©
צילום: באדיבות יחסי ציבור
מאחורי השירים: אופיר מלול בדרך לשיתוף פעולה בינלאומי
מאחורי השירים האהובים עליכם עומדים לא מעט כותבים, מלחינים ויוצרים. אופיר מלול, מפיק ויוצר מוזיקלי, דיג'יי, ולעיתים גם כותב שירים, מדבר על עולם היצירה לעומת עולם הבמות, על הקשיים, השיטות, וחושף את הסודות שמאחורי הפקת השירים
עשו סאב
אופיר מלול הוא אחד מן היוצרים והמפיקים המוכרים בתעשייה. לאחר שהופיע ברחבי העולם, יצר שירים לזמרי ענק, ולאחרונה, חנך אולפן חדש ומקורי, שלא ראינו כמוהו מעולם - מלול מדבר על הצד הפחות טוב שמאחורי היצירה, היכן הוא שואב השראה, מגלה לנו איך הוא יודע מה עובד עבור הקהל הצעיר וחושף לנו את הסודות הכי גדולים שמאחורי הלהיטים.
עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:
ספר לנו על תהליך היצירה שלך מהתחלה ועד היום. איך התחלת לכתוב, ליצור ולהפיק לאמנים הכי גדולים בישראל?
"מאז שאני זוכר את עצמי גדלתי לסביבה מוזיקלית, כל האחים של אמא שלי ניגנו תמיד על גיטרות, קלידים, וחלקם שרו וניגנו בהרכבים מוזיקליים. בגיל חמש התחלתי לנגן על פסנתר וכנער נחשפתי לתחום הבמה והבנתי שהדבר שהכי הייתי רוצה לעשות זה לגרום לאנשים להקשיב לי דרך המוזיקה. וככה התחלתי לנגן כדיג'יי במועדונים ופסטיבלים ברחבי הארץ. תוך כדי, התחלתי ללמוד הפקה מוזיקלית. בהתחלה זה היה בשביל מוזיקה שאני מייצר וכותב לעצמי - מוזיקה אלקטרונית. כבר בגיל 18 הוצאתי את האלבום הראשון שלי, שזכה להצלחה ענקית בדרום אמריקה והביא אותי לסיבובי הופעות ברחבי מקסיקו וברזיל, במקביל לביקוש של הופעות במועדונים הגדולים ובפסטיבלים גם בסצינה הישראלית. אחרי חמישה אלבומים שהפקתי לעצמי בז’אנר האלקטרוני, הרגשתי שאני בשל להתחיל להפיק ולכתוב עבור אמנים אחרים, ובעצם להיפתח לעוד ז’אנרים ועולמות מוזיקליים שלא נגעתי בהם קודם, כמו פופ, מזרחית, היפ הופ, טראפ וכו׳. ולתת שם את הטאץ׳ שלי מתוך העולם האלקטרוני שממנו באתי".
"מאז שאני זוכר את עצמי גדלתי לסביבה מוזיקלית, כל האחים של אמא שלי ניגנו תמיד על גיטרות, קלידים, וחלקם שרו וניגנו בהרכבים מוזיקליים. בגיל חמש התחלתי לנגן על פסנתר וכנער נחשפתי לתחום הבמה והבנתי שהדבר שהכי הייתי רוצה לעשות זה לגרום לאנשים להקשיב לי דרך המוזיקה. וככה התחלתי לנגן כדיג'יי במועדונים ופסטיבלים ברחבי הארץ. תוך כדי, התחלתי ללמוד הפקה מוזיקלית. בהתחלה זה היה בשביל מוזיקה שאני מייצר וכותב לעצמי - מוזיקה אלקטרונית. כבר בגיל 18 הוצאתי את האלבום הראשון שלי, שזכה להצלחה ענקית בדרום אמריקה והביא אותי לסיבובי הופעות ברחבי מקסיקו וברזיל, במקביל לביקוש של הופעות במועדונים הגדולים ובפסטיבלים גם בסצינה הישראלית. אחרי חמישה אלבומים שהפקתי לעצמי בז’אנר האלקטרוני, הרגשתי שאני בשל להתחיל להפיק ולכתוב עבור אמנים אחרים, ובעצם להיפתח לעוד ז’אנרים ועולמות מוזיקליים שלא נגעתי בהם קודם, כמו פופ, מזרחית, היפ הופ, טראפ וכו׳. ולתת שם את הטאץ׳ שלי מתוך העולם האלקטרוני שממנו באתי".
