לא פעם קרה ששיר שאנחנו שומעים מרגש אותנו, גורם לנו לבכות ומעורר את כל קשת הרגשות שמתחוללת בנו. השנה יצאתי למסע לפולין, והשירים שתמיד אהבתי, קיבלו פתאום משמעות אחרת, שונה, והפכו לחלק בלתי נפרד מהמסע. עד היום, כשבעה חודשים אחרי המסע, השירים אינם אותו הדבר. הם תורמים לזיכרון השואה, ומלווים בפלאשבקים מאותו השבוע. כל שיר בפני עצמו, מחזיר אותי לרגע בלתי נשכח מהמסע. וזאת, התרומה של המוזיקה למסע האישי שלי. 

למרות שהשנה המסעות לפולין בוטלו, אשמח אם כל אחד מכם יפנה כמה דקות, כדי לשמוע את השירים שעליהם אדבר כאן, ותיקחו גם אתם חלק במסע האישי שלי. גם אם ברגעים אלו, המסעות מבוטלים בגלל הקורונה שקיימת בעולם - זכרון השואה תמיד יהיה חלק מאיתנו כעם. ולא בהכרח צריך לטוס לפולין, כדי להנציח את אחינו היהודים. אני למשל, לינוי מסטבוים, בחרתי להנציח את זיכרון השואה לדורות הבאים בעזרת שירים. השירים שתמיד יהיו בשבילי "שירי פולין". מקווה שתצליחו לחוות, אפילו במעט, את תחושותי במסע, דרך ששת שירי המסע שלי שנכנסו לפלייליסט ובעיקר ללב. 

מודה אני - עומר אדם 

את הטור בחרתי לפתוח עם השיר "מודה אני" של עומר אדם, שהפך לאחד השירים הכי מרגשים במסע. את השיר שמעתי ביחד עם כל חבריי למשלחת ביום השני למסע, ברגע שבשבילי הפך להיות הכי מעצים באותו היום, ובכלל. הגענו אל עיירה קטנה בפולין שנקראת טיקוצ'ין, לאחר הליכה קצרה בעירה, הגענו אל בית כנסת גדול ומרשים שהיה במקום והמרכזי של הקהילה שנספתה כולה באותם הימים. כשנכנסנו אל בית הכנסת, לאחר הסבר קצר, התבקשנו לשים בחזרה את מכשירי השמע שליוו אותנו לאורך המסע. ומיד הופעל השיר, אותו שרנו על אדמת פולין, והודנו על כל מה שיש בידינו כעת. על כל מה שנראה לנו מובן מאליו בימים רגילים. וזה היה בעצם החיבור שלנו לקהילה ולעם, של כל אחד מאיתנו באופן אישי, ושל המשלחת כולה באופן כללי.

קחי לך - ריטה ומשי קליינשטיין 

לאחר שיצאנו מהעיירה "טיקוצ'ין", הגענו ליער לופחובה. אם תשאלו את חבריי למשלחת, הם יעידו שהיער היה נקודת "השבירה" כמעט של כולנו. הייתי חסרת מילים אז, ועד עכשיו אני לא חושבת שאוכל לתאר במילים את התחושות שהיו בטקס שערכנו במקום. בעיקר בשל העובדה כי הגענו למקום לאחר כמה דקות של נסיעה מבית הכנסת אל היער, בדרך ירוקה מלאת נוף פסטורלי. ההגעה למקום וההודעה על כך שבמקום היו בורות ירי, שבו ברחו ילדים ונערים ונסו על נפשם על מנת לחיות - הדהימה את כולנו. אחר כך, עלינו על האוטובוסים בחזרה. בדרך קיבלנו מכתבים אישיים מההורים, וזאת עם השיר "קחי לך" שמושמע ברקע קריאת המכתבים וקבלת התמונות מהבית, שממנו היינו רחוקים. השיר עורר בכולנו את הגעגוע העז והרצון להיות בחברת המשפחה. אלו היו דקות בלתי נשכחות, שהזכירו לכולנו לאן אנחנו חוזרים ומהיכן הגענו - מהמדינה שהייתה חלום של רבים.

