עד היום שחרר רועי קורנבלום ארבעה שירים, כל אחד מהם בסגנון יחודי משלו ובצבע שונה. הבוקר (א׳) אחרי עבודה של למעלה משנה הגיע הרגע של אלבום הבכורה ״בינתיים זה הכל״ לראות אור, ואנחנו מתרגשים ומופתעים לטובה מכמה שאנחנו אוהבים את זה. בשיחה עם קורנבלום הוא מספר לנו על האהבה למוזיקה שתפסה כיוון רציני עם היציאה מ״האח הגדול״, על השראות, והאם מתוכנן שיתוף פעולה מוזיקלי עם זוגתו מריה דומרק? 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הראל סקעת משחרר את שיתוף הפעולה עם עופר ניסים
• דרגו: שיר הגאווה הטוב ביותר של 2021
• לא רק מרגי: השירים שעוסקים בצבעים

השבוע שחררת את אלבום הבכורה שלך, ספר לנו קצת איך הייתה העבודה עליו

״מאז שיצאתי מ׳האח הגדול׳ אני עובד על מוזיקה.עבדתי על עוד אלבום מסוים שהיו בו כבר שלושה-ארבעה שירים, ולא אהבתי אותם אז גנזתי אותם. התגלגלתי הרבה זמן, חשבתי לעשות סינגל, חשבתי לעשות הרבה דברים שונים עד שעשיתי את האלבום הזה ספציפית. כבר סיימתי לעבוד על סינגל אחד שהפך לשיר מהאלבום, שהפקתי אותו מחדש ושיניתי אותו ואין שום דמיון בין מה שהוא היה בהתחלה לבין מה שהוא בתוך האלבום. ממש עבדתי על הסינגל והתקדמתי איתו, ואז החלטתי לשים אותו בצד ולעבוד על EP. כל אמן מתחיל להגיד EP כי זה פחות מחייב מאלבום, אבל ככל שעבדתי על ה-EP הזה תוך שלושה שירים הבנתי שיש לי עוד הרבה מה להגיד ומה לעשות, ועוד הרבה שאני רוצה להוציא החוצה. פגשתי את סיוון ברגר שהוא המפיק ונוצר בינינו חיבור ממש טוב ונהיינו חברים טובים. הוא מפיק לא מוכר בארץ אבל הוא טוב ברמה אחרת, הוא סופר מדהים. התגלגלנו ובאמת החלטתי שיש לי הרבה מה לספר בתוך הדבר הזה. הקטע העיקרי של האלבום זה להיות מאוד מאוד כנה, הכל חוץ מאדיש״.

מה האמירה שלך באלבום הזה?

״יש לי איזו שורה בתוך האלבום שאני אומר שם ׳הכל אני, תמיד אני, כמה אני,רק אני׳, משהו כזה. אני חושב שזה די מסכם את האלבום בקטע טוב ולא טוב, זה אלבום שהוא הרבה אני. זו איזושהי תחושה שאני יודע שאני הרגשתי ואני בטוח שיש אחרים שחווים את זה גם. אני בא להציג צדדים פחות מדוברים ביום יום, פחות נעימים לדבר עליהם, דברים שאולי מביך לאחרים לדבר עליהם בפן האישי כמו תהליכים נפשיים. אם זה שיר כמו ׳אם אוהבים׳ שמדבר על אהבה אבל מהזווית של הריבים. או שיר כמו ׳עוזב אותך היום׳ שזה על גמילה מוויד בתקופה שהרבה שרים על ׳שכטות אצלי בבית כל היום׳. אני פשוט נותן את הפרספקטיבה שלי על דברים פחות מדוברים ופחות בלב המיינסטרים, זה תמיד מה שהייתי. בואי נגיד שזה היה מביך לדבר את הנושאים באלבום הזה בשיחה אחד על אחד, בגלל זה אני כל כך אוהב אותו״.

מתי בכלל התחיל כל הסיפור שלך עם מוזיקה?

