שי המבר, עוד מעט בת 23, פרצה לחיינו בסערה כאשר לא הצליחה להשאיר אף אחד אדיש כשעלתה לבמה של "בית הספר למוסיקה" בתור ילדה בת 13. מאז לא הפסיקה ליצור ולהתפתח, ובימים אלו עובדת על אלבום שעתיד לצאת ממש בקרוב. לא מזמן שחררה את הסינגל "אם לא תבוא הלילה" מתוך האלבום, שמוכיח בצורה חד משמעית כי שי כבר לגמרי לא ילדה. בשיחה עם המבר היא סיפרה לנו על המוזיקה שלה שהיא לא מפסיקה לרגע לעבוד עליה, השיר שהחליטה להוציא למרות שלא תכננה זאת, ומה המקרה המפתיע שקרה לה בהופעה האחרונה, אי שם לפני הקורונה?

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• נא לשיר בהתאם: זהבה בן בשיר חדש
• אסף גורן: "זמרים ישראלים לא רוצים לשתף איתי פעולה כי אני פליט ריאליטי עם פאות"
• חידון פרסי המוזיקה: מי זכו בקטגוריות המוזיקליות שלנו?

איך עוברים עלייך הימים של הסגר?

"וואו, אני מקווה להפיק ממנו את המירב. מאוד קל בסגר להיכנס למיטה לפוך ולעשות בינג׳ים ושנ"צים בלי סוף, אבל מקווה מאוד שאצליח בין לבין להכניס גם כתיבת שירים חדשים. אולי אני אתחיל ללמוד צרפתית כמו שאני רוצה".

איך את בכל זאת מצליחה להמשיך לעבוד בימים אלו?

"בין סגר לסגר מנסים לצלם קליפים כמו שעשינו עם 'אם לא תבוא הלילה', ולעשות מוזיקה. הכיף שלי זה שיש לי את הגיטרה ובשביל הגיטרה לא צריך הרבה. אני עושה הופעות לשותפים שלי וכותבת שירים ומנסה להתקדם כמה שאני יכולה בתוך הטירוף הזה".

כאמור, לא מזמן שחררת סינגל חדש - איך הייתה העבודה עליו?

"היה מאוד מרגש. זה שיר שהייתי בטוחה שישאר בסוד לנצח, שישאר רק ביני לבין עצמי, והחלטתי להוציא אותו. עוד באולפן הרגשתי שיש איתו איזשהו קסם אחר. עד הרגע האחרון היו הרבה מאוד שירים שחשבנו שנוציא לפניו, חשבנו שהוא בכלל יהיה רק חלק מהאלבום ולא יצא כשיר יחידני. החלטתי לתפוס אומץ ואמרתי להם שאני מרגישה ש'אם לא תבוא הלילה' צריך לצאת. דיברתי עם החברה הכי טובה שלי שגרה בניו יורק, היא לומדת שם בימוי באוניברסיטה מאוד נחשקת. אמרתי לה שפעם הבאה שהיא בארץ אנחנו מצלמות קליפ, וכך היה. היא הגיעה לארץ והרצנו קליפ עם אנשים סופר מוכשרים. עומר יהב שעשה את הסטיילינג, רז פרטוש על האיפור, ליאן לאני ודניאל שטרית על הצילום המדהים. הכל היה מטורף. צילמנו את הקליפ במרכז ביכורי העתים ובסוף זה השתחרר. זה באמת פסיכי כי זה שיר נורא אישי".

מה היה הרגע בו הבנת שאת רוצה שהוא יצא לאוזני כולם?

"אני חושבת שיש נקודות בחיים שאתה מבין שהדבר שאתה הכי מפחד ממנו הוא מה שצריך לקרות, וזה מה שאתה צריך לעשות. נורא נורא פחדתי להוציא את השיר הזה, אז הבנתי שיש לי סיבה טובה לפחד, מרוב שהוא באמת אינטימי. התגובות על כל השירים שיצאו הן מדהימות לאורך כל השנים, גם באלבום הזה, אבל משהו עם ׳אם לא תבוא הלילה׳ הוא שובר שיאים מבחינתי. אני מקבלת תגובות מאוד מרגשות עליו, אנשים לקחו אותו ללב כי הוא באמת שיר נורא קסום. אז זה שווה. אומץ זה דבר ששווה לעבוד עליו".

בתור אמנית, איך תקופת הקורונה השפיעה על הקריירה שלך, ועל החיים בכלל?