ניצחת איתי הכל - ישי ריבו, אמיר דדון ועמיר בניון

אמנם השיר הבא אינו דומה כלל לשירים שקדמו לו ברשימה, אך ללא ספק הוא נכנס לקטגוריה של "שירי פולין" והפך לאחד האהובים עליי כיום. בעיניי, למרות שהשיר אינו מדבר על מלחמת העולם השנייה והשואה, הוא לגמרי מסמל רגע של ניצחון. השיר פותח במילים "מזל שיש אותך", הוקרת תודה על הרגעים הקטנים, הנשים שלצידנו, ובמקרה שלי - אמא שלי. אני חושבת שהמסע גורם לכולנו להבין שהכל לא מובן מאליו, גם הדברים שנראים לנו שגרתיים. אך במקביל, המסע גם גרם לנו להבין שהדברים הקטנים הללו, שאנו רואים כמובן מאליו - הם  בעצם הניצחון, כמו למשל - המדינה שבה אנחנו חיים, האוכל שאנחנו אוכלים מדי יום, האנשים שמסביבנו, היותנו יהודים: כל הדברים הללו הם הניצחון של העם היהודי, הניצחון של אותם שישה מליון יהודים שנספו בשואה. כולם תוצאה של חוסן נפשי ופיזי לא יאמן. משפט נוסף בשיר שמסמל ניצחון בעיניי הוא "ניצחת איתי הכל" שבסיום השיר, שגורמת להבין שהערבות ההדדית, שיתוף הפעולה, החברות והאהבה - נשמרו למרות הכל.

 אבא - אביתר בנאי 

אם יש שיר שמסמל בשבילי את המסע - הוא השיר הזה - "אבא". שיר שנכתב כחלק מהאלבום "לילה כיום יאיר" ועוסק בבקשה התמימה של הבן להרגיש את תחושת הביטחון. הוא מקווה שהסוף יהיה טוב, מבקש שמישהו ישמע אותו ויאיר את ימיו במקום החדש, בעולם שהפך להיות זר בשבילו בעת המלחמה. ובעיקר, הפחד מפרידה, לעמוד לצד אביו ולשמוע שהוא ביחד איתו, שומר על גופו ונפשו. השיר מסמל דווקא את התקווה שבה נאחזו השורדים במטרה להינצל. וזה מה שהופך אותו לכה מיוחד בשבילי. בייחוד כשהוא נשמע  באחד הרגעים הקשים במסע. אל השיר נחשפתי לראשונה בסופו של היום, שאין אחד שחזר מפולין ולא הזכיר. היום שבו ביקרנו באושוויץ-בירקנאו, ולאחר כמה שעות של הליכה במקום, הגענו אל "הר האפר" שם ניתן לנו זמן שהוקדש למחשבה והסתכלות פנימית. כל אחד מחברי המשלחת פנה אל מקום אחר, שלבסוף, התכנסנו לטקס זיכרון והדלקת הנרות, תוך שירת התקווה. בדקות שלפני הטקס, הבטתי בהר חסרת מילים, מתקשה להבין איך מולי עומד הר של אפר שנוצר כתוצאה משנאה ושאיפה להשמדה. כשברקע מתנגן השיר, שמבקש עתיד טוב יותר. ונשמע כאילו נכתב מפי הנרצחים. 

נגמר - עידן עמדי 

השיר "נגמר" של עידן עמדי הוא גם שיר סיום המסע הפיזי, אבל זהו בכלל לא סופו של המסע הנפשי והמנטלי. את השיר "נגמר" שמעתי בסיום המסע, בדרכי חזרה הביתה. מזכיר לי שהמסע כמעט ונגמר. אבל מצד שני, כך גם האימה וזוועות השואה נגמרו להן. בעודי חוזרת לארץ, מנסה עדיין לעכל את החוויה וסערת הרגשות שמחוללת לי בגוף ובלב, את התדהמה וההלם - אני נזכרת במדינה, במשפחה ובעם, שעבר כל כך הרבה, אך עדיין חי וקיים.

נחכה לך - ישי ריבו ונתן גושן 

הגענו לשיר האחרון ברשימה, אך משמעותי בעיניי מאוד - "נחכה לך". למרות העובדה שתאריך השחרור שלו הוא מעט אחרי המסע, גם הוא, בדיוק כמו השירים האחרים, יסמל את המסע האישי שלי. ובכל פעם שאשמע אותו אזכר בפולין, במראות, בעדויות ובתחושות שאדם שלא עבר את המסע, לעולם לא יבין את המקום הרב שהשיר הזה תופס בחיי. ועד היום, הוא אחד השירים האהובים עליי, שלא משאיר לי את העין יבשה בעת ההשמעה. זהו השיר היחידי שלא האזנתי לו בזמן המסע, אבל כשהוא יצא, אחרי שחזרתי מהמסע - הוא הציף לי הכל.