בשנים האחרונות הם הפכו לצמד. כל אחד מהם טעם מעולם הבמות והשירה, אך לבסוף הבינו כי המקום האמיתי שלהם הוא מאחורי הקלעים. אי שם, באולפנים. הם עושים את העבודה הקשה, רגע לפני שהשיר נשמע באוזן שלכם. הם הספיקו לכתוב את כל הלהיטים האהובים עליכם, ובין להיט ללהיט, אנחנו תפסנו אותם לשיחה מעניינת במיוחד. קבלו אותם - רון ביטון ומאור שיטרית, צמד היוצרים והכותבים שמאחורי השירים האהובים עליכם!

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הלם בעולם המוזיקה: להקת BTS מודיעה על הפסקה
• Fun Fact: העובדות שלא ידעתם על ריהאנה
  
• ערב טוב לך: עדן בן זקן משחררת את "בונסוואר"

ספרו לנו על תהליך היצירה שלכם מהתחלה ועד היום. איך התחלתם לכתוב, להלחין וליצור לאמנים הכי גדולים בישראל?

"קודם כל אני עושה מוזיקה בכללי מגיל 14. הייתי עוסק בזה עד 2009 בערך. ב-2010 הוצאנו את האלבום של האידיוטים, הייתי חלק מהרכב 'האידיוטים' - אני, 69, איזי וסקי - ארבעה ראפרים בלהקה שנקראת האידיוטים. ואז הפסקתי עם המוזיקה, פניתי יותר לעולם העסקים בתל אביב ופתחתי שלושה מועדונים של היפהופ שאני גם הבעלים שלהם" מספר רון על תחילת דרכו במוזיקה, וממשיך ומספר על ההיכרות שלו עם החצי השני מהצמד - הלוא הוא מאור שיטרית - "אחרי כמה שנים מאוד דגדג לי לחזור למוזיקה, מאוד רציתי להתחיל לכתוב ודברים כאלה והתחלתי גם לכתוב בבית ואז נזכרתי כזה שפגשתי את מאור באיזה מועדון בתל אביב ואני הכרתי את מאור דרך עומרי (69) כשעוד היינו ראפרים בנהריה, בגיל 16.

"תמיד אהבתי את הדברים שמאור עושה - איך שהוא מלחין, איך שהוא מפיק את הדברים. אז פניתי אליו.. התקשרתי אליו ואמרתי לו 'בא לך להלחין לי כמה טקסטים שכתבתי?'. אחר כך נפגשנו ובהתחלה עשינו איזה כמה שירים לא משהו כי עוד לא מצאנו את הכימיה בנינו ואת איך אנחנו בדיוק מסתנכרנים אחד עם השני. אבל אחרי איזה חודשיים, הראשונה שלקחה מאיתנו שיר זו הייתה אתי ביטון, ואז אחרי זה הגיע שלומי שבת וליאור נרקיס. הכל התחיל לגדול כמו איזה צמח כזה שמשקים אותו בעבודה קשה ולאט לאט הוא צומח. את שלומי שבת הכרתי דרך מנור - הבת שלו חיפשה מישהו שיכתוב לו שירים ועברה שמועה מפה לאוזן שרון ביטון ומאור שיטרית הם כותבים ומלחינים ואז עוד בן אדם פונה אליך ועוד בן אדם פונה אליך וככה אתה מתחיל לפרוח לאט לאט".

מאור שיטרית מספר על סיפור ההכרות שלהם ועל תחילת העבודה המשותפת שלהם יחד - "אני ורון מכירים מגיל 16, עוד מהתקופה שהייתי שר. אפילו הוצאנו שיר ביחד, שבו שנינו שרים. ניתקנו קשר לכמה שנים, ואז עברתי לתל אביב, והוא כבר היה גר פה. הוא התקשר אליי יום אחד ואמר לי שהוא רוצה שאני אעשה לו סקיצה. שהוא רוצה לכתוב שירים, ואני ילחין אותם ויעשה להם סקיצות. הוא היה בא ופשוט משלם לי כסף" צוחק שיטרית ומוסיף "ואז הבנתי שיש פה דברים טובים. אמרתי לו שמהיום אנחנו שותפים ועובדים ביחד, וזהו, כך התחלנו להכין שירים לזמרים". 

