הסיפור של מיכל רפאל הוא לא סיפור ששומעים כל יום. היא בת 20 וגרה בשדרות, לפני כשבוע יצא השיר החדש שלה, "בגדול" ונכון לעכשיו היא חיילת ומשרתת בקריה. אך כשהייתה בת שש חוותה אירוע לא פשוט, כשבסלון הבית שלה נפלה רקטה. רפאל אמנם הייתה קטנה אך מדובר באירוע שהשפיע עליה בצורה משמעותית. "אני זוכרת את הרעש ואת ה-'בום'. לקח לי זמן להתאושש מזה, זה בום מטורף שיכול גם להכניס למצב של טראומה", אומרת רפאל.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• לא עוצר: דקל וקנין משחרר דואט ראשון
• להקת שלווה מרגשת עם שיר חדש וסיפור מרגש
• דודו אהרון ועדן מאירי בדואט משותף

איך זה השפיע עלייך?

"זה השפיע מאוד, זה סוגר אותך ואת מפחדת לצאת, החברים מפחדים לצאת מהבית וזה גורם לך פתאום להתרגל ללבד שלך, להיות רק עם המשפחה. כי את יודעת שאם עכשיו תצאי החוצה יכול להיות שתוך חמש דקות יהיה צבע אדום ותצטרכי להיכנס, לחזור הביתה, וזה מאוד מפחיד. זו הייתה תקופה לא פשוטה אבל אין מה לעשות, כל מי שגר בשדרות בתקופות האלו מתרגל לזה בסופו של דבר. אני יכולה להגיד לך שאני, עם כמה שאני מפחדת מזה, אני כבר רגילה למצב וזה לא יפתיע אותי אם זה יקרה עוד פעם".

את חושבת שהצלחת להביא לידי ביטוי את הכאב וההתמודדות של תושבי הדרום דרך המוזיקה?

"אני חושבת שכן. מוזיקה מדברת הרבה פעמים על כאב והיא לגמרי עוזרת להתמודד עם המצב הזה. כשהכל סוגר עלייך ואת מרגישה שאת לא יכולה לדבר אז המוזיקה מדברת במקומך. באיזשהו מקום המוזיקה מצליחה להוציא אותי מכל הטראומה הזאת".

יש אולי איזה שיר שכתבת בנושא ועדיין לא יצא?

"האמת שלפני שנה וקצת ישבתי עם חברים אצלי במרפסת וכתבנו שיר על המצב, הוא מעולם לא יצא בצורה רשמית ונכון לעכשיו הוא עדיין במגירה אבל אני עוד מתלבטת אם להוציא אותו או לא. הנושא הזה די השאיר אצלי טראומה אבל אני מרגישה שאני כן רוצה לבטא אותו. כרגע אני עובדת על אלבום ויכול להיות שאכניס את זה לשם. זה יכול אפילו לגרום לאנשים אחרים שמקשיבים למוזיקה שלי לקחת את המשמעות של המילים לצד הטוב ביותר".

מה את עושה בימים אלו?

"מה שנהיה מכל הקורונה זה מצב די מטורף. הייתי חודשיים בבידוד בבית, כמובן עבדתי מהבית ולרוב התעסקתי במוזיקה. היה באמת המון זמן פנוי אז לרוב זה מה שהתעסקתי בו, יצרתי המון דברים שתיהנו מהם בקרוב. לפי דעתי, המוזיקה זה הדבר היחיד שמצליח להחזיק אותך שפוי בימים האלה".

זה לא סוד שרוב האנשים שעוסקים במוזיקה או במשחק מעדיפים לגור באיזור תל אביב והמרכז. איך זה לחיות בדרום, בשדרות?

"אני גדלתי ככה, גדלתי על לחיות רחוק מהמרכז ולפי דעתי יש בזה משהו שהוא קסום. כשאת רחוקה מכל הרעש והפקקים של העיר יש בזה משהו די יפה, ורק ברגעים שאני באמת צריכה אז אני מגיעה למרכז, אני אוהבת לחיות פה ואני חושבת שגם כשהעבודה שלי תהיה בעזרת השם במרכז אני עדיין אגור בשדרות, כי זה הבית שלי, זאת הפינה החמה, זה ההורים, השקט, המשפחה - הכל פה. עם הנסיעות אין מה לעשות, סובלים אותן".

מה את חושבת שצריך לשנות במדינה בנוגע לאותה "שגרה" שתושבי עוטף עזה נאלצים להתמודד איתה לעתים קרובות?

"אני חושבת שגם אם ישנו משהו זה לא באמת ישתנה וזה המצב. אני נולדתי בתקופה הזו כשזה התחיל, בשנת 2000, כשהתחילו כל ההפצצות והקסאמים. אני לא חושבת שיש מה לשנות, אני פשוט רגילה למצב".

את מרגישה שצריכה להיות יותר מודעות להתמודדות של תושבי העוטף?

"כן, אמורה להיות יותר מודעות. חד משמעית צריכה להיות, כי תושבי הדרום מתמודדים עם המצב הזה מאז ומתמיד".

מתי הבנת שמוזיקה זה מה שאת רוצה לעסוק בו?

