כבר שש שנים שהזמר עידן עמדי קם בבוקר וחוזר על אותה הרוטינה. הוא מתחיל את היום עם קפה וריצה, שלאחריהם מגיעה מלאכת הכתיבה, ההלחנה וההקלטה לשירים שלימים יהפכו ללהיטים שאנחנו שרים בלי הפסקה, ולסיום חלק מהימים – הופעות מלאות מקיר לקיר ברחבי הארץ. אחרי ששחרר את שלושת אלבומיו הקודמים – "עידן עמדי", "בזמן האחרון" ו"רצינו להיות", עובד עמדי בימים אלו על אלבומו הרביעי שייצא ממש בקרוב.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• גאווה ישראלית: המפיקים הישראלים מעומדים לפרס VMA
• עצוב: הקליפים האחרונים שצילמה כרסטינה גרימי יצאו בחודש הקרוב
• אלבום זהב? נדב גדג' משחרר את האלבום הראשון

בוא נחזור להתחלה, "כאב של לוחמים", השיר הראשון שלך, הופך ללהיט עוד לפני שהוא יוצא בכלל כסינגל. איך זה מרגיש?

"היום בדיעבד אני יכול להגיד שזה משהו שהוא נורא חזק, בזמנו לא ידעתי כלום. זה היה סינגל ראשון, לא ידעתי איך עובדות המערכות, איך מוציאים סינגל, מה זה אומר בכלל, מה זה פלייליסט ומצעדים – לא היה לי מושג בדברים האלה. גם היוטיוב היה באותה תקופה נורא בהתחלה, אז מבחינתי לא היתה פרוצדורה מסויימת שבה מוציאים שיר. אני אישית התחלתי להבין ש"כאב של לוחמים" בעצם היה יותר גדול ממני – דרך השטח. פתאום אנשים היו עוברים לידי עם הרכב ומקשיבים לו. בהתחלה אפילו לא רצינו להוציא אותו כסינגל. רק כשהיינו בהופעות הראשונות וראינו איך הקהל שר אותו, הבנו שחייבים לשחרר את זה לרדיו".

אחריו כל שיר שאתה מוציא הופך בין רגע ללהיט, האלבום הראשון מגיע די מהר למעמד של זהב על מכירת 20,000 עותקים. איך ממשיכים הלאה אחרי הצלחה כזאת?

"יש איזה כותב שירים, זמר אמריקאי, שקוראים לו בילי וויטרס. הוא אמר פעם באיזשהו ראיון איתו שהוא לא התייחס כל כך להצלחה שלו כי הוא לא הבין אותה. הוא מסתכל על עצמו כבן אדם שקם לעבודה והעבודה שלו היא לכתוב שירים, והוא בחר בה כי יש לו איזה ג'וק בראש שגורם לו לאהוב את זה ואין לו שליטה על זה, וזה מה שגרם לו הרבה שנים לא להבין את ההצלחה שלו. אני חושב שאני רק לפני כמה חודשים התחלתי פתאום להבין את הדרך שעשינו אני והלהקה עם הצוות שמלווה אותי בשנים האחרונות. באמת נתתי לעצמי רגע להיות גאה על זה. הרבה זמן לא עצרתי את עצמי ואמרתי 'וואלה איזה יופי זה'. הייתי בריצה ארוכה קדימה שבה כל היום ישבתי וכתבתי והכל היה רק סביב המוזיקה. אז אם אתה אומר על האלבום הראשון שהוא נורא הצליח אז אני לא הרגשתי את זה, לא חוויתי את זה. כולם היו מדברים על זה מסביבי אבל האוזניים שלי לא קיבלו את זה".

אני חושב שכל בן אדם מכיר או שמע את כל השירים מהאלבום הזה באיזשהו אופן. זה משהו שלא קורה בדרך כלל, בטח שלא באלבום ראשון.