כששאלתי אותם איך ההרגשה ליצור למיטב האמנים בישראל, ענה לי רון כי: "האמת שלפעמים זו הרגשה מוזרה קצת כי בסופו של דבר אתה לוקח את הדברים האישיים שאתה כותב, את הסיפורים שלי ושל מאור (כי בדרך כלל כל מה שאנחנו כותבים זה דברים מאוד מאוד אמיתיים) ופתאום אנחנו יושבים באיזה חדר קטן שזה בעצם האולפן שלנו ואנחנו כותבים שם את הדברים הכי שלנו, הכי מהלב שלנו. כותבים את הסיפורים שאנחנו עוברים. פתאום אתה אחרי זה מוזמן לאיזו הופעה, סתם דוגמה של איתי לוי ואתה שומע שלושת אלפים, ארבעת אלפים איש צורחים את המילים שלך. אז קודם כל, זה כיף וזו זכות מאוד מאוד גדולה ומצד שני זה גם קצת הלם. שוק שאתה בכלל מגיע למצב שאל הסיפורים האישיים שלך, כל כך הרבה אנשים מתחברים". 

ואילו שיטרית ענה, "הרגשה מרגשת. כל שיר זה משהו אחר, כל שיר מגיע להצלחה כזאת או אחרת. באמת כל שיר מרגש בדרך אחרת. זה תמיד כיף לשמוע ששיר מצליח ושאנשים אוהבים ומתחברים".

"תחום המוזיקה ידוע כתחום קשה. תמיד יש עליות וירידות. הרבה פעמים אנשים אומרים לך 'לא' על דברים שאתה עושה ולא תמיד הכל וורוד כמו שזה נראה. יש גם הרבה שירים שפחות מצליחים" מספר שיטרית על הקשיים בעולם המוזיקלי. "אני חושב שדווקא מהרגעים האלה, הפחות טובים, אתה דווקא צומח, מייצר רעיונות חדשים וחושב על איך בפעם הבאה זה כן יעבוד". 

ביטון גם הוא חושף על רגעי המשבר, "אף פעם לא חשבתי לוותר. אף פעם לא. יש לי גם קעקוע על היד שהוא של המוזיקה עם מוניטור כזה של חיים, שבלי המוזיקה אין חיים אז לעולם לעולם לעולם לא וויתרתי על המוזיקה אבל רגעי משבר תמיד יש. כמו שלפעמים אתה חושב ששיר הולך להיות ממש ממש טוב ואז הוא יוצא החוצה והוא לא מה שציפית, התגובה של הקהל פחות טובה וזה לא להיט גדול כמו שחשבת. אבל אנחנו מתנחמים בזה שעשינו את שלנו על הצד הכי טוב שיש. אמנם זה קצת מבאס שאתה מאמין כל כך בשיר ופתאום הוא לא מצליח, אך הנחמה היחידה שיש בזה היא שאנחנו עצמנו נתנו את המאה אחוז שלנו ונתנו את כל האמת שלנו. אלו לפעמים הרגעי משבר האלה שלפעמים יש שיר שאתה ממש חושב שהוא יצליח ופתאום יש נחיתה קטנה והוא לא עובד כמו שציפית".

רון, יצרת שיר יחד עם ג׳ורדי ואיתי שמעוני אותו מבצעת אלין כהן, והוא בעצם מייצג פרסומת לחברת המשקפיים אופטיקנה. איך ההרגשה לקחת חלק בפרסומת? יצא לך פעם לעשות משהו דומה?

"יצא לנו לעשות, לי ולמאור, הרבה טלויזיה כמו תוכניות בוקר בשישי, מעברונים לתוכניות ספורט וכל מיני קטעי מוזיקה וזכינו עם שי מיקה מקום ראשון בלהיות זמרת. אז יצא לנו קצת לעשות טלויזיה אבל פרסומת לא יצא לי לעשות והאמת שג׳ורדי פנה אליי ואמר לי שיש איזה פרסומת לאופטיקנה שאנחנו שצריכים לעשות לאלין כהן. האמת היא שאפילו לא עשינו את זה באולפן אצלו, אנחנו דיברנו בטלפון... עשינו שיחת ועידה בוואטספ, שיחת וידאו, ובעצם ככה עשינו את השיר. אשכרה בשיחת ועידה בוואטספ. הייתי עם אוזניות והייתי באולפן שלי וג׳ורדי משמיע לי את זה ואני אומר לו 'ככה וככה וככה' והוא אומר לי 'ככה וככה וככה' ואיתי אומר 'ככה וככה', ובעצם כך יצרנו את השיר. זה השיר הראשון והיחיד שעשיתי בשיחת וידאו בוואטספ".

