אוהד שרגאי לוקח חלק כבר שנים רבות בהרכב "עילי בוטנר וילדי החוץ", אך מעבר לפרונט ולבמה, הוא גם כותב לא מעט שירים. בראיון מיוחד הוא מדבר על הביקורות הרבות שקיבל שיר האירוויזיון שכתב - 'Home', על תחילת דרכו, ועל הבחירה בין הבמות למאחורי הקלעים. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• ביקורת אלבום: אד שירן מפתיע עם שירי ראפ רבים
• לבד על הגג: רותם כהן משחרר סינגל בהפתעה
• מי זאת? קרן פלס משחררת קליפ עם נועה קירל

ספר לנו על תהליך היצירה שלך מהתחלה ועד היום. איך התחלת לכתוב? 

"התחלתי לכתוב שירים כבר בגיל 10. למדתי בחוג אורגנית, והייתי מנגן שירים שאני אוהב משמיעה (ירדנה ארזי ועופרה חזה כיכבו אצלי על האורגנית), ולאט לאט התחלתי לכתוב בעצמי. עם סיום שירותי הצבאי בלהקה צבאית התחלתי ללמוד ברימון, ושם לקחתי המון קורסי כתיבה והלחנה". 

אחרי שנים רבות בהן אתה לוקח חלק בהרכב "עילי בוטנר וילדי החוץ" ולאחר שגם כתבת שירים רבים, מה אתה אוהב יותר - להיות בקדמת הבמה או מאחורי הקלעים? 

"אני חושב שקודם כל אני זמר. אני אוהב לשיר, ואני אוהב מאוד להיות על במה. אני נהנה מתחושת הנתינה. יש על הבמה חופש גדול שלא מתאפשר לי ביום יום, ויש בזה משהו מאוד משחרר. גם על הבמה נוצר קשר בלתי אמצעי עם המאזין ועם הקהל - דבר שלא מתאפשר לך כשאתה כותב שיר בחדר בבית. התגובה המיידית של הקהל, הכפיים והחיבוק- זה כמו מזון בשבילי. ואני אוהב לאכול. תמיד אהבתי". 

היו לך רגעי משבר בתחום הזה, או פעמים שחשבת לוותר? 

"בוודאי. היו לא מעט כאלה. גם ממש לאחרונה, רגע לאחר שהשיר שכתבתי יחד עם ענבר ויצמן לאירוויזיון פורסם וקיבל המון ביקורות שליליות - היו לי מחשבות כאלה. זה עולם מאוד קשוח ומאוד לא פשוט. קיבלתי תגובות איומות. אנשים שלחו לי הודעות פרטיות כמו 'חבל שנולדת', 'אם לא היית נולד אז השיר המכוער הזה לא היה יוצא לאויר העולם' ודברים מהסוג הזה. היו גם כמה שהלכו כמה צעדים קדימה ואחלו לי להתאבד. אז כן. ברגע שאתה קורא תגובה כזו - זה כואב. וכשקבלתי מבול של כאלה - זה כאב לא מעט. חשבתי שלעולם אף אחד לא ירצה יותר לשמוע שירים שלי. אבל אז הבנתי שיש בפניי שתי ברירות: האחת - להשאר לבכות בבית, והשניה - לשים קצוץ ולהמשיך בעשייה שלי, וגם להנות מהדרך. יש ביקורות שאפשר ללמוד מהן, וזה חשוב - כמו בכל מקצוע. ביקורת, כשהיא בונה, היא מאפשרת לך להתקדם, להשתכלל. אבל מילים שנורות רק בכדי לפגוע - אין להן מקום בשיח, בעיני. למה השנאת חינם הזאת? האם זאת החברה שאנחנו רוצים להיות בה?".

ציפית לביקורות הרבות ששיר האירוויזיון 'Home' קיבל? 

