כבר 12 שנים שהצמד עידו בי וצוקי (עידו בן דב וצוק אלגזי) מרעידים את הרחבות ואחראים על לא מעט להיטים שמקפיצים את כולנו. ברזומה שלהם אפשר למצוא פסטיגל, הופעות ענק, שיתופי פעולה מיוחדים ולא מעט מעריצים נאמנים. לאחרונה הם שחררו סינגל חדש עם אסף גורן ובראיון מיוחד הם מספרים לנו על מה שעבר עליהם מאז החלו את דרכם בעולם המוזיקה, על תחנות מצחיקות שעברו בדרך, האפשרות להגיע לטלוויזיה וגם: אחת ולתמיד מתי צוקי יסתפר?

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• במקצועיות, הומור ואפילו דמעות: אבי אבורומי כובש את זאפה
• סיכומוזיקלי: מיכל אמדורסקי חוזרת בענק, ועדן בן זקן מרגשת
• אנה זק ונסרין קדרי בשיתוף פעולה עם דולי ופן

בשבוע שעבר הוצאתם שיר חדש בשיתוף פעולה עם אסף גורן. איך נולד הקשר ביניכם? 

צוקי: "אנחנו מכירים כבר כמה שנים טובות, עשינו איזה מופע משותף שנקרא 'ג'ט לג', וכל אחד הלך לדרכו. נפגשתי איתו בים ואז הוא קפץ אלינו לדירה. לא תכננו בכלל לעשות מוזיקה, רצינו רק לשבת מחדש כזה, כמו שלא ראית חבר כמה שנים ועכשיו אתה רוצה להשלים פערים. הוא סיפר לנו שהוא התחיל לפתח את השירה שלו, ואמרנו לו תשמיע. הוא באמת השמיע לנו בטלפון, ואז אני ועידו אמרנו 'וואו, זה הולך לקרות, הדבר הזה חייב לקרות. מכאן כבר נכנסנו לסטודיו ונולד השיר. כתבנו ביחד את המילים, שיפצרנו את הלחן, בנינו את הביט, כך זה נולד, בפוקס".

בראיון שעשינו בעבר עם אסף גורן הוא סיפר לנו שאף אחד מישראל לא רוצה לעשות איתו שיתוף פעולה מוזיקלי, כי רואים אותו כ'פליט ריאליטי'.

עידו: "מה שהכי הדהים אותנו אצלו זה ההתקדמות שהוא עשה. בהתחלה כשהכרנו אותו ב'ג׳ט לג' לא שמענו אותו שר בכלל, ואז פתאום שמענו חומרים שלו מהיום, ומסתבר שהוא הוציא כבר מוזיקה ואלבומים. ממש התרשמנו מההתקדמות שלו, מאיך שהוא פיתח את הקול שלו. זה היה מבחינתנו מאפס למאה".

צוקי: "אני חושב שבלי קשר לאסף, בתור עצמנו, אנחנו לא שופטים בן אדם על פי הייחוס שלו, מה יש לו וכמה מעריצים עומדים מאחוריו. אני חושב שאנשים נוטים בתעשיה לשפוט טאלנטים על פי כמות העוקבים ואם יש להם שיתופי פעולה. אותנו כל זה לא מעניין - אם אתה זורם ואתה טוב - אנחנו נשתף איתך פעולה. לא ידענו בכלל מה הוא עשה בתקשורת, לא עקבנו, פשוט הכרנו אותו כבן אדם". ‏

למה יש שירים שאתם לא שרים בהם?

עידו: ‏"בראש ובראשונה כי אנחנו אוהבים לגוון. אנחנו מאוד אוהבים לתת כל פעם לקהל שלנו משהו שונה ולפעמים זה כרוח גם להזמין ולצרף עוד אנשים, להזמין עוד קולות. אנחנו יוצרים את המוזיקה שלנו ממקום של ליצור משהו שלא היה קיים לפני כן. אם אתה כל פעם טוחן את אותו הדבר, אז זה די חוזר על עצמו. אנחנו מאוד אוהבים לגוון.

מכל שיתוף פעולה שאנחנו עושים עם זמר או זמרת אנחנו לומדים מלא. כל פעם אנחנו יוצאים עם תיק של כמה רעיונות חדשים שלמדנו. אנחנו אוהבים לחדש לעצמנו כל הזמן את הסביבה המוזיקלית ולהתחבר לאנשים חדשים. ‏זה מקדם אותנו מבחינה מוזיקלית וזה טוב לנו לנפש, זה הדבר הכי טוב בשבילה".