"נכון. אני בכלל חושב שיש איזשהו קסם בשני האלבומים הראשונים. אם אני אספר ליוצרים צעירים איך עשינו את האלבום הראשון, זה רק ייתן להם יותר דרייב, משום ש-98% מהאלבום הזה הקלטנו בבית, לא בשום אולפן. עם המיקרופונים הכי סטנדרטיים שיש ועם כרטיס קול הכי סטנדרטי שיש. כל העבודה על האלבום הזה נעשתה בחוסר מאוד גדול. עבור איתמר מאירי ואיתן רז שהפיקו את שני האלבומים הראשונים שלי – אלו היו גם שני האלבומים הראשונים שהם עשו, אז כולנו הגענו לזה עם חוסר ניסיון מסויים ודרך כל העבודה עליהם גילינו עולם חדש. התהליך הזה היה מאוד משפחתי ורצינו שזה ייצא טוב. יש משהו בדברים האלה שהם נולדים ככה שיש בהם הרבה קסם ואנשים מתחברים לזה מאוד, ואני רק יכול להודות על ההצלחה הזו".

"לא הייתי ממליץ לכל אחד ללכת לריאליטי"

את עמדי, כזכור, הכרנו כשהתמודד בעונתה השמינית של "כוכב נולד" שבה הגיע לגמר, אך נאלץ להסתפק במקום השני. כשנשאל האם הוא חושב שהקריירה שלו היתה נראית שונה אם היה זוכה, הוא לא ממש יודע מה לענות. "אני לא בטוח שיש באמת משמעות לעניין הזה של מקום ראשון או שני, העניין הוא מה אתה מביא לקהל ביום שאחרי התכנית, האם יש לך מה להגיד ואם מסתתרים חומרים במגירה. בגלל זה אני לא בטוח אם זה באמת משנה אם אתה מקום ראשון, שני או שלישי. לדעתי גם אנשים כמו לירן דנינו, עומר אדם וילדי החוץ (אוהד שרגאי ואדר גולד), שחלקם אפילו לא הגיעו לגמר בעונה שלהם – הצליחו בגדול. זה הכל עניין של עבודה והתמדה אחרי".

היית ממליץ לאמנים צעירים לנסות את מזלם בתכניות מהסוג הזה?

"אני באמת מאמין שזה תלוי במה הם יביאו לאחר התכנית. אחת הסיבות שאני חושב שהרבה אנשים לא מצליחים, היא כי הם נורא מנסים לשרת את מה שהמצלמה כבר נתנה להם בתכנית. כי בתכנית אתה מגיע ויש לך את הבמות הכי יפות, והתאורה הכי יפה – אבל החיים האמיתיים הם לא כאלה. בהתחלה אתה מופיע על במות שהקהל שלהן הוא 50-100 איש, אנשים לא ישר נוהרים לקנות כרטיסים להופעה שלך כשאין לך חומר מקורי ואני חושב שיש תקופה כזו מאוד רצינית של שנה-שנתיים ראשונות שממש צריך לעבוד בזה קשה כדי להוכיח את עצמך".

אתה חושב שהעובדה שביצעת במהלך העונה שני שירים מקוריים שלך, "כאב של לוחמים" ו"עכשיו", נתנה לך יתרון ביום שאחרי התכנית?

"לגמרי. אני יכול להגיד לך שהיה גם שיר שלישי, שהייתי אמור לעשות אותו כדואט עם רוית בטאשווילי והוא כבר היה מוכן לביצוע באחד השידורים ואז זה נפל. עד היום הוא עדיין לא יצא, אולי מתישהו הוא יזדחל לאחד האלבומים. אז באמת המקום הזה שדרכו אתה פותח לאנשים הצצה לעולם המוזיקלי שלך בלב הפריים טיים, שכולם רואים את זה וכולם שומעים את זה, עוזר לקהל להבין מי אתה באמת".

בדיעבד, היית הולך היום לריאליטי?