"זו תקופה מאוד מורכבת, לאומנות בארץ בכלל. אני חושבת שלהיות אמן בישראל זה דבר שהוא מורכב כי מבחינה תקציבית אנחנו לא מדינה שמשקיעה המון המון כסף באומנות ובתרבות, והקורונה שמה על זה זרקור עוד יותר גדול. אני עדיין לא בשלב בקריירה שזו הפרנסה היחידה שלי, אבל זה מאוד מאוד עזר לי כל השנים - גם מבחינה כלכלית וגם ברמה הרגשית. הופעות זה משהו שמניע אותי רגשית בעולם לגמרי, זה משהו שמקים אותי כל יום מהמיטה. המון אמנים מצאו את עצמם קמים בבוקר לכלום. לכלום מתמשך. אתה ממש צריך לבנות את עצמך מאפס, לגלות את עצמך במקומות אחרים ולחשוב על אפיקי פרנסה אחרים. ועשיתי את מה שצריך לעשות. אמנם לא היו הופעות, אבל ברמה של כתיבה אני השתכללתי מאוד מאוד בקורונה, כתבתי המון שירים, לפחות זה. אבל זו באמת תקופה מורכבת. הקורונה איחדה בין המון אמנים קטנים וגדולים, פתאום אתה מבין שלכולם אין הופעות ואתה חייב למצוא דרך לשמור על קשר עם הקהל, ודרך להמשיך לעשות. אותי זה תפס בדיוק כשהוצאתי אלבום. בסגר הראשון אני צילמתי קליפ שלם בבית שלי, בדירת שותפים שלי בתל אביב, רק כדי להמשיך להיות בקשר עם הקהל, שהם ירימו את הראש ואתה גם תרים את הראש ביחד איתם. זה יוצר איזשהם יחסי גומלין של ׳אתם נותנים לי סיבה לקום בבוקר, ואני אתן לכם גם סיבה להמשיך לחיות בחיוך'״.

קשה לשחרר סינגלים חדשים בתקופה שאי אפשר לדעת מתי תופיעי איתם. לא חששת?

"חששתי מאוד, אבל אני מנסה כל הזמן להיות בתנועה. האלבום הזה מוכן כבר תקופה ארוכה, סיימנו להקליט אותו לפני שנה, ופתאום באה הקורונה. ההופעה האחרונה שלי הייתה הופעת יומולדת ב-8.3, וב-10.3 כבר נגמרו ההופעות, היה אסור הופעות קטנות אפילו, ממש על הקשקש. אבל בסופו של דבר כמה אפשר לעצור את החיים? יש לי קהל שאני רוצה להוציא מוזיקה בשבילו, והם רוצים שאני אוציא מוזיקה. זה החיים שלי. אמרתי לעצמי - או שאני נכנעת למצב או שאני משתנה איתו, אז החלטתי להשתנות יחד איתו ולהמשיך לעשות את ההכי טוב שלי בשביל להמשיך לנוע".

איך זה לכתוב ולהלחין את כל השירים שלך לעצמך?

"אני עושה את זה כבר די הרבה שנים. ההשראה היא בעיקר מדברים שקורים לי בחיים שלי. אני מאוד מושפעת ממה שקורה סביבי ואני פשוט כותבת על זה, על החיים שלי ועל הסובבים אותי, ודברים איכשהו מתחברים".

היית מוכנה להוציא סינגלים שאחרים כותבים בשבילך, או שרק כאלו שאת יצרת בעצמך?

"כמו שאמר אהוב ליבי מגיל 12 ג׳סטין ביבר, 'נבר סיי נבר'. אני לא אומרת לא לשום דבר, הכל פתוח, אני לא אוהבת להגיד מההתחלה לא, אני אוהבת לבחון את האופציות. אם יגיע שיר טוב ברור שאני אקח. אבל אני שמה את הבייביז שלי, את הילדים המתוקים שלי, את השירים שלי במקום הראשון. אני עובדת מאוד מאוד קשה. לכתוב שירים זו יכולת שאני מפתחת אותה ומתפתחת איתה, וכל שיר אני חושבת מאה אלף פעם איך אפשר לדייק אותו עד שהוא יהיה מושלם ויחמיא לצבע קול שלי".

נחשפנו אלייך לראשונה לפני כמעט עשור, כשהיית אחת המשתתפות הבולטות ב״בית ספר למוזיקה״. בתור ילדה בת 13 כבר ידעת לגמרי שככה יראו החיים שלך עשור קדימה?