״אני כותב שנים, מאז שאני זוכר את עצמי בערך. כבר בתיכון זה היה החלום, ילד בתיכון שחולם לעשות את זה כמו אמינם. אבל תכלס התחלתי בצבא בתוך כל השמירות, הייתי שם לי ביטים ומתחיל לעשות פריסטייל ועושה טקסטים שאני כותב על ביטים מהיוטיוב. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל יש איזה פער מסוים שקורה בין מה שאתה רוצה לעשות למה שאתה באמת עושה. אז אני חושב שרציתי לעשות את זה הרבה מאוד זמן. התחלתי לעשות את זה כשהייתי בן 22, לפני ארבע שנים בערך. התחלתי להופיע על במות פתוחות עם קטעי ספוקן וורד והקמתי סוג של להקה, היו הרבה קטעים שעשינו מהם שירים והם היו מאוד מוזרים. זה היה סוג של רוק שנשמע לא כזה טוב. הופענו עם זה בכל מיני מקומות, עשיתי הרבה הופעות שלי וערבים שאני ארגנתי. אני חושב שבאמת באמת התחלתי לעשות מוזיקה רק כשיצאתי מ׳האח הגדול׳, רק אז התחלתי לעשות מוזיקה ברמה גבוהה, להתחיל להקליט באולפנים והפקות ולעבוד על זה מעבר ללהקה״.

לפני שהוצאת את האלבום שחררת ארבעה שירים מתוכו. אילו תגובות קיבלת עליהם?

״גם את ההכי טובות וגם את ההכי גרועות שציפיתי. את הגרועות אני כבר נותן לעצמי בראש מאוד מהר אז היה לי יותר קל לקבל את התגובות הפחות טובות. אבל יש המון תגובות טובות. על שיר כמו ׳עוזב אותך היום׳ קיבלתי המון המון הודעות מאנשים שמזדהים ושזה עזר להם, ואנשים שהפסיקו לעשן וויד בגלל זה. ואני אומר לעצמי ׳ואו, זו אפילו לא הייתה הכוונה שלי בתוך הדבר הזה׳. זה מטורף לגמרי שהצלחתי לעזור לבנאדם. זה די שרט אותי הקטע הזה שבנאדם שמע שיר שלי, שאני כתבתי בשביל לעזור לעצמי בשביל איזשהו תהליך שאני עברתי, וזה אשכרה עזר לו באותו תהליך. זו כנראה המטרה של כל מה שאני עושה וזה מדהים שקיבלתי הרבה תגובות כאלה, זה כיף גדול. זה נשמע מצחיק אבל כשהייתי קטן והייתי שומע את אמינם או כל להקה או אמן שאהבתי מאוד - הוא היה חבר שלי. לא הכרתי אותו אבל הייתי חולם עליו בלילה, הייתי חושב עליו הרבה, הייתי מקשיב למילים שלו ולוקח מזה, כאילו נשענתי עליו. אחת הסיבות שאני עושה מוזיקה זה באמת כדי להיות אותו דבר בשביל אנשים אחרים באיזשהו מקום״.

את כל השירים שלך אתה כותב ומלחין בעצמך. מאיפה מגיעה לך ההשראה לטקסטים בכל פעם?

״קשה לי להגיד השראה כי אני תמיד כותב. בדרך כלל כשאני לבד אני כותב או עושה משהו שקשור לכתיבה. תמיד בפתקים באייפון אני כותב כמה שורות או אפילו מילה שעולה לי בראש וזה תופס אותי. יש לי בעיות קשב וריכוז קשות אז אני חושב על איזושהי מחשבה ועולות לי מיליון מחשבות אחרות, ואז אני מאוד מהר מוצא משהו שבא לי להגיד וזה מאוד בא לי בטבעי. זו הדרך הכי נוחה שאני מכיר להתבטא, בגלל זה זה לא עניין של השראה. פעם חשבתי שצריך לחכות להשראה שתבוא אליי, היום אני מרגיש שבכל רגע נתון אני יכול לכתוב איזה משהו. אני תמיד יכול למצוא את הדרך להתבטא בכתב״.

הטקסטים שלך הם טקסטים שמגיעים מהמקום הכי חשוף שלך. איך זה מרגיש להראות החוצה לאנשים אחרים צד כל כך חשוף?

״זה כיף. אני כותב בלי פילטרים קצת בשביל לקבל את עצמי בתוך הדבר הזה. לחשוף את זה החוצה זה סוג של לקבל את עצמי כמו שאני עם כל הפאקים, ואני רוצה לחשוף את זה החוצה. ברגע שהתחלתי לכתוב ולהופיע אמרתי משהו שהוא קצת קלישאתי לעצמי בראש - אני לא שלי יותר. לא אכפת לי להיות ערום וחשוף מול אנשים יותר, אני רוצה לעשות את הדבר הזה ולהוציא את זה החוצה ושכולם יראו. זה קצת כמו לתלוש את הלב שלך מהחזה, לפתוח אותו ולהגיד ׳נו, מה אתם חושבים על זה?׳. זו המטרה ובגלל זה זה מספק, זה נורא כיף״.

יש איזשהו שיר מהאלבום שיש לו מקום מיוחד ושונה מהשאר אצלך בלב?