"אם הייתי בן אדם שמאמין בעצמו שהוא הולך להיות מוזיקאי אז כנראה שדווקא לא הייתי עושה את זה. אבל אני אישית, אם לא הייתי הולך לכוכב נולד – לא הייתי זמר היום. זה מצחיק, לאנשים שמכירים אותי טוב זה נורא מוזר שהלכתי ל"כוכב נולד", זה קצת לא מתכתב עם האופי שלי במובנים מסויימים. מצד שני, לי זה עשה ברמה המנטלית את הדברים הכי טובים כי זו היתה מן קייטנה כזאת. אחרי שלוש שנים וחצי בצבא, אתה מגיע להפקה שמפנקת אותך בהכל, שאתה מקבל הכל ובסופו של דבר מה שעושים זה שרים, זו הנאה, זה פאן, אז לי זה עשה נורא טוב. הרבה אנשים לוקחים את זה כבד, בחוסר פרופורציות – ולאנשים כאלה לא הייתי ממליץ ללכת לתכניות האלו כי זה מביא איתו איזשהו מסך של קושי מנטלי, למי שבא עם הרבה ציפיות או למי שחושב שהוא ייצא כוכב משם – לא הייתי ממליץ. לי היה חשוב ליהנות מהתהליך. אני אגלה לך סוד, באחד השידורים אני ואדר גולד התמודדנו אחד נגד השנייה והיא היתה נורא בלחץ מהדו קרב הזה, אז פשוט סימסתי לה עשר פעמים מאחורי הקלעים, כי באמת היה חשוב לי רק ליהנות, ואני נורא נהניתי מהחוויה הזאת".

"קשה לי שאמנים היום לא מייחסים חשיבות לטקסטים - אבל אין מה לעשות עם זה"

שני אלבומיו הראשונים של עמדי זכו לביקורות מפרגנות והקהל הגיב בהתאם והביא את שניהם למעמד של זהב על מכירה של למעלה מ-20,00 עותקים. אך אלבומו השלישי, "רצינו להיות", ששוחרר לפני כשנה וחצי, התקשה לשחזר את ההצלחה, ואילו עמדי מבהיר כי הוא לא מתרגש מזה.

"אני חושב שכבר בתחילת העבודה על "רצינו להיות" זה היה מן הימור מושכל שאני עומד לאתגר את הקהל שלי ואת עצמי ולנסות לעשות כל מיני דברים. אני חייב להודות שמבחינת טקסטים ולחנים – "רצינו להיות" זה אחד האלבומים שאני הכי שלם איתו. אני חושב שיצאתי שם אמן מאוד ורסטילי. יש שם שירים שאני יודע להגיד לך שהם אולי השירים הכי יפים שכתבתי, כי נגעתי בהם בנושאים שלא יצא לי עד אז".

"זה מצחיק שכשאתה הולך דווקא למקומות שאתה מחובר אליהם - זה פחות מצליח מסחרית, למרות שברוך ה' גם הוא עוד רגע מגיע למעמד זהב. אני באמת מאמין שצריך לקחת רגע של עצירה ולברר עם עצמך לאן כיוונת, ואני כיוונתי לאנשים שאוהבים את עידן עמדי ורציתי לתת להם לשמוע עוד משהו, שיפתחו את האוזניים וישמעו עוד כיוון או סגנון שלא הכירו ממני, ואני גאה מאוד בתוצאה שהבאתי שם".

יכול להיות שחלק מהקהל פחות התחבר כי הכנסת בו שירים עם מסרים מאוד ברורים כמו "תעמולה" שמערב בתוכו מסרים פוליטיים?