"לפרוץ בגיל ממש צעיר זה דבר מטורף לכאן ולכאן. זה שינה את חיי, באמת. אני חושבת שאם שי של גיל 13 תסתכל על שי של היום, היא תהיה נורא גאה בעצמה. מה שהיה לי חשוב לאורך כל הדרך זה להיות סופר נאמנה ללב שלי. כשהייתי בתכנית אני לא באמת כתבתי שירים, ואמרתי לעצמי שאם אני בוחרת את המקצוע הזה אז אני בוחרת אותו מכל הלב שלי ומכל הנשמה שלי, ואני אעשה את כל מה שאני עושה הכי טוב. אז אני חושבת ששי של פעם הייתה שמחה לגלות ששי של היום לא רק זמרת, אלא גם כותבת את המוזיקה שהיא שרה. אני חושבת שהיא הייתה נורא גאה לגלות שאני לא מתפשרת על הדרך שלי. אני נאמנה לעצמי ולטעם המוזיקלי שלי ולמי שאני, לא נטשתי את עצמי אף פעם, לא הפכתי להיות מישהי שאני לא. לא במוזיקה ולא בחיים".

אז בשורה התחתונה - את חושבת שזה יתרון להתחיל בגיל כל כך צעיר?

"זה מאוד תלוי בבן אדם. זה מביא עם זה המון ברכה וגם המון קשיים. היום הגיל הולך ונהיה יותר ויותר צעיר. כל בנאדם שפרץ בגיל מוקדם יגיד שזה מביא איתו המון יופי והמון קושי. צריך להיות מאוד בוגר ומכיל בשביל לדעת לצלוח את הדבר הזה בצורה מדויקת אחרת מאוד קל להישבר ולקחת ללב, קל לעבור טלטלה. צריך להיות מדויק עם זה".

יש קהל שאת כבר מכירה באופן אישי, שהולך איתך מאז ועד היום?

"האמת שלגמרי. בואי נשים את זה על השולחן - להיות בפריים טיים ערוץ 22 בגיל 14 זו הצלחה שמאוד קשה לשחזר, אולי אפילו בלתי אפשרי. אבל מה שנוגע בי ומרגש אותי הכי הרבה זה לראות אנשים שראו אותי אז והולכים איתי שנים את הדרך הזו ובאים לכל ההופעות ויש כאלה. יש אנשים שתשע שנים הולכים איתי את הדרך הזו. מבחינתי אני יכולה להגיד שגדלתי איתם. אנשים גם אומרים לי 'גדלנו עלייך', שזה ממש מוזר בגיל 22. אין דבר מרגש מזה כי את מרגישה שיש אנשים שעוברים איתך את הדרך הזו בסבלנות ואדיקות ואהבה מטורפת. יש כאלה שהגיעו לשירים ורק אז הבינו שהייתי בבית ספר למוזיקה, ולא הבינו בהתחלה מאיפה אני מוכרת להם. אני באמת גדלה עם הקהל שלי ועוברת איתם דרך, אני מרגישה את זה. יש לי קהל מדהים ואין מתנה גדולה מזו. אני מתכתבת איתם באינסטגרם כמו חברה שלהם".

היו משברים בדרך שגמרו לך כבר לחשוב על לוותר?

"ברור. אבל מאוד מהר לקחתי נשימה. אני חושבת שאחד הדברים שגיליתי על עצמי בעיקר מאז שעזבתי את תל אביב אבל גם מאוד בקורונה, זה שכמו שילד אוהב ממתקים - ככה אני אוהבת לשיר. אני פשוט באמת אוהבת את זה. לפני שזה מגיע לקהל, לפני שאני נכנסת לאולפן, לפני היחצנים והסוכנים ורדיו וטלוויזיה, לפני כל הדבר הזה אני פשוט אוהבת לשיר. ההבנה הזו נותנת הרבה שקט כי בכל דבר שאתה בוחר לעשות בחיים יש מלא קשיים. ובמקצוע של המוזיקה בארץ להיות אישה שכותבת זה אפילו עוד יותר קשה. יש מעט נשים שבאמת מצליחות לעשות את זה. אבל גם כשיש פחות צפיות או כשיש תגובות קצת פחות נעימות, אני פשוט יושבת עם הגיטרה בחדר ושרה לי איזה שיר ונזכרת שאני באמת אוהבת את זה, וזה מה שמשנה".

אלו תגובות את מקבלת בעיקר?

