השם שלהם מככב בכל מקום, אי אפשר לציין היפ הופ וראפ ישראלי בלי להזכיר את שמם של "כהן@מושון", הלא הם מיכאל כהן ומיכאל מושנוב, שמצליחים לייצר תוכן שגם מחובק על ידי תחנות הרדיו, לא מעט חברים מוכרים וכמובן גם קהל נאמן.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• עדי אלון, דניאל אסייג וגל מלכה בלהיט קיץ משותף
• אליעד יחמם את המופע של בריטני ספירס בישראל
• דלף שיר משותף של סלינה גומז וג'סטין ביבר

איך בכלל הכרתם?
כהן: "הכרנו דרך חברים משותפים בתיכון. היינו בתחילת כיתה י', החבורות שלנו השתלבו מהר מאוד. הבית של מושון תמיד היה פתוח, מן בית כזה שכל הזמן באים אליו חברים ונשארים אצלו עד מאוחר ומשחקים בפלייסטשיין אז זה היה הבילוי הקבוע והתחלתי לבוא וככה התחילה החברות. המוזיקה התחילה כשכבר היינו חבורה והתחלנו ללכת לחבר אחר שהיה לו אולפן ביתי, בתקופות שזה עוד לא היה נפוץ כמו היום שכמעט לכל אחד יש מיקרופון בבית. החבר הזה אהב לעשות המון סגנונות מוזיקה והיינו מקליטים אצלו שירי צחוקים מפגרים, לא רק אנחנו אלא כל החברה. מושון עוד כמה שנים לפני זה היה בהיפ הופ ועקב אחרי הראפ, אני נכנסתי לזה קצת יותר מאחורי ומתוך ההקלטות של הדאחקות אמרנו שאולי נהפוך את זה למשהו אחר".

ומתי באמת זה הפך למשהו קצת יותר רציני מוזיקלית?

מושון: "כהן התחיל לעשות ביטים ואמרנו שאולי נתחיל להקליט אצלו בבית על הביטים שלו. הייתה לנו תיקייה של שירים שרצה באינטרנט, לפני הפייסבוק ולפני היוטיוב. התיקייה רצה בין אנשים וארגנו לעצמנו הופעות. באחת ההופעות הכרנו את וולטר, שהפך להיות הדיג'יי שלנו, ודרכו נכנסו ממש לכל סצינת ההיפ הופ בתל אביב וככה הכרנו את אורי שוחט, שזאת הייתה נקודת המפנה שלנו. הבנו שאנחנו רוצים לקחת את זה ברצינות, לכתוב, להקליט, להוציא אלבומים ומאז אנחנו שם".

כשאתם אומרים "מאז אנחנו שם", זה אומר שישר חבקו אתכם בתעשייה?

כהן: "כשהתחלנו זאת הייתה תקופה יחסית סגורה לגבי הז'אנר הזה לעומת היום. השנים הראשונות היו בדיוק אחרי שהמיינסטרים חיבק את זה ואז מאוד מהר עזב את זה, כי אנשים אמרו שזה גימיק והיו מרימים גבה על אנשים שהיו אומרים שהם ראפרים, לא כמו היום שכל ילד שני רוצה להיות ראפר. לנו זה לא היה אכפת, אנחנו ידענו כבר אז שלהיות ראפר זה מגניב ודחפנו בתקופה שהיה יושב חזק".

אתם חושבים שכל הראפרים נמצאים באותה סקאלה? למשל, אתם וסאבלימינל בעלי אותו סגנון?
מושון: "אנחנו נמצאים באותו ז'אנר ומתעסקים באותו סגנון של מוזיקה, פשוט לכל אחד יש את הייחודיות והגוונים שלו. יש סקאלה של מיינסטרים, אנדרדוג, ואנחנו משוטטים בסקאלה כל הזמן. פעם אנשים חשבו שההיפ הופ הוא ז'אנר אחד, צבע אחד מוגדר, שכל הראפרים באים לייצג משהו אחד מסוים, אבל עם השנים הבינו שיש הרבה סוגים, גוונים וטונים".

