בשנות השלושים לחייו שחרר את אלבום הבכורה שלו שעוסק בשנות העשרים שלו. מדובר באלבום מפתיע, מלא בעוצמה, שמורכב משירים המתארים חוויות בצורה חד פעמית -"מילים כבדות לחנים שמחים". רגע לפני שאתם מוסיפים את האלבום לרשימת ההשמעה שלכם, בואו להכיר אותו מקרוב.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• אנה זק בוידוי מפתיע: "אני קצת מקנאה בה"
• תורו בקדמת הבמה: יונתן קלימי בסינגל בכורה
• סיכומוזיקלי נשי במיוחד: שבוע שכולו גירל פאוור!

"אני מרגיש שנולדתי עם האהבה למוזיקה. זה תמיד היה שם, אבל פרקטית, התחלתי בגיל 13 לנגן על גיטרה", מספר על תחילת הדרך, "הרגשתי ממש פיזית בידיים שאני צריך להחזיק גיטרה וביקשתי מאמא שלי ללכת לחוג גיטרה - וזאת הנקודה בעצם שבה התחלתי ממש לעסוק בזה".

שיחררת אלבום חדש לפני כשבוע.

"אני מרגיש איזושהי הקלה. זה פרויקט שעבדתי עליו שלוש וחצי שנים והשקעתי בו המון המון אנרגיה. יש הרגשה מדויקת. הגיע הזמן של הפרויקט. אני מאוד מרוצה מהתוצאה. מרגיש טוב. הקלה ושמחה על הלידה הזאת".

איך הייתה העבודה עליו?

"היא הייתה מאוד אינטנסיבית. היא נפרשה על הרבה שנים ואני הקלטתי את רוב הכלים שם וכל השירות, מימנתי בעצמי את האלבום. מצד אחד מאד אינטנסיבית ומצד שני מאד מספקת כי הרגשתי שאני מגשים חלום שיש לי מאז שאני זוכר את עצמי- להוציא אלבום ולהוציא את המוזיקה שלי. כל יום באולפן הרגיש לי כמו חלום גם אם זה היה קשה".

ביצירה, לאיזה חלק אתה מרגיש יותר מחובר, להלחנה או שלכתיבה?

"אני מחובר לשניהם באותה המידה- ממש כמו בטן וגב של אותו בן אדם. זאת ישות אחת מבחינתי. בדרך כלל כשיש לי מילים גם מגיע איתן לחן. סימולטני, באותו רגע".

האלבום מושפע מהמוזיקה שאתה מאזין לה?

"כן מאוד. זאת הנטייה הטבעית שלי. מה שאני שומע ומה שאני מנגן זאת נטייה הטבעית שאליה אני הולך. אני מאד אוהב רוק ישראלי, במיוחד משנות התשעים והאלפיים. 'מופע הארנבות של ד''ר קספר', 'מוניקה סקס', יוני בלוך, 'פורטיסחרוף'- הם אומנים שמאד השפיעו עליי. גם פאנק רוק. אני מאד אוהב להקה ישראלית שקוראים לה 'Useless ID' וכל מיני להקות גראנז'- נירוונה".

במה עוסק האלבום? 

"בגלל שהאלבום נכתב לאורך כל שנות העשרים שלי, וזה גיל שאנשים בדרך כלל חוקרים כל מני דברים לגבי מי הם, מה הם רוצים להיות, מה התפקיד שלהם בעולם וגם מערכות יחסים… אז מטבע הדברים כתבתי גם על כל מני מערכות יחסים שהיו, לצד חקירה שאני אישית הלכתי איתה בעשור הזה של חקירת משמעות. למדתי כל מיני שיטות בעשור האחרון, בין היתר קבלה, שמאניזם, חכמות מהמזרח. העיסוק של טבע האדם, העיסוק בקשר שלו עם ה'בורא' ואיך חברה צריכה להתנהל. אלו דברים שמאוד העסיקו אותי ואלו הם התכנים העיקריים שיש באלבום".

אתה מוצא קשר בין מוזיקה לעולם הרוח?

"יש ביטוי של אחד מחז''לינו... מקובל שאומר שניגון הוא הממוצע בין הגשמי לרוחני. ניגון הוא מוזיקה, שירה. הגשר בין העולם הזה לעולמות הרוח, עולמות עליוניים. מוזיקה היא אמצעי בשביל להתעלות- ממש להתחבר לרוח. להתעלות רוחנית. באופן טבעי, שניהם חלק ממני. חלק מתחומי העניין שלי. שניהם מתנקזים אל תוך המוזיקה שלי. זה פשוט קורה. מפגש".

