לא עוצר: דור הררי מסכם שנה עמוסת תפקידים ומוציא סינגל חדש
הוא שחקן ענק (תאגד, השוטרים, המפקדת), אך השנה הוא התחיל את צעדיו הראשונים אל תוך עולם המוזיקה. עם יציאת הסינגל החדש שלו - תפסנו את דור הררי לראיון חדש בו הוא מסכם את תפקידי המשחק הרבים, מספר על הקפיצה לעולם המוזיקה, ופורק על דימוי עצמי ומה שביניהם
אם צפיתם בטלוויזיה בשנה האחרונה אז את הבן אדם הבא אתם בטוח מכירים, דור הררי (32) קטף תפקיד ראשי אחר תפקיד ראשי בסדרות ענק כמו "תאגד" "השוטרים" "המפקדת" ועוד לא מעט. בשבוע שעבר הוציא סינגל חדש בשם "קלרה". תפסנו אותו לשיחה על המשחק, המוזיקה, והחיים בכלל.
עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:
- תובל שפיר בסינגל רומנטי אחרי הפרידה: "לא חשבתי שזה יקרה ככה"
- תגידי כן: לי בירן משחרר סינגל על החתונה עם אליאנה
- מסיבה בצהריים: איתי לוי משחרר להיט קיץ
אז אחרי שנה עמוסה בתפקידים ראשיים בסדרות מצליחות כמו "השוטרים", "תאגד" ו"המפקדת" ועוד שורה של תפקידים, ספר לנו, איך התחושה?
"שנה מדהימה, אבל היא מדהימה יותר מזה כי כמובן שלשחק בתפקידים האלה זה כיף ומדהים אבל אני גם מתעסק ביצירה עם המוזיקה,והדבר הזה פשוט כמו האחראי על הבעירה. אז הסינגלים, הקליפים, זה קרה רק בשנה האחרונה, הכל קרה ביחד".
בשבוע שעבר הוצאת את הסינגל השלישי שלך - "קלרה", ספר לנו קצת על התגובות, העבודה עליו מאחורי הקלעים.
"זה ילד שלישי, ממש מרגש כמו בראשון. דבר ראשון לשיר הזה יש סיפור על מפגש ממש אקראי ברחוב עם הומלסית בתל אביב לפני כמה שנים טובות. והלחן הזה בעצם נוצר באותה תקופה. מישהי שרציתי אז להציל אותה, או שחשבתי שזה מה שאני עושה, כאילו להציל אותה. בעצם במשך חודשיים טיפלתי בה ולקחתי אותה לאכול ודיברתי עם מעון נשים ועובדים סוציאלים. ניסיתי להעניק לה חיים יותר טובים ואז בעצם התבדיתי, הייתה לה מנטליות אחרת וסיפורים וזה מחבר אותי לקליפ שהוצאתי אותו עם אח שלי הצעיר גיל שרק השתחרר ועוד לא עשה שום דבר יצירתי והוא לא צייר מעולם אנימציה,פשוט נפלתי עליו עם הדבר הזה ורציתי נורא לקבל את הקליפ שדמיינתי. במשך כמה חודשים כתבנו תסריט ופיתחנו והתחלנו לאייר את זה ולהנפיש ויצא מטורף, הילד הזה לימד את עצמו הכל באינטרנט ודרך יוטיוב איך להשתמש בתוכנות האלה. הוא גאון ואוטודידקט ויצא מטורף והתגובות מדהימות. זה שיר שגם המנגינה שלו היא קצת אחרת, כבר שאתה שומע את השיר הראשון אתה יכול להגיד שזה שיר מיוחד. אין אושר כזה, כשאתה אחראי על כל צליל, כל מילה וכל צבע זה כמו לידה, תחושה מדהימה בגוף".
בתור אחד שנוגע בשתי העולמות - המוזיקה והמשחק, מה מושך אותך יותר?
