השיר שלנו: "מפספסים אנשים בגלל סטיגמות"
במהלך החיים אנו שומעים אלפי שירים. בשלב מסוים אנו נתקלים בשיר אחד שיוצר בליבנו הזדהות עמוקה וכנה ואנו מרגישים שהוא נכתב בשבילנו. בכל שבוע כתב אחר של ערוץ המוזיקה שלנו יספר על שיר מיוחד עבורו - השיר שלו
אני הילה, בת 17, חובבת מוזיקה מגיל מאוד צעיר וכמו כולנו גם לי יש את השיר הזה שנחקק לי בלב. השיר הזה שאני נזכרת בו לעיתים קרובות והשיר הזה שהצליח לעורר בי רגש מיוחד. אני מדברת על השיר "ויקיפדיה" של חנן בן ארי.
עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:
- טופ 5: חמשת השירים הטובים ביותר של פינק
- לא עוצר: עדן חסון משחרר את "מתפוצץ לי הראש"
- סיכומוזיקלי: כוכבת "אילת" בקאבר מרגש
מניחה שאתם כבר מכירים את השיר, אבל אספר לכם עליו מנקודת המבט שלי ואספר למה בחרתי דווקא בשיר הזה. מה בעצם כל כך במיוחד בו עבורי? הוא מדבר על הסטיגמות שהחברה שלנו הכתיבה במהלך השנים ולצערי, ממשיכה להכתיב עד היום. אנחנו מפספים אנשים מדהימים עם לב רחב ואוהב רק בגלל הסטיגמות, התפיסה הזו שאנחנו כביכול מכירים ויכולים לשפוט אדם בלי באמת להכיר אותו.
השיר של בן ארי, שיצא ליוטיוב בשנה שעברה גרם לי להיזכר בתקופת החטיבה. היינו חבורה די מגובשת של בנות שרק מתחילות להכיר את העולם האמיתי. או איך שאני אוהבת לכנות אותו: "עולם הסטיגמות שצריך לנפץ". לא פעם הרגשתי שילדה מסויימת נמצאת הרבה בצד. ובכלל, הרגשתי שאולי גם אני התרחקתי ממנה שלא במכוון. לא הבנתי למה וניסיתי לברר. ואז זה היכה בי. לא לראשונה, כי כן נתקלתי במיקרים דומים בעבר. אבל פתאום הבנתי שנוצרה סטיגמה על חברה שלי. שמועות התחילו לרוץ מפה לאוזן במהירות כזו שלא רחוקה ממהירות ה"Send" בווטסאפ.
יודעים למה הסטיגמה נוצרה? אך ורק בגלל הלבוש והדיבור שלה. אף אחד לא באמת התעניין וניסה להבין מי היא באמת. כשעלינו לתיכון הרוחות נרגעו אבל מבחינתי, זה כמו דף שנקמט ולעולם לא נצליח להשיב אותו לקדמותו. המקרה הזה זה רק סיפור אחד ממספר סיפורים שנחשפתי אליהם בתקופת הלימודים. כולנו נחשפים לתגובות, אמירות ופוסטים גזעניים הקשורים בצבע העור, בנטיות מניות או בדעה של האחר שאנחנו לא מסכימים איתה. ולרוב, לצערי, גם נותנים לזה יד בלי לשים לב.
אנחנו מסכמים אנשים תחת כותרות שקבועות מראש. בן ארי מציג בפנינו סטיגמה אחר סטיגמה ומציב לנו "מראה" מול הפנים שמשקפת את התפיסה השגוייה שכולנו סובבים סביבה. מדהים כמה שיר קצר של שלוש דקות יכול להעביר מסר עצום עם כוונה אמיתית. אנחנו מפספסים אנשים בדרך שלנו. בואו ננסה, רק ננסה: לא לסכם יותר אנשים בויקיפדיה.
|