אופיר כהן הוא כותב, מלחין, מפיק ומעבד שירים, היה זמר בעברו, וכל זה במקביל להיותו אבא לשלושה קטנטנים. הוא הספיק לכתוב ולהלחין לכל הזמרים שעולים לכם בראש - החל אגם בוחבוט, קטריקס ודורון, שרית חדד ועד אייל גולן, משה פרץ וליאור נרקיס. בשיחה איתו הוא מדבר על האבהות שביגרה אותו, על הכבוד וההכרה ליוצרים שמאחורי הקלעים, ועל תהליך העשייה שלו. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הכוכבים הגדולים בקליפ הרשמי של "POP UP MUSIC"
• טיילור מלכוב: "כמעט כל שיר שלנו אני שונאת בהתחלה"
• הכי מותר: מרגי משחרר סינגל חדש בהפתעה

ספר לנו על תהליך היצירה שלך - איך התחלת לכתוב, להלחין ולהפיק לזמרים הכי גדולים בישראל?

"האמת היא שזה קרה במקרה, לא התכוונתי להיות כותב של כל האמנים בארץ. למי שלא יודע, התחלתי כזמר והשקתי אלבום שיצא לפני עשור בערך. כתבתי את רוב השירים שלי, וכך, בעקבות השירים שלי - פנו אליי כמה אמנים. הראשון היה רובי לוי עם 'מלאת אהבה' וזה בעצם השיר הראשון שכתבתי לאמן אחר. השיר התגלגל איכשהו לאייל גולן, שהתאהב בשיר, חידש אותו ומאז הכל היסטוריה והשיר הפך להיות להיט. התחלתי לעבוד עם אייל ובאותה שנה האלבום באמת הפך להצלחה וזכינו בשיר השנה עם כל החלומות, והמון להיטים יצאו מהאלבום הזה. מאז שנת 2012 בערך - אני לא מפסיק לכתוב לאמנים אחרים. זה נהיה מן גוש שלג כזה".

אפרופו היותך זמר בעבר - למה אתה יותר מתחבר, לשיר ולהיות בפרונט או דווקא ליצור מוזיקה מאחורי הקלעים? 

"לשיר אני תמיד אהבתי ואני תמיד אוהב, אבל אני חושב שאם היה יותר בוער בי לשיר אז הייתי עושה את הכל כדי לחזור לבמה. אבל טוב לי איפה שאני נמצא היום. אני אוהב את הכתיבה, את ההלחנה. היום אני גם מפיק מוזיקלי, אני לא רק כותב ומלחין - אני גם מעבד את השירים ומנגן בחלק מהשירים. אני אוהב את הפינה הזו, את האולפן את השקט. זה כיף לי יותר מאשר הבמה, כי על הבמה יש קצת יותר לחץ. אני לא בחור של לחץ. כמו שאני לא טיפוס של חורף אז אני לא טיפוס של לחץ. לא בשבילי הלחץ הזה. 'הנגנים מאחרים ומתי עולים לבמה? ומתי יורדים? וכן יגיע קהל? ולא יגיע קהל?' - זה לא עושה לי שקט נפשי. אני אוהב יותר את הרוגע באולפן, אין לחץ, אני יכול לכתוב מתי שאני רוצה. אני מפיק בכיף שלי. אם באלי הפסקה אני הולך, שותה קפה וחוזר. זה הסדר יום שלי פחות או יותר".

היו לך רגעי משבר בתחום היצירה או פעמים שחשבת לוותר?

"כן, קיימים, כמובן, לכל אמן. אבל לוותר? לא, אני לא אחד שמוותר בקלות. מי שמכיר אותי יודע שזו התכונה הבולטת שלי - אני מאוד לוחמני ועקשן. יש לכל אמן רגעים שפחות הולך, או שאתה מרגיש מיושן וחושב איך אתה ממציא את עצמך. זה גורם להמון מחשבות. אבל לפעמים כשחושבים וחושבים וחושבים זה לא קורה, ואז פתאום מגיע איזה ניצון אחד קטן. כמו לצורך העניין - מושיקו מור, שפתאום טורף את הקלפים. זה מה שיפה במוזיקה, אתה לא יודע לאן זה מתגלגל".

אתה מלווה את מושיקו מור במוזיקה שלו, ואף אתה הוא מי שכתב את כל הלהיטים האחרונים שלו. ספר לנו בקצרה על ההיכרות שלכם ועל העבודה המשותפת.

