אמנם ללמוד בזום ולא ללכת לבית הספר זה נורא מבאס אבל בגלל זה הכנו לכם שיעור היסטוריה קטן, שיעביר לכם את הסגר בכיף. את השירים שנכתוב כאן עכשיו, אולי חלקכם תכירו מטקסים בבתי הספר או משמיעה מהרדיו באוטו. אבל תדעו שהם נכתבו בגלל מלחמת יום הכיפורים, והפכו להיות מאוד מזוהים גם עם טקסי הזכרון לחללי צהל. השירים נכתבו על אבידה, כמיהה, הבטחה והגנת המולדת של הארץ. רוצים לראות את הרשימה? תמשיכו לקרוא. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• שחקו: האם אתם בקיאים בשירי "כפולה 5"?

• מי יאהב יותר ממני? בן זיני ואדיר גץ בשיר משותף
• דרגו: עם איזה זמר תבלו בסוכה?

תחתונים וגופיות (אין לך מה לדאוג) 

השיר הראשון שבחרנו להתחיל איתו, הוא שיר מאוד קצבי שאותו כתבה תלמה אלגיון רוז, בעקבות גלויה שנשלחה אליה מאחיה גיורא במלחמה. הוא מדבר על חיי החיילים במלחמה, ועל הזמן הפנוי שלהם. מילות השיר נכתבו בשביל לתת מורל לחיילים והנה עד היום חיילים מתגייסים ותורמים למדינה שלנו!!! את הביצוע המקורי שר הזמר עוזי פוקס, אבל אתם בטח מכירים את ביצועי השיר בזכות הסדרה ״השיר שלנו״  ונדב גדג׳.

כמו בלדה

נעבור לשיר טיפה עצוב יותר. השיר ״כמו בלדה״ הוא שיר קינה, אשר המשורר נתן יונתן כתב אותו על בנו ליאור שנפל במלחמה במסגרת שירותו הצבאי. בשיר הוא כתב ציתות - ״ואז כשנתכסה עם החולות בחושך״, שמשפט זה בעצם מדמה על החול שמכסה את בנו מתחת לאדמה ומכסה אותו. עובדה מעניינת על השיר - הזמרת אגם בוחבוט שרה אותו בתכנית ״בית ספר למוזיקה״, בדואט ואף זכתה איתו באותו המשדר. 

לו יהי 

את השיר לו יהי, תרגמה נעמי שמר מתוך שיר של להקה מאוד מוכרת,״הביטלס״ שידועה גם בכינוי החיפושיות “let it be”. מילות השיר מתחילות במשפט, ״אם יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד״. בחרנו להדגיש את המשפט הזה, כי גם אנחנו מרגישים בהרגשה הזאת היום בימי הקורונה, מחכים לתקווה למשהו שיקח מאיתנו את המגפה הזו ונוכל סוף סוף לחזור לשגרה שכולנו מצפים ומייחלים לה. אז כמו שאנחנו מחכים לבשורות טובות ותקווה, ככה נעמי שמר ביטאה את התקווה לחיילים ולמדינה ושכל מה שהם יבקשו - לו יהי. במהלך השנים, הושמט הבית עם הציטוט ״אם המבשר עומד בפתח תן מילה טובה בפיו״. נעמי חשבה שהוא לא מתאים, לאחר שמלא משפחות קיבלו בשורת איוב על היקרים להם. שמר נתנה את השיר ללהקת ״הגשש החיוור״, שהביאו איתם הרבה שבחים לביצוע השיר שעד היום מזדהה עם כולנו.

אהייה לי חבר יהיה לי אח

גם את השיר הזה בחרנו להכניס לרשימה. הוא מדבר על הארץ, המולדת, על כך שכשהחיילים היו צריכים ללכת למלחמה הייתה בהם את התמיהה מה יהיה איתם והאם יקרה להם משהו - אבל מה שניחם אותם בזמן הלחימה זה הם בעצמם, אחד את השני. 

חורף 73 

לשיר הזה יש נקודת מבט מאוד מעניינת - היא בעצם באה מכיוון ראייתם של הילדים שחווים משהו שהוא כל כך קשה וכל כך לא שגרתי, משהו שהוא גם מאוד רלוונטי להיום מצד ילדי הדרום. הילדים מבטאים את התחושות שלהם במילות אלה שהבטיחו להם יונה עם עלה של זית כסמל לשלום, לחיים רגילים, נורמליים. במהלך השיר רואים את הגדילה של הילדים. בבית האחרון הם נמצאים בצהל, הדבר שהם הכי לא רצו שיקרה, כי הבטיחו להם שכשהם יהיו גדולים כבר לא יהיה צבא. את השיר מבצעים להקת חיל החינוך, שמבין המבצעים תוכלו לזהות מישהו מאוד מאוד מוכר, שהוא טל מוסרי כמובן. 

החיטה צומחת שוב

הגענו לשיר האחרון שלנו, והוא נכתב על 11 חיילי השייטת שנספו במלחמה, החיילים הינם חברי קיבוץ בית השיטה. השיר מתאר את החסרון, האובדן והשכול כלפי אותם הנופלים. יש בשיר את המשפט ״אתם אינכם לא תוכלו לשוב, אך החיטה צומחת שוב״, שאומר דהבנים כבר לא יחזרו הביתה למקום הטבעי שלהם, ההורים שלהם לא יזכו לראות אותם צומחים מול העיניים שלהם, אבל החיטה כן תמשיך לצמוח והחיים מתנהלים כרגיל. הם מוחים על כך, כי איך אחרי הכל יכול האדם להמשיך להתנהל כמו פעם, כשהבנים שלהם לא נמצאים כאן?