צוקי: "אני חושב שרוב האנשים קונים מילים ולחן ואנחנו לא. אנחנו נשב באולפן וניצור משהו ביחד".

איך עברה עליכם תקופת הקורונה?

"בחצי שנה הראשונה היה לנו המון זמן של עבודה באולפן ועשינו עשרות סקיצות, זה עשה לנו טוב ליצירה. אנחנו משכירים דירה עם אולפן, אז היה לנו מלא שעות בתוך האולפן", סיפר צוקי, "לדעתי זה גרם לנו לחזור למי שאנחנו, כי לא היו ציפיות מאף אמן להיות כלום. אז לנו אוטומטית יצאו מלא שירים בעברית, כי פשוט זה מה שיוצא מאיתנו באופן טבעי. לאמנים שהם לבד קצת יותר קשה, אני יכול להבין אם בתקופה הזאת היו אמנים שזה דווקא לא עשה להם טוב ליצירה. אמרתי ׳אוקיי, סבבה, בידוד? מתאים! כמה זמן יש לנו ביחד לעבוד!׳.

עידו: "הקורונה נתנה לנו רצף של זמן בלתי מוגבל. בחצי השנה השנייה זה כבר התחיל להימאס ורק רצינו לחזור לבמות. היה לי איזה קטע בחודשיים האחרונים שממש התגעגעתי להופעות, פתאום הבנתי שאני מתגעגע ממש לבמה. ממש כמו צורך קיומי לבמה״.

צוקי: "עוד שנייה פתחנו ציוד ברחוב והתחלנו לשיר".

איך מצליחים לשמור על האנרגיות הגבוהות גם אחרי 12 שנים בתוך התעשייה?

"מעריכים את הכל. אומרים תודה על המקום שאנחנו נמצאים בו, כי זה לא מובן מאליו. ים הופעות, סשנים, שיתופי פעולה. תודה גם על היכרות עם כל כך הרבה אנשים חדשים. בין אם זה הקהל בהופעות, או אנשים שעובדים איתם באולפן. אנחנו תמיד יכולים ללמוד מהם. אנחנו נותנים לזה להשפיע עלינו הרבה", מספר לנו עידו בתהתלהבות ומוסיף: "אנחנו תמיד עובדים על הסאונד שלנו, מחדשים אותו, וגורמים לו להיות משהו שמלהיב אותנו. אם זה לא מלהיב אותנו אנחנו משתעממים. אנחנו רוצים להפתיע את עצמנו, ולכן אנחנו כל פעם משנים סגנונות ועושים דברים חדשים".

צוקי: "אנחנו גם ממש עוצרים להריח את הפרחים בדרך. אנחנו אוהבים להסתכל וליהנות ממה שאנחנו עושים. אם למשל הוצאנו שיר חדש - אז כל החברים ישמעו ויפרגנו, ובישיבות שלנו נפעיל אותו, אנחנו ממש חוגגים את הדברים האלה וזה עוזר לשמור על הכל אנרגטי. זה גם תחום שמשאיר אותך צעיר. בסך הכל זה מוזיקה, אין יותר כיף מזה".

צוקי ממשיך את דבריו של עידו על הגיוון ביצירות שלהם ומשתף: "זה כיף לשנות סגנון כל כמה שנים, זה עוזר לשמור על האנרגיות. אנחנו לוקחים את מה שעשינו בשנים קודמות ומשלבים אותו עם משהו חדש שמתאים להיום ואז יוצרים דבר חדש שאף אחד עוד לא שמע. ההתמדה משתלמת, היא בונה אותך, בונה הרבה שכבות בתוך היצירה, ואז מגיעים הפידבקים וזה נותן את האנרגיות, זה חוזר דרך האהבה של הקהל".

מתי נתחיל לראות אתכם על מסך הטלוויזיה?

"אנחנו מתכננים הפתעות בקרוב. זהו, נסגור את זה ככה".

לשפוט בריאליטי זה משהו שגם מעניין אתכם?