כהן: "מבחינה מוזיקלית אנחנו לא מכוונים לפופ מבחינת הכוונה כמו אומנים אחרים, למשל סאבלימינל, אבל אנחנו לא נגד המיינסטרים או מנסים להיות מחתרתיים. אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים".
מושון: "נכון, בגלל זה השיתופי פעולה שלנו הם מאוד אנחנו. אנחנו לא בוחרים רק אנשים ש'אמורים' להתאים לנו או משהו כזה".

מי למשל מתאים לכם?
כהן: "אנחנו מאוד אוהבים את המבוגרים. עכשיו אירחנו את שלמה גרוניך או בזמנו את נורית גלרון. אין לנו אנשים ספציפיים שאנחנו חושבים עליהם כרגע לשיתופי פעולה, אבל יש לנו המון כבוד למה שהיה פה פעם. לא ספציפית להיפ הופ וראפ אלא למוזיקה ישראלית ככלל".
מושון: "זה תמיד היה הדגש שלנו, לשאוב השראה ממוזיקה ישראלית ישנה".

אז מה מגדיר אתכם?
כהן: "אנחנו אוהבים לעשות מוזיקה משחררת. משחררת מכובד ראש, מפרצופים רציניים, מוזיקה שתביא פאן, אבל לא תהיה בדיחה. יש מגוון כל כך רחב שילד לא חייב להיות רק 'אני רוצה להיות ראפר', הוא יכול להיות ספציפי יותר. הוא כבר יכול להגיד: 'אני רוצה להיות ראפר כמו מיכאל סוויסה, אני רוצה להיות ראפר כמו פלד, כמו סאבלימינל או כמו כהן@מושון'. כל הארץ, כל העדות".

מושון: "תמיד היה חשוב לנו לעשות כיף. יצאנו מנקודת הנחה שאנחנו רוצים לשמח אנשים, זה משהו שעד היום נותן לנו גם בחברות וגם ביצירה המשותפת את כל הסיפוק. אנשים שבאים להופעות שלנו פשוט נהנים. זה לא שאני אומר שאנחנו לא עצובים או לא ביקורתיים, אבל המטרה הטהורה שלנו היא להעלות חיוך על הפנים של מי שמקשיב למוזיקה שלנו. זה כמו שאם הולכים היום לתיאטרון לראות הצגה, גם אם הז'אנר שלה הוא לא קומי, ההצגה תסתיים במחיאות כפיים של הקהל ובסוג של אופוריה כללית ואנחנו רוצים את האופוריה הזאת".

מה אם לבצע באנגלית?
מושון: "פחות מעניין אותנו, לא בתור ראפרים זה בטוח".
כהן: "כביטים ומוזיקה יש מקום לדיאלוג, מוזיקה זאת שפה בין לאומית, אבל בתור ראפרים? אנחנו מאמינים שאתה צריך לשיר בשפה שאתה מדבר וחושב בה. אם נשיר באנגלית זה כאילו אנחנו שמים עלינו מסיכה ומנסים". 

מנסים לרצות אחרים?
כהן: "בדיוק. אתה שם מסיכה כדי להרשים אנשים אחרים ואתה אפילו לא יכול לעשות את זה במאה אחוז כי אתה לא משתמש בסלנג ובדיבור האמיתי שלך, אתה סתם ממציא דברים לפי מה ששמעת בסביבה. האמת היא שפעם אחת ניסיתי לכתוב ראפ באנגלית ואמרתי לעצמי שזה נשמע כמו ערבוב של כל הראפרים שאני אוהב וזה בכלל לא נשמע כמוני".

יש הרכבים שהם נטו הם ואתם עושים עוד מלא דברים במקביל...
מושון: "אני מאמין נורא בתפיסה שזה כיף לעשות כמה שיותר דברים כי זה נותן השראה לכתיבה וליצירה שלך. לפעמים יש משהו בזה שאתה מתמקד רק בדבר אחד, למשל רק בהרכב מסוים או שיר מסוים שיכול לגרום לך להתקע. זה מגיע אצלנו בתקופות של פרויקטים, למשל בשנה האחרונה כשעבדנו על אלבום אז עבדנו נטו על האלבום, ואז לוקחים הפוגה קטנה. כל אחד משלושת האלבומים שלנו התייחסנו אליו בגישה שונה אבל עדיין עם אותם היסודות שבנינו".