"הבנתי שאני רוצה לגרום לאנשים להקשיב לי דרך המוזיקה". אופיר מלול © באדיבות יחסי ציבור
ידוע לכולם מה זה אומר לכתוב ולהלחין שירים, אבל תסביר לאלה שפחות מבינים בעולם המוזיקה - מה זה אומר בעצם להפיק שיר? מה אתה עושה בתפקידך כמפיק מוזיקלי?
"הפקה היא בעצם ליצור חיים לשיר, זאת אומרת - לקחת את המילים שנכתבו על הדף ואת הזמזום של הלחן שרץ בראש - לחבר את הכל ולהעביר את המסר. לפעמים ההפקה מספרת לנו דברים שהטקסט לא. בתור מפיק אני יוצר ביט, מלביש את האינסטרומנטים הנכונים, משלב בין כלים חיים כמו גיטרות, פסנתרים, תופים וכדומה, לבין סאונדים אלקטרוניים, כינורות, קלידים ושכבות נוספות של קולות, הרמוניות וכל מה שאני מרגיש שהשיר דורש. המטרה היא בעצם לשדר את האווירה הנכונה ולספר את הסיפור מזווית אחרת לצד המילים או מאחוריהם. ההפקה מדגישה את הטקסט וגורמת לנו להרגיש את השיר ולא רק לשמוע אותו".
יצרת והפקת שירים לזמרים רבים שהפכו ללהיטי ענק. איך ההרגשה?
"ההרגשה מדהימה כל פעם מחדש. היצירה היא תהליך כל כך מרגש ומרתק, ועם זאת יכול להיות גם תובעני ואפילו מתסכל לפעמים. יש ימים שאני פשוט לא אוכל, לא שותה ולא יוצא מהאולפן, עד שאני מגיע לתוצאה שאני מרוצה ממנה. אין ספק שכאשר פרוייקט יוצא לאור ומקבל את ההכרה הראויה לו, מקבל תגובות מפרגנות וקהל שמחבק ואוהב את השיר - תחושת הסיפוק שאחר כך היא אדירה".
אם כבר דיברנו על כך שזה עלול להיות עולם תובעני לפעמים - האם היו לך פעמים שנשברת וחשבת לוותר?
"רגעים של משבר מגיעים לפעמים. יש ימים שאני פשוט מרגיש שאני מפספס כל כך הרבה דברים אחרים בחיים בגלל שכל כולי נמצא במוזיקה ועושה ויתורים ענקיים לטובת הזמן שלי באולפן והעבודה שלי עם אמנים אחרים. אבל אחרי הכל, איך שאני לא הופך את זה, אני מרגיש שלא נועדתי לעשות משהו אחר ושהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני. וכמובן שאני מודה כל יום מחדש על כך שזכיתי לעסוק ולהתפרנס ממשהו שאני כל כך אוהב!".
אתה גם עובד כדיג'יי ומופיע על המון במות, ואתה גם יוצר ומפיק שירים. לאיזה עולם אתה יותר מתחבר - לפרונט או למאחורי הקלעים?
"היום, אחרי המון שנים בהן הופעתי בבמות גדולות בארץ ובעולם ונהניתי מלהיות בפרונט, למדתי לאהוב את התהליך שמאחורי הקלעים. תהליך שבו אני עומד מהצד ורואה איך בזכות העבודה, היצירה והניסיון שלי, אני יכול להביא אמן אחר לעמוד על במה ולרגש קהל עם שיר או הפקה שאני יצרתי עבורו ושהוא יזכה לאהבת הקהל בדיוק כמו זאת שאני מכיר מהרגעים שאני מופיע כאמן בעצמי. במקרה שלי, אני לא צריך לבחור למה אני מתחבר יותר, משום שאני עדיין נהנה משני העולמות והחוויה בכל אחד מהם היא שונה לגמרי. אני לא רואה את עצמי מוותר על האפשרות להופיע או להפיק כל עוד אני יכול!"