״לגמרי ׳המלך של הכיתה׳. זה שיר שהוא סטורי-טלינג על בחור שהיה מרביץ לי כשהייתי קטן, הייתי הילד כאפות שלו בכיתה ח׳. השיר הזה גם עזר לי לעבור את הדבר הזה כי דברים מהחטיבה או טראומות זה דברים שנשארים איתך. אני זוכר שכשסיימתי את השיר הזה ושמעתי אותו זה הרגיש לי כמו שיר ניצחון, שיר התגברות ממש חזק. גם ׳עוזב אותך היום׳ היה תהליך מאוד גדול אבל לשיר ׳המלך של הכיתה׳ יש מקום מאוד מיוחד אצלי״.

אתה חושב שעצם זה שפרצת בריאליטי שלא קשור למוזיקה, פוגע או מוסיף לקריירה המוזיקלית שלך?

״גם וגם. מצד אחד באיזשהו מקום אנחנו עודים את הראיון הזה עכשיו כי הייתי בריאליטי, או אולי כי כן אוהבים את המוזיקה אבל היה יותר קל לשמוע אותה או להגיע אליה בעקבות הריאליטי. מצד אחד זה כן עזר לי ופתח לי הרבה דלתות, אבל פעם אבא שלי אמר לי ׳אנשים יוכלו לפתוח לך דלתות, אבל ברגע שיפתחו אתה תצטרך ללכת פנימה׳. אז זה פתח הרבה דלתות אבל זה עדיין דורש ללכת פנימה. בגלל זה לא הוצאתי שיר איך שיצאתי מ׳האח הגדול׳ בתוך ההייפ הזה שהיה מאוד מאוד בשיא, כי לא הרגשתי מוכן. יכולתי להוציא איזשהו שיר ולנסות לעשות איזה להיט פופ עם מפיק מוכר, אבל זה לא הרגיש לי אני. רציתי לבוא מלמטה. הפריצה הייתה פתיחת דלתות אבל לא רציתי לנצל אותה כדי להיות פליט ריאליטי שמוציא מוזיקה. אני אמן שנהיה פליט ריאליטי על הדרך, ולא פליט ריאליטי שנהיה אמן. אז זה לטובה ולרעה״.

בשביל הרבה אנשים אתה בכל זאת עדיין ממותג כ״ההוא מהאח הגדול״, איך מנפצים את זה וגורמים להם לראות את המוזיקאי שאתה?

״אני חושב שברגע ששומעים את השירים מבינים. יש איזה קטע ספוקן וורד באלבום שזה המקום היחיד שאני מזכיר את ׳האח הגדול׳ שם. אני חושב שכששומעים את השירים מבינים שזה לא קשור כל כך. גם כשהייתי שם אני חושב שזה היה די ברור שאני קצת עוף מוזר שם, אז אני חושב שזה מה שאני מביא גם במוזיקה בסוף״. 

׳האח הגדול׳ זה משהו שאם היית חוזר אחורה בזמן, היית עושה אותו שוב?

״לא הייתי עושה את זה שוב בחיים, אבל אני שמח מאוד שעשיתי את זה. זה נתן לי קודם כל את בת הזוג שלי שהכרתי שם, אבל מעבר לזה זה נתן לי מראה עצמית, שבירת אגו, היכרות עצמית מטורפת. זה כנראה מה שגרם לי באמת לקחת שנתיים בערך בשביל להבין איך אני רוצה לעשות את המוזיקה שלי, ובאמת לעשות את זה ולא רק לרצות את זה. אז זה לגמרי חיובי״.

חשבת שתמצא זוגיות כשנכנסת לשם?

״ממש לא. שאלו אותי גם לפני ׳אתה חושב שתמצא פה זוגיות?׳, אמרתי שאין סיכוי בעולם שיקרה. זה הדבר האחרון שחשבתי, חשבתי שאני אכנס לשבוע וידיחו אותי. הופתעתי מאוד, אני אוהב להיות מופתע, גם לטובה וגם לרעה. אני אדם שלוקח סיכונים, אני אוהב לקחת את הדברים הלא בטוחים ולהגיד ׳יאללה, מקסימום אני אפול על הפרצוף".

אתה ומריה חושבים כבר להעלות את מערכת היחסים שלכם לשלב הבא?

״אנחנו כבר בשלב הכי מתקדם שאפשר להיות במערכת היחסים שלנו. לגבי חתונה - אני כן יכול להגיד שאני רואה את מריה כאישה של החיים שלי. מעבר לזה אנחנו לא חושבים לשם. כל אחד מאיתנו עסוק מאוד בדברים שלו וטוב לנו איפה שאנחנו נמצאים, שנינו באותו ראש על הדבר הזה״.