מהי חלוקת התפקידים ביניכם?
מושון: "קודם כל דבר שתמיד מאוד ברור אצלנו זה שכל אחד כותב את הטקסטים שלו לבד".
כהן: "כן, הקונספט של השיר והפזמון זה דברים שאולי נעבוד עליהם ביחד, אבל לא על הבתים".

אז אתם קודם כל מחליטים על קונספט ואז יושבים לכתוב בנפרד?
מושון: "אנחנו אוהבים להקשיב לצלילים, לקצב ולביט ולתת לזה לזרום. אחרי שכל אחד מאיתנו כותב קצת אנחנו משתפים אחד את השני במה שיצא לנו, כותבים ביחד את הפזמון, הכל קורה נורא בחופשיות ומהיר. מה שכתבת עכשיו זה לרוב מה שבסופו של דבר יגיע לסקיצה הסופית. באיזשהו עניין זה כמו פריסטייל. תמיד יש בינינו דיאלוג של יצירה. ברגע שיש את הדיאלוג הזה, התהליך של היצירה כבר מתחיל בצורה טובה".

כהן: "לגמרי. אנחנו לא מהראפרים האלה שמתכננים את הטקסטים שלהם מראש, מסתובבים עם מחברות וחושבים על מתי ללכת לאולפן, אנחנו פשוט יושבים באולפן והולכים על זה. יאללה, מה שיוצא יהיה טוב. כמובן שאחרי שסיימנו להקליט אנחנו יושבים ומחליטים מה צריך להוריד או להוסיף, ויש לנו כמובן את אורי שוחט שמנווט את הספינה, אנחנו תמיד אצלו באולפן והוא המלווה והמדריך שלנו. אני עושה הרבה מהביטים ובאלבום האחרון מושון הביא גם ביטים. לא הייתי אומר שיש בדיוק חלוקת תפקידים מוגדרת, העבודה מאוד דינאמית".

יש סגנונות מוזיקה שאתם לא מתחברים אליהם?
כהן: "אני תמיד אומר שמי שאוהב היפ הופ אוהב את כל סגנונות המוזיקה בגלל שההיפ הופ משלב בתוכו המון. בזכות הז'אנר הזה גם נפתחנו להרבה סגנונות; אתה פתאום מוצא את עצמך שומע ג'אז, סמבה, תקליט מוזר של מוזיקה קלאסית או שירי ארץ ישראל ישנים".

מושון: שנינו תמיד אהבנו הכל. ברור שטראנסים זה לא דבר שאנחנו מתחברים אליו אבל כשאתה שומע טראנס טוב הוא טוב ואתה מעריך אותו. אף פעם לא הבנתי אנשים שאמרו שהם לא אוהבים מוזיקה או שיש להם ז'אנר מסוים שהם מסרבים להקשיב לו. אנחנו נורא אוהבים לשאוב השראה מהמון יוצרים שהם לווא דווקא בסגנון שלנו, אם מוזיקה היא טובה אז היא טובה. אנחנו אוספים תקליטים ויודעים מה אנחנ",
כהן: "אנחנו לא מפוזרים, אבל כמעריצים של מוזיקה אנחנו מאוד פתוחים".

יש לכם שיר אהוב מהשירים שלכם?
מושון: זה נורא קשה לשמוע את עצמך ולהחליט מה אתה הכי אוהב. לפעמים אתה הולך ברחוב עם אוזניות ואומר לעצמך: "מה באלי לשמוע?" ולא יוצא שאתה עונה לעצמך: "בא לי לשמוע את ההרכב של עצמי", אבל יש שיר אחד שזה קרה לי איתו הרבה לאחרונה, "חי בדיליי". אני מאוד אוהב את השירים הזה. יש המון שירים שלנו שאני אוהב אבל בגלל שאנחנו מתעסקים איתם הרבה קשה להקשיב להם הרבה, ואת השיר הזה דווקא יצא לי לשמוע הרבה פעמים בשביל הכיף שלי".

