אומרים שהשגרירים הכי טובים של ישראל הם דווקא האמנים שלנו. לא פוליטיקאים, לא עובדי ממשלה, אלא אותם שחקנים ומוזיקאים ש"מעבירים את הבשורה הלאה" לעולם. אחרי גל גדות הרף כבר הפך לגבוה, אבל מי שמנסים להפיץ את היצירה המקומית בעולם (ואפילו מצליחים) הם דווקא רום שני ותומר רבינוביץ', שני חברים בני 25, שביחד עם היוצר ניר טיבור (או בשם הבמה שלו, דניס לויד) יוצרים את אחד מההרכבים הישראליים המצליחים יותר בעולם כיום - עם אלבום זהב באיטליה, שירים בפלייליסט המקומי בגלגלצ ובין המקומות המובילים באייטונס וספוטיפיי בצ'ילה, רומניה, אוסטריה, גרמניה, שוויץ טורקיה ואיטליה. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• לייב מפתיע: כך חשף שון מנדס פרטים על האלבום החדש
• ראיון ווטסאפ: חברי להקת דור המבול חושפים סודות
•  מוטי טקה: "כיום אלבום הוא יותר בשביל סיכום תקופה"

את רום ותומר הכרתי לראשונה על במת הבארבי במסגרת סיבוב ההופעות הקצר שלהם ביחד עם חברם הקרוב בהרכב ולחיים, טיבור. עוד לפני שהכרנו את "סינדרום העומר אדם", שההופעות שלו הופכות לסולד אאוט בתוך רגעים ספורים, הגיעו גם החבר'ה האלה שגרמו לאתר לקרוס תוך שעה והותירו אלפי מעריצים עצובים בבית, לאחר שלא השיגו כרטיס. דניס לויד, ישראלי שהצליח למנף את המוזיקה שלו לכל העולם וכבר הופיע בכמה מיעדי ההופעות הגדולים בעולם החליט שאת הקריירה המוזיקלית שלו הוא מפתח על בסיס חברות - ופנה אל חברו הטוב רום שני שיצטרף אליו להרכב וינגן על סקסופון. כעבור מספר חודשים הצעה נוספת הגיעה אל תומר רבינוביץ', המתופף, ושלושתם יחדיו יצרו הופעה חד פעמית  שקהל הצופים (וגם אני) לא ישכח בזמן הקרוב. זאת לא הייתה רק המוזיקה או האווירה של הערב, אלא עצם העובדה שהיה קשה להתעלם מכך ששלושת האמנים על הבמה הם לא רק קולגות אלא גם חברים קרובים – דבר שגרם לי לרצות להבין מי הם האנשים שעומדים מאחורי ההרכב, ובפרט מאחורי התופים והסקסופון.

תומר רבינוביץ', בן 25, הוא מתופף וגיטריסט תל אביבי שעבר לפני מספר שנים לברוקלין אחרי שהבין שהאפשרויות בעולם רחבות יותר. כיום הוא לוקח חלק בפרוייקטים רבים, וביניהם מנגן בהרכב שנקרא j.views של הישראלי יונתן דגן, שהיה מועמד כבר פעמיים בטקס הגראמי ואיתם הוא מופיע בכל העולם. תומר הופיע עם נינט טייב, היה הכוכב באחד הקליפים של עילי בוטנר ולאחרונה הוא אפילו החל את דרכו באוף-ברודווי, בהצגת פארודיה על הסדרה האהובה על כולנו, "Friends".

את רום שני, בן 25, סקספוניסט תל אביבי הוא הכיר אי שם בכיתה י', והשניים אפילו לא זוכרים איך או איפה. בנוסף ל'דניס לויד' לרום יש להקה בשם "אלסקה סנאק טיים", להקה אלקטרונית שעובדת על הרבה ניגודים והרבה כלים חיים. בדיוק עכשיו מתוכננת הנסיעה שלהם לרומניה, בה הם יופיעו בפסטיבלים שונים. בעבר הם כבר הופיעו ב"אינדי נגבים למיניהם", היו בטור גדול בהודו ועובדים היום על אלבום שני. חוץ מזה רום לוקח חלק בהרכב שנקרא הודנא אורקסטרה – שמאגד 12 נגני תזמורת שעושים מוזיקה מזרח אפריקאית-ישראלית, מנגן עם הראפרית אקו (שכבר קראתם עליה במדור המוזיקה שלנו), ועם הרכב מיוחד שמורכב מישראלים ופליטים מסודאן. בנוסף לכל הטייטלים הללו, הוא אפילו מורה לסקסופון ומוזיקה.

