אתמול (א') שוחררו באופן רשמי השיר והקליפ של "Toy", איתו תופיע נטע ברזילי באירוויזיון 2018. השיר, שכבר הספיק להעלות דעות שונות בקרב אוהדי אירוויזיון בישראל ובעולם, הוא שיר שנותן לנו הצצה ברורה למי זו נטע ברזילי. הקצב, הנוכחות וכמובן - הגימיק שהובילו אותה לזכייה באירוויזיון משתלבים פחות או יותר בשיר.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• סקאוטר: הראפר שהוכיח לנו שהוא רוקסטאר אמיתי
• girl power: יום האישה המוזיקלי
• מצה״ל באהבה: נדב גדג׳ ונופר סלמאן בקליפ ה/70

עכשיו כשידוע לנו עם מה אנחנו "יוצאים לקרב" אנחנו יכולים להעלות הימורים יותר ברורים לשאלה - האם יש לנו סיכוי לזכות באירוויזוון 2018? לפי בלוגרים מסויימים, כן. לעת עתה אנחנו אפילו מדורגים ראשונים. אבל האם יש ביסוס לדירוג זה מעבר לאהדה אישית?

כידוע, ישראל זכתה לאחרונה באירוויזיון בשנת 1998, בדיוק לפני עשרים שנה. אין ספק שהתאריך העגול (שכמובן מצטלב עם חגיגות ה-70 למדינתנו) יהיה יפה וסימבולי בשבילנו ולכן כדאי לנו לזכות. אבל שאר מדינות אירופה לא בדיוק מצביעות לפי מה שיפה ומשתלב לנו נחמד בהיסטוריה...

לפי מה שנראה עכשיו, הזכייה באירוויזיון לא מובטחת. ההצבעה באירוויזיון תלויה בכמה גורמים וחלקם לא נוטים לטובת ישראל. הגורם הראשון הוא כמובן הגורם הפוליטי, ישנן בריתות באירוויזיון בין מדינות חברות המתבטאות במתן הנקודות המשמעותיות וישראל לא נמצאת בברית חזקה כזו, כך שלא מובטח לה שום דוז פואה (12 נקודות - הציון הגבוה ביותר שניתן לתת למדינה). בשביל התרי עשר המפואר ישראל תצטרך לעבוד קשה מאוד וגם להסתמך על תנאי השטח השנתיים.

אי אפשר שלא לשים לב שהאירוויזיון היום הוא לא האירוויזיון של פעם, השירים והפוליטיקה הם לא הדבר היחיד שמכריע. בעידן הטכנולוגיה, במיוחד כשמחפשים בתחרות הותיקה חידושים, יש מקום לתחרות על הויראליות לא פחות מעל הזכייה הפיזית. בהיבט הזה, יש לברזילי יתרון - היא גימיק. היא התקדמה ב"כוכב הבא" כגימיק, זכתה כגימיק והוציאה שיר כגימיק. לאורך השנים הופיעו באירוויזיון הרבה "חייזרים" ועופות זרים כמו ורקה סרדוצ׳קה (אוקראינה 2007) ולורדי (פינלנד 2006). אומנם, לא היו הרבה שירים ראויים שדומים לשל ברזילי, כך שהיא תוכל להיחשב כפורצת דרך  ולהתאים לאופי הביזארי של התחרות בשנים האחרונות. זאת כמובן בנוסף לדבר לא פחות חשוב שהיא יכולה להבטיח לנו - ההופעה. אי אפשר להסתיר שלברזילי יש נוכחות בימתית מעולה שנובעת מביטחון, חיבור למוזיקה ובכן, מימיקה. יהיה קשה שלא לזכור אותה בתקופת האירוויזיון ואחריה.

ונעבור לשיר עצמו, האם הוא יצירת מופת רצינית? אפשר להתווכח על זה. הוא לא בדיוק מהחומר ממנו נוצרות קלאסיקות, אבל הוא קליט, מקפיץ, מלא בקולות רנדומליים, מעלה חשק לשמיעה חוזרת והכי חשוב - מפתיע. באיזשהו מקום הוא יותר מיקס משיר אבל כמו שניתן כבר להבין, זה הז׳אנר של נטע ברזילי, ועל זה היא נבחרה לאירוויזיון. "Toy" כנראה יביא אותנו לאחד המקומות הראשונים, אבל לא למקום הראשון. למרות שהארוויזיון הוא לא מה שהיה פעם, הסטנדרטים הבסיסיים שלו עדיין קיימים ולא מותאמים בדיוק לדאנס מיקס שייצג אותנו.

גורם נוסף שלא בהכרח קשור לשיר או לנטע ברזילי הוא הנוכחות של ישראל באירוויזיון. אין ספק שהמדינה הקטנה שלנו היא יחסית חזקה באירוויזיון. בכל זאת מדובר במדינה עם שלוש זכיות במקום הראשון (שתיים מהן ברצף) ועוד כמה זכיות במקום השני, השלישי והרביעי. אבל התוצאות של ישראל בעשור האחרון לא ממש תואמות לכל ההישגים המוצגים למעלה. אפשר לומר שברוב שנותיה מאז 2011 היא נעלמה באירוויזיון. יכול להיות שבגלל ההיעלמות הזו ובגלל הפוטנציאל הידוע שלה, אנשים באירוויזיון מסוקרנים יותר מישראל השנה ובאיזשהו מקום כן רוצים לפרגן לה. כמובן שלא יהיה קשה לפרגן, כי כמו שאמרנו, יהיה קשה להוציא את ברזילי מהראש.

לסיכום, האירוויזיון של ימינו צריך חייזרים, גם אם הם בדמות תרנגולות. יש יותר מידי הופעות כדי שלא יהיו גימיקים והגימיק שלנו הוא בהחלט קליט ומוביל. כנראה שסיכויי הזכייה שלנו לא גבוהים פשוט כי השיר לא הוקרץ מהחומר ממנו נוצרים מקומות ראשונים. אבל יש לנו מספיק מדרגות כדי שהעשירייה הפותחת תראה קרובה מאוד, אולי אפילו החמישייה. מה שבטוח, את המקום הראשון בויראליות - לא יהיה לנו קשה להשיג.