צוקי: "אני חושב שכן, אנחנו יכולים לתת נקודת מבט מאוד שונה וחדשה. אנחנו מחוברים לקרקע, לקהל, לנוער. שפטנו בעבר בבית ספר למוזיקה, אני עד היום בקשר עם החבר׳ה משם. שולחים לי סקיצות לפעמים, שומרים על קשר", ומוסיף בהומור: "חוץ מזה שעידו הכי פילוסוף עם המשקפיים, הכי מתאים לו להיות מורה. גם שני ההורים שלו מורים".

איזו חוויה הכי זכורה לכם בכל השנים שאתם בתעשייה?

עידו: "יש לנו הרבה כאלה מן הסתם, אבל הכי גדולה היא עיר הנוער בחיפה. זו הפעם הראשונה שעלינו על הבמה ב-2013. חוויה מטורפת. פעם ראשונה ששמענו את השירים שלנו בסאונד כל כך חזק, ‏ואת הקהל קופץ בצורה כזאת. זה מה שיצר תגובת שרשרת, והביאו אותנו לשם עוד שש שנים ברציפות".

צוקי: "זו הייתה חוויה מדהימה, סוג של רגע מכונן. אנחנו לא נשכח את זה, גם כשאני אהיה זקן אני אספר על זה לילדים שלי, על הפעם הראשונה בעיר הנוער, מול 20 אלף אנשים. זה היה אמאל'ה ואבאל'ה. אתה לא יודע מה לעשות, מצד שני, אתה לא צריך לעשות כלום - זה כבר קורה לבד. אתה רק נותן את הפליי".

הוזמנתם להופיע מאז עוד שש שנים ברציפות, אבל איך זכורה לכם הפעם הראשונה?

צוקי: "כמעט הפלתי את התאורה וכל הציוד. זה מצולם גם. נתקעתי באיזה מחשב, ולמזלי לא התנתק שום כבל אבל אני קיבלתי פציעה רצינית. לא אשכח את זה. מההתרגשות גם התייבש לי הפה, היה לי ממש מדבר בתוך הפה. זה קורה לי בהופעות ענקיות, ההתרגשות עושה את זה".

עידו: "אני זוכר את הלב דופק על 700, רץ הלוך חזור, כמו חימום. כאילו אני עולה למשחק חיי, גמר המונדיאל".

ותספרו לי על חוויה פחות טובה

צוקי: "פציעות בהופעות זה לא כיף. הייתה פעם אחת ‏שהופענו בבר מצווה, ואני זוכר שאבא של החוגג והחוגג נכנסו לבמה ורקדו לידי על במה רעועה, שהייתה בלמעשה ארבעה קרשים מחוברים. רקדו ורקדו, אחרי שבע דקות הכל התרסק. הם נפלו עליי, על הרגל שלי. זה היה קשוח. ההופעה המשיכה כרגיל אחר כך והכל היה סבבה".

עידו: "הייתה לנו פעם אחת חוויה ממש לא טובה. היה לנו פנצ׳ר בדרך להופעה באריאל. נתקענו באמצע שום מקום, הגלגל האחורי התפנצ׳ר. הלכנו ברגל להביא גלגל מאריאל, גילגלנו אותו חזרה, ועוד לא הספקנו להגיע חזרה לאוטו - עצר לנו רכב עם דתיים, והם לקחו אותנו עד לשם ועזרו לנו מאוד. הגענו להופעה באיחור מטורף אבל הופענו מפחיד אז אף אחד לא זכר את זה, עבר בשלום בסוף".

אתם צמד המון זמן, וכמו בכל זוגיות טובה - יש וויכוחים?

עידו: "ברור, כל הזמן, אחרת זה לא שווה".

צוקי: "אנחנו גם הפכים אחד של השני. בדברים הכי קטנים יש הבדלים. אנחנו יכולים להקליט משהו ואז אני אגיד לו ׳שמע עידו, זה על הפנים׳, ואז הוא יגיד לי 'למה אתה מתבטא ככה? תגיד שזה לא מתאים או שאפשר לשפר את זה'. או למשל בחדרים שלנו, החדר של עידו מעוצב, הכל מסודר ומנימליסטי. ואצלי בלגנים, פוסטרים על הקירות. פעם אחת היה לנו ריב, בהתחלה שלנו ממש. עידו אגר יצירות תקופה, והייתי שומע את זה ומוחק לו אותם. הוא היה עושה משהו והייתי מוחק כי לא אהבתי. אני לא הבנתי שזה לא בסדר וכמה זה נוראי. עידו אמר לי 'אני עושה, מתאהב במה שאני עושה, מתאמץ, ואתה בא ומוחק לי את זה כאילו אין פה כלום'. ואני אומר לו 'מה הבעיה?'. בסוף הבנתי שזה לא נעים, שהבן אדם עומל ואני מוחק לו את הדברים בלי לשאול אותו. מאז יש לנו חוק שלא מוחקים לאף אחד שום דבר".