"הבנתי את זה מאז ומתמיד אני חושבת. לפני כמה שנים, באחד המבצעים שהיו, הייתי כבר יחסית גדולה. אבא שלי מנגן על קלידים ובתור ילדה קטנה הייתי שומעת מוזיקה ושרה אבל מעולם לא התעסקתי בלראות איך הוא מנגן ואז פתאום, באותה התקופה, ישבנו רק אני והוא וראיתי איך הוא מנגן ואמרתי לו 'אבא תנגן לי ואני אכתוב מילים'. כתבתי מילים, התחלתי לשיר, ומשם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה הייעוד שלי בחיים - המוזיקה".

לפני כשבוע יצא הסינגל החדש שלך, "בגדול". איך הייתה העבודה עליו?

"הייתה עבודה מדהימה. פניתי לאופיר כהן והוא כתב בשבילי את השיר הזה, מהמון דיבורים וסיפורים, הוא ישב וכתב והרגשתי שהוא פשוט מדבר אל הלב שלי, כאילו שהוא הוציא את כל מה שהיה בראש שלי לתוך השיר. העבודה על השיר הייתה מדהימה, יחד עם אופיר מלול, המנהל המוזיקלי המדהים שלי שהיה איתי וליווה אותי לאורך כל הדרך. מבחינת שירה והגשה של השיר הייתי מעורבת במאה אחוז וזה היה לי מאוד חשוב".

אלו תגובות קיבלת בעקבות יציאת השיר?

"תגובות מדהימות, בעיקר מבנות. אני דווקא חושבת שהשיר הזה יכול לדבר אל כולם, המילים הן בעצם מילים שבחורה שרה, אבל אני חושבת שזה יכול מאוד גם לדבר לגבר, כי במקום לבכות על אהבה נכזבת אפשר פשוט לגדול ממנה. אני נגיד בת 20, ואני חושבת שבמיוחד בגילאים האלו עוברים לפעמים סוג של אהבה נכזבת ובמקום לשבת ולבכות אפשר לגדול מזה, להפיק את הדברים הטובים וללמוד מטעויות. קיבלתי המון תגובות באינסטגרם מבנות שהשיר דיבר אליהן ברמה מטורפת, זה עושה הרגשה מדהימה בלב".

וזה תאם את הציפיות שלך?

"האמת שאני אף פעם לא מצפה לכלום, אני תמיד אומרת 'מה שיהיה יהיה'. אבל כששלחו לי את התגובות האלו ופתאום הגעתי למאה אלף צפיות בארבעה ימים זה היה מדהים. בסופו של דבר הציפייה שלי זה להגשים את החלומות שלי, גם אם זה חלומות קטנים, הם מתגשמים לאט לאט".

אז מה בעצם המסר שרצית להעביר לכל מי שמקשיב לשיר שלך?

"היה חשוב לי להעביר, בדיוק כמו שאמרתי קודם, שצריך לדעת לקום מכל דבר, כולל אהבה, ולדעת לגדול מזה. למרות שאת עוברת אהבה נכזבת ולמרות שנפרדת מבן הזוג שלך אחרי מלא שנים, אפשר באמת לקום ולגדול וזה גם מה שאני אומרת בשיר - 'מכאן אני אמשיך לגדול'. ממה שאני רואה בתגובות אנשים מצליחים להתחבר לזה מאוד".

אם לא היית עוסקת במוזיקה, במה היית עוסקת?

"אני לא יודעת לענות על זה. אין לי תשוקה לשום דבר אחר חוץ ממוזיקה".

מה השאיפות שלך מבחינה מוזיקלית?

"אני מציבה לעצמי כל יום מטרה חדשה, בכל בוקר, אני תמיד מנסה לגדול. אני בחיים לא אגיד לעצמי 'עוד שנה מהיום - קיסריה', אלא באמת להציב לעצמי מטרות לכל יום: להוציא את השירים הכי טובים, להעביר מסרים, לגרום לקהל שלי לאהוב את מה שאני מוציאה ואת מה שאני משדרת וזהו. בגדול המטרה שלי היא להתקדם במוזיקה כמה שיותר ולהגשים את החלומות שלי".

אם היית יכולה לבחור כל זמר, מהארץ או מחו"ל, ולשיר איתו דואט - במי היית בוחרת?

"שאלה טובה, האמת שיש לי שניים. הראשונה היא שרית חדד. מילדות היא הייתה מושמעת אצלי ברדיו בבית ובתור ילדה קטנה תמיד הייתי מחקה אותה ואומרת לכולם 'הנה אני שרה עם שרית', היא באמת מודל לחיקוי בשבילי".

והשני?

"השני הוא פאר טסי, הוא באמת הביא לי את האהבה לבמה. לפני כמה שנים הוא הופיע בשדרות, כתבתי לו הודעה ובהופעה הוא העלה אותי לשיר איתו ומשם הבנתי, ראיתי את האהבה של הקהל והבנתי שאי אפשר להסביר את זה במילים והדרך היחידה להבין את זה היא לחוות את זה על הבמה. אי אפשר להסביר מה הלב מרגיש, זו התרגשות מטורפת".

"שם באמת הבנתי שאת השיר הבא שלי כולם יצעקו וישירו וזה באמת מה שעשיתי, הוצאתי סינגל שקוראים לו 'סרט' שהצליח בשטח. עליתי על הבמה, נתתי את המיקרופון לקהל וראיתי אותם צורחים את השיר. אופיר מלול, המנהל המוזיקלי שלי עמד איתי, פתאום קלטתי אותו מהבמה ועוד שנייה ירדו לי דמעות, אם לא הייתי עומדת על הבמה כבר הייתי בוכה, זה היה מדהים".