"אני חושב שמשחק זה דבר נורא חדש בחיים שלי, הלכתי ללמוד משחק רק בגיל 27 ובעצם רק בשנתיים האחרונות התחלתי להתפרנס מזה. לפני כן זה היה בעיקר מריקוד ומוזיקה ולהקה שאני מנגן בה (Bone Garage) ובכלל הדבר הזה שנקרא מוזיקה הוא הרבה יותר עמוק וראשוני. מרגיש לי שבלי משחק בחיים שלי אני חושב שהייתי חי ומסתדר, אבל בלי מוזיקה לא".
אתה פרצת יחסית בגיל מאוחר, אחרי שבהתחלה לא ראית לנכון. אתה מרגיש שזה פספוס להתחיל רק עכשיו? או שאתה דווקא מגיע לתחום יותר בוגר.
"זאת שאלת השאלות, וגם לי זה עבר בראש לא פעם. אבל מהר מאוד למדתי משהו נחמד - בעצם כל מה שאני עכשיו זה בזכות הדברים שעשיתי. כמו ההחלטה ללכת ללמוד משחק בגיל 27. הרבה אמרו לי 'למה? אתה תסיים לימודים רק בגיל 30, לא עדיף היה להחליט אחרת?' אז לא. אני אוהב ללכת לפי התחושות שלי,לפי מה שאני נמשך אליו, לפי מה שמרגיש לי כמו הנקסט סטפ שלי, כאומן ויוצר זה מה שאני מחפש. וגם במשחק יש יצירה וגם במשחק יש את כל העולמות הצבעוניים האלה שאין נכון או לא נכון ונפש אדם ובגלל זה הלכתי ללמוד משחק. ההחלטה הזאת נעשתה כי משהו הוביל למשהו שהוביל למשהו וכל המקרים האלה הובילו אותי לאן שאני.
View this post on Instagram
אני חייב לתת איזה כוכבית קטנה ולהגיד שלעשות את הדברים האלו בגיל שהוא טיפה יותר בוגר זה יתרון מטורף, כי אני בא עם המון ידע ויודע לנתב המון דברים למקום של תכלית ויצירה. אני לא אחראי על ההחלטות שלי, זה החשקים שלי,התחושות. מה שיקרה ויתפוס לי את העין פשוט יתפוס. אני לא לוקח בחשבון בכלל את הדברים האלו של גיל או לפי הספר. להפך, חייתי חיים מלאים לפני הלימודי משחק כמו כל אדם, אבל אני מגיע לאיזשהו מקום של עמל קצת יותר בשל. ולא לצורך העניין איזה בחור צעיר שנורא רוצה להיות מפורסם. תראה, כל בן אדם שמתעסק במקצועות הפרפורמנס אוהב את התשומת לב, אבל זה לא המנוע. זה מגיע אצלי ממקום אחר. אני בטוח ש90% מקוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה ברחבי המדינה שלהם, אין להם מושג מה יש במקצוע הזה, בקראפט הזה. למה זה מקצוע כלכך יפה ולמה אני מדבר על זה כמו מלאכה שצריך להתמקצע בה. אנחנו בעידן כזה שהכל מתערבב, משחק עם ריאלטי עם סלביות. המילה תחום הבידור באמת פוגעת בדבר הטהור הזה, כשאתה מספר סיפור אנושי על נפש, על מלחמה, מלחמה פנימית או אהבה ולשים את עצמך שם וליצור איזשהי יצירה אמנתית זה משגב. אז הזליגה הזאת נראית כמו תוכנית בידור גדולה, אבל מי שבוחר ללמוד משחק ולעשות את הדברים ממקום כזה אני מבטיח לך שהסיכויים גבוהים שהוא לא ישרוד, ואם כן ישרוד אז לא במקומות גבוהים. אני חושב שאין דבר כזה לימודי אמנות. זה לא קיים. אתה יכול ללמוד כלים, דרמה ואימפרו ושיטות משחק או שיטות פיסול, קולנוע או כתיבה. אבל אף בית ספר בעולם לא מלמד אותך אמנות. אמנות זאת התפיסה הפרטית שלך של העולם הזה. אמנות זה משהו שככה אתה מסתכל על העולם הזה, ואת זה לא מלמדים, לא מלמדים אותך את הדבר העמוק הזה. ואנשים שבאים ממקום כזה ללימודי משחק זה אחלה, גם הם לומדים ומתפתחים. פשוט כשאני הגעתי לבית ספר למשחק בגיל 27, זה קרה אחרי כל מיני דברים בחיים שהרגילו אותי לזה, לטוב ולרע. והרגשתי שדווקא המשחק יהיה מקום שהוא הרבה יותר פרוס ורחב אופקים ופחות נכון או לא נכון".