מהו השיר האהוב עלייך באלבום? 

"אני מאד אוהב את כולם, אני מרגיש שהשיר "סם אחר" הוא השיר שאני הכי אוהב באלבום. הוא בין האחרונים שכתבתי מתוך האלבום. הוא שילוב של טקסט מאד טעון מצד אחד ומצד שני לחן מאד אנרגטי, אופטימי וקליל שזו גם איזו נטייה טבעית שלי ואני פשוט מאד אוהב את השיר הזה".

אפשר למצוא באלבום המון שירים קלילים מבחינת לחן ועם תוכן יותר כבד? 

"כן, אני חושב שרוב השירים באלבום. אפילו השתעשעתי במחשבה לקרוא לאלבום 'מילים כבדות-לחנים שמחים', אבל זה לא משהו שהייתי עושה באמת. אני חושב שזה גם מתכתב עם השאלה של המוזיקה ורוח. בסופו של דבר, אני חושב שהרצון של כולנו כשאנחנו צורכים אומנות או מוזיקה.. כל דבר, הרצון שלנו הוא להתעלות, להינות ולהרגיש טוב. גם אם זה עובר דרך מוזיקה מאד כועסת נגיד.. אני חושב שזה כמו להמתיק תרופה עם שוקולד, להמתיק את התרופה. בסופו של דבר המטרה של מוזיקה היא להתעלות, להתרומם ובעזרתה לרומם אחרים".

והשיר שהכי הפתיע אותך באלבום?

"השיר 'הריק מכולם', הפתיע אותי לראות בסטטיסטיקות שיש לו הרבה האזנות. לא הייתי בטוח שהוא מתאים לאלבום, חשבתי גם על לא להכניס אותו בהתחלה. זה השיר הראשון שכתבתי מהאלבום. כתבתי אותו בגיל עשרים והייתי קרוב לשחרור מהצבא והייתה לי כמות נכבדת של זמן… הרגשתי שאני נורא מחכה למלא רצונות שיש לי ואני לא יכול למלא אותן עדיין. מה שנקרא: 'מי אני רוצה להיות כשאגדל?'. איך אני רוצה להתלבש? איפה אני רוצה לטייל בעולם? מה אני רוצה לעשות? ובמקביל, יש איזה תאריך שהוא תאריך השחרור ועד שהוא לא מגיע, אי אפשר עדיין. ריכוז של חווית ריקנות. כשהקלטתי את השיר בגיל שלושים זה ממקום מאוד אחר כי כבר די הגשמתי את רוב הדברים שרציתי להגשים ולא יכולתי. בעצם דמיינתי בהוראת המפיק את אור בן העשרים בפינת החדר כשאני שר אליו. דווקא ממקום חדש. ממקום יותר מלא".

אם היית יכול לתאר את האלבום בשתי מילים, מה הן היו? 

"אם הייתי יכול לתאר בארבע מילים או שלוש אז 'שנות העשרים שלי'. שנות העשרים של אור. האלבום הזה הוא אני".

נשמע שהאלבום מתאר חוויה, עשור אינטנסיבי. איך היית מתאר את העשור הזה? 

"היה באמת מאד אינטנסיבי. מן הסתם, לא כל החוויות שחוויתי הגיעו לאלבום. כשקורים לי דברים פשוטים, כיפים וקלילים אני לא כותב כל כך. ההשראה לא מגיעה לי אז. לעשור הזה היה מלא צבע, אושר. מלא כיף. לצד הרבה מורכבויות. הרבה שברון לב, הרבה שאלות קיומיות, הרבה עשייה ונסיונות לבנות את עצמך ולמצוא את המקום שלך בעולם. עשור אינטנסיבי וחשוב. הוא בונה אותך, הוא בונה את הכלי שלך בעולם. אני מאד ממליץ על העשור הזה לכל מי שעוד לא הגיע אליו. עשור מאד מעניין".

כלי? 

"כלי הקיבול שלך. לקבל שפע. כשרוצים לקבל שפע אנחנו צריכים שהכלי יוכל להכיל אותו. אחרת, הכלי נשבר. שנות העשרים הן שנים מעולות בשביל לבנות כלי חזק. לברר מה הוא הכלי שלך. מה הייחודיות שלו ולחזק אותו. אחר כך יהיה אפשר למנף, לקבל את כל מה שאנחנו רוצים בצורה נכונה, בוגרת ומיטיבה". 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני מאמין שחוץ מזה שאני בטח אהיה איש משפחה, אני בטוח שעדיין אעסוק במוזיקה. זה לא משהו שאפשר להוציא ממני. זה טבוע בי. אני בטוח שאמשיך לעשות מוזיקה בכל מני אופנים אני מקווה שבשלב הזה יהיו כמה אלבומים מאחורי  ואני מקווה שגם אלמד את הדברים שמעניינים אותי ואני לומד בעצמי היום. הייתי רוצה ללמד את כל מי שיתעניין".