גם מריה עשתה צעדים של קריירה מוזיקלית והוציאה שירים. חשבתם להוציא איזה שיר ביחד?

״לא. אחרי האח הגדול הציעו לנו הרבה ודיברו על זה, וזה נורא מתבקש לעשות את זה בהרבה מובנים. אבל בגלל שכל אחד מאיתנו באמת אוהב מוזיקה אף פעם לא רצינו לנצל את הדבר הזה או להשתמש בבאזז הזה בשביל ההצלחה או הפרסום של זה. מריה עושה היום מוזיקה פסיכית לגמרי באנגלית, ומשהו אחר לגמרי שהיא גם תשחרר בקרוב, ואני עושה משהו אחר לחלוטין. זה כיף להיות שני מוזיקאים ואנחנו נותנים פידבקים אחד לשניה, אבל אנחנו לא עושים את אותו ז’אנר בכלל. זה כיף להיות באותו התחום אבל בעולמות שונים בתוך התחום הזה, אבל שיתוף פעולה לא מעניין אף אחד מאיתנו כרגע, אלא אם כן זה יבוא באופן טבעי. אבל היא כן עזרה לי המון באלבום עם טקסטים והמון ייעוץ, היא לגמרי חלק מהותי בזה״.

 

כל אדם חשוף לביקורות, על אחת כמה וכמה יוצאי ריאליטי. איך מתמודדים עם זה שאנשים פשוט כותבים לך מה הם חושבים עליך?

״בחיוך גדול. אני אף פעם לא רציתי להיות קונצנזוס. על המוזיקה לא אכפת לי שיהיו לה הרבה מאוד לא אוהבים או כן אוהבים, אני מסתכל על מי שכן אוהב. ביקורות אף פעם לא הרתיעו אותי. יותר מביקורות הרתיע אותו שקט, שלא יתייחסו. זה הפחד הכי גדול שלי, שפשוט לא ישימו לב אליי ולמה שאני רוצה להגיד. יאהבו או לא יאהבו זה פחות מפחיד אותי, ביקורות אך פעם לא הטרידו אותי יותר מדי. כל אמן הוא כנראה קצת חולה תשומת לב, מה לעשות. השאלה אם אתה לוקח את זה למקום חיובי. אני מנסה לקחת את זה למקום החיובי״.

המוזיקה שאתה יוצר תואמת את המוזיקה שאתה בעצמך מאזין לה?

״כן ולא. אני שומע גם אהוד בנאי ואביתר בנאי, ואני לא חושב שאני עושה משהו שדומה למה שהם עושים, אבל אני כן יכול להגיד שעדיין הם השראה גדולה בשבילי. אני אוהב גם מאוד את רביד פלוטניק ואת טונה, ואמנים מפה ומחו״ל, כמויות של ראפרים ולהקות ואמנים מוזרים והזויים אחרים. אני חשוב שאיפשהו אני משלב את כולם ביחד ועדיין מוציא את זה שלי. אחד הדברים שאני יכול להגיד בפה מלא על האלבום הזה או בכללי על המוזיקה שאני עושה היא שזה לא דומה לשום דבר שאני מכיר. זו המטרה, המטרה שלי היא באמת להביא אותי להביא משהו שונה. אני נורא מעריך אנשים שהצליחו להביא משהו שונה ולא עוד משהו שנשמע אותו הדבר, כי יש כבר נצ׳י נצ׳, יש כבר טונה, יש אהוד בנאי. יש את זה כבר, לא צריך עוד. צריך דברים שאין, להביא משהו שלא קיים עדיין. זה הכיף שלי, שמישהו שומע אותי פעם ראשונה אומר ׳פאק אחי מה קרה פה׳, זה מגניב אותי״.

כשאתה עובד על שיר אתה מכוון בדרך לעשות את מה שיתפוס את האוזן של הקהל?