"האמת שכן. היו לי גם חילוקי דיעות עם איך שהשיר בסוף נשמע לפני יציאתו, וידעתי שלא כולם יתחברו לשיר, אחת מהסיבות הייתה כי זה הגיע שנה אחרי ״טוי״ ואנשים אוהבים שירים שמחים. בטח בתחרות פופ כמו האירוויזיון. אבל השיר נכתב לקובי מרימי אשר בולט ברגישותו ובביצועי הבלדות המרגשות שלו. אז לחלק מהביקורות ציפיתי, אבל לא ציפיתי לשיח, לעלבונות, להלעזות ולהשפלות שהשיר קיבל. כמו שאמרתי קודם, יש ביקורת ויש דרך לומר אותה. הרגיש לי שהיה מאוד אופנתי ׳לרדת׳ על השיר ומי שיורד עליו הכי הרבה ובצורה הכי חמורה מקבל יותר לייקים. זה כמו לראות בריונות נגד הילד שלך ברשת. זה לא פשוט".  

ישנן לפעמים תחושות החמצה או באסה כאשר שיר שאתה כתבת מצליח, ונותנים את הקרדיט בעיקר לזמר המבצע? 

"לא. אני נהנה מהנתינה, מחווית השיתוף ומהתמלוגים. חלק מלעשות אומנות זה גם לעשות ולהרבות טוב בעולם. שירים שאני כותב לעצמי, שהם מאוד אישיים, נשארים אצלי. כשאני כותב שיר לאמן אחר - אני מכוון אליו. ולכן, אני לא מפתח היאחזות מאוד גדולה בחומר. אני כמו אמא פונדקאית במקרים האלה". 

אתה מרגיש שאתה תורם לאנשים בעזרת השירים והטקסטים שאתה כותב? 

"בהחלט. אני מקבל המון תגובות מאנשים על שירים ועל כמה שהם נותנים להם כוח. על השיר האחרון שלי, פה גדול, יש כבר מאות תגובות ביוטיוב והרבה מהם נערים שמאוד מזדהים עם השיר. הם מרגישים כאילו נכתב עליהם. זה משמח מאוד שמוזיקה יכולה לחבר בין כל כך הרבה אנשים". 

קהל היעד שלך הוא מגוון, אך האם זה קל יותר לכוון כבוגר, לקהל בוגר - הרי אתה יודע מהן הנקודות הכי כואבות ומרגשות אצלם?

"הרבה מאד ילדים ונוער מקשיבים לשירים שלי. אני לא מכוון לקהל או לגיל מסויים. אני כותב על החיים, מנקודת מבט של אחד שעבר לא מעט, אבל עדיין מרגיש ילד בעצמו. וכל אחד בעולם הזה סוחב איתו שק משלו. לכולנו יש בעיות. אני לא יכול לכתוב על בעיות של אחרים. אני כן מוצא בסופו של דבר ששיר זה רגש - ורגשות כולנו חווים. ועם זה אנשים מזדהים. עם הרגש שהמוזיקה מעבירה בהם".

מה קורה במצב של מחסום כתיבה או כשאין לך רעיונות?
"אני קורא ספרים, הולך לקולנוע, עושה לעצמי ׳תרגילי כתיבה׳ רק בשביל לכתוב. ולפעמים זה גם בסדר להגיד ׳טוב. אני לא במוד עכשיו. לא בכוח׳ וללכת לראות הישרדות או משהו. המוח צריך מנוחה מדי פעם בחיים המטרידים והעמוסים האלה. מזל שיש את ליהיא גרינר שתשכיח ממני קצת את היומיום. חולה עליה!". 

יש זמר שהיית רוצה לכתוב לו שיר ועוד לא יצא לך? 

"לריטה. כבר שנה אני מנסה לדייק את זה". 

אחרי שאתה כבר שנים בתחום ושאתה נחשב כיום לכותב וזמר עסוק במיוחד, תסתכל במבט לאחור - אילו טיפים היית רוצה לקבל כשהיית צעיר יותר ולהעביר עכשיו לכותבים וזמרים צעירים כיום?

"תכתבו. הרבה. כל הזמן. תחשבו מה אתם רוצים להגיד! יש כ״כ הרבה שירים על כלום ושום דבר. ואומנות, ומוזיקה בפרט, נועדו גם לעורר מחשבה, הזדהות, לדבר מחאה. יוצאים בארץ כ-300 שירים מדי שבוע. מעטים מהם יצליחו באיזושהי מידה. תכתבו הרבה בשביל להגדיל את הסיכויים שלכם. תכתבו עם אנשים. זה מעורר השראה וגם מאוד מקרב. ותזכרו - מוזיקה היא תרפיה. תשתמשו בה. בין אם בלהאזין לה, ובין אם בליצור אותה".