ישנן לפעמים תחושות החמצה או באסה כאשר שיר שאתם יצרתם מצליח, ונותנים את הקרדיט בעיקר לזמר המבצע?
רון ענה שלא "כי זה בסופו של דבר מה שבחרנו ובחרנו להיות מאחורי הקלעים. יש גם משפט מאוד יפה שאני מאוד מאמין בו: ״כשאתה מאחורי הקלעים אתה מבין יותר טוב את ההצגה״ אז אנחנו בחרנו להיות מאחורי הקלעים וזה שאתה בוחר להיות מאחורי הקלעים בא עם זה העניין שאתה לא בפרונט. תשמעי, אנחנו במוזיקה - בתחתית של התחתית, זאת אומרת, אנחנו כותבים ומלחינים אבל זה מה שבחרנו לעשות אנחנו לא עושים את זה פה בשביל הקרדיט. יש פה את האנשים שלי ואת האנשים שעוקבים אחריי ואחרי מאור באינסטגרם ושומעים את הדברים ותמיד מפרגנים לנו ואנשים מהתעשייה תמיד מפרגנים לנו אבל יש איזו סיבה מסויימת שאני ומאור לא רוצים להיות בפרונט אלא דווקא מאחורי הקלעים. אין מה לעשות זה חלק מהעניין. רוב הקרדיט הולך לזמר אבל זמר זה גם עבודה סופר קשה וסופר איתנית ואני יודע שאני, וגם מאור יגיד לך את זה, שנינו בחיים לא יכולנו להיות בפרונט כי אנחנו לא בנויים לזה. לא מבחינה פיזית, לא מבחינה נפשית. אנחנו אוהבים את השקט שלנו, ליצור בכיף שלנו, וזה מה שמגיע עם זה. קצת פחות קרדיט אבל הלב יותר מאושר".

ואילו מאור שיטרית, שהיה זמר בעברו, מתעקש בחריצות על אהבתו להיות מאחורי הקלעים, "אם הייתי רוצה לקבל את הקרדיט ולהיות בקדמת הבמה, אני חושב שהייתי ממשיך לשיר. יש בזה משהו כיף, אפילו שהזמר מקבל את רוב הקרדיט - אני יודע שעשיתי את שלי". 

אז לאחר שטעם משני העולמות - גם בפרונט וגם מאחורי הקלעים, ממשיך שיטרית לדבר על אהבתו להיות מאחורי היצירה ואומר "אני יותר מתחבר ליצירה, להיות באולפן ולכתוב, להלחין, להפיק, יותר מאשר להופיע על במות. אני חושב שזה יותר מתאים לאופי שלי. אבל אני לא פוסל שום דבר בעתיד. אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל כרגע, כך יותר נכון עבורי".

האם כשאתם כותבים שיר שלא הזמינו מראש אתם מדמיינים לאיזה זמר אתם רוצים שהוא ילך? 

"לפעמים אנחנו מכוונים. ממש חושבים לפני שאנחנו מתחילים לכתוב למי אנחנו רוצים" אומר שיטרית, "אך יש כאלה מקרים שאנחנו פשוט כותבים ומלחינים. אני יושב על הפסנתר, ואנחנו מתחילים לזמזם ולכתוב. יש לנו את השיר 'מה הוא יודע' של האולטראס ואושר כהן, שעשינו לפני בערך 3 שנים. השיר הזה בכלל היה מיועד לשלומי שבת, וממש חשבנו שהוא הולך לצאת ולהיות מטורף. ובסוף, זה איכשהו התפקשש וזה לא קרה. ואז שקד קוממי הקליט אותו, וזה גם לא קרה. בסוף אחרי שנתיים, האולטראס הקליטו אותו עם אושר כהן. זה רק אומר כי לכל שיר יש ייעוד". 

