מאמין שזה יגיע. עברתי כברת דרך בתוך עצמי, בלי קשר ללייקים שאנחנו מקבלים ולשיתופים, עברתי תהליך מטורף בתוך עצמי. עדיין מוזר לי שכל האמנים והזמרים שאני עובד אצלם כמתופף מכירים את המאשאפים שלנו ולא מבינים למה אני לא מוכן לשיר אצלם, אבל אני מאמין שזה עוד יגיע".

לפני הפריצה ברשתות החברתיות כצמד, כיכבה עמית בעונה השנייה של "The Voice". באשר להתמודדות משותפת בריאליטי מוסיקלי, כצמד, נראה שהשניים לא ממהרים להסכים לזה. עמית מספרת כי "קיבלנו המון הצעות. כל שבוע יש עשרות הצעות מכל סוגי התכניות, אבל כרגע זה לא משהו שאנחנו חושבים עליו. אני לא חושבת שזה שאני הייתי שם יהפוך את זה להרבה יותר קל, אני חושבת שאם יהיה יתרון זה נטו בגלל שאם נלך עכשיו אז אנחנו מגיעים עם קהל שכבר מכיר אותנו". יהונתן מוסיף עליה ואומר כי "נכון שהיו המון הצעות ואנחנו לא פוסלים כלום, אבל לפחות כמו שאנחנו רואים את הדברים כרגע – אנחנו מעדיפים את הדרך הארוכה. בסופו של דבר, עלינו פה על הרשת, שזה המקום שכולם נמצאים בו, ולקחנו דברים מיוחדים שמשלבים את המוזיקה שלנו כמו המאשאפים, ואנחנו מגישים את הכל כחבילה אחת שכרגע מאוד מצליחה, אולי אפילו יותר משהיינו מצליחים עם הריאליטי".

ולשאלת השאלות - למה הקאברים כ"כ קצרים?

"זה מצחיק כי המון אנשים שואלים את זה", הם מספרים, "אנשים בטוחים שהסרטונים שאנחנו מעלים זו רק טעימה שאחריה עתידה להגיע גרסה מלאה, כשבעצם בכלל לא. התשובה האמיתית היא שאנחנו עושים את זה כדי להשאיר טעם של עוד. בינתיים נראה שמצליח לנו".

איפה הכי הייתם רוצים להופיע?

יהונתן: "אני מסתכל על חו"ל. אבל אם צריך להישאר בגבולות הארץ אז אני מסתכל על הירקון, או כשסטטיק ובן אל תבורי חיממו את ג'ייסון דרולו, אני רואה משהו כזה ואומר לעצמי שזה בדיוק מה שאני חולם עליו. לשמוע את כל הקהל העצום הזה שר איתך את השיר, זו הצמרמורת הכי גדולה ומרגשת שאפשר לחוות".

עמית: "אני דווקא רוצה זאפה. זאפה זה צנוע, 300 איש שאתה מרגיש כל אחד ואחת מהם, כמו לשיר בבית. כל הופעה שאני נמצאת בה שם אני מרגישה את הזמר כמו שאני לא מרגישה בשום במה גדולה אחרת וזאפה זה בהחלט משהו שאפשר להגדיר כחלום".

"אני רוצה לגעת ולטעום מכל העולמות"

מזהים אתכם ברחוב?

יהונתן: "יש תגובות, ומה שהזוי הוא שהחשיפה שלנו היא בסה"כ דרך הפייסבוק והיוטיוב. ביום העצמאות יצאנו לעיר לבלות ופתאום קפצה עלנו קבוצה של 20 בנות, עושות מסביבנו מעגל ודוחקות בנו לשיר להן שיר. זה מדהים".

עמית: "בדרך לפה הייתי באוטובוס ושמעתי שמישהו בספסל האחורי שומע את ה"מאשאפ נוסטלגיה" שלנו. זה היה מבהיל קצת, אני מניחה שהוא לא ראה אותי, אבל ברמת העיקרון יש תגובות וזיהויים ברחוב".

מי המודל לחיקוי שלכם?

יהונתן: "פיל קוניס. הוא גם שחקן, גם זמר, גם מתופף וגם בסיסט – הוא עושה הכל לעצמו ואני לגמרי רואה אותו כמודל לחיקוי. בעיקר בקטע של לגעת ולטעום מכל העולמות".

עמית: "חנן בן ארי. הוא זמר שלמרות כל ההצלחה שלו עם "החיים שלנו תותים", ההצלחה לא עלתה לו לראש והוא נשאר בן אדם מדהים. יצא לי לדבר איתו כמה פעמים והוא מדבר עם כולם אחרי הופעות, ומצטלם עם כולם ומחכה עד שכל מי שרצה משהו קיבל אותו. התכונה הזו של הדיבור בגובה העיניים על אף כל התהילה לגמרי מהווה מודל לחיקוי בשבילי".