שניכם עובדים היום בלי הפסקה. איך בכלל הכל התחיל? החיבור לעולם המוזיקה?

תומר: "האמת שזה סיפור מצחיק. זה היה בכיתה ה', היינו חבורה של  15 חברים, נפשנו ופשוט החלטנו 'טוב, בואו נהיה להקה. מעכשיו כולנו להקה'. חילקנו בינינו תפקידים: הוא שר, אתה מנגן על גיטרה, אתה על תופים  ואני היחידי שלא הבין שזה משחק, שהם צוחקים. יום למחרת קבעתי שיעור גיטרה כי לא רציתי לאכזב אותם. מהר מאוד הבנתי שזאת הייתה בדיחה, אבל זה כבר הפך להיות הדבר היחייד שעניין אותי והתחלתי ללמוד גיטרה, הפקה, תופים ואני צולל בעולם הזה עוד היום, מתעסק בללמוד דברים חדשים כל הזמן".

רום: "אני מגיע מבית של מוזיקאים, אבא שלי מנצח מקהלות ואחי הגדול מנצח על תזמורות. כשהייתי בכיתה ב' אחי הגדול שמע ג'אז בבית וזאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי סקסופון. נכנסתי לחדר שלו בהלם, שאלתי אותו מה זה, רצתי לאבא שלי ואמרתי לו 'אני רוצה ללמוד סקסופון' ומשם הכל התחיל".

עבדתם גם בעבודות אחרות במהלך הדרך?

רום: "מלצרתי ליום אחד וזאת הייתה חוויה מזעזעת".

תומר: אני באמת לא רואה איך היית מלצר. הייתה תקופה בצבא שקצת התרחקתי ממוסיקה, שם התחלתי להתעסק בעריכת וידאו- דבר שאני עושה עד היום בניו יורק. גם פלרטטי קצת עם משחק, אבל כל מה שאני עושה בסופו של דבר תמיד מגיע למוסיקה

למה החלטת להתרחק מהמוזיקה בתקופת הצבא?

"לא הייתי משוכנע שזה המקום שלי בצבא, אז התגייסתי למגלן. היה לי רצון לעשות שירות משמעותי"

כשהכרתם, מלכתחילה נוצר גם חיבור מוזיקלי?

רום: בהתחלה היה יותר חיבור אנושי, לא חשבנו על הפן המוזיקלי. יחסית לחברות שלנו, מוזיקלית לא יצא לנו ממש מעט להפגש ולנגן יחד על במות, אולי פעמיים או שלוש לפני 'דניס לויד'. בחיים לא דמיינתי שהחיים שלי ושל תומר יתנגשו ונחלוק יחד במות"

תומר: "אנחנו חלק מחבורה שכולם מוזיקאים בה אבל זה ממש לא העיקר שלנו, זאת חברות שלא בהכרח קשורה למוזיקה".

אז איך זה באמת לחלוק במות ולעבוד עם חברים?

רום: "רק טוב. אין שום חסרונות".

תומר: "חוץ מזה שאנחנו חברים מאוד טובים אני חושב שכל אחד מאיתנו לחוד הוא איש מקצועי רציני. לכולנו יש מטרה משותפת שהלהקה תשמע כמה שיותר וטוב ושכולנו נמריא יחד".

איך הגעתם ליצור יחד על הבמה עם דניס לויד?

תומר: "ניר טיבור ורום התחילו לנגן יחד בחודש יוני או יולי וכשאני הצטרפתי לפני חודשיים וחצי הייתי בכלל בניו יורק. הוא אמר לי 'בוא נגרום לזה לקרות', הוא שלח לי את השירים ועשיתי חזרות לבד בחו"ל. כשהגעתי לארץ עשינו חזרה וחצי לפני ההופעות ועלינו. זה היה מאוד ספונטני ומדהים".

ככה עולים לבמה? בלי לשבת שעות על גבי שעות בחדר החזרות?