עידו: "אלו הדברים שבונים לנו את הקשר. רק עם הוויכוחים והריבים אנחנו יכולים להמשיך ליצור לאורך זמן, כי ככה אנחנו לומדים להבין יותר אחד את השני". 

תספרו לי על ההופעה הכי מצחיקה שהייתה לכם?

צוקי: "זו הופעה שאני אספר עליה לילדים שלי. פעם אחת איציק, המנהל שלנו, אמר לנו שרוצים לסגור לנו הופעה בהכנסת ספר תורה, אבל שיש קאטש. אסור לשיר קטעים שהם לא תורה וקדושה. לא ידענו איך נעשה את זה. לקחנו שירים של דתיים ושמנו אותם על הטראקים שלנו. זה עבד, עידו שר שירים של דתיים, כולם רוקדים מסביב לספר תורה".

עידו: "היה כיף בסוף, האתגרים האלה הם מה שגורמים לנו להיות יוצרים יותר טובים ולהשתפר. זה מוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו ואנחנו אוהבים לעשות דברים שעוד לא עשינו עדיין, זה פותח לנו את הצ׳אקרות".

טוב צוק, שאלה שמעסיקה את המעריצים כבר המון זמן: מתי אתה מסתפר?

"לעולם לא!", מכריז נחרצות ומפרט: "אני כמו שמשון, הכוח שלי בשיער. זה הסימן היכר שלי. זה בחיים לא יקרה, אלא אם כן זה יהיה סטייל נינט טייב. שיביאו לי מיליון שקל לעשות גלח. אבל סתם, גם בעד זה לא. אני אוהב את עצמי ככה, לא אסתפר".

ועידו אמר תוך כדי צחוק - ״אולי יום אחד אני אתעצבן, ופתאום צוק יקום בבוקר בלי שיער״.

גם כשתהיו מבוגרים יותר אתם רואים את עצמכם עובדים יחד?

צוקי:"גם כשנמות, נהיה רוחות רפאים ביחד, ונרדוף אנשים. לא נפרדים". עידו הוסיף לדבריו: "אני כבר רואה בראש את התסריטים של מה נעשה בכל עשור. מה נעשה כשנגיע לגיל 40".

צוקי: "יהיה כיף, תחשוב כשאתה בן 80 - אתה יכול לעשות מוזיקה של בן 80. איזה סטייל תאמין לי. אני אומר לך אחי, אני ואתה, יושבים מלטפים חתולים ויוצרים שירים. סתם, אני חושב שפשוט נעשה את אותו הדבר, באווירה של אותה תקופה. לכל אחד יש גם את הדברים שהוא כותב ויוצר לבד. אנחנו לא כל הזמן יוצרים רק ביחד. אבל אני חושב שהביחד רק יהיה יותר חזק בשנים הבאות. זה גם יכול לתת דוגמה לאנשים על חברות, על איך בונים חברות אמיתית, שלא תלויה בהצלחה או בשום דבר אחר. גם כשלא הייתה הצלחה היינו חברים, ומשם באה ההצלחה". 

צוק, למה בעצם אתה לא שר?

"אני עושה קולות רקע. לדעתי כשיש לך זמר כמו עידו, אני גם לא צריך. המתנה שלי היא באוזניי, ולא בפה. אני יותר טוב בלהקשיב, לנתח דברים, לכתוב הרבה״.

וזה לא יקרה בעתיד?

"לא יודע, ‘Never say never’ כמו שג׳סטין ביבר אמר. אני שר בקולות רקע, אני לא מתבייש. אני נותן את הסאונד, הגיבוי לכל הדבר הזה. עידו הוא כמו החץ ואני הקשת. אם גם אני הייתי שר, זה כמו שכולם יהיו חלוצים במגרש, ואי אפשר. צריך שיהיה גם בלם, מגן, השחקן עצמו שמבקיע את הגולים. לכל אחד יש את התפקיד שלו. זה הרמוני, אני לא מרגיש שאני לא בפרונט. אני מרגיש שאני ועידו כאישות אחת בפרונט, ואם תקחי את אחד מאיתנו זה לא יהיה רבע ממה שאנחנו ביחד".