כזכור הסדרה "המפקדת" עוררה לא מעט ביקורת על ביזוי של צהל על ידי מיה לנדסמן שמגלמת את הסמלת שלך והסרטון שהופץ גם צולם על ידך, מה דעתך על הנושא?
"היא בן אדם פרטי והיא תדבר בשם עצמה, אני נורא מצטער. זה לא היה צריך להעשות. זה נעשה בתמימות וברגע אחד מטומטם ומאולתר ביום אחד חם עם 200 ניצבות ו-10 שעות על הרגליים ואני מצטער על זה".
View this post on Instagram
אתה סיפרת שכילד היית מאוד לא מפותח ואפילו נזקקת לזריקת טסטוסטרון. איך זה השפיע לך על הדימוי העצמי והאם זה מלווה אותך עד היום?
"הזריקות האלו בזמנו, היה כמיהה ושקיקה להיות כמו שאר הילדים, לגבוה ולהיות כמו ילד נורמלי, הרגשתי שאני שונה נורא רוב הזמן. אבל השירות הצבאי שהיה מאוד אינטנסיבי לא השאיר הרבה ברירות. הגוף פתאום צמח בתוך הצבא, שזה גם לא טוב כי בעצם בצבא אתה לא ישן ואוכל כמו שצריך. אז בצבא כשהגוף התפתח והשתחררת אתה בעצם מתחיל את החיים האזרחיים הרגילים. ועם כניסתי לחיים האלה כבר הייתי עם איזושהוא אבולוציה חדשה. יש את מה שהיה לפני הצבא ומה שהיה אחרי וזה שינה אותי לחלוטין. וגם הגוף, גבהתי והתפתחתי. גם מבחינה הפיזית, זה נשמע שטוח ,אבל הכי עמוק זה מבפנים ולקבל את הסיכת לוחם, אתה מרגיש הרבה יותר. ואז התפיסה כלפי חוץ זה שאני לא שונה יותר".
View this post on Instagram
אתה חושב שהבעיות של דימוי עצמי הם אלו שגרמו להתלבטות שלך אם להכנס לתחום הזה של המשחק?
"לא היה שום קשר. המשחק היה משהו שלא עניין אותי, עניין אותי פרפורמנס וריקוד, מחול, מוזיקה. המשחק פיזי עניין אותי, אבל ממש לשחק לא היה בתוכנית ולא היה באופק. זה משהו שקרה בדרך, וזאת ההוכחה הפרטית שלי שאני יכול להגדיר הגדרות ולתכנן תוכניות, זה אחלה. אבל פתאום קורה משהו שמעניין אותך, ומשחק זה לא בדיוק תלוש מכל הפרפורמנסים שהתעסקתי בהם. וגם במשחק התעסקתי והשתתתי בכמה הצגות לפני כן אבל עכשיו ללמוד 3 שנים זה לא משהו שחיפשתי וזה לא קשור לדימוי עצמי. פשוט בלימודים האלה אתה לומד את עצמך עוד יותר לעומק ופתאום דברים נגלים ונחשפים. אני כן אגיד שזה שאני שם פס על מה שאנשים אומרים התעצם תוך כדי הלימודים. עוד כשהייתי קטן היה לי את זה אבל עכשיו בעצם יש לי את האסמכתא. הרבה לפני לימודי משחק. טורים בכל העולם, רקדתי, נגעתי מרוסיה ועד מקסיקו, ועם המוזיקה והלהקה שלי והופענו בפסטיבלים ובאמת מלא דברים אז מבחינתי הדברים שהספקתי לפני לימודי משחק הם תוצר ישיר של זה ששמתי פס על מה יגידו והלכתי עם הלב. כשהייתי ילד זה היה תחביב. אתה כילד אוהב נורא לנסוע על סקייטבורד, אבל אמא שאומרת אוקיי מתישהו הוא יפסיק. אבל אתה בתור ילד אוהב את זה אהבת נפש וזה היה פשוט המקום שבתור ילד הייתי בורח אליו, בלי להתנצל ובלי להרגיש שאני נראה אחרת או דימוי עצמי נמוך, אני והקרש וזהו".