״זה מזכיר לי שאלה ששאלו אותי אחרי ׳האח הגדול׳, שאלו אם הייתי חושב על המצלמות, או עושה משהו וחושב מה חושבים על זה בבית. אז האמת, אבל הכי אמיתי, אני לא חושב על זה. למרות שדווקא הייתי רוצה להיות מסוגל לחשוב ׳אני צריך לעשות משהו שיתפוס יותר או לדעת לסובב את זה למשהו שיתפוס יותר׳. אני לא יודע לעשות את זה כי ברגע שאני אתחיל לחשוב ככה, אם אני אנסה לחשוב על מה יתפוס אני אכנס לאובדן מחשבות מטורף ולופ מטורף שאני לא אצא ממנו אף פעם. אז אני לא יכול להרשות לעצמי לחשוב על הדבר הזה בכלל. הדבר היחידי שאני חושב עליו זה אם אני אוהב את זה, אם הטקסט מדבר אליי ואם אני מביא משהו שרציתי לבטא. בעיקר הטקסטים שלי זה הדבר שאני נורא גאה בו, אז זה נורא כיף לי להוציא החוצה, אז אני לא יכול לחשוב אם זה יתפוס או לא יתפוס. באמת שהייתי רוצה להיות מסוגל לכתוב משהו ולהגיד ׳השורה הזו תתפוס׳. אמרו לי הרבה ׳תכתוב על אמא, תגיד אמא אמרה לי, אנשים מתים על זה׳, אבל אמא שלי לא אמרה לי את זה, אני לא יכול לכתוב משהו שלא קרה״.

גילית על עצמך דברים בעבודה על האלבום שהפתיעו אותך?

״המון. לעשות אלבום זה לא כמו לעשות סינגל, אם אתה עושה אלבום זו דרך של שנה פלוס שאתה בתוכה, וכל החסכי ביטחון שלך יוצאים החוצה. כל הטוב והלא טוב צפים החוצה, אני חושב אם אני אוהב את זה או אני לא אוהב את זה, חושב שאני חייב לעשות את זה יותר טוב, קולט שאני לא יכול לעשות את זה יותר טוב, מבין שצריך להתאמן יותר. אני חושב שהדבר העיקרי שגיליתי זה שאני צריך לעבוד הרבה יותר קשה משחשבתי שאני אצטרך לעבוד. חשבתי שאני אכנס לאולפן ואקליט ויהיה שיר. אבל זה הרבה יותר עבודה משחשבתי. זה באמת היה ימים כלילות של לשבת ולשיר את השיר במיליון מקצבים וסגנונות שונים. אז גיליתי על עצמי שאני רוצה לעבוד יותר משחשבתי. גיליתי את כל החסכי ביטחון שלי ולמדתי עם הזמן לנצל אותם לטובתי, ולצלול לתוכם נתן לי הרבה יותר ביטחון. זה כמו לעמוד מול המראה כל הזמן, אז עמדתי שנה ומשהו מול המראה. אני זוכר שהשמעתי את השיר הראשון פעם לאיזה מישהו והוא אמר שזה ממש לא טוב. התחרפנתי, אמרתי שאולי הוא צודק. בסוף השארתי את זה כמו שזה ואני שמח שעשיתי את זה. יש המון דברים גם היום שהייתי עושה אחרת באלבום הזה, אבל אני שמח שעשיתי אותו. לא סתם קוראים לאלבום ׳בינתיים זה הכל׳, כי זה מי שאני בינתיים, ויהיה עוד הרבה״.

 

מבחינה מוזיקלית אם מסתכלים קדימה, איזו קריירה אתה חולם לעצמך?

״הייתי רוצה באמת אנשים שממש יאהבו את מה שאני עושה, שזה ישפיע עליהם לטובה. הייתי רוצה להיות מסוגל למלא אולמות גדולים ולהופיע מול המון אנשים, ולהשפיע באופן חיובי. אני מסתכל על אנשים שעשו את זה בארץ בצורה מדהימה בעיניי וזה מעורר השראה. למשל אביב גפן בשנות ה-90 שבא בסטייל מאוד של שנות ה-90, אבל המילים שלו והכל היה נורא אנטי ונורא מחוץ למסגרת, אבל בכל זאת זה גרם לאנשים להרגיש טוב. או אם זה רביד פלוטניק שהזיז את המיינסטרים אליו ולא נכנס לתוך המיינסטרים, אלא הזיז אותו לכיוונו, או טונה, זה דברים שמגניבים אותי, להיות באמת בעל השפעה חיובית. אז החלום שלי זה באמת שיהיה קהל ואנשים שיאהבו את מה שאני עושה״.

 

ומה באמת עם הופעות?

״אני בונה על זה. אני כבר עובד על זה קצת אבל עוד לא בכל הכוח, אני אתן לאלבום קצת להירגע ובטוח אעשה איזו הופעה, ומקווה שכמה שיותר״.

 

לסיום, אתה גאה בדרך שלך?

״כן, מאוד. אם היית שואלת אותי פעם הייתי אומר שאני לא יודע אם יש לי דרך בכלל. היום כשאני מסתכל אחורה אני ממש רואה את הדרך ואני מאוד גאה בה, וכשאני מסתכל קדימה אני לא רואה את הסוף שלה בכלל״.