עידו: "נמצא איתי המפיק הכי טוב בעולם, אז אין אופציה שזה לא משתלב טוב. צוק הלב של הסאשן, הוא זורק את המפתח בטקסטים, מביא את הפאנץ׳. אם יש משהו שהוא לא אוהב - זה לא נכנס. בהופעה יש חלק שצוק מפזר את השיער, מוריד את החולצה, עושה באלגן וקצב על הבמה - וזה לא יכול לקרות בלי צוק".

בעבר השתתפתם בפסטיגל, הייתם רוצים לעבור זאת שוב?

"היום כן. החברויות שנוצרות במקום הזה זה כמו להיות שנה עם אותו הבן אדם. זה אינטנסיבי, ואתה לומד הרבה על מקצוענות במקום הזה. היום היינו עושים את זה עוד יותר מגניב", אומר צוקי. 

עידו מסכים: "אני גם חושב. זה כמו השתלמות. אתה לומד דברים חדשים, לומד להכיר את עצמך בסיטואציות חדשות. כמו ריאליטי. זה מדהים. היינו עושים את זה שוב, בעיקר בגלל האנשים ששם". 

מה השתנה מאז להיום?

"כי אם היית שואלת את זה לפני שנתיים הייתי עונה לך שלא, ושאני מעדיף להתרכז בעצמי", עונה צוקי, "מה שקרה זה שהבנתי שאין דבר כזה להתרכז בעצמך, אלא במה שעושה טוב לאנשים שאוהבים אותך, כשהיינו בפסטיגל עשינו משהו שאף אחד לא עשה קודם, אשכרה הצגנו באופן הכי מיינסטירמי את המוזיקה שלנו, שהייתה מוזיקת שוליים. זה נתן השראה לכל כך הרבה יוצרים. עד היום אני מקבל הודעות של אנשים שאומרים שזה מה שגרם להם להתחיל ליצור. אני חושב שאם אפשר לגעת בכל כך הרבה אנשים, אז למה לפספס את זה?". 

יש לכם קהל שגדל עליכם לצד קהל חדש ומרענן, אתם רואים את עצמכם יותר מדברים לנוער או לקהל שגדל עליכם בעבר יותר?

עידו: "אנחנו מדברים לכולם, לכל מי שאוהב את המוזיקה שלנו. כל שנה גודל טווח הגילאים ומתרחב, כי אנחנו מתמידים. אנחנו מוציאים מוזיקה שהיא גם מהחוויות שלנו מפעם". 

צוקי: "בסופו של דבר אלו אותם אנשים ששומעים ורוצים את אותה אנרגיה. יש צבע למוזיקה שלנו. גם אם אנשים לא מכירים שיר כלשהו שלנו, הם יזהו שזה הסאונד שלנו. אין לנו שליטה על מי ישמע את המוזיקה שלנו. אנחנו פשוט מוציאים אותה, ומי שאוהב - שומע. עם הזמן זה הולך וגדל. יש אנשים שעם השנים גם משנים את הסגנון המוזיקלי שלהם. המוזיקה שאני שומע היום היא לא המוזיקה ששמעתי בגיל 13. יש אנשים שמשנים את הסטייל שלהם, וגם אנחנו. כפי שעידו אמר בהתחלה - אנחנו כן רוצים להיות לכולם, להגיע לכולם. וזה קורה כשאנחנו מאתגרים את עצמנו עם עוד ז'אנרים ועוד שיתופי פעולה, כמו עם אסף גורן, שזה משהו שעוד לא עשינו. עוד לא שחררנו שיר צועני מזרחי מהנשמה. לכן זה רק להמשיך לגוון. אין לנו שליטה על מי ישמע, יש לנו שליטה על להמשיך ליצור את המוזיקה של עידו בי וצוקי". 

עוד מוסיף עידו: "כמו שצוק אמר, למשל בשיר שעשינו עם מלך, או בשיא 'מגבת באוויר' - אלו שירים שאין להם גיל של מאזינים. הגענו לנקודה שהבאנו פחות או יותר איך לעשות את זה. זה לא פשוט, לא כל שיר יוצא ככה, אבל כשזה כן יוצא כך - אנחנו מבסוטים".