"זה מצחיק, כי את מושיקו פגשתי בפעם הראשונה כשצילמנו את הקליפ של איתי לוי וליאור נרקיס - 'מסיבת רווקים' באילת. פגשתי איזה מישהו חמוד כזה, פנה אליי ואמר לי 'אהלן אופיר, אני מושיקו מור, זמר. מתי תכתוב לי איזשהו שיר טוב, להיט פריצה?', אמרתי לו 'דבר איתי, בכיף, למה לא?! אשמח לכתוב לך!". אני מאוד אוהב לעבוד עם אמנים צעירים וחדשים, לא רק עם המפורסמים והמוכרים. ככה באמת היה, אחרי איזו תקופה הוא שלח לי הודעה - אמרתי לו שיש לי שיר חמוד בשבילו, אבל לא נראה לי שהוא יאהב. שלחתי לו לראות אם הוא מתחבר, את 'טיפוס של חורף'. הוא אמר לי ישר 'זה הלהיט שלי'. באמת, אחרי כמה ימים, הוא כבר בא להקליט אותו. השיר יצא ובאמת נהיה להיט. ומאז, היסטוריה... הוצאנו עוד המון שירים כמו 'רוצה לדבר איתי', 'הניחי לי', 'זאב בודד' ואת 'אחי' שיצא בשבוע שעבר עם ליאור נרקיס. השיר הבא, בדרך, כבר על האש. אני חושב שהשילוב הוא טוב לא רק לו, גם לי". 

ישנן לפעמים תחושות החמצה או באסה כאשר שיר שאתה כתבת מצליח, ונותנים את הקרדיט בעיקר לזמר המבצע?

"אני לא מחפש את הפרסום וההכרה, מן הסתם, כי כאחד שהיה בפרונט - הלכתי למאחורי הקלעים. פחות מעניין אותי כמה ידברו. מן הסתם שעל הזמר ידברו לפני הכותב, כי הזמר הוא בפרונט. אבל אני חושב שיש איזושהי הכרה לכותבים, למלחינים, ליוצרים ולמפיקים, מה שלא היה פעם. אני חושב שכל מי שמאחורי הקלעים כן מקבלים את ההכרה והריספקט. כאשר שירים שלי יוצאים החוצה אני מקבל המון הודעות. אנשים כותבים לי ומפרגנים. היום אנשים כן מסתכלים על הקרדיטים, כל החבר'ה הצעירים, מה שלא היה קורה בעבר. היום זה מאוד נגיש, נכנסים ליוטיוב וישר רואים מי עבד על השיר, אפילו מי ניגן. אז היום יש את ההבנה והמודעות". 

איך מחליטים איזה שיר ילך לאיזה זמר? 

"קודם כל אני דוגל לכתוב באופן אישי לאמן. אני לא אמן שכותב ואוגר המון המון שירים, ואז אומר 'את השיר הזה אני נותן לזמר הזה, ואת זה לההוא'. אני בדרך כלל כותב במיוחד לאמנים, לפי המידות. ממש כמו חייט. יש מקרים שמזמינים ממני שיר, אני נפגש עם האמן, לומד להכיר אותו, ואז כותב לו שיר לפי המידות שלו, הסגנון שלו, המטען שלו. אך יש הרבה מקרים, שכתבתי לאמן שיר, והוא לא אהב אותו. ודווקא בא אמן אחר שכן אהב אותו. זה מאוד אינדיבידואלי. לדוגמה 'טיפוס של חורף', לא כתבתי אותו למושיקו מור במיוחד. זה שיר שכתבתי לעומר אדם, ועומר לא אהב. אחר כך שלחתי אותו לבניה וגם בניה לא אהב. אחר כך שלחתי אותו לדודי בוזגלו, וגם דודי לא אהב. אמרתי לעצמי שכנראה השיר לא משהו. ואז ביום בהיר, קיבלתי את ההודעה ממושיקו. שלחתי לו והוא דווקא כן זיהה את הפוטנציאל שבשיר. מה שמבינים מכל זה - זה שיש הרבה טעויות בהיסטוריית המוזיקה. שיש שירים טובים שאנשים לא האמינו בהם".

כיום אתה אבא לשלושה ילדים, בלי עין הרע, ואת הדרך שלך במוזיקה התחלת עוד לפני שהפכת לאבא. אתה חושב שמשהו בכתיבה שלך השתנה בעקבות כך שנולדו לך ילדים ושהפכת להיות אבא? 