"אני יודע להגיד על "תעמולה" שהרבה אנשים אמרו לי שהיה להם לא קל עם השיר הזה, היתה עליו המון ביקורת, ואני שמח, כי זו הכוונה. אני יכול לתת לך ספויילר מהאלבום הקרוב, שיש בו גם שיר שנקרא "עכשיו כולם רוקדים" – שגם קצת מדבר על כל המקום הזה שלנו, על הסתכלות מהבחוץ לבפנים. על זה שאנחנו כל היום רוצים לרקוד ורוצים לשמוח לעומת מה שמשתקף מהעולם ואיך הוא נראה ולאן הוא הולך, בין אם זה דאע"ש, או בין אם זה מה שהולך בארה"ב או הפיגועים בצרפת. בעצם מה רמת הניתוק שלנו אל מול העולם ועד כמה הדור של היום מנסה להתנתק ולא להרגיש. אני יודע להגיד לך שכן, יש שירים באלבום השלישי שנוגעים בזה. גם ב"רצינו להיות" כשאני אומר "גלי הרדיו מלאים באהבות דרמטיות קשות. אולי אנחנו דור כזה, אולי כשקל לנו, קשה לנו לכתוב" – אני לא אומר את זה סתם, זה באמת ככה, גם על עצמי התמכרנו לאיזו נקודה מאוד מסויימת בכתיבה, שזו כתיבה על אהבה שהיא כתיבה בודדת בהרבה מהפעמים, כיוון שזה מה שעובד. ופתאום היום קל לראות שהכיוון הולך למקום אחר, כיוון עם פחות עומק".

עמדי, לא קשה לפספס, מגדיר את עצמו כ"אמן שמובל מהטקסט", כך שהדעיכה של רמות הטקסטים בשירים של היום – כואבת לו מאוד, אך הוא מבין שאין מה לעשות בכדי לתקן. "אני מבין שזה כרגע מגרש המשחקים שיש, ובמגרש המשחקים הזה רוב האמנים הצעירים של היום נוטים לכיוון הלחן והגרוב ככה שאם הגרוב והלחן עובדים אז אפשר קצת לטשטש את הטקסט, וכואב לי על זה מאוד אבל אני מבין שזה מה שיש כרגע".

"חשוב לי שהקהל ייצא מהופעה עם ערך מוסף"

בסופו של יום, האלבומים שלך נמכרים בחנויות בכמויות מכובדות מאוד. אבל בעולם הדיגיטלי של היום, עדיין אפשר להתפרנס מזה?

"אני חושב שכן. זה לא רק מהמכירה של אלבומים, זה בכלל מכל המעטפת הזאת, ואם אתה מוזיקאי שעובד קשה ואתה קם בבוקר לעשות את הדבר הזה, אז לגמרי יש בזה פרנסה טובה. אתה לא הופך להיות מולטי-מיליונר אבל אתה יכול בהחלט לחיות מזה מאוד טוב. זה כמו עץ – גם הכסף שנכנס לך מושקע במוזיקה דרך ציוד, גיטרות, שיעורי נגינה וכו', וככה העץ הזה יחזיר לך עוד פירות כל הזמן. בסופו של יום אני חושב שאמנים שנכנסים היום לעולם הזה באמת יכולים לראות אותו כמקור פרנסה".

את ההופעות שלך אתה ממלא כמעט בכל פעם בקהל. יש איזשהו מקום שעדיין לא הופעת בו והיית רוצה?

"האמת שלא, אין לי איזה רצון עז לבמה מסויימת, כי הקהל הוא מה שמעניין אותי. יכולים לשבת אצלי בחצר או בקיסריה, זה פחות יהיה הדבר הרלוונטי. בא לי לפתוח לכמה שיותר קהלים. אני חושב שבהופעה מגלים ממש איזו מוזיקה אנחנו עושים ובכלל איך הלהקה נשמעת ומה אנחנו רוצים לתת. מי שמגיע להופעה שלי בטח שומע אותי אומר שאני מקווה שאחרי שהם נהנו והתרגשו בערב אז הם גם ייצאו עם איזשהו ערך מוסף, וזה העיקר מבחינתי".

הדור של היום מחפש בעיקר לקפוץ ולרקוד בהופעות, לעומת ההופעות שלך שבהן מקבלים מוזיקה פשוטה, עמוקה ואיכותית. איך בכל זאת מצליחים להחזיק ככה את הקהל?