"למדתי לאהוב את התהליך שמאחורי הקלעים" - אופיר מלול. תמונה באדיבות יחסי ציבור
ישנן תחושות החמצה או באסה כאשר את רוב הקרדיט מקבל בעיקר הזמר המבצע, ולא אלו שעומדים מאחורי יצירת השירים?
"לא אשקר, המון פעמים אני מרגיש שלא מעריכים מספיק את אלו שעובדים מאחורי הקלעים ועובדים ימים ולילות כדי שהשיר ייצא לאוויר העולם. אבל אחרי הכל, הזמר הוא זה שסוחב את השיר והופך להיות הפנים והקול שלו. באופן כללי, אני מרגיש שבשנים האחרונות יש יותר מודעות ורצון גם לקהל להתעניין ולבדוק מי אחראי על המילים, הלחן וההפקה שמאחורי השירים שהם אוהבים. פעם לא היו נותנים אפילו קרדיט בשירים שהיו עולים ביוטיוב, אז אני מתנחם בזה שהיום זה השתנה".
מעבר לכך שאתה מפיק שירים, אתה גם כותב לעיתים. האם יצא לך ליצור שיר שלא הזמינו מראש, ולדמיין לאיזה זמר אתה רוצה שהוא ילך?
"וואו, כמובן. אבל זה אף פעם לא קורה כמו שאני מדמיין בהתחלה. מדהים אותי כל פעם מחדש איך הדברים מתגלגלים כשיש לי כבר תמונה מלאה לשיר ואני יודע בדיוק איך אני רוצה אותו ואז מגיע זמר לא צפוי שפשוט נותן לשיר זווית אחרת לגמרי. במקרים כאלו אני מצטמרר ומבין שזה זה. אחד מהשירים שלי "רצה עד אליי" כדוגמא, ישב אצלי במגירה חמש שנים. הוא היה במקור שיר מזרחי חד משמעי שהוקלטו עליו כמה זמרים גדולים ומוכרים מהז’אנר ומשהו שם בכל זאת הרגיש לי לא שלם. עד שהגיע הזמר עומרי סבח שהעלה סקיצה על השיר ופתאום השיר קיבל משמעות חדשה שגרמה לי להבין שזה פשוט זה!".
מלול שיתף אותנו בשני סרטונים בלעדיים. האחד - הוא משמיע לאיתי לוי את הסקיצה של "רצה עד אליי" על מנת שילמד את השיר ויעלה על סקיצה משלו. כך זה נשמע:
איתי לוי בשמיעה ראשונית ל"רצה עד אליי"
בסרטון השני - עומרי סבח מבצע את "רצה עד אליי" בפעם הראשונה, לאחר ששמע את הסקיצה, ומתאימים את הסולם שמתאים לסבח. סרטון בלעדי לסקיצה הראשונה:
עומרי סבח הוא זה שביצע את "רצה עד אליי"
חנכת ממש לא מזמן אולפן חדש ולא רגיל במיוחד. שיש בו אפילו בריכה! מה עומד מאחורי ההחלטה להשקיע כל כך הרבה באולפן כזה, ולא באולפן רגיל?