אמרת לנו שאתה עובד כרגע על אלבום ראשון, ספר לנו עליו קצת.
"האלבום הזה קוראים לו ילד טוב, ומתוכו גם הסינגל הראשון - ילד טוב. ואז יצא השיר 'יום העצמאות' ועכשיו 'קלרה' - זה אלבום של 10 שירים, בעצם כל האלבום הזה מתעסק בנקודת מבט של ילד טוב, זה נורא מצחיק שאני מדבר איתך על משחק והתפקידים העיקריים שעשיתי עד כה והיותר זכורים הם יותר לכיוון הילד רע. האלבום כולו קוראים לו ילד טוב, כל שיר הוא בעצם מנקודת מבט של ילד טוב בכל מיני דברים והאלבום בעצם מוכן ובאמונה גדולה הוא יצא בחצי שנה הקרובה".
View this post on Instagram
"אני חושב שההוכחה הכי מובהקת והמכנה המשותף לכל בן אדם שאני מכיר שמשחק זה מה שהוא רוצה - זה באמת לאהוב את זה. לא לאהוב רק את המשחק, כדי שיסתכלו עליהם כמה הם יפים או יודעים להוריד דמעות, זה לא העניין. זה לא מעניין, יופי חיצוני זה לא מעניין. אני מתכוון מהבחינה של גם אם זה קולנוע סדרה או תאטרון, יש סיפור. אני נורא אוהב את הקולנוע, זה היה הויזואל, בתור ילד ללכת לקולנוע ולראות את הדבר המופלא הזה. זה מכלול של דברים, לא רק השחקן או האפקטים. זה התסריט, העיצוב והלבוש והמכלול של דמות שמשלימה דמות שמשלימה דמות. אני כלכך אוהב את זה, לדבר על זה ולהתעסק בזה. אני נהנה לשבת איתך אחרי סרט ולדבר איתך ולהגיד לך מה אני מרגיש. ולנסות ביחד להבין מוח של יוצר, מישהו שעובד מאחורי הדבר הזה. או מאחורי הדמויות האלה, אני חושב שלאהוב את הדבר - זה הדבר הכי חזק, זה מה שמחזיק אותי. ואני בגיל מאוחר ,אני פשוט כל הזמן חיפשתי להשאר בתשוקות שלי וזה שינה לפעמים אדרת אבל זאת אותה גברת. ההתרגשות שהייתה לי לעלות פעם ראשונה לבמה בפסטיבל בגרמניה, או ההתרגשות מלהופיע כמוזיקאי ואחרי זה מלהיות שחקן זה כי כל הזמן חיפשתי את הבלתי מושג הזה, את המשהו הזה שהוא לא שחור ולא לבן".