"אני חושב שזה לא מעניין את הקהל איך אני ארגש אותו – בין אם בשיר עצוב או שמח, אנשים פשוט רוצים להתרגש. בן אדם שהגיע להופעה, לא חשוב של איזה אמן, וזה עשה לו משהו בפנים – הוא יחזור. כי הוא רוצה לשחזר את התחושה, כמו שאוכל של סבתא מרגש אותך בצורה מסויימת ואתה רוצה ממנו עוד, לאו דווקא כי הוא גורמה אלא בגלל שהוא עושה לך משהו בפנים – ככה זה גם בהופעה, ואני חושב שלשם אני מכוון. אני רוצה לקחת כל בן אדם שמגיע ומקשיב לאיזשהו מסע שהוא לא קשור אליי בכלל, אני עכשיו מגיע ושר טקסט אבל אני רוצה שהאדם ששומע אותו ידמיין בכל פעם את מה שהשיר מזכיר לו. כשאני שר את "קרוב" שהוא ידמיין את האהובה שלו, ב"תעמולה" שיראה את הדברים החברתיים שמפריעים לו וב"נגמר" שידמיין את השירות הצבאי שלו ואת הבית שלו. כשאתה רוצה לקחת את הקהל שלך למסע אז אנשים רוצים לחזור כי הם מבינים שאתה לא העניין. אני לא האישיו בהופעה, האישיו זה המסע. אני לא עצמי בהופעה, אני לא האדם הפרטי שהולך ויושב עם החברים ביום-יום. אני פשוט בא לתת את עצמי לקהל ולנסות לקחת אותם לאיזשהו טיול, וכנראה שזה מה שמצליח".

דואטים ושיתופי פעולה זה משהו שמעניין אותך? נזכה לשמוע ממך דבר כזה?

"כן, זה מאוד מעניין אותי. בדרך כלל דואטים נולדים מדברים שהם אסטרטגיים, שזה קצת עצוב להגיד. רוב הדואטים שאנחנו שומעים היום נולדו ממחשבה של 'אם נעשה את זה ביחד כדואט אז זה יצליח יותר' ואני מנסה לנתק את עצמי הרבה פעמים מהמחשבות האלו. אני מאוד רוצה לעשות משהו עם יובל דיין, כי אנחנו חברים נורא טובים, וכשאני אעשה דואטים אני רוצה שהם יבואו מהמקום הזה של חברות אמיתית או מישהו שאני נורא אוהב את הקול שלו וההגשה שלו ויכול לתת לי איזשהו טאץ' מיוחד שיוסיף לשיר. יובל עשתה לי קולות באלבום האחרון בשיר "רצינו להיות" ואני פשוט מאוהב בהם".

"מכל 100 שירים נכנסים לאלבום בערך רק שלושה-ארבעה"

עוד רגע אתה משחרר את האלבום הרביעי שלך, תוך פחות מחמש שנים, זה די חסר תקדים. איך בכל זאת מצליחים לחדש?

"שמע, אני לא יודע. עד שלא שאלת את זה לא באמת קלטתי שמדובר ב-40 שירים סך הכל תוך חמש שנים. אני באמת חושב שזה כמו פועל שקם בבוקר והולך להביא חול ומלט ואת שאר הדברים – זה אותו הדבר כאן, צריך פשוט לקום לזה כל בוקר ולנסות להמציא את עצמך בתוך הכתיבה ולהעביר את עצמך בצורה הכי אמיתית שיש. בסופו של דבר אתה כותב לכל אלבום אולי 100 שירים ובסוף נכנסים מתוכם שלושה או ארבעה שירים. ככל שעוברות השנים אתה גם לא מוכן להשמיע לקהל כל דבר ואתה יותר ויותר סוגר את עצמך במובן הרחב הזה, אתה יודע כבר מה אתה מוכן לתת בתור אמן ומה לא".