"אני לא יודע אם דווקא בגלל הילדים, אבל זה כן משהו שביגר אותי, בהחלט, וגרם לי להסתכל מנקודת מבט ומדלת אחרת. לצורך העניין, 'אהיה בכל מקום' שכתבתי לאייל גולן, יחד עם אלון פרץ - אז הוא כן מדבר על פרידה כואבת, על ילדים, על משבר בזוגיות. 'צעצועים ארוזים במזוודה' - אלו משפטים שאני חושב שאם לא הייתי נשוי ואבא לילדים - לא הייתי מספיק בוגר כדי לכתוב אותם. יש לי שירים שכתבתי גם לילדים שלי, שאולי יצאו בעתיד. הרבה שירים שלי כתבתי קצת אחרת בעקבות כך שנהפכתי להיות אבא, אך אני לא חושב שזה שינה אותי לגמרי לגמרי. אני חושב שהתהליך, ההבנה שלי במוזיקה והניסיון הם מה שגרמו לי להשתנות במהלך החיים. כי איך שהייתי כותב לפני עשור זה שונה מהיום. גם כי המוזיקה השתנתה, דברים השתנו, וכי התחלתי להפיק. אני חושב שבמבחן הזמן - המוזיקה שלי כן השתנה, לאו דווקא כי נהייתי אבא, אבל בשירים מסויימים - כן, גם בגלל האבהות". 

אתה מרגיש שאתה תורם לאנשים בעזרת השירים והטקסטים שאתה כותב?

"אני חושב שכן. יש הרבה אנשים שחווים פרידה, ושומעים שיר שכתבתי. הם אומרים לי 'השיר שלך מאוד עזר לנו בפרידה, מאוד עזר לנו להתגבר', 'הייתי בתקופה של דיכאון, והשיר מאוד נגע בי', או 'השיר הזה מסמל תקופה מסויימת בחיי'. או דווקא הפוך, באירועי ערב, אנשים שמחים ורוקדים עם השירים שלי. כמו 'חתונת השנה', 'חתונת השמחות' או 'פולמון'. אז כן, כמו שאני עוזר לאנשים להתמודד, אני גם עוזר לאנשים לשמוח. בכלל, השירים שלי עוברים על אנשים, בתקופות מסויימות בחיים, ברגעים טובים ובפחות". 

מה קורה במצב של מחסום כתיבה או כשאין לך רעיונות? מאיפה אתה שואב השראה? 

"מאזין למוזיקה, או מתנתק לרגע. עושה הפסקה, לא כותב כמה ימים. מתעסק בדברים אחרים. נגיד לומד סאונד, וחוזר לכתיבה עוד כמה ימים אחרי. השיטה הזו עוזרת".

תשתף אותנו בטיוטה של אחד מן השירים המצליחים שכתבת.

זו סקיצה לשיר "כשאתפרק" לעדן בן זקן. 

יש זמר שהיית רוצה לכתוב לו שיר ועוד לא יצא לך?

"יש מלא. שלומי שבת עדיין לא כתבתי לו ואני מאוד רוצה לכתוב לו, עומר אדם, שאני מאוד אוהב. וחלום חיי - לשלמה ארצי". 

במבט לאחור, אילו טיפים היית רוצה לקבל כשהיית צעיר יותר ולהעביר עכשיו לכותבים צעירים כיום?

"הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לכותבים צעירים, הוא להאמין ולא להתייאש. באמת. לא מעט פעמים קרו לי בקריירה שלי שהאמונה וההתמדה גרמו לכך שאצליח. הכי קל זה לוותר, ואם כמה שזה נשמע קלישאתי - אבל האמונה היא הדבר שהכי מחזק אותך. פשוט לא להתייאש. גם להתמיד, ולעשות, וגם אם שלחתם שירים ולא ענו, לא הקשיבו, לא אהבו - פשוט להמשיך, להמשיך ולהמשיך! מי שנודניק בסוף מצליח. נודניק במובן החיובי, כמובן. הטיפ השני שאני יכול לתת הוא באמת לזרום. לתת לדברים לזרום, לא להתעקש על קטנות ולדעת לשחרר. לא להסתכל על הדקויות. פעם הייתי מאוד מאוד פדנט, כל דבר רציתי שהוא יהיה פרפקט. ולפעמים היותר מדי מושלם הזה - זה לא טוב. בסופו של דבר, אם שיר הוא טוב והוא אמור להצליח - הוא יצליח. אני מיישם את זה גם כמפיק וכמעבד. אני לא מלטש את הדברים ברמת ליטוש של בדיוק ופרפקט, כי שיר צריך שתהיה לו נשמה. הוא צריך להיות טבעי. זה כמו אישה, למשל, אם הוא כל הזמן 'תלטש' את עצמה, יותר מדי ניתוחים, בוטוקס, ותהיה 'מושלמת' מדי - בסוף זה ייראה פלסטי. לא ייראה טבעי. אז צריך שהשיר ישמע טוב ושישמע נעים לאוזן, אבל גם להשאיר את זה באיזשהו מקום טבעי וחי".