"מדובר באולפן שהוא הרבה מעבר לאולפן סטנדרטי, המקום מבית ALONIPRO הפקות וייצוג אמנים. הוא נועד בשביל לתת את כל מה שאומן צריך תחת קורת גג אחת. זו סביבת עבודה מטורפת במתחם ענק שעובדים בו כמה מוזיקאים מוכשרים ומעבדים שהם כמו משפחה אחת גדולה. ביניהם: אושר כהן, דביר (DGK) גיל קהלני, רועי מאנה ואבישי אזיקרי לצד אנשי מדיה, שיווק, יחסי ציבור, במאים וצלמי קליפים. יש בו גם חדר חזרות מאובזר, בקיצור, חממה שמספקת לאמן מתחיל או אמן פעיל ומוכר את כל מה שהוא צריך במקום אחד. את המיזם המטורף הזה הקימו איש העסקים חיים אלוני ואשתו תפרח אלוני שמציגים סטנדרט אחר לתעשיית המוזיקה בישראל! כמובן שהמעטפת והנראות של המקום היא נטו כדי ליצור ולהשלים את הכל עם וויב חדשני, צעיר וסביבה שפשוט יהיה כיף להיות ולעבוד בה!".
"האולפן עם וויב חדשני וצעיר". © באדיבות יחסי ציבור
אתה מרגיש שהשירים שלך תורמים לאנשים?
"כל שיר והמטרות שלו כך שזה משתנה. אך לכל שיר יש קהל בסופו של דבר והרעיון הוא שאנשים יתחברו לשיר מהמקום שלהם. נתקלתי במקרים קיצוניים כמו שמישהו בברזיל הגיע להופעה שלי והראה לי שהוא קעקע שם של אחד מהשירים שלי ״See And Believe” על הזרוע וסיפר שזה שיר שליווה אותו ונתן לו כח בתהליך שיקום מתאונה שעבר. ויש גם את המצבים הכי פשוטים שאני נתקל בהם, כמו זה שאחיינים שלי הגיעו למופע חנוכה האחרון שהפקתי מוזיקלית ״Next Fest” וצורחים יחד עם קהל שלם את השירים! בשביל רגעים כאלה אני עושה מוזיקה!".
קהל היעד שלך הוא מגוון, אך נוגע בעיקר בבני נוער. איך כאדם בוגר, אתה יודע מה עובד עבור הקהל הצעיר?
"שאלה טובה, פה עולם ההופעות עוזר לי מאוד. על הבמות בדרך כלל אני מופיע מול קהל של בני נוער וצעירים. שם אני יכול פיזית לראות למה הם מתחברים ולמה פחות, מה עובד יותר ומה לא, וכמובן שהפעילות השוטפת שלי ברשתות החברתיות עוזרת מאוד".
מה קורה במצב של מחסום או כשאין לך רעיונות - מאיפה אתה שואב השראה?
"לרוב אני מנסה לעשות את זה בצורה הכי טבעית. אם אני צריך לכתוב שיר מרגש אני מחפש את המקום הזה אצלי, מתחבר אליו ופשוט נותן לזה להציף אותי ולהביע את זה במילים, בלחן ובהפקה כשאני במוד המתאים. יש מקרים קיצוניים, שבהם אני מרגיש שאני חייב למלא את עצמי מחדש ושאני חייב לקחת פאוז מהכל. במקרים כאלה אני פשוט מרשה לעצמי לצאת לאיזו חופשה קטנה באיזשהו יעד בעולם. להתנתק קצת מהכל לקבל השראה מהעולם ולמלא מצברים".
יש זמר שהיית רוצה ליצור ולהפיק לו שיר ועוד לא יצא לך?
"יש מישהו שכבר הרבה זמן היה אצלי על הכוונת, מדובר באחד הזמרים הגדולים מהעולם, בימים אלו יש מגעים ודיבור רציני על עבודה משותפת בינינו. מבטיח לעדכן בקרוב כשזה קורה!".
במבט לאחור, אילו טיפים היית רוצה לקבל כשהיית צעיר יותר ולהעביר עכשיו ליוצרי מוזיקה צעירים כיום?
"בעיקר להאמין במה שאתה עושה! תמיד יהיו כאלה שיזלזלו וינסו לגרום לך לחשוב שזה לא יצליח! הטיפ הכי חשוב הוא לא להתפשר ולעשות את מה שאתה מאמין בו עד הסוף!".
"יש מגעים ודיבור רציני עם אחד הזמרים הגדולים בעולם על עבודה משותפת בינינו" © באדיבות יחסי ציבור
|
תגובות