רום: "זה דווקא כיף, ניר רוצה לשמור עלינו חמים, שלא יימאס לנו מהשירים. שלא ייצא מצב שלעשות חזרות יהפוך לטרחה. הוא סומך עלינו כמוזיקאים ויודע שכל אחד מאיתנו יעשה מה שצריך כדי להגיע מוכן, ואז שומרים את ההתרגשות והכיף לבמה".

בארץ היו לכם שלוש הופעות "סולד אאוט". למה לא לקחת מקום יותר גדול?

רום: "חוכמת הבדיעבד, אם היינו יודעים שיהיה ביקוש כל כך גדול היינו נערכים לזה. ההופעה השלישית לא הייתה מתוכננת בשום צורה אבל כשראינו שהופעות נחטפו ויש כל כך הרבה אנשים מאוכזבים ניסינו למצוא לפחות עוד תאריך אחד לתת את מה שיש לנו. אני מאמין שכשנחזור נופיע במקומות יותר גדולים".

ממש הקדמתם את עומר אדם.
רום: "כן, ממש, זה היה אותו סיפור!"

לא ציפיתם שזה מה שיקרה?

רום: "לא עד כדי כך, אבל אנחנו כן מקבלים הודעות מחמיאות ולפעמים גם ברחוב עוצרים אותנו ואנחנו מרגישים את האהבה מהקהל. אחד היתרונות של ניר זה שהוא מאוד מכיר את הקהל שלו. זה מדהים בעינינו, ההבנה שלו והעובדה שחשוב לו לשמור על קשר עם הקהל ברשתות החברתיות ובכל מקום".

תומר: "הוא מכיר ומכבד את הקהל, גם בהופעות הוא דיבר על זה, על זה שהקהל חשוב לא יותר מהכל וכשהתקשורת ביקשה ממנו כרטיסים על חשבון מעריצים הוא צחק להם בפנים. היה לו חשוב שמי שבאמת ירצה יגיע".

אבל עם כל העבודה והאהדה בארץ עיקר העבודה שלכם זה בחו"ל.

רום: "'דניס לויד' זה כבר שם עולמי, הייתי עם ניר לפני כמה חודשים באיטליה ובגרמניה, יש שם הייפ מטורף עפים עליו שם וכיף לנו נורא. הכי כיף להופיע בארץ ומן הסתם שעוד נחזור, אבל העולם מחכה לנו גם. לניר נורא חשוב להגיע למקומות שיש לו שם קהל, גם אם זה מקומות שלא נשמעים אטרקטיביים במיוחד לנסיעה, אני לא רוצה להעליב אף מדינה אבל אנשים אומרים אם אתה מוזיקאי סע ללונדון, ברלין ופריז והוא אומר אם אני מוזיקאי אני אסע גם לגיאורגיה, לדרום אפריקה, איפה שאנשים רוצים את המוזיקה - אנחנו נהיה שם".

לסיכום, אילו שיתופי פעולה נוספים הייתם רוצים לעשות בארץ ובעולם?

תומר: "הייתי שמח לעשות שיתוף פעולה עם רדיוהד אבל אני חושב שאם הייתי עם תום יורק (סולן הלהקה - א.ר) באותו חדר לא הייתי מסוגל להוציא מילה אז אני לא יודע אם זה אפקטיבי. הייתי רוצה לעשות עוד ברודווי, לנגן במחזות זמר הכי גדולים. בישראל - אני מאוד אוהב את מה שאסף אמדורסקי עושה, שלומי שבן מדהים בעיניי ולמען האמת שהיה מרגש אותי במיוחד לעשות שיר עם ערוץ הכיבוד".

רום: "הבעיה אצלי זה שמושאי ההערצה שלי או מתים או זקנים מדי בשביל לשתף פעולה, וגם אם יש אמנים שאני רוצה לשמוע בלופים אני לא בהכרח ארצה לשתף איתם פעול. עם כל הכבוד תטום יורק ויש המון כבוד, לנגן עם תומר רבינוביץ' בסוף יותר עושה לי את זה. שיתופי פעולה זה בעיניי קודם הגורם האנושי, אתה שומע מוזיקה של בן אדם אבל לא יודע מי הבן אדם מאחוריה".