"את האמת שזה מגיע דווקא תוך כדי היצירה או לקראת הסוף שלה כשהסקיצה דיי גמורה אז אנחנו כזה יכולים לדמיין מי ישיר את זה. אבל זה מאוד תלוי כי לפעמים אנחנו אומרים 'יאללה בוא נעשה שיר לככה וככה' ואז אנחנו ממש יוצרים שיר שממש יתאים לאותו הזמר לפי הגוון קול שלו ולפי הסגנון שהוא אוהב. אבל זה מאוד מאוד תלוי. לפעמים בהתחלה, לפעמים באמצע, לפעמים בסוף - אי אפשר לדעת" סיפר לנו ביטון, וחושף לנו גם הוא, כמו שיטרית, על הגלגולים שהשירים עוברים - "את האמת שהיו הרבה שירים שהיו צריכים להיות של מישהו אחד, סתם לדוגמא ״אל תכעס״ של האולטראס ושקד קוממי זה שיר שהיה אצלי שנתיים עד שאלי פרץ מהאולטראס שמע אותו ובא ואמר תשמע זה פשוט מטורף. אמרתי לו 'תקשיב אלי, זה שיר שאף אחד לא רוצה' הוא אמר לי 'אני רוצה אותו' ואז זה הגיע בסופו של דבר אליו. גם ״מה הוא יודע״ עם האולטראס ואושר כהן זה היה בכלל של שלומי שבת עד שאלי שמע אותו ואמר לי אני רוצה אותו ואז עשינו את זה עם אושר כהן. שירים מתגלגלים אבל כל שיר, זה בטוח, יש לו את ייעוד שלו. אם הוא צריך להגיע למישהו הוא יגיע לאותו אחד".

מאור, אתה מרגיש שאתם תורמים לאנשים בעזרת השירים והטקסטים שאתם כותבים?

"אנחנו מקבלים המון הודעות מהמון אנשים. באינסטגרם, בפייסבוק, ואפילו בטלפון לפעמים. אנשים מספרים על שיר מסויים שלנו ששימח אותם, שנתן תקווה, השראה לעשות משהו, להצליח במשהו ולא לוותר". 

קהל היעד של שיטרית וביטון הוא מאוד רחב ומגוון. הם הספיקו לכתוב לסוגים רבים של אמנים וזמרים, אך הם עדיין לא יודעים מה הנוסחה להצלחה, ומספרים שבכלל אין ציפיה עבור איזה קהל יהיה השיר - הצעיר או הבוגר. "לפעמים יש ציפיה, אך לרוב לא. זה גם תלוי עם איזה אמן אנחנו עובדים. לרוב אנחנו פשוט עושים שיר שאנחנו אוהבים. משם, הדברים קורים לבד, לא חושבים יותר מדי" - אומר מאור. 

ביטון אומר כי "זה המון תלוי בזמר ובקהל היעד שלו. זאת אומרת, אם נעשה שיר לאיתי לוי,אז קהל היעד שלו הוא מאוד רחב. יש גם צעירים שאוהבים אותו וגם מבוגרים. לעומת זאת, אנחנו יכולים לעשות שירים, כמו לאולטראס למשל, שקהל היעד שלהם הוא הכי טוב שיש, כי הוא במיוחד צעירים. זה מאוד תלוי בזמר, אך אנחנו מאוד משתדלים בכתיבה שלנו שייגע בכולם", ומוסיף "אני אף פעם לא חושב על קהל היעד, אלא קודם על עצמי - אם אני אוהב אותו. בכללי, אנחנו משתדלים שהשיר יעביר סיפור שכולם יבינו אותו. כותבים צריכים להיות מאוד חדי הבנה ולהבין שהשיר שהם כותבים צריך להיות מספיק ברור כדי שגם ילד בן 7, שתיים עשרה, או סבתא או דודה - שכולם יבינו אותו. זה מאוד חשוב אצל כותב - לא רק לכתוב טוב, אלא גם לדעת לכוון ושהוא יהיה מובן לכולם". 

הזמר לשעבר, מאור שיטרית, מודה בכך שקורה לעיתים שאין לו השראה, ומספר לנו מה הוא עושה כדי להחזיר אותה - "קורה מדי פעם שאין השראה, כי אתה בלופ כל הזמן, אז לפעמים אתה לא מצליח לחשוב על כלום. אז פשוט צריך לקחת הפסקה, אולי איזו חופשה, להיות עם המשפחה, להתנתק קצת ולחזור. ההשראה תמיד חוזרת, מדברים שאנו רואים, מדברים שאנו חווים".