View this post on Instagram
"בנוסף, אני חושב שאסור לפחד מהלא נודע מה שנקרא. אין נוסחה להצלחה. אתה יכול לשמוע סיפורים של אנשים אחרים איך הם הפכו לשחקנים, מוזיקאים או אמנים ולכל אחד יש סיפור אחר. גם לימודי המשחק נתנו לי המון ,פתאום הבנתי את המבנה שלי, אני משתקף לדברים שקיימים בי וזה היה מתנה מטורפת. הנה אח שלי עושה אנימציה, הוא לא למד כלום ואין לו מושג, ולמה הוא יכל לעשות את זה? למה בכל זאת הוא עשה קליפ אנימציה ויצא כלכך מתוק ורגיש? כי הוא אוהב את זה, הוא רוצה לפתח את זה. אז הוא הולך ומלמד את עצמו והוא מתעסק בהכל. הוא מלמד את עצמו מאפס ואותו דבר זה במשחק, זה אפשרי. זה שאלה של אהבה ותשוקה וכמה זה בוער בך, אם זה בוער בך מספיק כנראה שהדרך שלך זאת הדרך וגם אם האדרת משתנה בדרך הגברת היא אותה גברת. זה אותו גרעין שאני מדבר עליו מגיל 13 שהייתי שומע מטאל ונוסע על הסקייט שלי, והולך וקופץ במדרגות ושובר רגליים וזה עד היום אותו דבר".
יש תחומים נוספים שהיית רוצה לגעת בהם בהמשך?
"אני חושב שבאופן טבעי לא יודע מתי, אבל מתישהו בהמשך אני אתעסק במאחורי הקלעים, אני אוהב את הקלעים מאוד וזה ילך איתי לנצח. כרגע סטטיסטית מה שאני מרגיש, מבחינת בימוי, כתיבה, תסריט, זה נשמע לי סופר סופר טבעי וזה מעניין אותי. אתה יודע זה מצחיק אחרי 3 שנים לימודי משחק אני מתחיל לכתוב אלבום, שבועיים אחרי שסיימתי את הלימודים! לוגי זה לא. אז מה היה פה ולמה? אני יכול להתחיל לחפור על זה אבל זה לא מעניין. מה שמעניין זה שזה הרגיש לי וקמתי ועשיתי את זה, אני מאמין שמתישהו אני אפגוש את זה במקום של הבימוי. בכל מקרה שאתה משחק אתה שם לפעמים את הכובע של הבמאי, לא תמיד אבל זה מקצועות נורא חופפים ומשיקים וזולגים זה לתוך זה".
View this post on Instagram
ולסיכום, מה התוכניות להמשך? מה השאיפות?
"אני אוהב תהליכים. אני אוהב לבנות דברים לאט כי ככה יש להם יסודות ושורשים, ורק עץ עם שורשים עמוקים יכול להגיע גבוה יותר. מבחינת המשחק זה בעצם לאתגר את עצמי מתפקיד לתפקיד. בסופו של דבר אני שחקן ואני הולך לאודישן ולא אני בוחר את התפקיד אבל הייתי רוצה תפקיד עם איזשהו אופי או שינוי במבנה של הדמות הזאתי כדי לאתגר את עצמי ולשמור על המדרגות האלה. אני לא חושב שאני נופל לטייפ קאסט כי לא כל תפקיד הוא אותו דבר אבל כן יעניין אותי לצורך העניין לעשות את התפקיד היותר חמוד והרגיש והשכן מהבית ממול. ומבחינת מוזיקה זה פשוט להופיע. אני כבר מופיע, ובקרוב יהיו עוד הופעות. אבל זה כלכך טהור ותמים פשוט להחזיק גיטרה ולהקה ולנגן שירים שכתבתי וזה פשוט אושר עילאי. זה מטורף כמה שזה מרגש אותי, אחרי כל הניסיון הזה, כל השנים האלו. אפילו חברים שלי אמרו לי על ההופעה הראשונה שהייתה לי שהם בחיים לא ראו אותי ככה, זה לגלות מי אני שם וזה משהו שהוא אחר. מוזיקה שלך זה אחרת, אין פה דמות. זה להראות מה זה דור הררי כשהוא עושה מוזיקה. המטרה שלי היא לשיר, להופיע, להפיץ את המוזיקה ולעשות בעצם מה שאני אוהב. במשחק אותו דבר, שאני אמשיך לקבל תפקידים ולעשות אותם טוב אני מקווה, וגם שם שכל מדרגה שתבוא היא תהיה לפי התחושה שלי עכשיו".