"ברור שלא כולן חיוביות. ׳אם לא תבוא הלילה׳ זה שיר שהוא לא היה קל לעיכול להרבה מאוד אנשים. כמו שהרבה מאוד אנשים שמעו אותו ונפתח להם הלב, יש אנשים שנרתעו ממנו ומעוד דברים שאני עושה. יש אנשים שמה שהם מצפים ממני זה שאמשיך להיות לנצח בת 13, ואני מצטערת לבשר, אני גדלתי ואני כבר עוד מעט בת 23. כמו שהם מתבגרים כך גם אני מתבגרת ומשתנה, חוויות החיים שלי משתנות, הכתיבה שלי עוברת דרך, הנראות שלי עוברת דרך. יש אנשים שזה לא בא להם בטוב. מי שאני לא באה לו בטוב, שימצא זמרת אחרת. אני לא מכריחה אף אחד להאזין לי. יש גם תגובות קשות אבל כבר למדתי שזה מה יש".

יש תגובה שקיבלת בעבר ונחקקה לך עד היום?

"אני יכולה להגיד שקיבלתי המון הודעות על שירים שלי, היו לי כמה שכתבו שהשיר שלי הציל להם את החיים, שהשיר שלי נתן להם סיבה לקום בבוקר. אחת התגובות הכי מטורפות שקיבלתי לדעתי הייתה בהופעה שלי, ממש בהופעה האחרונה שלי לפני הקורונה במרץ. ניגש אליי בחור מאוד מבויש בסוף ההופעה וביקש להחליף איתי כמה מילים, ואז הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לי למה הוא פה. הוא סיפר לי שהוא בא מקהילה סגורה וחרדית מאוד ממאה שערים, וטלפון וכל הדברים האלה זה משהו שלא היה בקהילה שלהם. כשהוא התחתן הביאו לו טלפון, והוא רצה לשמוע את ההמנון, את ׳התקווה׳. הוא כתב ביוטיוב ׳שיר התקווה׳, ואז זה הביא אותו לביצוע שלי מבית ספר למוסיקה ל׳שיר תקווה׳. הוא אמר לי שהוא ישב בבית שלו בסתר, שמע את השיר ולא הפסיק לבכות, ובאותו רגע הבין שהוא סובל בחיים האלה ושהוא חייב לשנות ולצאת החוצה לאיזו תקווה חדשה. מאז הוא יצא בשאלה וחי בתל אביב, אבל הוא ממש עבר תהליך ארוך. הוא אמר לי שכל השנים הוא רק חיכה לרגע שהוא יוכל לפגוש אותי ולהגיד לי את זה. עמדתי שם ורעדתי".

יש עוד שירים חדשים שאנחנו צפויים לשמוע ממך בקרוב?

"בקרוב יצא האלבום עם כל השירים. יצאו כבר ארבעה שירים מתוך האלבום, שיש בו שמונה שירים. זה נורא משמח. ויש עוד הרבה שירים חדשים, אני תמיד עם הפנים קדימה".

שנת 2020 הסתיימה ממש לא מזמן, מה הדבר שהשארת בשנה הקודמת ואיזה דבר היית לוקחת איתך לשנה הזו?

"אני חושבת שבשנת 2020 אני משאירה את הריחוק החברתי, זה ממש היה לי קשה השנה. ממש הייתי רוצה ש-2020 כמו שהיא הסתיימה, תסגור בתוכה, תיקח איתה כמו מערבולת שמכניסים אליה משהו והוא נעלם, ככה פשוט לזרוק לשם את הריחוק החברתי, ואת כל הכאב והשנאה שנהייתה בעם, דברים שממש קשה לי איתם. לשנת 2021 הייתי לוקחת את האמונה המאוד גדולה בעצמי. ב-2021 אני רוצה לסמוך על עצמי, לסמוך על הבחירות שלי ועל תחושות הבטן שלי, לדעת שאני בוחרת נכון, לא לאבד כיוון עם כל רעשי הרקע. שכולנו נסמוך על עצמנו, בסוף זה המתכון לחיים טובים״.

ולסיום - מה את מאחלת לעצמך ולקוראים של פרוגי לכבוד שנת 2021?

"אני מאחלת שתהיה שנה מדהימה, שתהיה תיקון לשנה הקודמת. 2020 הייתה שנה שבה כאילו הכריחו אותנו להיכנס אל תוך עצמנו, דבר שיכול להביא איתו הרבה פעמים הארה והתגלות, אבל גם יכול להביא איתי חרדה ודיכאון ודברים שאנשים חוו השנה שהם נורא קשים, כולל אני. אז אני מאחלת לנו לקחת את כל מה שעברנו בשנה האחרונה, לקחת נשימה עמוקה, ולחבק את השנה החדשה חיבוק חזק. שהחיסון יהיה יעיל ושכולנו נהיה בטוב ונוכל להתחבק ולחיות את חיינו בחופש ובטירוף".