אלפי מחקרים ועשרות אלפי שנות אנושות חושפים בזה אחר זו את החשיבות העצומה והמהותית של מוזיקה בחיי האדם כפרט והאדם בקבוצה. המוזיקה חושפת בלי מאמצים מיותרים את נבכי נפש האדם, החברה שסובבת אותו ואת המציאות הקיימת. מעבר לתוכן המוזיקה והלחנים - מילות השיר והבחירה בכל מילה ומילה בו מעידה אף היא רבות על המציאות הקיימת. ומה עם השפה שבה מילות השיר כתובות? 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• דואט עם שון מנדס?: נועה קירל בראיון מיוחד מהטקס
• גיל ויין: "חשבתי שהמוזיקה תפתור את הבעיות החברתיות שהיו לי"
  
• לא עוד אחד: איזי כאן כדי להישאר והסינגל החדש מוכיח זאת

גילוי נאות, עד לפני כמספר שנים בודדות לא הייתי חובבת מוזיקה עברית מושבעת. ליתר דיוק, הסתייגתי מעט מכל שיר ואמן ישראלי בטענה ש-"בעברית המוזיקה נשמעת פשוט לא טוב כמו באנגלית". ספויילר? טעיתי ובענק. אין רגע מכונן או סיפור מרגש עד דמעות ביחסים שלי ושל המוזיקה העברית. אבל, אם כבר יש לי המון הערכה למוזיקה הישראלית שנבנתה סביבה בתהליך שנמשך עד היום. ברור מאד שתעשיית המוזיקה בארצות הברית היא מפותחת, יוקרתית ובעלת תדמית בלתי מנוצחת של זוהר ושלמות (בכל זאת... אריאנה גרנדה) אבל מה עם תעשיית המוזיקה המקומית? יש לה הרבה יותר נקודות זכות ממה שנראה.  

השיר "חזרי אליי" של נתן גושן, אחד מהזמרים המוערכים ביותר במדינה מדגים בלי מאמץ מיותר כיצד מוזיקה ישראלית עם מילים פשוטות, יכולה להפנט אותנו בקלות ולחבר אותנו לתוכן ומהות השיר בשפה הכי קרובה אל ליבנו- העברית.

זר לא יבין זאת 

מובן שיוצרים זרים רבים יכתבו, ולא יקלעו לרגשות שלנו בצורה הכי מיטבית בעקבות פערים תרבותיים מסוימים, לדוגמא: מקומות מפורסמים לאמריקאים אשר לא מוכרים לישראלי הממוצע. כך למשל, חברי להקת ג'יין בורדו עיבדו את השיר "Hotel California" של לאונרד כהן לגרסא ישראלית מדהימה בשם "קולנוע לב". במקרה זה, בודדים יזדהו עם שברון לב במלון אמריקאי בשם "קליפורניה" אך יוכלו להיכנס לסיטואציה בצורה אותנטית וברורה יותר ב"קולנוע לב" התל-אביבי המפורסם. המוזיקה הישראלית מטבעה, מכילה את האופי ואת התרבות הישראלית רק בשל היותה כתובה בשפה העברית. את דקויות השפה שלנו, הכוונות שבין השורות והדרך שבה אנו מדברים, בניגוד למוזיקה בשפות זרות, המוזיקה העברית יודעת להעביר והיא "נבנית" בהתאם לאופי הישראלי שלא כמו מוזיקה בשפה האנגלית. מצב זה נוצר העבודה המצוינת של היוצרים הישראלים על כל פניהם.

השיר "מתוק כשמרלי" של אליעד נחום הוא שיר שמראה בצורה מדהימה שימוש עדכני יפה ו'פופי' במילים של השפה העברית.

גאווה לאומית

בהאזנה למוזיקה בשפת האם שלנו יש גם קסם בעיניי, כי מעבר לחיבור הטבעי שיש לנו לשפה העברית שנוצר בעקבות שימוש יומי בה, יש לנו חיבור היסטורי לשפה עוד מימי קדם. העברית, מושתת ומבוססת על השפה שבה אבות אבותינו דיברו בה בימי קדם, עוד בימי התנ״ך. השפה שליוותה את העם היהודי לאורך כל שנות הגלות והוחייתה מחדש, מקיימת עד היום הזה את החזון הציוני אשר לו, שאפו הדורות הקודמים וייחלו לו במשך זמן כה רב. הפיכת השפה העברית משפה שמשומשת אך ורק לתפילות בבתי הכנסת בגולה לשפה עשירה בעלת ניבים אשר בעזרתה נוצרות יצירות אומנות מדהימות כמו הצגות, סרטים מוזיקה וספרים מגשימה את החלום הציוני וגורמת לתחושה של קדמה וגאווה לאומית.

 בסופו של דבר, גם למוזיקה הזרה וגם למוזיקה הישראלית יש חשיבות עצומה רק בשל היותן מוזיקה. גם שירים באנגלית יודעים לרגש אותנו ולא מעט, להקפיץ אותנו כשצריך ולעורר בנו ביקורת עיתים. אבל לעומת המוזיקה הזרה, מוזיקה ישראלית נגישה יותר, קרובה יותר ו'שלנו' הרבה יותר. אל תשכחו שאנחנו רק בשנה ה-71 לקיומה של ישראל ושתעשיית המוזיקה שלנו עוד לא הגיעה לשיאה וכבר, יש לנו במה להתגאות! (TOY של נטע ברזילי האייקון לחדשנות זוכת האירוויזיון והלהיט הענקי והבלתי נשכח, 'פאוץ'' של נועה קירל ועוד ועוד...)

אפרופו פאוץ'(הלהיט שהביא את הטראפ והזוהר לישראל), הצבעתם כבר לשיר האהוב עליכם בטקס נבחרי פרוגי?