למה קשה להקשיב לשיר שהוא שלך?
מושון: "כשאתה עושה מוזיקה מה שקורה שהקלטת שיר, אתה מתלהב ממנו ואומר "יצא לי אחלה שיר" ואז אתה שומע אותו בלי סוף. אתה שומע אותו שוב ושוב ומהרגע שהקלטת אותו ועד שהוא יוצא אתה כבר טוחן אותו. זה ממש מוזר, כשהשיר יוצא כולם אומרים: "וואו, איזה יפה השיר החדש! החדש הזה ממש טוב!" ואתה רק רוצה להגיד להם: 'מה חדש? זה שיר חדש זה? זה כל כך ישן!' 
כהן: "אתה בנקודת זמן אחרת משאר העולם. אנחנו מבחינתנו עובדים שנתיים על אלבום למשל, הוא יוצא ואז אנשים אומרים: 'הא חזרתם לעבוד ביחד? איזה מגניב שחזרתם!' ואף פעם לא הפסקנו לעבוד ביחד בכלל".
מושון: "נכון. זה גם משהו שלמדתי במקצוע של המשחק. אתה מצלם סרט כמה שנים ואנשים שואלים איפה נעלמת ואנשים חושבים שזה לקח רגע אחד".

 

יש לכם נקודה כלשהי שאתם רוצים להשיג כהרכב?
מושון: "גם אם אתה ראפר גאנגסטר, גם אם אתה ראפר חרא, גם אם אתה רגיש, מנגן בתופים או מוזיקאי שמתעסק בגיטרות, עצם העניין של מוזיקה היא פשוט עשייה. לעשות מוזיקה ישראלית שתעשה לאנשים כיף".
כהן: "איזה פילוסופי אתה".
מושון: "אני באמת מאמין בזה!"
כהן: "סתם, אני צוחק. שנינו התחתנו עם המוזיקה, זה לנצח. ומה שאנחנו רוצים לעשות זה להמשיך לשמח את הקהל מבלי להיות בדיחה".

אתם כותבים כל הזמן?
מושון: "לגמרי. אתה יכול להיות בארץ, בחו"ל, בנסיעה. אפילו עכשיו לפני שבאנו לריאיון התחלנו לחשוב על מה ואיך עושים בהמשך. פתאום עולים לך חרוזים, פתאום אתה שומע את האלבום של פלד וזה מביא לך השראה, אי אפשר לדעת מתי זה יגיע". 

מה אתם עושים בנוסף?
מושון: "כששואלים אותי במה אני עובד אני אומר שאני שחקן. לאחרונה שיחקתי ב'גרעינים', ואני משחק כל חיי. המוזיקה באה עם זה יד ביד ואני חושב שלא נועדנו לעשות רק דבר אחד בחיים והכל מסתנכרן"

כהן: "אני אתחיל. אני פועל כמפיק בכהן ביסט, אני מפיק אמנים אחרים בארץ. אני זורק ביטים לנצ'י נצ', לאורטגה, עובד עם שוחט על דברים של פלד, ערוץ הכיבוד. עכשיו גם חתמתי בלייבל בחו"ל שהוא אחד מהלייבלים של האינדי היפ הופ הכי גדולים בעולם. זה מקום שהוא בית להמון אנשים שמכינים ביטים והוא בית להיפ הופ אינסטרומנטלי. הוצאתי אלבום ואני שואף לעבוד עם ראפרים בחו"ל"

ביום חמישי הקרוב (29.6) אתם עולים על במת הבסקולה. מה מחכה למעריצים?
כהן: "אנחנו מארחים את שירי מרפסת, רועי כפרי הוא חבר ותיק ואנחנו מאוד שמחים לשתף איתו ועם טל טירנגל פעולה. מעבר לזה שהם קומיקאים טובים הם גם מוזיקאים טובים אז זה הולך להיות מיוחד. והאמת שכל הקונספט החדש שלנו זה שאנחנו לא מגלים!"

מושון: "נכון! היינו עכשיו ביחד בקואצ'לה והיו שם הרבה הפתעות, קלטנו שכולם בקטע של להפתיע ואנחנו רוצים גם להפתיע את כולם. שאנשים יבואו ולא ידעו למה לצפות ואנחנו ניתן את ההופעה שלנו. זה הופעה גדולה שהיא חלק מהקמפיין שלנו לאלבום השלישי".

כהן: "בעיקרון, אנחנו מופיעים עם דיג'יי מש שהוא כמו הלהקה שלנו, אנחנו משלבים דברים מיוחד, אנחנו הולכים לארח את לוקאץ', אורטגה, מיכאל סוויסה ועוד הרבה אחרים. אתם הולכים לראות שואו שרק אנחנו יכולים לתת ואני אומר את זה בצניעות".