מאיפה תגיע ההשראה לשירים חדשים? אני חושב שכבר נגעת בכל הנושאים שאפשר לדבר עליהם.

"וואי עוד לא, יש עוד כל כך הרבה. אני חושב שאם מסתכלים על אמנים שאני נורא אוהב את הכתיבה שלהם - באיזשהו שלב אתה תופתע מכמות הרעיונות שהם יכולים לדבר עליהם בשירים. היום אני באמת מנסה ללכת לכיוון הזה, שהאלבומים יהיו כמה שיותר מגוונים בנושאים שלהם, ולא שכל השירים יהיו שירי אהבה או פרידה – אלא שירים כמו "חלק מהזמן" שזה בכלל שיר שמדבר על אישה באמצע החיים שלה ומה שהיא עוברת, או "תעמולה" שהוא שיר פוליטי ו"נגמר" שהוא שיר חיילים. אני באמת מנסה לקחת את הפסיפס של החיים שלנו פה ומנסה לרקום לו עור וגידים ומילים נכונות, ואני מקווה שאני מצליח להעביר את זה".

מה אתה יכול לספר לי על האלבום החדש?

"זה יהיה אלבום שונה מאוד מ"רצינו להיות", הוא דווקא יחזור להיות כמו השניים הראשונים ברמת הלחנים והוא גם יכניס בתוכו כל מיני שירי מחאה. אגב, אני לא רציתי לעשות אלבום רביעי בכלל. הייתי בתקופה שבה בדיוק טסתי ליוון עם הבוזוקי שלי ורציתי קצת לנוח אחרי שלושה אלבומים. כשהייתי ביוון קיבלתי טלפון מהמנהלת שלי שאמרה לי "בוא נעשה איזה סינגל לקראת מופעי הקיץ. אני יודעת שאתה רוצה חופש אבל אני מבטיחה לך – נעבוד על שיר אחד וזהו". היא שידכה ביני לבין פטריק סבג (שעתיד להפיק את האלבום) ואמרה לי לנסות לעשות איתו משהו. ישר כשנכנסתי לפגישה אצלו באולפן בער בי חשק לעשות אפילו עוד שישה אלבומים עכשיו, מן תחושה כזו שקורית ואי אפשר להסביר אותה. כבר בפגישה הראשונה איתו השמעתי לו כמה שירים והוא אמר לי "רצית שיר אחד אבל בוא נקליט שלושה אם אנחנו בכל מקרה מביאים נגנים", ומהשלושה האלה עומד לצאת אלבום. מאוד נוח לי באולפן עם פטריק ובנוסף לאלבום הנוכחי כבר יש "אלבום קונספט" שייצא אחר כך ונמצא בעבודה.

"מבחינת תאריך יציאה אני לא באמת יודע כי זה גדול אפילו ממני אבל אני מאמין שממש בחודשים הקרובים, אנחנו כבר די בשלבי סיום ככה שנשארו רק עבודות סאונד של מיקסרים ומאסטרינג. לפני שזה יקרה צפויים לצאת עוד לפחות סינגל או שניים, ואני באמת מקווה שהקהל יאהב ויתחבר אליו כמו לקודמים".

מה אפשר לאחל לך לעתיד?

"זה קלישאתי אבל באמת שאני אצליח להיות מאושר וליהנות מהדרך, זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני רוצה גם להעביר מסר ליוצרים צעירים שלמדתי במרוצת השנים- שלכל הצלחה הכי קטנה, כדאי להקדיש רגע של הנאה, כי אני לא השכלתי לעשות את זה בתחילת הדרך. רצתי כמו שור קדימה בלי להסתכל מה הצליח ומה לא, אבל היום אני לומד ממש להעריך כל דבר הכי קטן שמצליח ואת כל הצוות שמסביבי. אני יכול להעיד שעכשיו אני נהנה מאוד מהעבודה ובעזרת השם מאחל לעצמי שרק ימשיך ככה".