ביטון לעומת זאת אומר כי "כמעט שלא קורה שאין לי השראה, כי אתה נמצא כל הזמן במוד של יצירה. את השירים אנחנו כותבים באולפן, אבל את ההשראה כל אחד מקבל לבד, בבית. אני נגיד הרבה מסתובב בתל אביב, אני גר בתל אביב, אז אני שואב שם השראה. שואב גם משיחות עם אנשים, מחברים שלי. גם משירים מחו"ל. אני מסתובב הרבה בעיר ושומע מוזיקה, ואז עולה לי איזה משפט מדהים, ואני כותב אותו מיד בטלפון. מאור גם, יושב בבית ופתאום עולה לו איזה לחן מטורף. הוא מקליט אותו בטלפון, ואז מגיע לאולפן ומשמיע לי". מוסיף רון ומסכם "כל אחד עם עצמו ממלא דלק, ואז מגיעים לאולפן, שופכים את הדלק אל תוך החללית שלנו, ומתחילים להניע".

ביקשנו ממאור ורון לשלוח לנו סקיצה ראשונית של להיט אהוב, ולא רק שהם שלחו לנו שניים, אלא גם של בין הזמרים הבולטים בתעשייה המקומית. 

הסקיצה הראשונה היא של השיר "שורדים אהבה" של הזמר האהוב, איתי לוי:

ואילו הסקיצה השנייה, היא של "בגלל הגעגוע", אשר ביצעו מוטי טקה ושרית אביטן. הם מספרים לנו כי במשפט מהשיר "אני נלחם איתו כל לילה קראטה", הם פחדו להגיד 'קראטה', והתלבטו אולי לשנות למילה 'קשה'. לבסוף, החליטו השניים כי הם משאירים זאת כך. 

"יש כל כך הרבה זמרים שהייתי רוצה ליצור להם שיר, נגיד חנן בן ארי ממש הייתי רוצה" אומר מאור, ואילו רון משתף כי "היינו מאוד רוצים לכתוב לאייל גולן ועומר אדם. אני מאמין שזה יגיע, כל דבר כמובן בעיתו ובזמנו. אך אלו באמת שניים שמאוד היינו רוצים לעבוד איתם". 

הטיפ הראשון שמאור רוצה להעביר לכותבים, מלחינים ויוצרים צעירים כיום הוא קודם כל "לכתוב המון המון המון. לא להתייאש! בהתחלה אנחנו פחות טובים, אנחנו כל הזמן משתפרים. כשחזורים אחורה רואים את זה. אני יכול לשמוע עכשיו משהו שעשיתי לפני שלוש שנים, שכבר אז חשבתי שאני יודע הרבה, ואני אצחק על זה. אבל זה מה שהייתי יכול לעשות הכי טוב באותה תקופה". הטיפ השני של שיטרית הוא "פשוט להוציא דברים, לעשות דברים. להשתחרר עם הזמן". טיפ שלישי ואחרון - "לא להיות פרפקציוניסט מידי. כי אני תמיד הייתי יותר מדי פרפקציוניסט, והייתי פשוט לא משחרר דברים. הכל היה נשאר במגירה ואף אחד לא היה יודע על זה. פשוט לעשות ולהשתפר עם הזמן". 

"כל דבר שאתם עושים, גם אם הוא נראה לכם הכי הכי מיותר וגם אם אתה חושבים שזה לא יועיל לכם, תדעו שהכל יועיל לכם. כל דבר שקורה במוזיקה הוא לא לחינם", אומר רון לכותב צעירים ומתחילים כיום, ומוסיף שהטיפ השני שלו הוא "לעבוד סופר קשה, ללכת, להכיר, להתערבב עם אנשים. להיות כותב שירים זה לא רק לדעת לכתוב יפה" מצהיר ביטון, "אלא זה גם להיות מאוד נחמד, להתערבב עם האנשים הנכונים, ולפעמים צריך להיות חצוף ואסרטיבי, לחכות לאמנים גם אם זה בארבע בבוקר, מחוץ למועדון, כדי שהם יכירו אותך". טיפ נוסף ואחרון שהוא רוצה להעביר הוא "ללכת הרבה להרצאות של מוזיקה. אני למשל הייתי בהרצאה של דורון מדלי וזה סופר עזר לי. דורון היום חבר שלי, אנחנו עובדים ביחד, ואפילו עשינו יחד שיר לנועה קירל. אני ממליץ ללכת להרצאות של דורון. וכל דבר שקשור למוזיקה - לדעת וללמוד אותו. לא צריך להיות גאון גדול, אבל צריך להיות עם אמביציה וכוח רצון".