איך הקורונה השפיעה על העשייה, על האלבום? 

"תוך כדי ההקלטות לא חשבתי על מה יקרה כשהאלבום יהיה מוכן. לא חשבתי על איך אני מוציא אותו, איך ארגיש עם לצאת איתו, זו הרי יצירה נורא אישית ואינטימית. אנשים עדיין לא מכירים אותי. שאלות שלא התעסקתי בהן יותר מדי. סיימתי להקליט את האלבום רגע לפני שהקורונה התחילה.האלבום היה מוכן ופתאום הגיעה הקורונה. לא יכלתי להוציא אותו, להופיע איתו. היו עיכובים טכניים- סגרים שלא יכלנו לעשות בהם כל מני דברים.. התחלתי להתכנס ולשאול, 'איך אני מרגיש לגבי לצאת? אני מוכן? בא לי על זה? האם אני מוכן לחשוף את השירים שלי?'  הייתי צריך להתעמת עם השאלות האלו. בסופו של דבר היה לי ברור שאין דרך חזרה. ברגע שהתחלתי את הפרויקט הזה, זה בשביל להוציא אותו, להעביר אותו הלאה".

איך זה מרגיש לשחרר אלבום בכורה בתקופה שאי אפשר לפגוש בה אנשים ולהופיע? 

"מוזר כי  אני מבין שכל מני אנשים שומעים עכשיו שירים שלי.. חשוף על מגש ואני לא באמת רואה אותם. אני לא באמת יודע מי הם. אם הם קיימים? אני לא באמת רואה אותם. אני לא לגמרי מרגיש שיצאתי לאור מצד אחד. מצד שני, יש את הרשתות החברתיות שנותנות חוויה שבה אתה רואה שיש בני אדם מאחורי זה. מוזר. אני לא יכול להופיע עדיין. אני סבבה עם זה. כיף לי לדעת שהאלבום יצא, מרגיש טוב לדעת שהפרויקט הזה מאחורי".

עם איזה אמן היית רואה את עצמך משתף פעולה?

"אני חושב שהטבעי שלי הוא ללכת לשיתוף פעולה עם יוני בלוך. גם עם דניאלה ספקטור הייתי מאד שמח לשתף פעולה. היא זמרת מאד מיוחדת בעיניי שאני  מחובר לעשייה שלה. ועולה לי גם אומן שהוא מאוד רחוק מהסגנון שלי אבל הייתי שמח לשתף איתו פעולה וזה חנן בן ארי. משהו בו מרגיש לי קרוב למרות שמבחינה מוזיקלית אנחנו קצת שונים".

על איזו ז'אנר במוזיקה היית ממליץ לקוראים של פרוגי להאזין?

"אני חושב שכל הרוק, על שלל תת סוגיו, יצא מהמיינסטרים בשנים האחרונות. חבל לי כי אני חושב שזאת כמו מטרייה של סגנונות מדהימים.. אני באופן אישי אוהב פאנק-רוק. אני מזמין אנשים לחזור ולהיפתח לז'אנרים של רוק בעברית ובכלל, מהעולם. יש קתטרזיס של חווית סיפוק גדולה וביטוי רגשי-עצמי מאד מזוקקת דרך הז'אנר הזה. נראה לי מיוחד שבתקופה הזאת רוק יכול להיות בית לכל מני אנשים. בסופו של דבר זה ז'אנר מאד אופטימי ושמח- גם הצדדים היותר כבדים שלו. יש בו המון אנרגיית חיים. תשוקה עזה לחיים ולחיים באנרגיה גבוהה".

"ברגע שננעלתם על מטרה שאתם יודעים שאתם יודעים שהיא חשובה לכם, באמת חשובה לכם. שאתם יודעים שהיא צריכה לקרות ושאתם יודעים שטוב לזולת אם המטרה תתגשם, אז אל תרפו אף פעם", מסיים ליטמן עם מסר לקוראים "תרפו בשביל לנוח אם צריך אבל לא משנה במה זה כרוך - פשוט תמשיכו. כי זה מה שקרה לי עם האלבום הזה וגם התייאשתי הרבה פעמים אבל בסופו של דבר זה היה לי כל כך חשוב לשחרר אותו, ולכן לא משנה מה, המשכתי. בסוף זה אשכרה קרה. תזכרו לא לוותר על מטרה עם חשיבות גבוהה".